|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
|
שררה בקרב שר הביטחון אהוד ברק? שררה גם בקרב המרתפים החשוכים של צה"ל, אצל יואב גלנט [צילום: פלאש 90]
|
|
|
גלנט כָּשֵׁר
|
|
יש ראשי ממשלה נהנתנים ועשירים, יש שר ביטחון זחוח ומיליונר ● מה שחסר על-מנת להשלים את הפאזל זה רמטכ"ל פולש וחומד ● מבחינה זו, יואב גלנט מתאים ● וגלנט מצידו - יושב על הגדר דונם פה דונם שם
|
|
פרשת גלנט היא פרשת הזמן החדש. תרבות העושר והשפע מצויה גם שם, אצל מפקדים מעולים, לוחמים אמיצים, ראשי ממשלה ושרים בכירים. יש שיאמרו, ואומרים: מדוע לחטט בענייניו האישיים של פלוני?
הניסיון לפשפש בציציות של גלנט מבורך - אולי הסיבות פחות. העיתוי צורם. נדמה כי אם יפשפשו במעשיהם של עוד בעלי תפקידים, אלו יוכלו למלא את כותרות העיתונים לעוד שנים רבות. אפשר להניח כי תופעות כאלו וחמורות מאלה היו גם בעבר, אך ודאי היו גם נקיים וצחים משלג. ודאי בפרשת גלנט יש גם צביעות, אינטרסים הפוכים, שלא כן מדוע לא ידענו על החריגות טרם ביקשו למנות אותו לחייל מספר אחד?
|
|
|
|
|
באדמה נמדדת מוסריות [צילום: פלאש 90]
|
|
|
בזמן בו שר ביטחון מתעסק בעושרו, לא יודע על הימצאות עובדת-זרה בביתו, די טבעי שהשררה תתגלה גם במרתפי הצבא החשוכים. מי מתאים יותר מברק "להסתבך" עם פרשה מביכה זו? המקום היחיד שנשאר נקי בעיני הציבור, כשר למהדרין - זהו צבא העם, הצבא הקדוש אליו נשלחים טובי בנינו יום-יום למשימות. וכאילו, "מר הסתבכות", הלא הוא רא"ל ב(מיל.) מר אהוד ברק, שהיה לוחם למופת, אך נגוע בפרשות מביכות, בשיאן הגיע לשפל השקר ב פרשת מדחת יוסוף ז"ל - "נדרש" למנות רמטכ"ל לא כשר. בזמנים אלו, בהם מנהיגים ממלאים את שורות בתי הכלא, זה בדיוק לא הזמן לבחור רמטכ"ל חף מניקיון "ללא רבב" - יהיה גיבור אשר יהיה, מעולה אשר יהיה - עליו כתב מבקר המדינה כי "אין מחלוקת כי האלוף גלנט פלש לשטח לא לו"... באדמה של גלנט - מצוי האדם, נגזרת של האדמה, תולדה של יצירה אלוקית שבה נבחנת מוסריותו של האדם בראשית. רמטכ"ל הוא דוגמה חינוכית למוסד הנקי ביותר במדינה. רמטכ"ל הוא הכתובת ל"תדע כל אם עברייה", הוא הכתובת ל"ייחודנו הלאומי, גם מבחינה מדינית וגם מבחינה מוסרית", כפי שכתב דוד בן-גוריון בספרו "נצח ישראל" (עמ' 29). אין בכך חלילה לחשוב את גלנט ללא מוסרי, אך יש לדקדק כפליים עם מעמדו של אחד האנשים החשובים במדינה, ובכך להעביר מסר אחד ויחיד, ללא הנחות, ללא מורא, ללא המילים "לפנים משורת הדין" אותן כתב מבקר המדינה על שטח של 35 דונם "שנמסרו לאלוף על-ידי מינהל מקרקעי ישראל" [סעיף א', דוח מבקר המדינה, 27.1.11]. בעצם, לגלנט נעשו הנחות בשל מעמדו. הוא היה צריך להדוף אותן. כאשר יצא ראש הממשלה השישי, מנחם בגין, לשליחות בחוץ לארץ, לא הסתפק בארוחות כשרות אלא ביקש במיוחד אוכל "גלאט כשר". בגין שלא נחשד בנהנתנות על-חשבון המדינה ובכלל, בעצם ביקש לייצג את ישראל "יותר ממה שצריך", רק כדי להוות דוגמה - לשים דגש נוסף על יהדותו בעמי הארצות - "הגויים", כפי שנהג לכנותם בכלליות. חלפו ימי בגין. אין כבר ראש ממשלה שאוכל "גלאט כָּשֵׁר". אני מסתפק בראש ממשלה שאוכל כָּשֵׁר, חושב כָּשֵׁר, וממנה רמטכ"ל "גלאט כָּשֵׁר", ובמקרה דנן רוצים "גלנט כָּשֵׁר".
|
|
| תאריך:
|
02/02/2011
|
|
|
עודכן:
|
02/02/2011
|
|
אורן קאשי
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
איש עצוב
|
2/02/11 14:13
|
|
השבוע (1.2.11) נכנסה לתוקף העלאה נוספת במחירי הדלק, שהגיעה, כדברי הפרשנים, ל"שיא של כל הזמנים". ההעלאה של השבוע היא בשיעור מתון יחסית. כ–1.7% לעומת המחיר בחודש הקודם (ינואר). אבל זה תיאור מטעה. מפני שבינואר הוקפץ המחיר באופן תלול, כי בנוסף לחישוב הרגיל של עידכון המחיר בהתחשב בעליית מחירי הנפט בעולם ושער הדולר, החליט האוצר להקפיץ את גובה המיסוי בשיעור חד של 40% (20% השנה ועוד 20% בשנה הבאה). וכך יצא שמכל שקל שמשלם הצרכן, 57 אגורות הן מס.
|
|
|
|
|
"צעירים משכילים" זעקו הכותרות בעיתונים, "פרגמאטיסטים שואפי חירות ודמוקרטיה" הוסיפו הפרשנים ה"מומחים". כן, רבותיי, אין זה דמיון ואין זה חלום, זהו שיקוף מציאותי על אודות הפרשנות והתיאורים בהם תוארו בתקשורת הישראלית "אבירי המהפכה" במצרים. זו אותה התקשורת ואותם הפרשנים אשר שיווקו לנו את הסכמי אוסלו ואת הבטחות השווא של ערפאת ואבו מאזן, תלו תקוות שווא וציפו בנאיביות טיפוסית כי ישרור שלום עקב כך. זו אותה התקשורת ואותם הפרשנים אשר שיווקו לנו את עבדאללה הירדני ואסד הצעיר כ"מנהיגים מערביים שוחרי חופש אשר יבצעו רפורמות במדינותיהם". זו אותה התקשורת ואותם הפרשנים אשר מפמפמים לנו השכם והערב על "הצעירים הפרגמאטיים במצרים".
|
|
|
|
|
ההמונים מתקוממים. במבט היסטורי דומני שניתן להבחין בצמדים של התקוממויות עממיות, כאשר בכל צמד ההתקוממות הראשונה משפיעה על השנייה (עם הבדלים הנובעים ממציאות שונה): בעבר הרחוק - בצרפת ובארה"ב; בעבר הרחוק פחות - ברוסיה ובסין; בעבר הקרוב - באירן ובדרום-אפריקה (כאן ההשפעה לא ברורה); ובהווה - בתוניסיה ובמצרים. מה יהיה הצמד הבא? אולי, חלילה, הגדה-המערבית ורצועת עזה? חלילה, שכן התקוממות עממית בשטחים הכבושים עשויה, אולי, לשפר את החיים הדמוקרטיים בהם, אבל בסבירות גבוהה יותר עלולה לגרור אותנו לסיבוב חדש של מלחמת דמים, ולהרחיק מאוד את סיכויי השלום.
|
|
|
|
|
את הודעתו של יהודה וינשטיין לבג"ץ בנושא גלנט יש לחלק לשניים: המישור המשפטי והמישור הענייני. במישור הראשון, מעשיו של וינשטיין תמוהים אם לא חמורים. במישור הענייני, חייבים למנוע מצב בו לא יהיה לנו בעוד שבועיים רמטכ"ל במשרה מלאה ובראש שקט. טוב עשו הערב בנימין נתניהו ו אהוד ברק, כאשר סוף סוף קיבלו החלטה נכונה יחסית - לא לפני שגרמו נזק משמעותי לצה"ל.
|
|
|
|
|
בדיחות פוליטיות מתארות את חוסני מובארק כאידיוט מושלם. מסורת של בדיחות פוליטיות התחילה במצרים בתחילת שנות ה-50 וליתר דיוק, ב-1952. שנה זו הייתה קו פרשת המים שממנו כל זה התחיל, משום ש"הקצינים החופשיים" ובראשם גמאל עבד אל נאצר ומוחמד נגיב, הובילו מהפכה, ששמה קץ לשלטונו של המלך פארוק. המשטר הצבאי החדש שם קץ גם לפוליטיקה פרלמנטרית ולחירויות הפרט: חופש ההתארגנות, חופש הביטוי וחופש העיתונות.
|
|
|
|
|
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
