האגודה לזכויות האזרח עתרה הבוקר (ד', 21.9.04) בשמו של מרגל האטום מרדכי ואנונו בדרישה להורות למדינה להחזיר לואנונו מסמכים ומכתבים שהוחרמו ממנו טרם שיחרורו מן הכלא.
העתירה שהוגשה נגד מנהל בית הסוהר "שקמה" באשקלון ונגד הממונה על הביטחון במערכת הביטחון (המלמ"ב), הוגשה על-ידי עו"ד דן יקיר, היועץ המשפטי של האגודה לזכויות האזרח, בשמו של ואנונו.
העתירה מתייחסת להעתקי מכתבים וחומר משפטי, שכתב ואנונו במהלך 17 וחצי שנות מאסרו, שמתוכן שהה בהפרדה מוחלטת במשך 11 וחצי שנים. לטענת העותרת בתקופה ארוכה זו של ריצוי העונש היוותה עבורו הכתיבה מפלט יחיד מפני הבדידות ודרך יחידה, שנותרה לו בכדי להרגיש, ששפיותו לא אבדה לו.
העותרת ממשיכה וטוענת, כי דרכו היחידה של ואנונו לשמור על קשר כלשהו עם החברה האנושית, שמחוץ לחומות הכלא, היתה כתיבתם ושליחתם של מכתבים, ואכן, במהלך שנות מאסרו הממושך הוא כתב 2,543 מכתבים אשר נשלחו לרחבי העולם באישורה של הנהלת בית הסוהר ובאישור "גורמי הביטחון", אליהם הועברו המכתבים לצורך צנזורה.
העותרת טוענת, כי גורמי הביטחון נהגו, בחלק מהמקרים, למחוק מלים או משפטים ממכתביו של ואנונו, ורק לאחר מכן לאשר את שליחתם, לא לפני שהתאפשר לו לראות את הנוסח המצונזר. לטענתה בידי ואנונו נותרו העתקי המכתבים המקוריים, בהם הוא סימן לעצמו את המלים או המשפטים, שצונזרו מן העותק המקורי שנשלח. לטענתה העתקי מכתבים אלה, כמו גם חומר משפטי הנוגע להליכים משפטיים, שהוא ניהל במהלך כליאתו נגד המדינה, הוחזקו בידיו באישור משך כל שנות כליאתו, עד ערב שיחרורו ואז נלקחו ממנו, לרבות, כך לטענתו, חומר משפטי גלוי, שהותר לפרסום.
האגודה לזכויות האזרח ממשיכה וטוענת, כי מנהל בית הסוהר הבטיח לואנונו, כי כל החומר שנלקח ייבדק ויוחזר, ואולם לא כך קרה.
לטענתה, יום לפני שחרורו, בחודש אפריל האחרון, קיבל ואנונו הודעה ממנהל הכלא, לפיה חלק מהמסמכים, שנלקחו מתאו, הם "חפצים אסורים", הכוללים ידיעות סודיות, ולפיכך הוחלט להחרימם. בין החפצים שהוחרמו היו העתקי המכתבים, ששלח ואנונו, והחומר המשפטי, שהיה ברשותו. כן הוחרמו מחברות, בהן תיעד האסיר את המידע, שהגיע אליו במהלך עבודתו בקריה למחקר גרעיני, מחברות שאליהן לא מתייחסת עתירה זו.
במהלך ההליכים בעניין המגבלות, שהוטלו על ואנונו, נמסרו לו העתקי כמה מן המכתבים שכתב. האגודה לזכויות האזרח מציינת, כי מדובר דווקא באותם מכתבים, שבהתבסס עליהם טענה המדינה בפני בג"צ, כי בידי ואנונו מידע סודי וכי הוא חפץ לחשוף אותו.
עו"ד יקיר טוען בעתירה, כי ההוראות בפקודת בתי הסוהר, בתקנות ובפקודות השב"ס, אשר מאפשרות לפגוע בזכויות יסוד של אסירים, ובהן הסמכות להחרים חפצים, נועדו אך ורק לשם מניעת סכנה לסדר ולמשמעת בבתי הסוהר, ובמקרים מסוימים - לשם שיקום האסיר וכדי לאפשר ניהול תקין של הכלא.
לפיכך, נטען בעתירה, אין בפקודות ותקנות אלה כל הסמכה להחרים חפצים גם מטעמים, שמנהל הכלא מזהה אותם כטעמים של "ביטחון המדינה". כמו כן, אין פקודות ותקנות אלה מסמיכות את מנהל הכלא להעביר את החפצים שהוחרמו לידי גורם חיצוני, כגון המלמ"ב.
עו"ד יקיר מוסיף ומסביר בעתירה, כי מסמכיו של ואנונו כלל אינם בגדר "חפצים אסורים", שכן מדובר בחומר, שבחלקו הוא חומר משפטי, ששלטונות הכלא הם שהעבירו אותו לידי האסיר, ובחלקו האחר הינו חומר, ששלטונות הכלא עצמם הם אלה, שהתירו לו לשמור העתקים שלו.
זאת ועוד, נאמר בעתירה, מדובר במכתבים, שכבר נפוצו ברחבי העולם, לאחר שחלקם צונזר בקפידה, ולפיכך אין בהם כל סכנה לביטחון המדינה. לפיכך, נאמר בעתירה, אין כל הצדקה לכך, שלא יוחזרו לכותבם, לפחות בנוסחם המצונזר. לא ברור, מוסיף עו"ד יקיר, כיצד יכולים מכתבים, שנשלחו זה מכבר והופצו בעולם, באישורם של גורמי הביטחון, לסכן את ביטחון המדינה.
בג"צ 8630/04 האגודה לזכויות האזרח נ' מנהל בית הסוהר "שקמה" באשקלון ורח'
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
