וכעת
מניחים לעבר.
הנה אורו הבוהק של החופש מסנוור את העיניים, אפילו מפחיד, ועוד מעט שגרה...
והשאלה למה תלויה באוויר.
הלמה שלך על מה שקרה,
הלמה של המשפחות הפגועות והמחיר,
אבל השאלה למה אינה יכולה להיות רלוונטית, כי אין למה בגורלו של אדם. יש רק גורל ואלוהים שקעקע את הגורל הזה,
וביניהם יש משהו מעניין, מרתק, מטלטל, סוחף, מפיל, מזעזע, מסחרר, מרתק, משגע, מרים, מוריד ושוב מרים ושוב מוריד - משהו שנקרא במילה אחת - חיים!
ישבת חמש שנים בשבי, ואולי תזכור שיש אנשים חופשיים שחיים בכל יום בתוך שבי פרטי משלהם, מכל מיני סיבות...
נתפלל שכל אחד ימצא את השמחה הקטנה שלו.
כל אחד מאיתנו הוא בסופו של דבר גולם,
שמנסה להפוך לפרפר...
אתה חוזר למשפחתך המדהימה ולהוריך המדהימים. עם משפחה כזאת כל קושי הופך לעניין פעוט. אולי כל עם ישראל היה צריך להכיר משפחה יהודית נפלאה ומגובשת שכזאת.
אני הייתי עדה ולמדתי מאנשי יחסי הציבור המעולים ביותר בארץ, אם לא בעולם כולו (וגם מעניין ומחכים לשאול את הוריך על הזוגיות שלהם), ובכל אופן, גם ללא שום יחסי ציבור - מה שקרה היה קורה, וגם תחושות אשמה של "אילו רק" אינן כלל רלוונטיות.
אבל יש מקום לחשבון נפש - לסגור את החשבון, במובן של לשים סוף לבעיה הפלשתינית, כי אומנם ניצחנו שוב בניצחון הרוח, אבל גם הובסנו והושפלנו, רק בגלל שאנחנו יהודים ובגלל אנשים שאין להם חיים ומסרבים לבחור בדרך החיים...
עם ישראל חונק אותך בחיבוק הדב הדביק שלו, כמו שרק הוא יודע לעשות, ולתקשורת לא אכפת. היא רוצה את זה, ותרצה את זה, כהרגלה כמה שיותר צהוב ומחטט ונכנס לנשמה. שתדע לבנות מזה משהו מניף למעלה, ושיהיה חג שמח.
כל ישראל ערבים זה לזה ולא אורבים זה לזה. כנראה שלפעמים אנחנו צריכים להבין את זה בדרך הכואבת...
באהבה ממני, אזרחית שאינה מכירה אותך,
וכל כך מכירה אותך.
(נ.ב - אני תוהה אם בארץ תראה שיש תוכנית רעליטי חדשה בערוץ 10 בשם מעושרות, תרצה לחזור חזרה לשבי...)
(-:
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
