עו"ד אהרון פולק, שותף בכיר במשרד עמית-פולק-מטלון ואחד ממייסדיו, פעל במסגרת בוררות באופן ה"נוגד כללי דיון בסיסיים, שלא לומר הופך לחוכא ואטלולא את מוסד הבוררות". כך קובעת סגנית נשיאת בית המשפט המחוזי בתל אביב, יהודית שבח. היא ביטלה פסק בוררות של פולק, אם כי דחתה את הבקשה להעבירו מתפקידו באומרה שמדובר רק בטעות שיש לתקן.

פולק היה ממקימי המשרד בשנת 1964, והמשרד - מהמובילים בארץ בתחום האזרחי - מגדיר אותו כמי ש"נמנה זה עשרות שנים עם צמרת עורכי הדין בתחום הליטיגציה ויישוב הסכסוכים". על-פי אתר המשרד, הוא "החליט להקדיש את כל זמנו ומרצו לפעילותו כבורר וכמגשר, ואף פיתח גישה ייחודית, חדשנית ומצליחה משלו. פועלו כבורר וכמגשר מביא לידי ביטוי את הידע, את הניסיון ואת המוניטין שצבר במרוצת השנים כליטיגטור מנוסה ומוערך בתחום האזרחי והמסחרי. עו"ד פולק מאמין כי יש לבחון כל מקרה באופן תיאורטי על-מנת שיוכל להציע פתרונות פרקטיים ויצירתיים. כמו-כן, יש לזכור כי מאחורי כל תיק משפטי עומד בן אדם ובצד ההתייחסות לאינטרסים הכלכליים בתיק, על עורכי הדין לזהות את המוטיב האנושי ולתת לו את המשקל הראוי".

הבוררות בה מדובר היא אחד מספיחי פרשת ענבל אור, נוגעת לפרויקט אור על הפארק ברמת גן ומתנהלת מאז אוקטובר 2016. במרכזה עומדת השאלה האם וכיצד יש לאזן את תשלומיהם של חברי קבוצת הרכישה באותו פרויקט, שחלקם - יחזקאל נקר, גיל בסרב ושמעון בן-אקון - טוענים ששילמו בעד הקרקע ועד תוספות בנייה יותר מאשר חברים אחרים.

בדצמבר 2017 קבע פולק, כי נקר אכן שילם יותר מחברים אחרים בשל התייקרות רכיב הבנייה. בסרב ובן-אקון הפנו את תשומת הלב לכך שהעלו את אותן טענות, ופולק אישר שבהיסח הדעת לא פסק גם לטובתם. בפברואר 2019 הוציא פולק תוספת לפסק בוררות, בה קיבל את עמדתם של רוכשים אלו, והורה למנות מומחה שיערוך התחשבנות ו"האם קביעתי כי התובעים בגין ההתייקרות שילמו תשלומים ביתר, נכונה".

מאז לא חלה התקדמות של ממש, ושבח מציינת שבהחלטותיו של פולק בהמשך ניכרת אהדה לטענתם החדשה של יתר הרוכשים ולפיה החישוב הנכון מוכיח שהשלושה לא שילמו תשלומי יתר. פולק אף אמר כי קביעותיו מ-2017 ו-2019 אינן סופיות, וכי ההתחשבנות עשויה להוביל לקביעה שהם לא שילמו ביתר. הוא שב וקבע, כי יש למנות מומחה שיכריע האם היו בכלל תשלומי יתר, ואם כן - באיזה סכום. בינואר השנה נתן פולק פסק בוררות, בו קבע שלא היו תשלומי יתר וכי טענותיהם של נקר, בסרב ובן-אקון היו כבושות ולא הועלו בתחילת הבוררות.

שבח קיבלה (17.8.20) את בקשתם השלושה לבטל את פסק הבוררות האחרון. לפולק אסור לשנות את פסקיו הקודמים, היא אומרת, גם אם הוא סבור בדיעבד שטעה וגם אם לדעתו מי מהצדדים לא הביא בפניו את כל הדרוש לצורך הכרעה. היא גם מציינת, כי טענות בדבר טענות כבושות "אינה מדויקת בלשון המעטה", שכן השלושה טענו לכל אורך הדרך כיצד יש לשיטתם לבצע את החישובים.

שבח קובעת: "הבורר קבע את שקבע, וגם אם סבור הוא כיום כי היה עליו לתת את הדעת לטענה לפיה יש לחשב את ההתייקרויות לפי שטח הבנייה בפועל, בין אם נטענה ונעלמה ממנו, ובין אם לא נטענה, השעה הוחמצה. את הנעשה אין להשיב. קבלת עמדת השלושה היא עובדה מוגמרת שאין לשנותה. ניסיונו של הבורר לסגת לאחור ולהחזיר את הבוררות לראשיתה, תוך פתיחת הסוגיה לדיון מחודש - אינו אפשרי משהוא נוגד כללי דיון בסיסיים, שלא לומר הופך לחוכא ואטלולא את מוסד הבוררות. חוששני כי המתווה הדיוני הנקוט בידי הבורר לפיו המומחה הוא שבודק אם קביעת הבורר היא נכונה, ולא להפך, והמומחה הוא שקובע את הקריטריון המשפטי לפיו יבוצע החישוב - נוגד את תקנת הציבור, באופן המקים את עילת הביטול" הקבועה בחוק הבוררות.

"הבורר הוא שהופקד על המטלה לבדוק מהי הנוסחה הנכונה להתחשבנות החדשה, האם לפי טופסי ההצטרפות ושיעור ההשתתפות (גרסת השלושה) או שמא לפי שטח הדירות (הגרסה הנוכחית של הקבוצה) וליתן את ההנחיה המתאימה למומחה, ולא להפך. הבורר הוא שהופקד לבדוק אם המומחה נתן חוות דעת נכונה או שמא טעה, ולא המומחה הוא שצריך לבדוק אם קביעת הבורר נכונה. משהבורר כבר קיבל בפסק 2017 את טענת השלושה לחישוב לפי 'השקעתם המשוערת ההתחלתית של כל אחד מהרוכשים', המתבטאת בטופסי ההצטרפות שנלוו להסכם השיתוף, אין ניתן לבחון אופציה אחרת", מדגישה שבח.

לצד זאת, היא דחתה את בקשת השלושה להעביר מתפקידו את פולק: "הבוררות מתנהלת מאז שנת 2016. לא נטענו נגד הבורר טענות הפוגמות חלילה בכשירותו לשמש כבורר, גם לא כאלו שפוגמות באמון בו. גם לא נטען משוא פנים. להפך, מהפרוטוקולים שצרפו בעלי הדין לטיעוניהם עולה כי הבורר מקדיש ממרצו, זמנו ומחשבותיו למחלוקת, וכי הוא שומע את הצדדים ועמדותיהם בסבלנות ובאורך רוח. טעות בלבד אינה עילה להעברת בורר מתפקידו, בייחוד עת התקלה ניתנת לתיקון על דרך מתן הוראות מתאימות".