הלאה הפרשנים!

אפלה חשיכה ועלטה נעשו אגודה אחת, לחושך האירועים מבית העבדים במצרים, והיא אופפת את כל אמצעי התקשורת בישראל. לא יֵדעו ולא יבינו, בחשיכה יתהלכו ויש חשש כבד שיימוגו כל יושבי הארץ הזאת. כל הפרשנים מרחפים להם כסומים בארובה שאינם מבחינים בין ימינם לשמאלם. האות לבליל הקקופוניה הדיסוננטית שנכפה עליהם באחת לפני שמונה ימים חי ונושם ובועט לימין ולשמאל, למעלה ולמטה, מלפנים ומאחור. מה שקובע את הפרשנויות, שהן כל דבר אחר מלבד פרשנויות, הוא ה"דֶּד-ליין". לכתוב, לדבר, לקשקש בקומקום, להגיד הכל ולא כלום בנשימה מקרטעת אחת כשהמושיע האפשרי, כמו תמיד, הוא ההסתמכות על הזיכרון הקצר של צרכני התקשורת. בושה וכלימה. וגם חרפה ראויה לבוז.

להלן, יוסי שריד:

• "...זה בכלל לא עניין לאינטליג'נס, זה עניין לאינטליגנציה, להבנה של תהליכי מעמקים ממושכים. ואין לייחס הבנה כזאת לגורמי הערכה מטעם, שאין להם אלא מה ששגרת המחשבה מכתיבה ומשאלת הלב מדקלמת. צריך לשמוע מה שיש לאמ"ן ולמוסד להגיד, בהחלט, ומיד אחר כך להעריך את ההפך הגמור - ולדייק" (הארץ, 31.1.11).

אי-אפשר לנסח את זה יותר טוב כשהדברים מיוחסים דווקא ליוסי שריד עצמו. אחרי שהתבשמנו מניחוח חוכמתו ותבונתו במשך עשרות שנים, מהברקות מדיניות ופוליטיות שהובילו אותו מחיל אל חיל תחת הכותרת מדְּחי אלי דֶּחי, ראוי לאמץ סוף-סוף את מה שיוסי שריד היה אמור להודות בו. זה בכלל לא עניין לפרשנות, זה עניין לאינטליגנציה, להבנה של תהליכי מעמקים ממושכים. ואין לייחס הבנה כזאת לגורמי הערכה מטעם עצמם, שאין להם אלא מה ששגרת המחשבה מכתיבה ומשאלת הלב מדקלמת. צריך לשמוע טוב-טוב מה שיש ליוסי שריד וּכנופיות טִפְּשָׁיו להגיד, בהחלט, ומיד אחר-כך להעריך את ההפך הגמור - ולדייק אל תוך הצנטרום של הנימה הנכונה.

להלן, אלוף בן:

• "...אחרי כמה ימי היסוסים, הנשיא ברק אובמה התייצב לצד המפגינים בכיכרות קהיר, והתנער בפומבי ממובארק. נאמן לאידיאולוגיה שלו, אובמה הפקיר את בן חסותה של אמריקה לטובת הבטחה מעורפלת לדמוקרטיה. אבל שיקוליו היו ריאליסטיים ולא רק ערכיים: מן הסתם העריך שמשטר מובארק אבוד, ומוטב ללכת עם המנצחים ולא לדבוק בלוזרים. עמדת אובמה מדאיגה בוודאי את שליטי ירדן, סעודיה ומדינות המפרץ, שחוששים מהתקוממויות דומות בארצותיהם, ומבינים עכשיו שהאמריקאים יפקירו אותם לגורלם.
  
  אובמה רוצה להיות פופולרי במדינות ערב על חשבון השליטים, כפי שניסה לעשות בנאום קהיר לפני כשנה וחצי. הוא מהמר שהמשטרים החדשים יכירו לו תודה, וימשיכו להישען על התמיכה המדינית והמגן הצבאי מאמריקה. אבל בהימור שלו יש גם סיכון גדול: מה יקרה אם המהפכה לא תיעצר בשלב הביניים המתון, ותמשיך, כפי שחוששים בישראל, כל הדרך עד לקיצוניות האיסלאמית? ומה תעשה ארה"ב בשלב הביניים, שבו ישלוט במזרח התיכון חוסר הוודאות?" (שם).

זוהי דוגמה מרהיבה לאיכות הפרשנות: הפוך בה והפֵּך בה, דכולי בה. אפשר להבין מה שמתחשק מן המרקחת הגאונית הזו. מה אין כאן? יהיה רע מאוד? יהא גם יֶהִי. יהיה טוב מאוד? גם זו אפשרות. יהיה גם רע וגם טוב? למה לא! יהיה לא רע ולא טוב וגם בינוני לא יהיה, ומי אמר שיהיה משהו בכלל? יכול להיות שלא יהיה כלום ואז זה יהיה איום ונורא שיכול לייצר תקווה גדולה לא חשוב למה אולי לייאוש המזרח-תיכוני הישן והטוב שלא הצריך את ההתפתלויות הללו שתוצאתן עוד ועוד התפתלויות שבסוף כולן תהיה מלחמה, ואולי זה יהיה שלום, ואולי לא מלחמה ולא שלום אלא דשדוש במי אפסיים וכו' וכו'...

והנה היום, הפתעה רבתי! קרן אור באפלה! לא פחות! הנה מה שכותב לוחם אמיתי, אינטלקטואל חכם שאומר בפשטות אין דומה לה - הביטו במפת המציאות! הכל ברור מאליו. כך האלוף עוזי דיין מפנה את הזרקור אל הערווה ממש. הסכיתו וקיראו:

• "...אי אפשר שלא לשאול איזו מין מדיניות חסרת הבנה ואחריות נוקטת ארה"ב. בזמן ההתקוממות האחרונה באיראן, שהיתה באמת התקוממות נגד 'בני חושך', לא נשמע קולם. עכשיו הם אינם מראים שום תמיכה בבעל ברית נאמן בעולם הערבי. האם האמריקנים 'חזקים' רק על חברים? האם הם מבינים את המסר שמשוגר עכשיו לירדן, לעיראק ולשאר העולם הערבי? האם הם יודעים שהכוח המאורגן היחיד שעלול לקטוף את השלטון במצרים הוא האחים המוסלמים?" (עוזי דיין - "המזרח התיכון החדש לצערנו", ישראל היום 31.1.11).

זה כל הסיפור! חד וחלק ומבלי לגמגם: ארצות-הברית, בחשיבה המערבית האווילית והמעוותת, איבדה את האחיזה המינימלית בעולם הערבי. בפרפראזה על דברי מלך אשור, אפשר אף כאן לסכם את הסיכום שיהא מעתה מנת חלקם של כל מנהיגי ארצות ערב: "עַתָּה הִנֵּה בָטַחְתָּ לְּךָ עַל מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה הָרָצוּץ הַזֶּה, עַל אַמֵרִיקָה, אֲשֶׁר יִסָּמֵךְ אִישׁ עָלָיו וּבָא בְכַפּוֹ וּנְקָבָהּ, כֵּן בָּרָק חוּסֵיין אוֹבָּמָה נְשִׂיאָה לְכָל הַבֹּטְחִים עָלָיו (מלכים ב', פרק י"ח, כ"א). זהו הפסוק הרלוונטי והוא נחרת בליבם של כל הערביים באשר הם. ארצות הברית של אמריקה השלימה את הכתרתה גם אצל מנהיגי ערב שיראו בה מעתה מה שראו מזמן ארגוני הטרור הרצחניים - שטן. גדול.

כל שוחרי ה"שלום" מוזמנים כעת לקפל את המפות ולאפסן את טיוטות ה"הסכמים" עמוק-עמוק במגרות המרתפים. לא עת שלום היא זו. נכון שהשלום היה רחוק תמיד, אבל עכשיו צריכים וחייבים להבין את זה כל אלה שבעיוורונם הובילו אותנו מן הפח של אוסלו אל הפחת של ז'נבה. המהומות במצרים הן קול הלמות תופים ותרועות חצוצרות לקראת מלחמה נוראה. כדאי לאוורר את כלי הזין!