בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
בדיחה עתיקה מספרת על ילד שאביו נדרס תחת גלגלי רכבת נוסעת. כאשר בגר והפך לאב, שמע יום אחד את הקומקום שורק על הכיריים, הסתער עליו בחמת זעם וריסק אותו לרסיסים. לילדיו ההמומים הסביר: "את אלה צריך להרוג כשהם עוד קטנים"...
"עוד סמולן הזוי מהסמול הסהרורי"... "הסכנה למדינת ישראל זה מאנשים כמותו"... "הרוצחים, השקרנים, שונאי ישראל, הם הכותב וחבריו"... מדי פעם נשלחים מאמרים שלי למגזין "על צד שמאל", הכולל רשימת כותבים מכובדת מאוד, ואז אני גם זוכה בתגובות "טוקבקים" עסיסיות ומלאות עוצמה נוסח הדוגמאות הקצרות שהבאתי כאן. בדרך-כלל אני קורא את התגובות הללו בנימה של חיוך, ואפילו מרגיש כאילו זכיתי במחמאה. תגובה לדוגמה ל מאמר הקודם שלי, שעסק בסכנה לדמוקרטיה: "אם כוהני הדמוקרטיה לא היו מנסים לכפות טוטאליזם דמוקרטי שמסכן את קיום המדינה..." - תגובה כזו נותנת תחושה נעימה למדי, שאני בעצם חזק ומפחיד, ואפילו מסוגל לסכן את קיומה של המדינה. תגובות אחרות הן פחות מחמיאות: "המתבכיינים מהשמאל", כי להתבכיין זה משפיל. זכיתי גם לביטויים אופייניים להשתלחות בשמאלנים, כמו "סססמולנים" - מילה שקריאתה מצליחה להעביר את תחושת הסינון בין השפתיים והשנאה המפעפעת, או שימוש במטבעות לשון המראות על השכלה רחבה כמו "בולשביזם", שעבורי היא זיכרון רחוק מימי הקורס על המהפכה הרוסית, וחשבתי שאינה ידועה אלא למורים להיסטוריה... "הנוער הזה יבין שבמשך שנים שטפו את מוחו ביודונאציזם במסווה של דמוקרטיה", כתב מישהו על מורים שכמותי, וחידש את מטבע הלשון שהגה פרופ' ישעיהו ליבוביץ, הנערץ עלי, וכך הלאה מילים נוטפות ארס ודם ואהבת מולדת ושנאת הסססמול. יש אפוא מאגר של מילים וביטויים השמורים לתגובות נגד שמאלנים כאמור, ולבטח קיים מאגר דומה היוצא מהשמאל לכיוון הימין. אך כאשר אני מסיים להתמוגג מהמחמאות שקיבלתי, חולפות מחשבות אחרות בראשי בכל הנוגע לתופעת הטוקבק הפוליטי האנטי-שמאלני. למשל: מה פשר ההיסטריה העצומה והאזהרה החמורה מפני סכנה לקיומנו? מאיפה מגיעה תחושת האיום הזו? אני נזכר ב"פסטיבל" האחרון סביב ה"מטס" והמשט, באלימות המשטרה כלפי מפגינים במזרח ירושלים, או מול מפגינים בתל אביב נגד "מבצע עופרת יצוקה", ומגלה משהו משותף לכל אלה ולטוקבקים באינטרנט: הקריאות לביקורת עצמית, הניסיונות לגלות הבנה מעמיקה יותר של שורשי הסכסוך ופתרונותיו האפשריים, הביטויים של אמפתיה כלפי הצד השני - כל אלה יוצרים תגובה אוטומטית, מין "רפלקס מותנה" של חרדה ותוקפנות קשה, הנובעים כנראה מהפחד לגלות שאיננו עשויים מקשה אחת, שאיננו גוף אחד מלוכד אל מול אויב חיצוני. שום אלימות של "נוער הגבעות" או קריאות "מוות לערבים" אינה מביאה לתגובות כה קשות, שום השתלחות נגד קציני צבא, שופטים או פוליטיקאים אינה יוצרת חרדה ואינה מניבה ביטויים חזקים כל-כך, כמו אלה הנשלחים למי שנחשב "משלנו" ועכשיו תולה את הכביסה המלוכלכת בחוץ, או יוצא בביקורת עצמית. הפחד הזה שמייצר את התוקפנות, הוא כנראה משהו שהשתחל אל תוך הדנ"א - המטען הגנטי שלנו, וצמח אי-שם בהיסטוריה של רדיפות היהודים בימי הביניים ומסרב לעזוב, גם כאשר הצלחנו לייצר טנק מרכבה ופצצה המוטמנת בתוך מכשיר טלפון ומופעלת מרחוק. בחודשים האחרונים התנסינו בקרבות ומלחמות קשות, שהניצחון בהם היה משמח במיוחד עקב הסכנה האדירה שנשקפה לקיומנו: כך ההצבעה באו"ם על מדינה פלסטינית, שיש האומרים כי הולכת ונגוזה, הסכנה שמא נפשיר את יחסינו עם טורקיה, המתקפה האכזרית על נתב"ג מצד הולנדים פרו-פלסטינים שנעצרה ברגע האחרון, ועוד כהנה וכהנה מצבים מסוכנים שמהם נחלצנו בעור שינינו. המחמאות שאני מקבל ב"טוקבקים", אם כך, הן רק נקיטת צעד זהיר למניעת סכנה גדולה יותר. בדיחה עתיקה מספרת על ילד שאביו נדרס תחת גלגלי רכבת נוסעת. כאשר בגר והפך לאב, שמע יום אחד את הקומקום שורק על הכיריים, הסתער עליו בחמת זעם וריסק אותו לרסיסים. לילדיו ההמומים הסביר: "את אלה צריך להרוג כשהם עוד קטנים"...
|
תאריך:
|
13/07/2011
|
|
|
עודכן:
|
13/07/2011
|
|
יהושע רץ
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
קורןנאוה טבריה
|
13/07/11 14:38
|
|
|
|
קורןנאוה טבריה
|
14/07/11 11:36
|
|
2
|
|
יואל קורנבלום
|
13/07/11 17:11
|
|
|
|
ע. הנביא
|
13/07/11 23:50
|
|
3
|
|
זכרונות מהשואה
|
13/07/11 19:23
|
|
4
|
|
יואל ק
|
13/07/11 22:22
|
|
|
|
פאשיסט אדום
|
14/07/11 00:22
|
|
|
|
קורןנאוה טבריה
|
15/07/11 06:46
|
|
5
|
|
סתם_1
|
13/07/11 23:52
|
|
|
|
מוציקו
|
14/07/11 08:26
|
|
|
|
סתם_1
|
14/07/11 14:25
|
|
|
|
יוא"ב
|
14/07/11 19:23
|
|
|
|
סתם_1
|
16/07/11 13:13
|
|
דרך פעולה רווחת בקרב הציבור הדתי- לאומי היא הוקעת מעשים ודוברים של הצד שכנגד. חדשות לבקרים צצות יוזמות שנועדו לתת תשובה ניצחת לפעילותו של השמאל ושליטתו בצמתי השפעה במרחב הישראלי. רובן של היוזמות קורסות במהירות ומיעוטן מצליחות להתקיים ולהתפתח כגון "לאטמה" ותנועת "ישראל שלי". כמו-כן ניתן למצוא באתרי האקטואליה שלנו בכל זמן נתון תיעוד או תלונה כנגד התבטאות כזו או אחרת שאינה לרוחנו. לעיתים קרובות מדי הדברים נושאים אופי נעלב או מצטדק. דוגמה טרייה לכך הייתה פרשת דבריו של אל"מ אהרון חליווה כנגד מסלול ההסדר. הגרונות ניחרו בזעקות חמס, טובי הכותבים מיהרו להציג באותות ומופתים את יתרונו וחשיבותו של מסלול ההסדר.
|
|
|
היום מתחולל הקרב על המטרנה ואך אתמול על חיתולי האגיס. מה זה הקרב הזה ? ואיך אפשר להרוויח ממלחמות אלו?. אחד המושגים הידועים והמקובלים בתחום הקמעונאות הוא Loss leader, אשר בה לציין תופעה צרכנית, שבה הרשת מורידה את מחיר אחד המוצרים, בדרך כלל מוצר ממותג, אשר צריכתו רבה, על-מנת למשוך את הצרכנים לחנות, במטרה שיבצעו אצלה את הקניות.
|
|
|
כדי להתכונן למלחמה הבאה צריך להכין מלאי גדול של טילים, תחמושת, חלפים, להיות ערוכים לחרמות ואמברגואים, להתאמן ולהתכונן לתרחישים שונים, גם מדיניים, להכין בנק מטרות מודיעיניות, וכו'. אבל חיל ההסברה לא חייב להמתין, הוא יכול להסתער כבר עתה בניסיון לכבוש את הלבבות. נגד כיבוש כזה מתנגדי הכיבוש כבר לא יוכלו לעשות הרבה.
|
|
|
עוד כמה תגובות קצרות בדרך כלל - גם מהמותן - בנושאים גדולים כקטנים, שהציקו לי, או עניינו אותי והפעם - האמירו פתאום מכירותיה, חניכתו של כתב עוכר ישראל, מתי ייסגרו אצלנו הצהובונים? מחאה מתוזמרת, אפליה מתקנת, עושק מתוכנן וחרם
|
|
|
ישראלים רבים חשים צורך נפשי עז, להביע הזדהות עם האסיר היהודי המוּעֳוָול ביותר בתולדות ארה"ב יונתן פולארד, אך אינם יכולים לעשות דבר ממשי להיפסקות האכזריות האמריקנית כלפיו, חוץ מאשר הצטרפות לדף הפייסבוק ששמו 'פולארד – גם לי אכפת', או כתיבת מכתב לפולארד עצמו (בשל הצנזורה בכלא מתקבלים רק מכתבים באנגלית). המהדרים יוכלו אולי לנסות לערוך ביקור הזדהות אצל פולארד בתאו בכלא באטנר בצפון קרוליינה, אך לשם כך יש להשקיע במשימה אנושית זו מאות ואלפי דולרים וימים ארוכים.
|
|
|
|