המרכז הישראלי לאפוטרופסות ניסה להשתחרר מאחריותו על אדם שגרם לו לאובדן זמן ומשאבים, ואין לקבל בקשה כזאת. כך אומר שופט בית המשפט למשפחה בתל אביב, ארז שני.
המרכז הוא עמותה שהוקמה בשנת 1977 ביוזמת האפוטרופוס הכללי, "כדי למלא שליחות ציבורית וחברתית, והוא ממונה על-ידי בית המשפט להגן במסירות ובמקצועיות על גופם, כבודם, רכושם ורצונם של אנשים שמצבם אינו מאפשר להם לדאוג לעצמם", כפי שנאמר באתר שלו. מנכ"ל העמותה הוא אוריאל לדרברג, שייסד וניהל את ארגון פעמונים. בין נאמניה מצויים מנכ"ל הביטוח הלאומי לשעבר, יוסי תמיר; יהושע שופטן, שהיה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה; ודודו זקן, לשעבר המפקח על הבנקים.
המרכז משמש כאפוטרופוס לאדם בו מדובר מאז 2015, ובאוגוסט האחרון ביקש לשחררו מן התפקיד בנימוק ששוב אין בו צורך. שני מציין (22.12.20), כי נימוק זה עומד בניגוד מוחלט לתסקיר שירותי הרווחה בעיריית תל אביב ולעובדה שהוא דר רחוב. "נדמה לי שרצונו האמיתי של האפוטרופוס הוא להשתחרר [מהאחריות לאיש], ולשם כך מה לו נימוק כזה ומה לו נימוק אחר?", מוסיף שני.
"אומר האפוטרופוס כי הוא מטפל בחסויים רבים, אלפים ואני מאמין. אלא שמי שמטפל באלפי אנשים אשר מונה להם אפוטרופוס, יודע כי יש ביניהם בוודאי כאלה הסובלים מקשיים רגשיים 'מבזבזי זמן', מבקשי בקשות, כאלה שמתנים תנאים שלפעמים אינם הגיוניים אשר לטיפול בהם, מזניחי עצמם ואפילו הורסי עצמם", ממשיך שני. הוא מסכים עם נציגת היועץ המשפטי לממשלה, ש"גוף כמו המרכז הישראלי לאפוטרופסות, מעצם פעילותו לוקח 'עסקת חבילה' במסגרתה יהיו מטופלים קלים יותר ומטופלים קלים פחות, גם צרכני זמן והשקעה".
שני מוסיף: "לא ייתכן, בבחינת מדיניות שיפוטית ראויה, לספק לגופים שעיסוקם באפוטרופסות, להישאר רק עם המטופלים ה'נוחים' ולהשתחרר, מניה וביה, מן ה'טרדנים' וצורכי השקעת הזמן. את שיקולי השקעת הזמן צריך אפוטרופוס לשקול כאשר הוא עמותה והוא בבחינת אפוטרופוס מקצועי, טרם נותן הוא הסכמתו למינוי. כאשר מדובר באדם פרטי הלוקח על עצמו אפוטרופסות, יכול ובית המשפט ישחררו מהר יותר, שהרי מדובר במעין התנדבות של מי שעיסוקו לא בכך. כאשר מדובר בגורם מקצועי, לא ישחרר בית המשפט את האפוטרופוס בנימוק שיש נוחים מ[אותו אדם]".
לסיום אומר שני: "העובדה שפלוני אינו משתף פעולה עם האפוטרופוס מובנית בעצם מינוי האפוטרופוס. הרי ברור לנו כי פגועי נפש לא תמיד ינהגו כמי שהוא פגוע נפש. ברור לנו כי חובתו של האפוטרופוס לעשות ככל יכולתו בצורה סבירה ולא תמיד יבצע הוא 100% מן האופטימום, אך תחושתי היא שהאפוטרופוס רוצה להשתחרר מה[אדם] בשל אובדן הזמן והמשאבים שהוא גורם - לזאת לא אסכים".
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
