בית המשפט המחוזי בתל אביב הרשיע (יום ג', 14.12.04) את עורך הדין אריאל פרידמן בסיוע לייבוא סמים מסוכנים מהולנד לישראל ובהחזקת סם, במסגרת הסדר טיעון שהגישה לו הפרקליטות. פרידמן הורשע בסיוע לשר לשעבר גונן שגב לייבא את הסמים.

השופט אורי שהם אימץ את העונש שהוצע בהסדר הטיעון, וגזר עליו שנתיים מאסר בפועל, שנתיים מאסר על-תנאי וקנס בסך 50 אלף ש"ח. המאסר בפועל יימנה מסוף חודש אפריל 2004, אז נעצר פרידמן ואז היה נתון במעצר עד עתה.

לאחר תיקונו בשנית של כתב האישום, יוחסו לגונן שגב, לבן דודו משה ורנר ולעו"ד פרידמן, עבירות של קשירת קשר לייבא סמים מסוכנים לישראל, ניסיון לייבא סמים מסוכנים לישראל, החזקת סמים מסוכנים ועשיית עסקה אחרת בסמים מסוכנים. באישום השני של כתב האישום אף יוחסו לנאשמים עבירות של שיבוש מהלכי משפט והשמדת ראיה.

מודה שקישר טלפונית בין ה'יבואנים' שגב וורנר ובין הספק

במסגרת הסדר הטיעון, הודה פרידמן כי קיים קשר עסקי עם שגב וורנר במשך מספר חודשים לפני הפרשה, וכי בשלב מסויים נודע לו על קשר בין השניים לבין אחרים, לייבא סמים מסוג אקסטזי מהולנד לארץ. פרידמן הודה, כי נתבקש על-ידי ורנר ז"ל לסייע בקידום הקשר על-ידי קישור טלפוני בינו לבין אותם אחרים שהיו מעורבים בהספקת הסם בהולנד. פרידמן הסכים לעשות כן, ביודעו כי בכך הוא מסייע לייבוא הסם ולהפצתו.

התובעת בתיק, עו"ד נאוה שילר, הסבירה לבית המשפט כי העד המרכזי שקשר את עו"ד פרידמן לפרשה היה משה ורנר, שהתאבד לפני כשבועיים בתא המעצר באבו כביר [ראו קישור]. לעדותו של ורנר התווספו אמנם ראיות נסיבתיות, לפיהן פרידמן היה חוט מקשר בין היבואנים לספקים, אולם קשה היה להרשיעו רק על-פיהן.

הסניגור: פרידמן לא היה שותף לעסקה עצמה

סניגורו של פרידמן, עו"ד יאיר שילה, טען כי על-פי העובדות בהן הודה פרידמן ובניגוד לכתב האישום, "הוא לא היה חלק מהקשר שנקשר במטרה לייבא סמים ארצה, דבר שטען לו בעקביות מיום מעצרו הראשון ולא היה שותף לתוכנית הפלילית, לעסקה עצמה, לניסיון לייבא סמים ולא לכל התשתית העובדתית כפי שמפורטת בכתב האישום".

עוד טען שילה, כי "כל חלקו של פרידמן מתמצא בסיוע נקודתי בלבד שכל כולו קישור טלפוני בין מעורבים אחרים בפרשה, שהוא עצמו היה מרוחק ומנותק מלב האירועים בהולנד, מלבד קישור זה לא היתה לו כל נגיעה לאותם אירועים המהווים את תשתית הפרשה".

שילה ציין, כי אין לפרידמן עבר פלילי וכי החשיפה התקשורתית לה זכתה הפרשה בגלל זהותו הציבורית של שגב, גרמה לפגיעה קשה בפרידמן ובמשפחתו, ויש בכך משום ענישה שאינה מנויה בספר החוקים.

ביהמ"ש: יש פער תהומי בין האישום המקורי להסדר הטיעון

השופט אורי שהם החליט הרשיע, כאמור, את פרידמן לא לפני שהזכיר לו כי בית המשפט אינו כבול להצעת העונש בהסדר הטיעון. השופט שהם ציין בהחלטתו, כי "קיים פער תהומי בין העובדות שנטענו בעניינו של הנאשם בכתב האישום המקורי והמתוקן, לבין אלה שהוצגו בפני בית המשפט, במסגרת הסדר הטיעון. ואולם, גם כך יש לראות בחומרה את התנהגותו של הנאשם, אשר תרם תרומה ממשית לקידום עסקאות הסמים בהולנד, מתוך כוונה להחדיר הסם המסוכן לתחומי מדינת ישראל".

"אין לי אלא להביע את פליאתי על כי הנאשם, שהינו צעיר לימים, ללא עבר פלילי ועורך דין במקצועו, שיתף עצמו בעבירות סמים, מבלי ליתן הדעת לתוצאות הנלוות להחדרת סמים לתחומי המדינה, והשפעת הדבר על צרכני הסם ועל החברה בכללותה. יהיו המניעים אשר הביאו להידרדרותו זו של הנאשם אשר יהיו, אין ספק, כי המלחמה בעבירות הסם לסוגיהן, מחייבת הטלת עונשים מכבידים על העבריינים".

בעקבות מותו של משה ורנר בוטלו ההליכים המשפטיים נגדו ולפיכך נותר שגב הנאשם האחרון בפרשה זו. לאחרונה דיווחנו, כי ניסיון להשיג הסדר טיעון עימו לא צלח, לאחר שסניגוריו, עורכי הדין ליאור אפשטיין וארי שמאי, דחו את דרישת הפרקליטות לגזור עליו עונש מאסר ממושך יותר, וטענו כי שגב שימש "רק" כבלדר ולא היה העבריין הדומיננטי בפרשה.

כתב האישום: ניסיון הברחה ראשון לא צלח

פרשת גונן שגב החלה עם מעצרו של עו"ד אריאל פרידמן, שעורר את חשדם של שוטרי משטרת נתב"ג, לאחר שניסה לצאת מהארץ וברשותו מכשיר וידאו ממנו רוקנו הרכיבים האלקטרונים. כמו כן, נמצאו ברשות פרידמן כ-300 גיליונות של נייר העתקה.

השוטרים חשדו, כי פרידמן מבקש לעשות שימוש בציוד למטרות הברחה. ואולם הוא טען, כי הוא מבקש לצאת למדינה במזרח אסיה כדי לקבל את כספו בחזרה, לאחר שהוטעה שם במסגרת עסקה מסחרית. מהר מאוד הוברר לחוקרים, כי פרידמן נמצא בקשר עסקי עם שגב ומשה ורנר, וכי השלושה ייבאו לארץ מוצרים שונים כגון קונדומים, טלפונים ניידים וכדורי ויאגרה.

עוד נטען, כי פרידמן העביר לורנר סמים דרך אלמוני, וזה נפגש עם שגב במלון שבשדה התעופה באמסטרדם לצורך קבלת חבילת הסמים. ואולם, בהגיע שגב לשער היציאה לטיסה, הבחינו אנשי הרשויות בשדה התעופה כי שגב נושא עימו מטען חשוד ובקשו לערוך עליו ובכליו חיפוש. אולם, לאחר ששגב הציג את עצמו כדיפלומט, באמצעות תעודה מזוייפת, ויתרו אנשי הרשויות על החיפוש. עקב כך, שגב לא הספיק לעלות לטיסה המתוכננת, ושב לישראל רק למחרת.

32 אלף כדורי אקסטזי נתפסו בניסיון השני

3 ימים אחר כך, חזר שגב לאמסטרדם בשעות הבוקר ושכר חדר במלון שבשדה התעופה. ורנר בא למלונו של שגב ומסר לו סם מסוג אקסטזי, שהוסתר באריזות של ממתקים. כשהגיע שגב לשטח הבידוק בשדה התעופה, הוא נחשד כי בכליו ובמזוודתו מצוי סם מסוכן והתבקש לפתוח את התיק. בעוד עובדי הרשות חוככים בדעתם כיצד לנהוג הפעם עם שגב, שוב הציג בפניהם תעודת דיפלומט מזוייפת, טען בפניהם שגב לפתע כי שכח דבר מה בתא איחסון (לוקר) בשדה התעופה.

שגב ניגש ללוקר, הוציא ממנו אריזות שונות של ממתקים ושם תחתם בלוקר את הסמים אותם ניסה להעביר למטוס ולייבא ארצה. לאחר ששגב המריא לארץ, נפתח הלוקר על-ידי רשויות שדה התעופה בהולנד שמצאו בו את הסמים המסוכנים. בהגיעו לארץ, לאחר שנודע לו כי הרשויות בהולנד מצאו את חבילת הסמים, הוא השליך בדרכו הביתה, בתעלה על אם הדרך, אריזות רבות של ממתקים.

סוכריות m&m's או כדורי אקסטזי?

לטענת המדינה, בשקית שנמצאה בכליו של שגב היו 32,000 כדורי אקסטזי. שגב טוען, כי רומה על-ידי שותפיו וכי לא ידע שהשקית מכילה אקסטזי, אלא חשב שמדובר בסוכריות m&m's. ואולם, גירסתו של שגב לא שכנעה את החוקרים או את אנשי הפרקליטות, הטוענים כי שגב שינה מספר גרסאות במהלך חקירתו, ולפני מעצרו אף תיאם גירסאות עם משה ורנר.

עו"ד פרידמן טען לפני שהושג הסדר הטיעון, כי ורנר ושגב מעלילים עליו עלילה שקרית על-מנת להיחלץ מהאישומים נגדם. הוא הסכים עם טענת הפרקליטות, שהשניים תיאמו ביניהם גרסאות ושגרסתם מלאה בסתירות. הוא לא הכחיש שקיים קשרים עסקיים עם השניים, וזה היה ההסבר מצידו לשיחות הטלפון, אולם טען כי לא ידע ולא היה קשור לעסקת סמים כלשהי. לעניין הניסיון לקבל מעמד של עד מדינה, טען פרידמן כי כל שביקש היה לחשוף בפני החוקרים שמועות ששמע, אך לא היה בדעתו להודות בנטילת חלק כלשהו מצידו בפרשה.

בית המשפט המחוזי הורה בזמנו לעצור את שלושת המעורבים בפרשה עד תום ההליכים המשפטיים, לאחר שקבע כי ישנן ראיות לכאורה נגד השלושה. בית המשפט העליון דחה את ערעורם על ההחלטה. השופט יהונתן עדיאל ציין בהחלטתו, כי "קיימים חללים ראייתיים לגבי מעורבותו של פרידמן בפרשה", אולם "מכלול חומר החקירה המצוי בידי התביעה אוצר בחובו פוטנציאל ראייתי להוכחת האישומים המיוחסים לפרידמן בכתב האישום". מותו של ורנר טירפד, כנראה, את ההרשעה בעובדות כתב האישום המקורי.

ת.פ. 40123/04 מדינת ישראל נ' גונן שגב ואח'