לפני מספר ימים התבשמתי ממופע להקת המחול הקיבוצית "אינפראדום", יצירתו של רמי באר ובבימויו. במהלך המופע נדדו מחשבותיי להתבטאויותיו של יו"ר ש"ס לשעבר,
אריה דרעי, על היהדות החילונית ש"לא הביאה לנו תרבות אחרת... היא אולי הביאה לנו השכלה; אולי הביאה את ה'אח הגדול'... תרבות יהודית שנותנת שפה יהודית חדשה היא לא נתנה". במופע רקדנים ורקדניות בתפקידי חיילים אדומים, כחולים וצהובים - תוהים, תועים וטועים, מעבירים לנו מסר של - אולי של מלחמה מיותרת? אולי של חיים שנקטעו באבם? תרבות יהודית? לא של חסידיו של אריה דרעי ורבו.
אבל התרבות החילונית שהתפתחה בארץ היא תרבות לכל דבר, והיא עומדת בכבוד לצידה של התרבות התורנית, המסורתית. זו תרבות של עבודה ושל פרנסה - ולא של צדקה ושל פשיטת יד; תרבות של התגייסות לצבא והגנה על המדינה - ולא של השתמטות והקרבת החיים "באוהלה של תורה"; תרבות של פתיחות והשתתפות בעולם הגלובלי - ולא של הסתגרות וגטואיזציה של קהילות המקדשות פולחן מלפני 200 שנה ויותר, הפוסלות את מדעי התהוות העולם, בשם האמונה הדתית, הבלתי מתפשרת.
ייתכן ואין זו התרבות היהודית לפי הקריטריונים של שומרי המסורת, אבל זו לבטח תרבות ישראלית שאנו רשאים להתגאות ולהשתבח בה. זו תרבות השפה העברית החדשה, שנוצרה כאן בארץ במשך 100 השנים האחרונות בידי היהדות החילונית, שגם אריה דרעי מיטיב להשתמש בה לצרכיו. זו התרבות העברית שבאה לידי ביטוי ביצירותיהם של ש"י עגנון,
לאה גולדברג, שלונסקי,
עמוס עוז ודוד גרוסמן. זו התרבות של אלתרמן,
יהודה עמיחי, דליה רביקוביץ, חנוך לוין ואפרים קישון. זו האומנות החזותית של מרסל ינקו, רפי לביא, מנשקה קדישמן ויצחק דנציגר. זו אומנות הצלילים של פאול בן חיים, פנינה זלצמן, נעמי שמר,
יהורם גאון, משה וילנסקי וסשה ארגוב. זו האומנות של התזמורת הפילהרמונית והגשש החיוור. וזה רק המעט שבמעט.
האם האמונה בבריאת העולם על-ידי הקדוש-ברוך-הוא היא תמצית, כל כולה, של התרבות היהודית העכשווית? האם מכון ויצמן אינו חלק ממשמעות החיים במדינת ישראל, גם ללא הנחת תפילין כל בוקר? גם ללא עליה לקברי קדושים בכל הזדמנות? האם תרבות הניסים והנפלאות שהתפתחה אצל האוכלוסייה החרדית, היא המזכה את החיים, לפי כלליה, לפסול את התרבות החילונית הישראלית-יהודית שקמה כאן כתחליף לתרבות השטעטל במזרח אירופה?
אבל ליבי כבד עלי בעיקר בשל העובדה שהתרבות של הקהילות הדתיות והחרדיות במדינה, התנערה לחלוטין מערך החמלה והסיוע לנזקק הזר. הציבור ה"אמוני" מתייצב, תמיד, לצד תגובות כוחניות, נטולות חמלה, בשם ה' אלוהי צבאות, על-מנת לסכל כל מסלול פעולה הכרוך באנושיות ובסובלנות. הדוגמאות האחרונות הן כמובן העימות הבלתי-מתפשר עם משפחת שליט, בשם אלוהי המשפט והנקם, כאשר תמיד ניתן לשמוע מנטרה אחת - עונשים ונקמות לפלסטינים, ללא התייחסות של חסד ואהבת האדם לגלעד שליט ולמשפחתו הדוויה.
היהדות שלנו, החילונים, אינה פחותה מן היהדות הפולחנית! התרבות שלנו ראויה לא פחות מן התרבות החרדית! ה"עגלה הריקה" של החילוניות שלנו מאפשרת לכם, תושבי בני ברק, בית"ר ושכונות ירושלים, לקיים את אורחות התרבות שלכם, באין מפריע.
בואו, באופן חריג, להשתתף איתנו בערב קריאה של שירי יונה וולך, לצפות בעג'מי - המועמד האחרון לאוסקר השנה, ולהאזין לאופרה החדשה של גיל שוחט, לפי מחזהו של חנוך לוין.
גם זו יהדות, ואנחנו דבקים בה, כי היא אשר הביאתנו עד הלום. ואל תפסלו את תרבותנו החילונית, גם אם תקלות כמו "
האח הגדול" ממלאות לעתים את חיינו, כאן בארץ הבחירה.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
