טילים אירניים בוונצואלה

נשיא אירן מחמוד אחמדינג'אד בחר בוונצואלה כבסיס טילים אירני ראשון באמריקה הלטינית. לרוב שומרת אירן על חשאיות וערפול בנושאי החימוש, אך הפעם ידידו ובעל בריתו של אחמדינג'אד, נשיא ונצואלה הוגו צ’אבס, דאג לספר על כך לכתב העיתון הגרמני די וועלט, ומשם זלגו הידיעות לגופי המודיעין של ארה"ב. אלה דיווחו על כך למספר חברי קונגרס שחדירתה של אירן לאמריקה הלטינית מדאיגה אותם במיוחד.

מן ההסכם שנחתם בחודש אוקטובר האחרון בטהרן בין שני הנשיאים עולה, כי אירן תציב בוונצואלה טילים מסוג סקאד B וסקאד C ותספק גם טילי שיאהב 3. התוכנית להצבת הטילים באמריקה הלטינית היא חלק בלתי נפרד מן הפעילות הצבאית משותפת שעליה הכריזו הנשיאים של שתי המדינות. שאיפתו של צ’אבס היא לבנות "כפר גרעיני" שבו יהיו טילים מסוגים שונים, על-מנת לקיים את הבטחתו להציב בוונצואלה את "מערך ההגנה האווירית המשוכלל ביותר בעולם". לשם כך שיגר צ’אבס לבסיס צבאי בקרבת טהרן משלחת של קצינים מוונצואלה לאימונים וללימוד טכנולוגיות שונות.

חברי קונגרס, בעיקר ממדינות בדרום ארה"ב, דרשו לקיים בנושא דיון מיוחד בקונגרס. גם הסניף בניו-יורק של מרכז שמעון ויזנטל תובע מארגון מדינות אמריקה OEA להקים ועדת חקירה. לדעת ראשי המרכז, הצבת הטילים מאיימת על מדינות שכנות לוונצואלה ועל אמריקה המרכזית, על אזור הקריביים ועל דרום ארה"ב, ויש בה כל המרכיבים ליצירת משבר חדש בנוסח משבר הטילים הרוסים בקובה ב-1962. ראשי מרכז ויזנטל ציינו בפנייתם לקראת ציון יום השואה הבינלאומי בשבוע האחרון, כי בתוקף תפקידם כשומרי זיכרון השואה, עליהם להזהיר את מדינות אמריקה מפני התחמשותה של ונצואלה.

דוברי ממשלת ונצואלה אמרו כי המטרה של הצבת הטילים היא הגנתית. במחקריו מציין יפתח שפיר, ראש פרויקט המאזן הצבאי במזרח התיכון במכון למחקרי ביטחון לאומי, כי טילי סקאד B מתוצרת בריה"מ לשעבר נמסרו לאירן על-ידי לוב וכי הפעלתם המבצעית הראשונה הייתה כבר במארס 1985. במהלך מלחמת אירן-עירק (1988-1980) רכשה אירן טילים נוספים - תחילה מלוב ואחר כך אולי מסוריה. לקראת סוף מלחמה זו, בסיועה של קוריאה הצפונית, החלו האירנים לייצר בעצמם טילים שזכו באירן לכינוי שיאהב 1. מאוחר יותר פיתחו הקוריאנים גירסה משופרת של הטיל שכונתה במערב סקאד C ובקוריאה הצפונית - HWASON 6. טיל זה - שיפור של הסקאד המקורי - הינו בעל טווח של כ-500 ק"מ, ואירן החלה לייצר אותו בעצמה בשנת 1991.

את טיל שיהאב 3, שהוא בעל טווח גדול בהרבה מזה של הסקאד, אך מבוסס על אותה טכנולוגיה, החלה קוריאה הצפונית לפתח עוד בשנת 1988. נראה כי אירן הייתה מעורבת בפרויקט זה עוד מימיו הראשונים וייתכן שאף תרמה למימונו.

אב הטיפוס הראשון של הטיל נצפה על-ידי המודיעין של ארה”ב בשנת 1990, אך הניסוי המוצלח הראשון שלו היה רק ב-1993. בשנת 1994 החלו האירנים לקבל רכיבים של הטיל, וכנראה גם את הטכנולוגיה להרכבתו ומאוחר יותר - לייצורו. האירנים נתקלו בבעיות ייצור רבות שעליהן התגברו רק בסוף 2003, והטיל שיאהב 3 הוצג לראשונה בפומבי ב-2004 בגירסה שונה מדי פעם. דיווחים סותרים בתקשורת האירנית ייחסו לטיל זה טווחים מ-1,500 עד 2,000 ק"מ. לטיל יש משגר נייד הבנוי על גרור של משאית סמיטריילר, ובדיקה קפדנית של תצלומים שפורסמו בכלי התקשורת הרשמיים באירן, מגלה כי קיימים מספר דגמים של הטיל, וכי לאירן יש שישה משגרים וכמה עשרות טילים מסוג זה, שלגבי ביצועיהם האמיתיים מתעוררות שאלות רבות.

סימביוזה של פנטיות אנטי-מערבית

בהסתמך על המחקר, ניתן להסיק כי הטילים האירניים יפארו את המצעדים הצבאיים של צבא ונצואלה, כאשר אירן תמשיך לשמר בקפדנות את "פער הדורות" של טילים לטובתה, בעוד שצ’אבס ימשיך כנראה להביע בעקביות תמיכה מוחלטת במדיניותו של אחמדינג’אד.

היחסים בין אירן ובין ונצואלה היו מינימליים במשך 50 שנה והסתכמו בחילופי דיפלומטים ובקיומן של שגרירויות בעלות חשיבות נמוכה. לפני שש שנים החלו צ'אבז ואחמדינג’אד בחיזור הדדי, שהתבטא תחילה בנקיטת עמדות משותפות כיצרניות נפט, ומאוחר יותר - בגיבוש בריתות בתחום הכלכלי והצבאי ובהידוק קשרים עם ארגוני הטרור חיזבאללה וחמאס, שהתלוותה אליהם רטוריקה אנטישמית, אנטי-ישראלית ואנטי-אמריקנית.

מתוקף הידידות, הצטרפה ונצואלה לקובה ולסוריה בהצבעות באו"ם בנושא האיסור על אירן לייצר נשק גרעיני. כמו-כן תכפו ביקוריו של צ’אבס בטהרן ונחתמו הסכמים בין המדינות על פיתוח משותף של טכנולוגיות, ושיתוף פעולה בתחום הצבאי, בבנקאות ובהשקעות כספים, בהפקה ובזיקוק של נפט, במחקר ופיתוח חקלאי ובכריית מכרות.

שיתוף הפעולה הכלכלי, שהחל בפיתוח כלים לקידוחי נפט, עבר לתחום הבנקאות, ואירן פתחה בוונצואלה סניפי בנקים בבעלות המדינה המספקים שירותים פיננסיים לפרויקט הגרעין, לגורמי טרור, לסחר בסמים ולהלבנת כספים. ארגוני הטרור חיזבאללה וחמאס מממנים אף הם את פעילותם באמריקה הלטינית מסחר בסמים ומהברחות, וכספיהם מנוהלים לרוב באותם בנקים, כאשר משרד האוצר האמריקני חושף מדי פעם את קצה הקרחון של תנועות כספיות סיבוביות מסובכות.

מעבר להסכמים הרשמיים, איפשר צ’אבס לאירנים לשלוח לאזורים נידחים של ונצואלה אנשי דת אירניים במסווה של מורים, שגייסו מאמינים חדשים לאיסלאם. האירנים נעזרים גם במוסלמים המקומיים. שר הפנים של ונצואלה טארק אלעיסמי, שבתפקידו הקודם עמד בראש מערכת להענקת אזרחות לזרים ולהנפקת דרכונים, עוסק מזה שנים, על-פי "הוראות מגבוה" מטהרן ומסוריה, בהנפקת דרכונים לפעילים של חמאס ושל חיזבאללה ביבשת.

אירן משתמשת בוונצואלה כבסיס לפעילותה באמריקה הלטינית ובגיוס מאמינים מבין יוצאי המזרח התיכון מכל היבשת לתעמולה נגד ישראל ונגד היהדות. התעמולה האירנית ביבשת תרמה בוודאות לדה לגיטמציה של ישראל, שאחת מתוצאותיה היא הכרזות התמיכה של ברזיל, ארגנטינה, בוליביה, אקוודור, צ'ילה ומדינות נוספות בהקמתה של מדינה פלשתינית עצמאית.

הפרסום על הצבת טילים אירניים בוונצואלה נעשה זמן קצר אחרי פסגת ליסבון של ברית נאט"ו וההחלטה לפתח כח משותף להגנה מפני מתקפות טילים על 28 מדינות החברות בארגון.

ממשלת אירן הודיעה על הקצאת תקציב מיוחד של 4.5 מיליארד דולר להעצמת השפעתה בעולם. מפקד "כח קודס" (זרוע של משמרות המהפיכה שנועד לקדם פעולות מיוחדות במדינות העולם) של הצבא האירני קבע כי מתקציב זה יוקצו 87 מיליון דולר להצבתם של 150 קצינים אירניים באמריקה הלטינית וגם 7 מיליון דולר לפעילותו של ארגון חיזבאללה ביבשת זו.

מומחים למדע המדינה שחקרו את הסימביוזה הפוליטית בין אירן ובין ונצואלה - אשר לה אין כלל וכלל זיקה היסטורית או תרבותית לטהרן - הגיעו למסקנה כי צ’אבס, המעוניין לקיים משטר מושחת ולהפוך את ארצו למעצמה אזורית באמריקה הלטינית, רואה בטהרן שותפה לפנטיות ולמדיניות האנטי-אמריקנית. למרות היותה של ונצואלה ספקית נפט חשובה לארה"ב, נכשל נשיאה ברק אובמה בניסיונו לפייס את צ’אבס. ואילו לטענת ונצואלה, יש להפריד בין פוליטיקה ובין עסקים, וניתן למכור נפט לאויב ובה בעת לסייע בגלוי ובסתר לתוכנית הגרעין של אירן ולארגוני הטרור הפועלים נגד ישראל.

גווייה פוליטית

בד בבד עם הידוק הקשרים עם אירן, פועלת ממשלת ונצואלה בהתמדה ליצירת אווירה עויינת נגד הקהילה היהודית. צ’אבס העויין לישראל מגדיר את עצמו "ידיד הקהילה היהודית", וכאשר נערכות מתקפות נגד יהודים ופגיעות בבתי כנסת, מקבל צ’אבס בארמון הנשיאות משלחות של בני הקהילה ומבטיח להם לערוך "חקירות", שאף אחת מהן אינה מבשילה לכדי סיום והסקת מסקנות.

התקשורת המקומית ואתרי האינטרנט משתמשים ברטוריקה אנטישמית וממציאים אשמות בדבר "הקשר היהודי" המנהל את הממשל ואת הכלכלה של ארה"ב ונוקבים במוצרים המזוהים עם יהודים, כמו למשל קוקה קולה ומוצריה של חברת ג'ונסון אנד ג'ונסון.

שר החוץ של ונצואלה ניקולס מדורו מנהל תעמולה נגד מדיניותה של ישראל ומחבר תסריטים דמיוניים שלפיהם לוחמי מוסד ה"מסתובבים בקריביים" וה"מוכרים היטב" לממשלת ונצואלה, זוממים לרצוח את הוגו צ’אבס. חרף עזיבתם של יהודים רבים את ונצואלה, גובר החשש של בני הקהילה המקומית כי נוכח ההתדרדרות הכלכלית של ונצואלה, עלולים להתרחש מפגני אנטישמיות נוספים.

לפי נתונים כלכליים שפורסמו השבוע, בשל צמצום הפקת הנפט, תקטין חברת הנפט הלאומית ב-12 מיליארד דולר את תרומתה לתקציב המדינה. יצוא הנפט של ונצואלה לארה”ב הצטמצם מ-1.4 מיליון חביות ליום לכדי 800 אלף בלבד. ונצואלה, שהייתה הספקית השלישית בגודלה של נפט גולמי לארה"ב ירדה למקום החמישי בדירוג. מכירות הנפט לארה”ב הזרימו לוונצואלה 34 מיליארד דולר לשנה, וסכום זה הצטמק כיום לחצי.

התוצר של ונצואלה ירד בשנת 2009 בשיעור של חמישה אחוזים ובשיעור של שני אחוזים בשנת 2010. האינפלציה אשתקד עמדה על 27 אחוז, וצ’אבס ביצע שני פיחותים בבוליבר, המטבע המקומי, האחד של 20 אחוז והשני של 65 אחוז. יתר על כן, ענף הבנייה המקומי צורך כיום מחצית מכמות הברזל לעומת צריכתו בעבר, ומפעלי המלט עובדים בתפוקה של 50 אחוז מכוח הייצור שלהם. לשם מימון פתרונות דיור לניזוקי השטפונות שפקדו את המדינה, הופחת לפי חוק מיוחד שכרם של עובדי הציבור ב-10 אחוזים, ואילו חברת הנפט הלאומית של ונצואלה, שהיא מן הגדולות בעולם, נאלצה לאחרונה להנפיק אגרות חוב ולהפשיר כספים מן הרזרבות שלה בבנקים בעולם כדי לתרום כסף לתקציב המדינה. במצב זה, קשה להבין כלפי מי ומפני מה יכוונו הטילים האירניים בוונצואלה. אובמה הודיע כי במסעו הקרוב לאמריקה הלטינית יבקר בברזיל ובצ'ילה. שכנתה של ונצואלה, ברזיל, המסתמנת כמעצמה כלכלית, היא כיום המנהיגה הפוליטית של אמריקה הדרומית, ומספקת יחד עם ארגנטינה ועם אורוגוואי תוצרת חקלאית ומוצרי תעשיה שוונצואלה הפסיקה לייצר. מדינות אחרות, ובכללן קובה, ידידתה המסורתית של ונצואלה, חדלו בהדרגה להאמין בעוצמתה הפוליטית והכלכלית של ונצואלה בהנהגתו של צ’אבס.

לפני מספר חדשים הורה נשיא ונצואלה לפתוח את קברו של הגנרל סימון בוליבר - משחרר ונצואלה מעול הקולוניאליזם, שלדמותו הוא סוגד ואת עצמו הוא רואה כממשיך דרכו כמשחרר עמים - לשם עריכת בדיקה פתולוגית שתברר, 181 שנה אחרי מותו, אם מת מוות טבעי או נרצח. רבים באופוזיציה בוונצואלה העלו בחיוך את השאלה, מיהו המת האמיתי דהיום - בוליבר, או "פטרון זכרו" צ’אבס, הנחשב יותר ויותר לגוויה פוליטית.