ביהמ"ש אשרר הקמת טורבינות רוח ביער יתיר

שופט בית המשפט המחוזי בבאר שבע, גד גדעון, דחה שתי עתירות נגד הקמת חוות טורבינות רוח ביער יתיר שבהר חברון. גדעון קבע, כי אין מקום להתערבות של בית המשפט בשיקוליהן של רשויות התכנון, אשר נתנו מענה מקצועי ומספק להתנגדויות שהוצגו בפניהן.

העתירות הוגשו בידי האגודה השיתופית של היישוב שני ליבנה, ועד מקומי הר עמשא וקיבוץ הר עמשא. זאת, לאחר שהתנגדויותיהם נדחו בידי הוועדה המחוזית דרום לתכנון ובנייה והמועצה הארצית לתכנון ובנייה. התוכנית מתייחסת ל-236 דונם בצפון-מזרח יער יתיר, והטורבינות יוקמו במרחק של 1,700-720 מטר משטחי המגורים של הר עמשא ושני ליבנה. בתוכנית, שהיא חלק מן היעד הלאומי להגביר את השימוש באנרגיה נקייה, נדונה במוסדות התכנון מ-2015 עד 2020.

גדעון קובע (25.4.21), כי התוכנית עומדת בתנאי תוכניות המתאר הארציות הרלוונטיות (תמ"א 35 למדיניות התכנון הכוללת ותמ"א 22 בנושא הייעור); הוועדה המחוזית לא הייתה חייבת לאשר מסמך מדיניות לפני אישור התוכנית ודי היה בבחינת התוכנית עצמה; מיקום הטורבינות נעשה לאחר בחינת כל השיקולים והחלופות, ואין מקום להתערב במסקנה המקצועית לפיה זהו המיקום המתאים ביותר. עוד קובע גדעון, כי מולאו כל דרישותיו של המשרד להגנת הסביבה; עמדת הציבור הוצגה פעמים רבות בפני הוועדה המחוזית והיא הייתה מודעת לה היטב; התוכנית עומדת בהמלצות משרד הבריאות; ואין יסוד לטענה לפיה הטורבינות יגרמו מטרד רעש.

עוד אומר גדעון: "אכן, טורבינות רוח משנות את אופיים החזותי של מרחבים פתוחים, ובמקרה זה, אכן צפויה להיגרם פגיעה נופית. אולם, בצד השפעות אלו נמצא, כי קיימים יתרונות סביבתיים הנובעים מהפקת אנרגיה ממשאבים מתחדשים, וכי מדובר בהפרעה מאוזנת לעומת שיקולים אחרים התומכים באישור התוכניות. לעותרים אין זכות קנויה לשימור הנוף, והאיזון בין השיקולים מצוי בשיקול הדעת של הוועדה, אשר לא חרגה לסברתי בנושא זה ממתחם הסבירות". הוא גם מדגיש, כי הפגיעה ביער יתיר תהיה מינימלית, שכן הטורבינות יוקמו בשטח החקלאי שבשוליו ויתפסו רק 0.8% משטח היער.

גדעון מסכם: "בין הצדדים נטושה מחלוקת אמיתית וראויה לבחינה, לגבי האיזון הראוי בין הצורך במציאת מקורות אנרגיה מתחדשת לבין ערכים של שמירה על הנוף, הסביבה, הבריאות ואיכות החיים. נמצא, כי ההכרעה בסוגיות שבמחלוקת, נוגעת למהות הליכי התכנון ושיקול הדעת להכריע בדילמות מסוג זה מסור למוסדות התכנון, שתפקידם ומומחיותם בכך. בית המשפט לא יטה להחליף את שיקול דעתם המקצועי של מוסדות התכנון בשיקול דעתו שלו, אלא אם הוכח כי נפל בהחלטותיהם פגם, העשוי להצדיק התערבות במעשה המינהלי. בענייננו, לא מצאתי כי החלטות מוסדות התכנון לוקה בפגם שכזה".