איוש הנחלות הפנויות במושבים

מדוע מקבלת הנהלת המינהל החלטה לשווק נחלות לא מאוישות במכרז, בעוד שהיא אינה בעלת הסמכות לקבוע מדיניות? בתגובה לכתבה שפורסמה במגזין גלובס בנוגע לאיוש הנחלות הפנויות במושבים ראוי להעמיד דברים על דיוקם, ולהבין את המשמעות האמיתית של הקפאת איוש הנחלות והשלכותיה על ההתיישבות.

הנהלת מינהל מקרקעי ישראל קיבלה כבר לפני כחמש שנים מספר החלטות, לפיהן לא ניתן יהיה להמשיך ולאייש נחלות פנויות במושבים. אלו הן החלטות ממ"י מס' 863, 1103 ו-1046, המקפיאות את איוש הנחלות הפנויות. כאשר החלטה 1308, הינה האחרונה בשרשרת החלטות שגויות אשר התקבלו בחריגה מסמכות, החלטות אשר אינן סבירות ואינן הוגנות, המעכבות מושבים, על לא עוול בכפם, בתהליכי הפיתוח. מדובר במושבים אשר הסתמכו ופעלו על-פי הוראות המינהל ואף יישמו חלק מאיוש הנחלות. החלטות אלו מעוררות שאלות ותמיהות בנוגע להתנהלות המינהל.

בהחלטות המינהל בנוגע לאיוש הנחלות הפנויות במושבים נחשף טפח מהנעשה במשרדי הפקידות בכל הנוגע להתיישבות. מההחלטה האחרונה עולה תחושת חוסר שביעות רצון במינהל בנוגע לאופן איוש הנחלות במושבים כפי שהיה נהוג עד עתה (הוראת אגף 31). הדברים ראויים לתשומת לב מיוחדת בשל יוזמת המינהל להלאים את הנחלות הפנויות במושבים, העלולה להעצים תחושות אלה. המדובר בהחלטה לשווק נחלות לא מאוישות על-ידי מכרז, שהרווחים ממנו ייגרפו לטובת מינהל מקרקעי ישראל. במינהל טוענים, כי לא ייתכן שנחלות של עשרות דונמים יינתנו לאנשים ללא תשלום, ומגרשים בהרחבות יעלו לרוכשיהם מאות אלפי דולרים.

ההשוואה שנעשתה בהחלטות הנהלת המינהל בין הקצאת מגרשי ההרחבה לבין הקצאת הנחלות, אינה במקומה: קבלת נחלה במושב טומנת בחובה מחויבויות שאינן קיימות למתיישב בהרחבה, ביניהן, חברות באגודה שיתופית על כל הכרוך בכך, חובת עיבוד הקרקע וכיוב', ותורמת לשמירה על הצביון החקלאי של המושב, ולכן ואין לעשות גזירה שווה בין נחלה מקורית המוחזקת עשרות שנים למגרש בהרחבה שבוצעה לאחרונה.

מה מקור הסמכות להחלטה? מדוע מקבלת הנהלת המינהל החלטה לשווק נחלות לא מאוישות במכרז, בעוד שהיא אינה בעלת הסמכות לקבוע מדיניות? האם מישהו היה מעלה בדעתו שבמינהל תקין ונורמלי יקבל גוף שאינו אמון על קביעת מדיניות החלטות הסותרות החלטות קודמות של הריבון, במקרה שלנו מועצת מקרקעי ישראל? למה ההחלטה מתעלמת מתשלום דמי חכירה על-ידי היישובים במשך כל השנים? מדוע ההחלטה מתעלמת מכך, שהאגודות השקיעו במשך שנים בתשתיות, בהשבחה, בטיוב ובשמירת הנחלות? היש היגיון לתקוע מקלות בגלגלי פיתוח ההתיישבות, שרובה נמצאת בנגב ובגליל, שגם ככה כלל לא פשוט ליישב באזורים אלו מתיישבים חדשים, וכעת אף קשה שבעתיים?

אופן התנהלות ועדת קבלה לאחר זכייה במכרז: מי יגבש קריטריונים לקבלת חברים חדשים לאגודות, מינהל מקרקעי ישראל או אולי יעשו זאת בתי המשפט? האם ראוי להרוס בשם מלחמת החורמה במושבים את מרקם החיים של הקהילות השונות במושבים? ולבסוף, האם ראוי, שכאשר מתקבלת החלטה כה משמעותית ודרסטית, בה נפגעות משפחות רבות שההחלטה היכתה בהן והתירה אותן חסרות אונים ומיואשות, לא תתקבלנה הוראות מעבר או מסלול בדיקה מיוחד למושבים, אשר מצויים באמצע תהליך האיוש?