עלינו לשמור על כבודה של הכנסת

אישי הנשיא, אדוני שר המשפטים, מורי ורבותי,

לפני חודשיים נפרדנו משניים מאחינו: מהשופטת דליה דורנר ומהמשנה לנשיא, השופט תאודור אור. השופטת דורנר היא שופטת חדת מחשבה, עצמאית בחשיבתה, ואמיצת לב במסקנותיה. היא קידמה רבות את זכויות האדם בישראל בכלל ואת השוויון בפרט. היא תחסר לנו מאוד. המשנה לנשיא, השופט תאודור אור, פרש שבועיים לאחר השופטת דורנר. השופט אור הוא התגלמותו של השופט הראוי: ניסיון חיים מגוון, תפיסת עומק של החברה הישראלית וגישה מאוזנת לפתרונן של הבעיות המשפטיות הדורשות פתרון. הוא פרסוניפיקציה של השופט הסביר. הוא תרם תרומות חשובות בכל תחומי המשפט, ובעיקר בדיני הנזיקין, במשפט המינהלי ובמשפט החוקתי. חסרונו מורגש אצלנו היטב.

לפני חודש מונה אחינו השופט אליהו מצא למשנה לנשיא בית המשפט העליון. הטקס נערך בלשכתו של נשיא המדינה. ברכותי לאחי הטוב. השופט מצא הוא מחשובי שופטינו. ניסיון לו בכל תחומי המשפט והשיפוט. הוא מבטא פילוסופיה שיפוטית שיש בה זהירות ואיפוק מחד ועמידה על עקרונות וזכויות אדם מאידך. הוא מסייע לי רבות בעבודתי הניהולית, ואני מודה לו על-כך.

לשופטים החדשים

היום מצטרפים ארבעה שופטים לבית המשפט העליון: השופטת (הישנה והחדשה) עדנה ארבל; השופט (הישן והחדש) אליקים רובינשטיין; השופט סלים ג'ובראן והשופטת אסתר חיות. ברכות חמות לאחי ולאחיותי החדשים. כל אחד מכם מביא לבית המשפט העליון ניסיון חיים עשיר, עיסוק מקיף בבעיות משפט, ותפיסה משלו על דבר משפט ושיפוט. הנכם מעשירים את הפלורליזם המאפיין את עבודתנו השיפוטית. מעמסה כבדה תיפול על שכמכם. אני משוכנע שתעמדו בה בכבוד, כפי שביצעתם בכבוד את התפקידים שהוטלו עליכם בטרם מוניתם כשופטי בית המשפט העליון. ברכות לשופטת החדשה של בית הדין הארצי לעבודה ולשופטים המחוזיים החדשים. הצטיינותכם בערכאה בה כיהנתם הצדיקה את מינוייכם החדש.

לפיד הצדק עובר מדור לדור

ארבעת המינויים של היום מבטאים את חילופי הדורות בבית המשפט העליון. זוהי חוליה נוספת ומשמעותית ביותר בשרשרת של מינויים, אשר בתוך שנתיים ימים, יביאו לשינוי מהותי בהרכבו האישי של בית המשפט העליון. דור חדש של שופטים ימלא את תפקידו בבית המשפט העליון. לפיד הצדק עובר מדור לדור. כל אחד מהשופטים של בית המשפט העליון תורם את תרומתו שלו בעבודה השיפוטית הכוללת של בית המשפט. כל אחד מאיתנו משמיע קול משלו. קולה של אשה וקולו של גבר; קולו של ספרדי וקולו של אשכנזי; קולו של יהודי וקולו של ערבי; קולו של יליד הארץ וקולו של עולה; קולו של שומר מצוות וקולו של "חופשי". קולות אלה ואחרים מתמזגים יחדיו ומעצבים את קולו של בית המשפט העליון, הדובר אל האומה בצלילות, בביטחון, באחריות, ברגישות ובעוצמה.

זכות גדולה נפלה בחלקי, בהיותי חבר בוועדה לבחירת שופטים אשר המליצה לנשיא לבחור בשופט סלים ג'ובראן, כשופט הערבי הראשון שמינויו לבית המשפט העליון הוא מינוי של קבע. הוא בא בעקבות חברי הטוב השופט עבד-אל-רחמן זועבי, אשר היה ראשון השופטים הערבים במינוי זמני. ברכות חמות לך סלים. אח אתה לכולנו. שווה בזכויות ובחובות בבית המשפט העליון. מי יתן ואחווה זו שבינינו - אחוות אחים חמה ואמיתית בבית המשפט העליון של המדינה - תקרין על היחסים בין יהודים וערבים בישראל, והקול יצא לכל פינות המדינה: אזרחינו הערבים, שווים אתם עימנו האזרחים היהודים. נעשה הכל להגביר שוויון זה ולהאדירו. אמת, ישראל היא מדינה יהודית, אך אין ביהדותה זו כדי לשלול את אופייה כמדינת כל אזרחיה. על כולנו להיות שותפים, תוך שוויון מלא בזכויות ובחובות, בבנייתה של חברה ישראלית, שכולנו נהיה גאים בה.

בתקופה זו, בה משנה בית המשפט העליון את הרכבו, יש לזכור כתמיד את 40 שופטי בית המשפט שכיהנו מאז קום המדינה. שופטים הולכים ושופטים באים, ובית המשפט העליון ממשיך למלא את תפקידו בדמוקרטיה הישראלית. היצירה השיפוטית, כמו כתיבת ספר בהמשכים, היא פעולה נמשכת. זוהי פעולה קולקטיבית. השופטים אשר אינם מכהנים בתפקידיהם, כתבו את הפרקים הקודמים. השופטים בהווה כותבים את המשכם. הם עושים זאת, תוך התבססות על העבר. השופטים החדשים יכתבו פרקים חדשים משלהם, אשר יקדמו את העלילה שנוצרה בעבר. הכל נכתב ברצף. הפרקים הנכתבים הופכים אף הם, עם כתיבתם, לפרקים מהעבר. כך נעשית היצירה השיפוטית, שאין לה התחלה ואין לה סוף, וכל כולה המשכיות.

אכן, היצירה השיפוטית אינה יצירתו של אדם אחד. אין היא יצירתו של דור אחד. אין היא גם יצירתו של עם אחד. אמת, מדי פעם עולה תרומתו של שופט זה או אחר, אשר כמגדלור מאיר הוא את דרכם של האחרים, ועומד הוא איתן בפני גלי הזמן. אך גם תרומה זו אפשרית היא משום שמתבססת היא על פעולתם הנמשכת של דורות של שופטים. אכן, מרחיקים אנו לראות, שכן ניצבים אנו שכמיהם של קודמינו. ואלה שיבואו אחרינו ירחיקו ראות, שכן אנו, בעבודתנו המשותפת, איפשרנו להם זאת.

על תפקידנו כשופטים

כשופטים, תפקידנו - מעבר להכרעה בסכסוך - הוא כפול: ראשית, עלינו לגשר על הפער שבין המשפט לבין מציאות החיים המשתנה. פער זה הוא בלתי נמנע. החיים משתנים במהירות. העולם של אתמול אינו העולם של היום, או מחר. אין בכוחו של המשפט להדביק השינויים המתרחשים במציאות החיים. עלינו, השופטים בכלל, ושופטי בית המשפט העליון בפרט, הוטל התפקיד לעשות ככל יכולתנו לגשר על פער זה. אנו נעשה כן באמצעים המעטים העומדים לרשותנו, כמו פרשנות ופיתוח המשפט השיפוטי.

אכן, ההיסטוריה של השיפוט, היא היסטוריה של התאמת המשפט למציאות החברתית המשתנה. עלינו לאזן בכל עת בין הצורך בשינוי לבין שמירת הקיים. יציבות בלא שינוי היא שקיעה. שינוי בלא יציבות הוא אנרכיה. תפקידנו לגשר על הפער בלא ששיטת המשפט תשקע, ובלא שתסבול מאנארכיה. עלינו להבטיח יציבות תוך שינוי. משימתנו זו קשה היא. חיי המשפט, כחיי האדם, הם מורכבים. אין הם הגיון בלבד, ואין הם ניסיון בלבד. הם הגיון וניסיון גם יחד. תנועתה של ההלכה השיפוטית על-פני ההיסטוריה צריכה להיות זהירה. השאלה אינה יציבות או שינוי; השאלה הינה קצב השינוי. השאלה אינה נוקשות מול גמישות. השאלה הינה מידת הגמישות; השאלה אינה אבולוציה או רבולוציה; השאלה הינה קצב האבולוציה. השאלה אינה ריסון שיפוטי עצמי או אקטיביזם שיפוטי; השאלה הינה במידת הריסון העצמי ובמידת האקטיביזם.

התפקיד השיפוטי השני המוטל על כל שופטי המדינה, ובעיקר על שופטיו של בית המשפט העליון, הוא בשמירת ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. אכן, רבות הן הדמוקרטיות בעולם. רק אחת מהן היא יהודית. "בארץ ישראל" - כך קובעת הכרזת העצמאות - "קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי". מדינה יהודית היא איפוא מדינתו של העם היהודי. זהו הביטוי לזכותו של העם היהודי להגדרה עצמית. זהו הביטוי למורשת היהודית ולציונות המדינית.

בצד שמירת אופיה היהודי של המדינה, מוטל עלינו השופטים לשמור על אופיה הדמוקרטי. עלינו להגן על הדמוקרטיה שלנו. אם לא נגן עליה, היא לא תגן עלינו, בני החברה הישראלית. דמוקרטיה משמעותה כפולה: ראשית, שלטון העם באמצעות נציגיו בפרלמנט. הכנסת היא מרכיב מרכזי בדמוקרטיה שלנו. בלעדיה אין דמוקרטיה. עלינו, כשופטים, לשמור על כבודה ועל מעמדה של הכנסת. גם אם יש לנו לעיתים טענות קשות ומוצדקות כלפיה, הרי אלה הן טענות של בנים אוהבים: גם אם קיים מתח בינינו, הרי זה מתח בונה בין רשויות שלטוניות אשר מטרתו לחזק את הכנסת ואת הדמוקרטיה. אנו זקוקים לכנסת חזקה ואחראית.

אנו השופטים (הרשות השופטת) והכנסת (הרשות המחוקקת) מהווים שני אורגנים שלטוניים מרכזיים - בצד הממשלה (הרשות המבצעת) - במרקם הדמוקרטי של מדינת ישראל. אין לקיים את הדמוקרטיה הישראלית בלעדי מי מאיתנו. כל אחד מאיתנו צריך למלא את תפקידו בשילוש הרשויות, באחריות; בתבונה וברגישות. הכנסת אינה יריבתנו. היא אחותנו הבכירה.

דמוקרטיה אינה רק שלטון העם. המשמעות השניה של דמוקרטיה היא שלטונם של ערכים ועקרונות, כמו הפרדת רשויות, שלטון החוק, עצמאות השפיטה ומעל לכל זכויות האדם והמיעוט. בלעדיהן אין דמוקרטיה. טול מהדמוקרטיה את זכויות האדם, והדמוקרטיה איבדה את נשמתה. תפקידנו כשופטים להגן על היבט מהותי זה של הדמוקרטיה.

הגשמת התפקיד השיפוטי על כל היבטיו - קשה היא. בין כל מרכיביו קיים מתח מתמיד. קיים מתח בין הביטחון והוודאות במשפט לבין השינוי וההתחדשות של המשפט; קיים מתח בין אופיה הציוני של ישראל כמדינה יהודית לבין אופיה המורשתי; קיים מתח בין שני אלה לבין ערכיה כמדינה דמוקרטית. בתוך הדמוקרטיה עצמה קיים מתח בין שלטון הרוב לבין זכויות הפרט. קיים מתח בין זכויות הפרט לבין עצמן. מתח זה טבעי הוא לתפקידנו השיפוטי. עלינו לעשות הכל כדי להקטינו. זאת אנו עושים באמצעות האיזון בין הערכים והעקרונות המתנגשים. אנו שואפים תמיד לסינתזה, להרמוניה, להשלמה. איננו מחפשים ניגודים. אנו מחפשים איזונים.

קשה הוא תפקידו של שופט. קשה במיוחד הוא תפקידו של שופט בישראל, הצריך להגן לא רק על אופיה הדמוקרטי אלא גם על אופיה היהודי. קשה שבעתיים הוא תפקידו של שופט בישראל של היום. ישראל מצויה בלחימה קשה בטרור. הננו "דמוקרטיה מתגוננת". המתח בין ערכיה השונים והמגוונים של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית מגיע בימי טרור אלה לשיאו. יש התובעים ביטחון בכל מחיר. יש מבקשים זכויות אדם בכל מחיר. הרשות המחוקקת, הנבחרת על-ידי העם, קשובה מטבע הדברים לרוחות המנשבות ברוב של העם. הוא הדין ברשות המבצעת, המכהנת רק כשיש לה אמון הכנסת. זוהי תופעה טבעית, שיש בה היבטים חיוביים רבים. אך הדמוקרטיה אינה ביטחון או זכויות. הדמוקרטיה אינה רק רוח העם של היום. הדמוקרטיה היא איזון ראוי ועדין בין ביטחון לבין חירות; הדמוקרטיה הינה רוחו של העם בתנועתו על-פני ההיסטוריה.

אנו, שופטיה של מדינת ישראל, נהנים מעצמאות ומאי-תלות; אנו איננו עומדים לבחירה כל ארבע שנים; עצמאות זו ואי-תלות זו ניתנו לנו כדי שנוכל לתת ביטוי למלוא המגוון של ערכיה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית; עצמאות ואי-תלות אלה ניתנו לנו כדי שאנו נשמור מכל משמר על האיזון העדין, בין ביטחון לחירות; כי נשקף את ערכי היסוד של ישראל - היהודיים והדמוקרטיים - ולא את רוחות השעה החולפות; כי שיקולי הביטחון יילקחו בחשבון, ויינתן להם משקל ראוי, אך תמיד הם ייאוזנו בצורך להבטיח כי זכויות האדם לא ייפגעו מעבר למידה הדרושה. הממשלה והצבא הם המומחים לביטחון. אך אנו, שופטיה של ישראל, הננו המומחים לאיזון הראוי בין ביטחון לחירות.

קשה היה לנו לקבוע, כי גם במצב של פצצה מתקתקת, אין סמכות לרשות המבצעת לתת הוראות לחוקרים להפעיל כוח על הנחקרים. הקושי לא היה רק משפטי. היה זה קושי נפשי של כל אחד מאיתנו, כבני החברה הישראלית. עם זאת, עשינו בכך שירות נאמן לעם ולמדינה. שמרנו בכך על אופיינו כדמוקרטיה. נתנו בכך ביטוי לעקרון הגדול - שכיום העולם המערבי כולו מתחיל להבינו יותר ויותר - כי "זה גורלה של דמוקרטיה שלא כל האמצעים כשרים בעיניה, ולא כל השיטות בהן נוקטים אויבייה פתוחות לפניה. לא פעם נלחמת הדמוקרטיה כאשר אחת מידיה קשורה לאחור. חרף זאת, ידה של הדמוקרטיה על העליונה, שכן שמירה על שלטון החוק והכרה בחירויות הפרט, מהוות מרכיב חשוב בתפישת ביטחונה. בסופו של יום, הן מחזקות את רוחה ואת כוחה ומאפשרות לה להתגבר על קשייה".

תפקדינו בימים קשים אלה לדאוג לכך, כי מלחמתה של ישראל בטרור והאמצעים הננקטים על-ידה יהיו בתוך גדר המשפט ולא מחוצה לו; כי הם לא ישקפו רק ביטחון או רק חירות, אלא איזון ראוי בין ביטחון לחירות. לשם כך עלינו, שופטים של ישראל, למצות את מלוא עצמאותנו ואי תלותנו. זהו מבחננו העליון כיום. אני משוכנע כי נעמוד בו.

ידועה האימרה כי כאשר התותחים יורים, המוזות שותקות. אין לך אימרה מטעה יותר מזו. דווקא כאשר התותחים יורים, אנו זקוקים למוזות. דווקא כאשר התותחים יורים, חשוב הוא שנדע עבור מה אנו נלחמים. דווקא כאשר התותחים יורים, חיוני שנהיה משוכנעים כי אנו נלחמים עבור מטרה נעלה של קוממיות לאומית, צדק חברתי וחירות אישית; דווקא כאשר התותחים יורים, נעשה הכל כדי להבטיח שמחננו יהא נקי, כי פעולותינו תהיינה טהורות, וכי שאיפתנו תהיה חברה צודקת וראויה; דווקא כאשר התותחים יורים, נדאג להגברת הדמוקרטיה שלנו, תוך איזון ראוי בין כלל ופרט.

אנו מבקשים להקים כאן מדינה אשר ערכיה הם של מדינה יהודית ודמוקרטית. אנו מבקשים להקים כאן מדינה שתפתור את בעייתו של העם היהודי ותתן ביטוי למורשתו. אנו מבקשים להקים כאן מדינה דמוקרטית, שתהא מופת, בחינת "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" (ישעיה ב, ג; מיכה ד, ב). לשם כך, אנחנו חייבים להבטיח כי במדינה זו יקויימו שלטון החוק ועליונות חוקי היסוד (הם חוקתנו), ותקויים בו דמוקרטיה השומרת על הקיום הלאומי והאינטרסים של הכלל והמכבדת זכויות האדם והמיעוט. רק מדינה הנותנת ביטוי למורשת ישראל ולציונות המדינית מצדיקה את חיינו כאן; רק מדינה שבה נגשים את עצמאותנו המדינית מצדיקה את הקרבנות שאנו מקריבים כאן יום יום; רק מדינה הבנויה על יסודות כבוד האדם תוכל להתקיים לאורך זמן; רק מדינה המתייחסת באופן שווה לכל בניה תוכל להתקבל לחברת העמים שוחרי החופש; רק חברה המבוססת על שלטון העם וחירות הפרט תוכל לחיות בשלום עם עצמה.

היום אתם מתחילים, כל אחד בערכאתו, לשבת בדין. זכרו נא, כאשר אתם יושבים לדין אתם עומדים לדין - לדין מצפונכם; לדין מקצועכם ולדין ההיסטוריה. בשיפוטכם, היו שלמים עם עצמכם ועם מצפונכם; פעלו נא על-פי אמות המידה המקצועיות הגבוהות ביותר. היו משוכנעים כי פסק דינכם היום יעמוד במשפט ההיסטוריה.

ברוכים תהיו.