ניחוח של סדום

עיון בקבוצת העמודים של עיתוני יום שישי האחרון מצייר תמונה מטרידה ביותר של המצב במדינה.

כותרת גדולה אחת מפרטת כיצד מתה אישה שאושפזה ב"איכילוב" כתוצאה מריב בין רופאים, שחייה של החולה נמצאו אצל שניהם בסדר עדיפות משני.

בבנימינה נעצרו 2 נערים שעינו והרגו בעלי חיים. לשוטרים הנדהמים למראה הגוויות המרוטשות והשרופות של הכלבים והחתולים אמרו שני המפלצות הצעירות ש"הם נהנים להרוג".

שר הפנים, פורז, לא מפגר לרגע אחרי חיל החלוץ של התרבות המערבית המתפוררת וממהר לאפשר את נישואי בני אותו מין גם בארץ.

גם יצוא יש לנו. אלי כהן, ישראלי הגר בתאילנד, נעצר בחשד שרצח את אישתו וביתר את גופתה.

אולם את השערוריה המדהימה ביותר מספק לנו לא אחר מאשר ראש הממשלה.

שערוריית עיסקת חילופי השבויים המופקרת, שהתבצעה אך ורק עקב לחצו של שרון נגד כל מערכת הביטחון ורובה המכריע של דעת הקהל בארץ - ימין ושמאל גם יחד, לא תמה. שום עובדה חדשה לא מצליחה להפיג את הרושם שמטרתה של העיסקה הזו היתה להסיט את תשומת הלב הציבורית מהפרשיות ששרון ובניו מסובכים בהן, ולו רק לשבוע בודד.

כזכור, מחירה של העיסקה היה מתן יוקרה בלתי צפויה לנסראללה בשעתו הקשה, שחרור הרה אסון של 420 מחבלים, ובגידה מחפירה ברון ארד על-ידי שחרורו של דיראני - האיש שעינה ומכר אותו לחיזבאללה, והוחזק כקלף מיקוח לשחרורו.

כעת הסתבך שרון גם בפרשת טננבאום. העיסקה המפוקפקת שנחתמה עם טננבאום מצטיירת כתרגיל שנועד לטשטש את החומרה של מעשיו ומכך גם את החומרה של מחיר שחרורו. לפי קטעי הידיעות כפי שנזכרו בתקשורת, מדובר במקרה הטוב ביותר בסוחר סמים שנחטף תוך כדי ביצוע עסקה, ובמקרה הגרוע מדובר בסוכן ותיק של החיזבאללה שביים את חטיפתו במשותף עם האוייב.

האם ניתן להאמין לשמועות הללו? לא ידוע. אך לפני זמן לא רב התהלכה לה שמועה על היותו של טננבאום מהמר שהסתבך ונחטף על-ידי האויב תוך כדי ביצוע עיסקת סמים. היום, לא רק שהוא הודה בגירסה הזו, אלא שהיינו מייחלים שזו תהיה האמת, ולא גרוע ממנה.

אין שום הסבר סביר להוראתו של שרון לחקור את טננבאום בכפפות של משי עם הגעתו לארץ. מדהימה גם העובדה ששרון כופה על מערכת הביטחון שלא להחזיק אותו במעצר רגיל אלא במתקן כליאה מפנק (אורי כהן אהרונוב 25.2.04). תנאים אלו מאפשרים לטננבאום לעמוד בקלות בחקירה ולא לדבר.

כך, למעשה מנע שרון את הוצאת האמת מטננבאום בניגוד לכל עצור אחר, וכך תומרנה החקירה למצב ללא מוצא שכפה את ביצועה של העיסקה המגונה שעלולה לשחרר את הפושע ללא עונש, וגם ללא האמת.

עובדה מכוערת נוספת, כפי שהתפרסמה בערוץ 10, היא שלשרון היתה מראש קלטת עם גירסה שטענה שטננבאום ביים את חטיפתו עם החיזבאללה, ושהסתיר את עובדת קיום גירסה זו מהממשלה.

לפני ביצועה של עיסקת השבויים, התפרסם כי השליח הגרמני שביקר את טננבאום בשביו מסר כי מצבו הבריאותי מחריד וכל שיניו נשרו. כשהגיע טננבאום התברר שמצבו הבריאותי סביר וכל שיניו במקומן. האם שיקר המתווך הגרמני? אם כן, היה ניתן לצפות כי הזעם עליו כשליח מפוקפק יהיה גדול. אבל למרבה הפלא יושבת ישראל בשקט ולא מעירה על כך דבר, ולכן יש להתחיל לבדוק מי הפיץ את הבדיות בקשר למצב הבריאותי של טננבאום. למי היה אינטרס לפרסם את השקרים הללו ולפרוט על רגש הרחמים של הציבור?

ההבדל בין חברה "רגילה" אכולת שחיתות ועבריינות לבין סדום הוא עקרוני. המייחד את סדום הוא הלגיטימציה שקיימת לשחיתות ולעבריינות, בעוד שבחברה האחרת, גם הבעייתית ביותר, מתקיים מאבק מתמיד בפשע.

אחד הסימנים המעידים על הפיכתו של הפשע ללגיטימי הוא הדוגמה האישית של מנהיגי אותה חברה.

איזה דוגמה מקבלים אנו ממנהיגינו?