פצצת הסרחון של רמון

תכניתו הזדונית של שר המשפטים לשעבר חיים רמון להכניס את מערכת אכיפת החוק למלכודת פלילית שהוא ביקש לטמון לה בעקבות פרסום דוח מבקר המדינה על פרשת האזנות הסתר בחקירה שנערכה נגדו, לא צלחה.

היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטין קבע שאין מקום להיענות לתביעתו של רמון להורות לפתוח בחקירה פלילית נגד ראש היחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח"ה) לשעבר תת-ניצב בדימוס מירי גולן, נגד ראש צוות היחידה שחקר בעניינו סגן ניצב ערן קמין, פרקליטת מחוז תל אביב פלילי עו"ד רות דוד והתובעת במשפטו עו"ד אריאלה סגל אנטלר.

בעקבות זאת הזדרז פרקליט המדינה משה לדור להכריז כי מבקר המדינה הגזים בדוח שלו כאשר כינה את התנהגותם של הארבעה "רשלנות ממשית" וקבע שהמדובר כאן הוא ב"תקלה מינורית" שיש לבדוק אותה במסגרת הפנימית של הפרקליטות.

שתי הפרקליטות הבכירות שזכו, כאמור, לביקורת הנוקבת של מבקר המדינה, לא המתינו לקביעותיהם של וינשטיין ולדור והזדרזו להגיש עתירה לבג"צ נגד המבקר שבמסגרתה דרשו, בין השאר, לקבל צו האוסר לפרסם את תמלילי השימועים שנערכו להן.

באופן מפתיע הודיע לדור שמחלקת הבג"צים של הפרקליטות תגן על עמדתן של שתי העותרות, אך לעומת זאת אין כוונה לייצג את המבקר בעתירה זו כמקובל לגבי ייצוגם של גופים ממלכתיים אחרים.

לכך לא הייתה תנועת אומ"ץ מוכנה להסכים וראתה בכך תקדים לא רצוי. במכתב דחוף שנשלח אל שר המשפטים בהקשר לכך נאמר בין השאר: "תנועת אומ"ץ סבורה שהחלטה זו הינה שגויה מאחר שמחלקת הבג"צים של הפרקליטות מצווה לייצג את כל הגופים הממלכתיים ובכללם את מוסד מבקר המדינה. לא יעלה על הדעת שהפרקליטות תנהג במקרה זה "כארגון עובדים" המגן על חבריו ותפעל למען האינטרסים של שתי הפרקליטות הנ"ל ואילו מוסד מבקר המדינה יישאר מחוץ לגדר".

תשובתו של שר המשפטים עדיין לא נתקבלה, אבל ראוי לציין כי נאמן הספיק כבר לזהות בעיה חמורה שקיימת במצב הנוכחי שבו אין פיקוח של גוף פנימי על תלונות בגין עבודתם המקצועית של הפרקליטים. נאמן הודיע על כוונתו להציע מינוי של נציב קבילות או לבחון אלטרנטיבה אחרת.

לאמיתו של דבר אומ"ץ גילתה יוזמה נחשונית בתחום זה כבר לפני חצי תריסר שנים, כאשר ניסתה ליזום קבלת הצעת חוק שתקבע מנגנון בקרה וענישה לגבי פרקליטים בשירות הממלכתי והמוניציפאלי שסרחו או סתם פישלו.

הגענו למסקנה שבניגוד לגופים אחרים במערכת אכיפת החוק הנתונים לבקרה פנימית הפרקליטים משום מה נהנים מחסינות לא בריאה שעוררה לא אחת תהיות נוכח העדר גוף שניתן להתלונן נגדם.

מי ששיתף איתנו פעולה בתחום זה היה יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט דאז ח"כ מיכאל איתן (כיום שר ללא תיק), שאף סמך ידו על טיוטת הצעת החוק בנדון שהגשנו לבחינתו.

למרבה הצער, המהלך הזה לא הבשיל מאחר שכעבור זמן מה נערכו בחירות לכנסת וח"כ איתן פרש מתפקידו בראשות הוועדה הפרלמנטארית .

ניסיונות חוזרים ונשנים נוספים של אומ"ץ לקדם את התחיקה בסיועם של חברי כנסת אחרים נכשלו לצערנו. היה צורך להמתין לעיתוי מתאים שהגיע בימים אלה.

בדעתנו לחדש בקרוב את הפעילות בתחום זה ולהעביר הצעת חוק מעודכנת לשר המשפטים ולאישים בכירים אחרים במדינה שיש להם רגישות לשלטון החוק ורוחשים כבוד למערכת אכיפת החוק.

קשה היה להתעלם מדברים שאמר השבוע במסיבת עיתונאים פרקליט המדינה: "יש מי שמעוניין בעליהום על הפרקליטות. אלה בעלי האג'נדה נגד מערכת המשפט".

כאשר שאל אחד העיתונאים את לדור למי הוא מתכוון בדבריו החמורים השיב בחצי פה: "לא זוכר בדיוק מי אבל אתה יודע יותר טוב ממני למי הכוונה".

לא צריך להתאמץ הרבה כדי לזהות את ארבעת האישים הפוליטיים הבכירים שהציבו להם למטרה לקעקע את מערכת המשפט: אהוד אולמרט, חיים רמון, אביגדור ליברמן ואריה דרעי. ארבעתם הסתבכו בעבר עם החוק והועמדו לדין פלילי שניים מהם (אולמרט וליברמן) עדיין מסובכים בפלילים.

למרבה הצער, התנהלותם הציבורית הבעייתית לא פגמה כלל במעמדם החברתי והם מבוקשים לא רק בסלונים פרטיים אלא במפגשים ציבוריים ובכלי תקשורת כתובה ואלקטרונית שמושיטה להם שירותים בזויים.

רמון אולמרט ודרעי הם חברים אישיים קרובים. ליברמן חבר טוב של אולמרט ושל דרעי אבל לא של רמון, אבל אין ספק שהפעילות המקבילה נגד שלטון החוק תקרב ביניהם במוקדם או במאוחר.

שני קווים מקבילים לא נפגשים אמנם בגיאומטריה, אבל שני עוקפי חוק נפגשים, מה גם שליברמן ורמון הינם חובבים ותיקים של אילי הון בדומה לעמיתיהם אולמרט ודרעי.

ואמנם, לארבעת האישים בעלי קופות השרצים יש חבר משותף: איל ההון היהודי-אוסטרי מרטין שלאף, שתרם להשחתתם האישית ולהשחתת אישים ישראלים.

דוח מבקר המדינה לא טיהר את רמון, סתר את טענתו שניסו לתפור לו תיק, ופסק שהאזנות הסתר לא נעשו לשיחותיו אלא לגורמים שונים שביקשו לסייע לו להיחלץ מהבוץ של ההטרדה המינית בהם שולה זקן מנהלת לשכתו של אולמרט לשעבר שהיא בעצמה עבריינית פלילית מוערכת.

אבל עובדות אלה לא מפריעות לרמון להמשיך במערכה ללא פשרות נגד מערכת המשפט בסיועו הפעיל של פרופ' דניאל פרידמן יורשו במשרד המשפטים המשמש כיום כשופרו הנאמן של רמון בתקשורת.

רמון מאותרג לאורך השנים על-ידי כמה אנשי תקשורת חסרי כבוד מקצועי שהיללו ורוממו אותו והחליקו חלק ממעלליו תמורת הדלפות. יד מלוכלכת רחצה יד מלוכלכת שנייה.

בעקבות הסתבכותו של רמון בהטרדה מינית בעיצומה של מלחמת לבנון השנייה הם התגייסו בניסיון נואל לטהר את שמו הרע למרות שהוא לא ערער על הרשעתו.

שורה של אישים פוליטיים שחצו את הקווים ועברו לעולם העסקים או לעיסוקים מקצועיים פרשו לחלוטין מהחיים הפוליטיים. על רשימה זו נמנים, בין השאר, דוד ליבאי, משה שחל, דני יתום, אברהם בורג, עוזי ברעם, דני נווה , ד"ר רענן כהן, מיכה גולדמן ואחרים.

רמון נתגלה כערמומי ומתוחכם יותר מהפורשים הפוליטיים האחרים.
רגלו האחת מצויה עתה בעולם העסקים המשגשג ומתגמל ואילו רגלו השנייה נותרה בעולם הפוליטי המפתה ומחפה.

רמון ממשיך לבחוש בקדחת הפוליטית ולנסות להגשים את חלום חייו ליצור מפץ פוליטי שיטרוף את כל הקלפים. העובדה ששני מפצים פוליטיים שלו מונחים על שרטון.

כדאי לרענן את הזיכרון ולציין שרמון עמד באחרונה מאחורי היזמה לחקיקת חוק לסגירת החינמון ישראל היום המצוי בבעלות שלדון אדלסון חברו הקרוב של ראש הממשלה בנימין נתניהו.
העיתון המצליח עורר כבר מהפכה בתקשורת הכתובה ופגע בעסקיהם של שני עיתוני הערב האחרים.

רמון היתמם כדרכו ואמר בתגובה: "מי שמקדם הצעות חוק הם חברי כנסת ואני לא חבר כנסת".

בדרך למפץ הבא, שכרוך בהפלתו של נתניהו, זקוק רמון לתקשורת אוהדת, שאותה אמור לספק לו בנדיבות רבה הבעלים של ידיעות אחרונות, חברו הטוב, ארנון מוזס.

אגב, גם חבר קרוב אחר של מוזס ושל רמון, ראש הממשלה לשעבר המגה מושחת אהוד אולמרט, העומד בימים אלה לדין פלילי זוכה גם הוא לגיבוי נלוז מהעיתון של המדינה.

הגילוי שפורסם בסוף השבוע בידיעות אחרונות - עיתון המקלט של רמון אודות גרון עמוק שהדליף לו בשעתו את פרטי החקירה נגדו ואת עריכת האזנות הסתר, הוא נדבך נוסף בכיוון זה.

לשבחו של רמון יאמר, שהוא היה בין הראשונים שזיהה את הפוטנציאל שגלום בעיקרון של הון-שלטון-ועיתון, ושילב עסקים גלויים וסמויים בחייו הציבוריים שלא כולם נחשפו.

כך היה בעבר, כאשר היה רמון חבר כנסת מן המניין, בעל רישיון לעריכת דין, ובן בריתו דרעי מנהיג ש"ס באותה עת, שהיה כבר שר בממשלה, קישר אותו עם שני מיליונרים חרדים - וולף ורייך, מתורמי המפלגה, כדי שייטפל בהשקעותיהם בארץ תמורת שכר טרחה נאה.

רמון הציץ ולא נפגע וחבר מאוחר יותר אל גיסו לשעבר איש העסקים אפרים קונדה. מערכת הקשרים המתמשכת ביניהם לוטה בערפל גם בשעה שכיהן כיו"ר ההסתדרות החדשה וטען כי בא לטהר את השחיתות שגשגו בה עסקים עם אילי הון ואולי לא במקרה.

חברות הבניה סולל בונה ושיכון עובדים נמכרו לאיל ההון טד אריסון אביה של שרי במחיר מציאה שהיה נמוך בהרבה ממחיר השוק שלהן.

קונצרן כור נמכר לקבוצה קנדית במחיר מבצע בנסיבות מוזרות.
נדלנ"ים אטרקטיביים של ההסתדרות ברחבי הארץ נמכרו בסיטונות וליחידים כשעל מלאכת המכירה והתיווך מנצחים אנשים השנויים במחלוקת.

ואסור לשכוח כמובן את אריה דרעי התאום הפוליטי של חיים רמון. גם ש"ס חגגה אז בין כותלי ההסתדרות וחלבה את קופתם המדולדלת של ציבור העובדים.

הרבה דברים סמויים התרחשו אז בקומה החמישית של בית ההסתדרות שבו שוכנת לשכת יו"ר ההסתדרות ולא כולם לשם שמים.

מי שחמאה מרוחה על ראשו מוטב שימנע מלהלך בשמש הקופחת מחשש שהחמאה תמרח על פניו וגם על צווארו. ראשו של חיים רמון מרוח בדבש. מוטב שלא יהלך בשמש הקופחת של שלטון החוק מחשש שיתגלו הדבורים שיצרו את הדבש.