מי שייחשבו כבני משפחה לעניין ביצוע עבירות מין, יהיו מי שהם בפועל בני המשפחה בזמן ביצוע העבירות - ולא מי שחדלו להיות כאלו. זו המסקנה העולה (יום ב', 9.11.20) מפסק דינו של שופט בית המשפט העליון, אלכס שטיין. לקביעה זו יש חשיבות, שכן העונש על עבירות מין במשפחה חמור משמעותית מאשר על עבירות מין אחרות.

שטיין נדרש לשאלה האם דוד הוא רק מי שהיה כזה בעת ביצוע העבירות, או גם מי ששוב אינו דוד משום שהיה דוד דרך קשרי נישואין שהסתיימו. מסקנתו היא, כי מדובר רק בדוד בזמן אמת. פסק הדין אומנם אינו מדבר על בני משפחה אחרים, אך לא עולה ממנו שיש ייחודיות דווקא לדוד. כך למשל, תהיה לו משמעות לעניין מי שהיה בן-זוג של האם וחדל להיות כזה.

שטיין קובע: "לפנינו הסדר ממצה וברור, שבו המילה 'דוד' מתייחסת אך ורק למי שנמצא בקשר דם או חיתון עם קורבן העבירה בשל היותו אח של הורהו או נשוי לאחד מהאחאים של הוריו. ודוק: בן זוג של אחות של אחד מהורי הקורבן, לא ייחשב לדודו אם הוא אינו נשוי לאותה אחות... הסדר חוקי מסוג זה, אשר מתאפיין במילים מדויקות וברמת פירוט גבוהה, אינו יכול לשאת פרשנות שמוסיפה לרשימת 'בני משפחה' 'דודים פונקציונליים' נטולי קשר דם או חיתון עם משפחת הקורבן".

שטיין דוחה את עמדת המדינה, לפיה פרשנות תכליתית של החוק מחייבת להחיל אותו גם על מי שפורמלית אינו בן משפחה, אך ממשיך לשמור על קשר הדוק עם הקורבן. החוק מציב גבולות ברורים לכוחן של רשויות האכיפה. "גבולות אלה נקבעו, בראש ובראשונה, במילות האיסורים הפליליים אשר נכתבו בחוק, שכן מילים אלו - ורק הן - מגדירות את המעשים והמחדלים אשר מגיעים כדי עבירה פלילית. שמירה על גבולות אלו מרסנת את הכוח שבידי רשויות האכיפה לבל יעצים את עצמו יתר על המידה, יגלוש אל מחוץ לגבולות שנקבעו לו ויחריב את חרותו, את כבודו ואת רווחתו של האזרח שעומד מולו", מדגיש שטיין.

עוד מצטט שטיין בהסכמה את דברי הנשיא בדימוס אשר גרוניס: "כלל גדול הוא בדיני העונשין: 'אין עונשין מן הדין'... – לא מקל וחומר, ולא מגזירה שווה, ולא מכל היקש או אנלוגיה, אלא מן החוק הכתוב והחקוק בלבד. החוק הוא אשר יכול לעשות מעשה פלוני, על מרכיביו המוגדרים, לעבירה פלילית; ומה שלא עשה החוק בלשון ברורה ומפורשת, אין שום פרשנות ואנלוגיה והיגיון יכולים לעשות. דברים מן המושכלות הראשונים הם, ואין צורך להאריך".

לצד זאת מדגיש שטיין, כי "פרשנותו של איסור פלילי בהתאם למובנן הטבעי והרגיל של מילותיו איננה בהכרח מצמצמת את היקפו ומגדילה את חרותו של הפרט. במקרה שלפנינו, אימוץ המשמעות הטבעית והרגילה של המילה 'דוד' אכן מביא לצמצום היקפו של האיסור הפלילי שבו עסקינן, אבל במקרים אחרים התוצאה עשויה להיות הפוכה; ובכך אין שום רע, כל אימת שמדובר במתן משמעות נכונה למילים ולחיבוריהן... עיקרון החוקיות איננו דורש מבתי המשפט לפרש איסורים פליליים בצמצום. דרישה כאמור קיימת רק בהימצא פירושים סבירים אחדים אשר תואמים את תכלית
האיסור הפלילי. עיקרון החוקיות דורש מבתי המשפט שלא להרחיב את האיסור הפלילי מעבר למשמעותו הטבעית והרגילה, גם כשההרחבה נחוצה להגנה על הערך החברתי המוגן על-ידי אותו איסור".

שטיין קיבל את ערעורו של אדם שהורשע בביצוע עבירות מין בילדה בת תשע, אחייניתה של אשתו לשעבר. העבירות בוצעו לאחר שבני הזוג התגרשו, אך הדוד נותר בקשר קרוב עם הילדה. לכן טענה המדינה, כי גם אם ייקבע ש"דוד" פירושו דוד בזמן אמת - הרי שבנסיבות העניין יש לראות את הפדופיל כמי שהמשיך להיות בפועל הדוד של הילדה. בעקבות זאת, הופחת עונשו של האיש מ-32 ל-27 חודשי מאסר.

השופטים עוזי פוגלמן ויעל וילנר הסכימו עם שטיין, אם כי וילנר הוסיפה הסתייגות מסוימת לגבי פירוש החוק הפלילי בהתאם לתכליתו: "עקרון החוקיות, על חשיבותו הרבה, אינו עומד לבדו, ולצדו ניצבות לעתים תכליות סובייקטיביות ואובייקטיביות נוספות, אשר עשויות להוביל, במקרים חריגים, לפרשנות שאינה עולה בהכרח ממובנה הדווקני של לשון החוק אך היא מתחייבת מתכלית הוראת החוק, מהגיונה ומהשכל הישר". את המערער ייצג עו"ד אלכסנדר גאוסקין, ואת המדינה - עו"ד עודד ציון.