על הברדק וחוסר הסדר הפיננסי ששרר בקבוצת בית"ר ירושלים במהלך שנות ה-80' וה-90' ידעו רבים, אולם נראה כי גם רואי השחורות הגדולים ביותר לא תיארו לעצמם את חומרתו של המצב, כפי שהיא נחשפה בדוח מיוחד שיזם רשם העמותות בנושא. הדוח סוקר את פעילות עמותת בית"ר ירושלים, מי שהייתה המנוע המרכזי מאחורי הקבוצה במשך שנים.

הסיפור מתחיל בתאריך 22.10.02 עת החליט רשם העמותות דאז, עו"ד עמירם בוגט, למנות את עו"ד רובי בכר כחוקר בעמותת אגודת הספורט בית"ר ירושלים, בעקבות חשדות לפעילות בניגוד לחוק העמותות שמבצעים בכירים בעמותה.

במסגרת ההחלטה למינוי חוקר נקבע כי החוקר יבדוק בין היתר את נסיבות חתימת ההסכם למכירת המקרקעין של העמותה, וכן יבדוק האם ולמי הועברו כספים שהגיעו לעמותה במסגרת הסכם זה.

עוד נקבע כי החוקר יבדוק את נסיבות חתימת הסכם הבוררות בין משה דדש, יו"ר קבוצת בית"ר ירושלים לשעבר, לבין העמותה, ומשיכת כספים בסך אדיר של כ-6 מיליון ש"ח על-ידי דדש במסגרת הסכם זה.

החוקר גם בדק את נסיבות מכירת הפעילות והשליטה של העמותה לחברת כ.ש.ב.ז ירושלים (אחזקות וניהול) בע"מ ולאחר מכן לחברת בית"ר ירושלים אחזקות (2000) בע"מ המכונה גם קבוצת זאבי.

מדוח החקירה עולים ממצאים חמורים באשר להתנהלות העמותה והפועלים מטעמה. בין היתר מצא החוקר, כי "ספרי החשבונות של העמותה לא שיקפו את המצב החשבונאי הנכון שבו העמותה היתה מצויה". עוד מצא החוקר כי הגורמים הרלבנטיים בעמותה (ועד העמותה או האסיפה הכללית לפי העניין "לא תפקדו ולא לקחו חלק יעיל, אם בכלל, בתהליך קבלת ההחלטות בה".

הדוח מציין כי בין חברי העמותה לבין עצמם לא היתה תמימות דעים ביחס להרכב הגוף המנהל, דבר המעיד כשלעצמו על הדרך בה נוהלה העמותה. ועד העמותה כלל במועדים הרלבנטיים את דדש ופדרמן, "וזאת בניגוד להוראות תקנון העמותה הדורש חמישה חברים", קובע הדוח.

הדוח ממשיך ומגולל את פרשיית עסקת בית וגן שבמסגרתה מכרה העמותה ביום 27.7.99 את מגרשי האימונים שלה לחברה בשם "נאות בית וגן בע"מ", תמורת 27 מיליון ש"ח. אף שהחוקר לא מצא פסול בעסקה עצמה, הרי שנותרו אצלו תמיהות באשר להליך המכירה. "על-פי פרוטוקול ישיבה, ההחלטה למכור את המגרשים התקבלה "ללא מתנגדים", דא-עקא, שחבר עמותה העיד בפני החוקר כי הוא התנגד למכירה ואף הביע עמדה זו במהלך הישיבה", קובע הדוח.

זאת ועוד, בניגוד להסכם בית וגן, אשר קבע כי לא יועברו כספים כלשהם לעמותה עד אשר ידאגו הנאמנים לתשלום מלוא חובות העמותה באמצעות כספי התמורה, קובע הדוח כי הנאמנים העבירו לידי העמותה סכומי כסף ניכרים.

בנוסף מתברר כי בסמוך להעברת הכספים "משך דדש, באופן חד-צדדי, על דעתו בלבד וללא נטילת אישור מטעם מוסדות העמותה המוסמכים, סכום של למעלה מ-6 מיליון ש"ח מחשבון העמותה". הסכום נמשך במספר מועדים, החל מיוני 1999 ועד 31.10.99 יצויין כי משיכת הכספים החלה עוד לפני שנחתמה עסקת בית וגן, ובשלב שבו עמדה העמותה על סף חדלות פרעון.

מורשי החתימה של העמותה באותה תקופה היו דדש ואהוד פדרמן. פדרמן עצמו, כך קובע הדוח, העיד כי לא ידוע לו כיצד התגלגלו הכספים לידי דדש, ועניין אופן העברת הכספים נותר להגדרת רשם העמותות "תמוה".

אולם בכך לא תם הסיפור. בסמוך לחודש מרס 2000 שלח דדש לעו"ד אבולוף מכתב דרישה על פיו העמותה חייבת לו כ-2 מיליון דולר בשל חובות שלטענתו מקורם עוד מראשית שנות ה-70' ועד ליום מכתבו, וזאת לאחר שמשך את הסך האמור של למעלה מ-6 מיליון ש"ח מהעמותה.

בתאריך 8.3.00 נערכה ישיבה בעניין, בה השתתפו פדרמן, אברהם לוי (חבר עמותה ומנהל קבוצת בית"ר ירושלים), ועו"ד אבולוף. "הישיבה כונסה ללא סמכות וללא רשות, ולמשתתפים בה לא היתה זכות לחייב את העמותה בדבר. אף-על-פי-כן, הוחלט בתום הישיבה להעביר את העניין לבוררות בפני ראש העיר דאז, אהוד אולמרט. גורמים רלבנטיים בעמותה לא ידעו כלל על מכתבו של דדש ועל ההחלטה להעביר את העניין לבוררות", הולם הדוח.

ביום 15.3.00 ניתן על-ידי אולמרט פסק בורר, שתמציתו ויתור הדדי על תביעות. במהלך הבוררות, כך מצא החוקר, ייצג כביכול עו"ד אבולוף את עניינה של העמותה מול דדש, בעוד שבפועל, באותה תקופה, שימש עו"ד אבולוף כעו"ד של דדש עצמו. "קיים חשש ממשי כי עו"ד אבולוף פעל תוך ניגוד עניינים". יש לציין כי באותה תקופה, חלק מחברי העמותה, אשר ראו בעו"ד אבולוף את פרקליטם, כלל לא ידעו שעו"ד אבולוף מייצג גם את דדש, מדגיש הדוח.

עוד מצא הדוח כי הבוררות התנהלה על דרך של מו"מ לפשרה (ללא מסמכים וללא עדים). הפשרה בין העמותה לבין דדש נעשתה מחוץ ללשכתו של אולמרט, על-ידי דדש, עו"ד אבולוף "מבלי שנעשתה בדיקה רצינית של טענות דדש ומבלי שהוצג תיעוד ראוי המבסס אותן. כך, בהפסקה קצרה במהלך הבוררות "סגרו" אותם משתתפים, באופן שנחזה לא רציני ולא אחראי, פשרה של מיליוני שקלים מכספי העמותה, שהובאה לאישור "כפסק בורר", כותב החוקר שמוסיף ומדגיש כי פסק הבורר הובא לאישור ועדת הביקורת של העמותה "בצורה מתמיהה", "ובין היתר עולה כי מר דדש נכח בדיון זה אשר נגע לו אישית, וכן כי הוועדה היתה חסרה את המנין החוקי על-פי התקנון. לאחר מכן הובא העניין לאישור האסיפה הכללית של העמותה, גם שם נסיבות האישור תמוהות".

למרות בקשות החוקר כך נכתב, לא נמסרו לו מסמכים היכולים לאשש או להפריך את טענות דדש באשר לכספים שהעמותה היתה חייבת לו. החוקר קובע כי הוא נוטה להאמין כי דדש אכן העביר סכומים מסויימים לעמותה, אולם לא ברור לו מה גובה הסכומים שהועברו, אם הועברו, ומהם תנאי העברתם.

מסקנתו החמורה של החוקר היא כי פסק-הדין של הבורר אולמרט הוא בטל מיסודו או למיצער ניתן לביטול. "הסכם הפשרה אשר עמד ביסוד פסק הבורר בטל, וממילא מוטלת על דדש החובה להשיב את הכספים אשר נטל מהעמותה בקיזוז יתרת הזכות שהיתה רשומה לו בספרי העמותה בסך של כ-5.2 מיליון ש"ח כשהוא צמוד למדד המחירים לצרכן, ונושא ריבית כדין", נכתב בדוח.

הדוח גם איננו שוכח לציין כי במהלך כל התקופה הרלבנטית, "לעמותה לא היתה יד מכוונת, לא היו לה מוסדות פיקוח ובקרה, והאורגנים המוסמכים שלה היו משותקים לאורך זמן".

זאת ועוד, הוצאות אשר העמותה הוציאה לא נרשמו בזמן אמת, ולעיתים לא נרשמו כלל בספרי החשבונות. "גם במקרים שבהם נרשמה ההוצאה, לעיתים היא לא שויכה למקור האמיתי שלה".

מוסיף הדוח ומנתח את העסקה שעשתה העמותה עם "כ.ש.ב.ז ירושלים (אחזקות וניהול) בע"מ". על-פי עסקה זו זכתה כ.ש.ב.ז לקבל את כל נכסי העמותה, לרבות זכויותיה והכנסותיה וזכויות הניהול והשליטה בה. כמו כן קיבלה על עצמה כ.ש.ב.ז את התחייבויות העמותה רק החל ממועד חתימת ההסכם, בניגוד לזכויות שהוענקו לה גם ביחס לעבר. "ההסכם הנ"ל נחתם על-ידי דדש ופדרמן בניגוד להרשאה שניתנה להם מטעם העמותה", קובע הדוח ומעלה חשש חמור כי "מהחומר עולה לכאורה האפשרות שדדש קיבל תמורה כלשהי עבור עסקת כ.ש.ב.ז".

בנוסף, זמן קצר לאחר מכן אישרה האסיפה הכללית של העמותה התקשרות עם קבוצת זאבי. ביום 8.5.00 נחתם הסכם בין העמותה כ.ש.ב.ז וקבוצת זאבי, על פיו מכרה כ.ש.ב.ז את כל זכויותיה בעמותה לידי קבוצת זאבי בדיוק באותם תנאים בהם היא רכשה זכויות אלו מהעמותה. באופן תמוה כותב הדוח, נטלה על עצמה העמותה לשלם גם את חובות כ.ש.ב.ז.

שלא במפתיע ביום חתימת ההסכם עם קבוצת זאבי, נחתם הסכם נוסף בין קבוצת זאבי לדדש, על-פיו דדש יקבל סך של 1000 דולר לחודש בגין שירותי ניהול שיעניק לקבוצה, וכן הלוואה בסך 720,000 דולר. ביום 15.5.00 הודיעה קבוצת זאבי לדדש שהיא אינה עומדת על פירעון ההלוואה. דדש כך קובע הדוח "לא נתן הסבר מספק לתמיהות שמעלה ההסכם, ומצדו טען כי לא קיבל את הכסף".

לא עבר אלא יום אחד מהרגע שבו הסכימה קבוצת זאבי למחול לדדש על החזר ההלוואה, והנה הפלא ופלא חתמו דדש ופדרמן על תוספת להסכם עם קבוצת זאבי, "במסגרתה רוקנה למעשה מתוכן את התחייבות קבוצת זאבי להתאחדות לכדורגל, על-פיה היא נוטלת על עצמה את כל חובות העבר של העמותה. ממסמכי העמותה עולה כי היא מעולם לא הסכימה לכך, ולפיכך דדש ופדרמן פעלו על דעת עצמם", כותב החוקר.

יתרה מכך, החוקר חושף כי ביום 30.5.00 נחתם הסכם "סודי", בו נקבע במפורש, כי הצדדים מתחייבים שלא לגלות על דבר קיומו לעמותה, מהלך המנוגד לחלוטין לחוק העמותות. למותר לציין כי בהסכם נקבע הסדר אחר לעניין התמורה שהתחייבה קבוצת זאבי לשלם.

לאור האמור לעיל אימץ רשם העמותות מספר מסקנות דחופות אשר ייושמו לאלתר. ראשית קבע הרשם כי תוגש בקשה לפירוק העמותה, במסגרתה יתבקש בית המשפט למנות מפרק לעמותה אשר יפעל בין היתר לגביית הכספים המגיעים לה, כן יחליט המפרק האם יש מקום להגשת תביעות אישיות ולהטלת אחריות אישית כנגד מי מבעלי התפקידים בעמותה והדברים אמורים בעיקר לכיוונו של דדש.

עוד החליט הרשם כי לאור ממצאי החקירה הקשים, "ולאור התנהלות הגורמים הרלבנטיים במהלך החקירה באופן שסרבל והאריך את ההליכים, 80% מהוצאות חקירה זו, בסך של 140,000 ש"ח יוטלו על העמותה ומר דדש אישית". העמותה תישא בשיעור של שני שלישים מההוצאות, ואילו דדש ישא בעלות של שליש מההוצאות.

לסיכום קבע רשם העמותו כי בכוונתו להעביר בדחיפות "החלטה זו בצירוף דוח החקירה לגופים המוסמכים ובכללם רשויות המס, המשטרה, לשכת עורכי הדין, וההתאחדות לכדורגל, לצורך בדיקתם את הנושאים הרלבנטיים מבחינת סמכויותיהם, ובמידת הצורך, פעולתם בהתאם".

אין ספק כי אם הדברים שעליהם הצביע החוקר הם נכונים, הרי שמדובר בפרשייה חמורה ביותר, וקשה עדיין להעריך את השלכותיה הן על האישים המעורבים בסיפור והן על קבוצת בית"ר ירושלים עצמה.