נראה כי בימים האחרונים מטלטלת את קברניטי המדינה סוגיה חדשה. סוגיה ועמה קלון, רקבון וצביעות. עתה על הפרק: סוגיית הקרקעות ש"לקח" או "לא לקח" הרמטכ"ל העתידי - יואב לגנט. הפעם, עם כל השמחה על כך שעם ישראל נהייה פרנואידי בכל הנוגע לצביעות, גניבה, ניצול מרות וכל שאר מאפייני הפוליטיקה המשוחדת.
עליי לחזק את דבריו של שר הביטחון,
אהוד ברק, שהתבטא בנוגע לפרשה השבוע כדלקמן: "מעלים ענן אבק כדי לפגוע בגלנט" (כך ברק, על-פי עיתון "ישראל היום" בסוף-השבוע האחרון, בשיחות עם מקורבים). יש כנראה כמה אנשים שם למעלה, במטכ"ל, שמפריע להם נורא שמישהו כמו גלנט ייכנס למערכה. הם רוצים לראות שם מישהו אחר לחלוטין, ומוכנים לעשות בשביל זה המון.
פרשיית גלנט הנוכחית (בל נשכח את פרשיית זיוף המסמכים, בהם נקשר שמו של הקצין הבכיר מסיירת מטכ"ל - סא"ל
בועז הרפז וכן שמו של גלנט) עוסקת במיקום בו נמצא ביתו של גלנט. נראה כי מאבקו המלוכלך עם שכניו עלה עתה על פסים גבוהים בהרבה. שכן, עתה טוענים כנגד גלנט כי הלה גנב קרקעות במזיד, וכל זה בכדי להגדיל את נחלתו על חשבון שכניו ומארחיו הטובים ממושב עמיקם. אחרי הכל, מה לא עושים בשביל שביל גישה חדש לחניית הבית?
מעבר לזאת, נראה כי מילה אחת שנכתבה לא במקום במסמכים המקנים לגלנט את השליטה בקרקעות הללו, היא שעושה את ההבדל. הבדל מאדם הגון, הרוצה לחיות את חייו בדיסקרטיות, לאדם ששמו נקשר בגניבת קרקעות במזיד. גלנט, מצידו, התבטא כבר השבוע וטען כי אין לו ולמשפחתו דבר וחצי דבר עם הפרשה.
המעניין הוא, שהשבוע התראיינו כמה משכניו של גלנט, ביניהם תושבים מרכזיים ביישוב עמיקם. כולם טענו פה אחד כי אינם מבינים על מה המהומה. הכל בסדר, הכל סודר, וכולם מרוצים מההסדר שקיים עם משפחת גלנט. לאף-אחד אין שום בעיה עם המשפחה. מדהים כמה אנו יודעים להיות תמימים כשאנו נדרשים לכך.
עתה נחזור להתבטאותו של ברק בסוף-השבוע האחרון. ברק מבין כי את גלנט רודפים. גם אני מבין את זה. הבעיה היא שאם פעם ידענו להותיר את הפוליטיקה לתותחים הכבדים - הפוליטיקאים המושחזים, אנו מרשים לעצמנו כעת לערבב פוליטיקה עם צבא. וכפי שלא מערבבים עסקים והנאה, כך ראוי להותיר את הפוליטיקה מחוץ למערכת הצבאית.
אישית, אינני מבין על מה המהומה והרדיפה. מה טמון בתוכו, בגלנט, שמפחיד כל-כך הרבה בעלי אינטרסים במטכ"ל ובפוליטיקה, שמוכנים לעשות הכל - פשוט הכל - בכדי למנוע באופן זה או אחר את מינוי גלנט לרמטכ"ל, כפי שהעולם מנסה למנוע מאירן פצצה גרעינית. הרי ידוע לכולם כי מדובר כאן במפקד דגול, מפקד מצליח. הוא סחף אחריו רבים, והרים את תרומתו המשמעותית לביטחון מדינת-ישראל. האם כך אנו, אזרחי המדינה, גומלים לו על שרותו ועל שאיפתו להמשיך ולהגן על כולנו? בכך שאנו מתירים לבעלי האינטרסים להריץ טקטיקות פוליטיות על חשבוננו? טקטיקות שעלולות למוטט את יציבותו של הגורם הכי יציב במדינה נכון להיום - צבא הגנה לישראל?
אם בפרשיית בועז הרפז היה שמץ של ספק, עתה זה ברור מעל לכל. כפי שטען ברק, כך גם אני: את גלנט רודפים. ואם אנו רוצים להמשיך להתנהל במדינה דמוקרטית, עם הצבא הכי חזק במזרח התיכון – עלינו להפסיק את העליהום הזה, שמתנהל כאן ללא שליטתנו.
פרשיית גלנט, ובכלל כל הפרשיות האחרונות שקושרות את הפוליטיקה עם הצבא כבר החלו להראות את סממניהן. קצינים הפכו צבועים, והפסיקו לתפקד כמפקדים - כפי שמונו לכך מלכתחילה. כל אחד חש כי עליו לנקוט עמדה, צד. בזמן שהרמטכ"ל אשכנזי מגיע להיפרד מיחידות בצה"ל, ומקבל גיבוי מהקצינים ביחידות הללו (גיבוי הגובל בהסתה כנגד הרמטכ"ל המיועד,
יואב גלנט), מגיע גלנט ליחידות אחרות ובהן הוא מקבל גיבוי גם-כן (וגם הוא, תתפלאו, גובל בהסתה כנגד הרמטכ"ל היוצא). הכצעקתה? צה"ל הינו אירגון א-פוליטי. אין לו מדיניות.
המדיניות של הגוף הזה זהה לזו של ממשלת ישראל. והנה, אנו עדים למהלכים פוליטייים גרידא, הסוחבים את צה"ל, על כל קציניו, לבור הפוליטיקה. קצינים בכירים נאבקים זה בזה במאבקי כוח פוליטיים מכוערים ומיותרים. עדות לכך היא פרשת גלנט הנוכחית. ואילו קצינים זוטרים מתירים לעצמם לנקוט עמדה: עם גלנט, או נגד גלנט.
אז מעבר לצביעות הרבה הטמונה במהלכים הללו, אל לנו להתיר קיומן של תופעות שכאלה. מלחמות מעולם לא נוצחו באמצעות פוליטיקה. ועל כך יעידו כלל אלופי העבר, על-אף התפקדותם המוקדמת למפלגה זו או אחרת עוד תוך כדי שירותם כקצינים. אנו אוסרים על חיילינו להביע דיעה, ולאפשר לזו להוביל אותם באקטים בעייתים ושונים כמו פינוי מאחזים ושירות בשטחים. אבל הקצינים - אלו שצריכים להיות האורים והתומים של אותם החיילים - משחקים בפוליטיקה, במקום לשחק ולשפר טקטיקות לחימה, לתרגל עבודה יעילה. האם איננו צבועים אם אנו מתירים זאת??
הנני מאמין לגלנט. הוא צודק, הוא מפקד ראוי וגם יש לו רקורד אמין - שטרם הוכח עליו כי איננו כזה. ולכן, אני גם מאמין באופן נורא וודאי שיש כאן כמה בעלי אינטרסים שמנהלים עליהום בלתי-מתפשר כנגד כניסתו של גלנט למטכ"ל. אין ספק שכסאו העתידי של גלנט מלא קוצי-ורדים. הוא ייאלץ להתמודד עם אותם גורמים העויינים אותו, ואם ירצה להנהיג רפורמה כזו או אחרת בצה"ל, הדבר עלול לעלות לו בפרשיות חסרות תוכן נוספות.
עם זאת, לטעמי, כאן מקומו של העם לומר "עד כאן!". אנחנו נותנים לכל אותם בעלי האינטרסים, הנקראים לכאורה מפקדים, להכניס מלחמות גוג ומגוג למערכת הכי יציבה והכי א-פוליטית שקיימת. קצינים הפכו פוליטיקאים, במקום לפקד. אם איננו רוצים להיתפס עם מכנסינו מטה בעימות הבא, הבה נרים כאן זעקה - כאומה - כנגד תופעת הפוליטיקה הגואה בכלל גופי הביטחון הממשלתיים. זה החל בצבא (פרשת גלנט הראשונה), המשיך למשטרה ושב לצבא (פרשת גלנט הנוכחית).
אני ממליץ לכולם להמשיך לעסוק בייעודם המקורי - במיוחד לאותם הקצינים, שצריכים להיות מושא לדוגמה אישית. את דעותיכם האישיות השאירו לעצמכם, וספקו את התוצר המצופה מכם: ניצחון בשדה הקרב.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
