מבחן הלינץ'

שני חיילים בשירות סדיר, תושבי הצפון, הותקפו בשבת לפנות בוקר, בשכונת בת גלים בחיפה על-ידי חבורה של עשרות צעירים ערבים, מזוינים במוטות ברזל, אבנים וסכינים. זה היה לינץ' שבאופן ודאי היה מסתיים עם מותם של החיילים, אלמלא התערבותם של מאבטחי בית החולים רמב"ם.

לינץ' זה קשור ישירות ללינץ' נוסף שארע בשבוע שעבר בתושבת כרמי צור. הצלם נאסר שיוקי מסוכנות הידיעות AP תיעד יידוי אבנים בכביש חברון-ירושלים, סמוך לכפר בית אומר שמצפון לחברון. האישה שנסקלה היא זהבה וייס, מורה בת 35, ששבה מעבודתה שבישוב אפרת לכיוון ביתה ביישוב כרמי צור. היא נסעה ברכב יחד עם תושבת נוספת של היישוב.

זהבה וייס סיפרה כי פחדה שהפורעים הערבים יירדו לכביש ויתנפלו על הרכב. היא ראתה את מי שסקל אותה. היא ראתה מבטי רצח בעיניים.

עוד אחד מהאירועים הקשים הוא סיפורו של נהג משאית בקר אשר נחטף באיומי נשק חם לפני כשבועיים בעת שנסע בכביש הערבה סמוך לים המלח. לאחר מספר שעות, הנהג נזרק באמצע המדבר על הכביש.
כך גם, סיפורו של תושב מצפה יריחו שעצר ברמזור סמוך למישור אדומים, קילומטרים בודדים מלב ירושלים. ערבי נשכב על הרכב, ומאחורי הרכב בא אחד נוסף, הנהג נסע באדום וכך ניצל.
בשבוע שעבר, נשדד רכבה של תושבת קדומים, אורלי אופיר, סמוך לעמנואל שבשומרון. רכב ערבי חסם את רכבה של אופיר ועצר אותה בשולי הכביש. אופיר לא הספיקה לנעול את דלת הרכב. ערבי חמוש יצא אליה ואחז בצעיף שעל צווארה וחנק אותה. אורלי צעקה לו שאינה יכולה לצאת כי היא חגורה, ואז הוא תפס אותה בכתף והעיף אותה מהרכב אל הכביש.

כשהיא סובלת מחבלות יבשות, צעדה אופיר בכביש החשוך, עד שנאספה על-ידי רכב יהודי חולף. יום אחרי הותקפה באופן דומה תושבת היישוב פדואל, סמוך לכביש חוצה שומרון, ורכבה נשדד באיומים.

בשבוע שעבר, נשדדה אסנת ושדי, תושבת קרני שומרון סמוך לכפר נבי אליאס ליד מחסום 'מעבר אליהו'. ושדי סיפרה כי הגנבים שדדו את הרכב והחלו לנסוע בו בעודה רתומה לחגורת הבטיחות. היא נגררה על הכביש מספר מטרים עד שהבינה שהיא בסכנת חיים ובנס השתחררה מהחגורה.

ההתפרעות החמורה ביותר בשבועיים האחרונים הייתה ביום שישי האחרון, בהר הבית, שבהן יידו מאות פלשתינים אבנים לעבר כוחות משטרה. 11 שוטרים נפצעו. מאות מוסלמים יידו אבנים לעבר אנשי משטרה ומג"ב, וכמה עשרות פורעים ערבים התבצרו במסגד אל-אקצה.

הניסיון האישי לעשות בי לינץ'

כאן המקום להתוודות, אני עצמי הייתי מטרה ללינץ' של עשרות ערבים פורעים, בצומת איו"ש, בשנת 1998. זה היה בעיצומה של תענית אסתר, עת חזרתי מירושלים לביתי בכדי לסיים את הצום. הלינץ' תועד וצולם בידי צלמים ערבים ונמכר אחר כך לתקשורת הישראלית. הניסיון לעשות בי לינץ' הייתה טעות חמורה של הערבים הפורעים. אחד מהם משלם על כך עד היום ולתמיד.

לאחר אותה תקרית חמורה, בה הייתי מטרה ללינץ' של פורעים ערבים, הופנתה שאילתא של חבר הכנסת ויו"ר ועדת חוץ וביטחון דאז, הרב חנן פורת זצ"ל, ובה נשאל שר הביטחון לפשר המחדל הביטחוני המאפשר הישנות מקרים כאלה, והובעה הדאגה מה היה קורה אם במקומי הייתה ברכב אישה לא חמושה עם ילדים קטנים. מה שאכן התרחש לגבי זהבה וייס ושאר הנשים שניצלו בנס.

חצי שנה לאחר התקרית בה ניסו לחסל אותי, הותקפו באותה צומת יהודה אוליבה ואסף מיארה. כזכור, שניהם נסקלו באבנים וסלעים, ובנס הצליחו לברוח מהרכב כשהם פצועים כשנשקו של מיארה נגנב ממנו והרכב הועלה באש ונשרף. שניהם סובלים עד היום מתוצאות הטראומה הזו.

נמצאים אצלי סרטוני הווידיאו המזעזעים של ניסיונות הלינץ' שלי ושל יהודה אוליבה ואסף מיארה.

מייד עלו בי הזיכרונות ללינץ' ברמאללה שבו המון פלשתינים התעלל ורצח שני חיילי מילואים של צבא ההגנה לישראל - יוסי אברהמי וואדים נורז'יץ - ולאחר מכן גם השחית את גופותיהם, ב-12 באוקטובר 2000, בתחילת האינתיפאדה השנייה. למרות ניסיונות הרשות הפלשתינית להעלים כל תיעוד לאירוע, צולם הרצח האכזרי על-ידי צוות טלוויזיה איטלקי ששידר את התמונות למרות שקיבל איומים על חייו מצד הפלשתינים. הצילומים הגיעו לאמצעי תקשורת, שודרו בטלוויזיה הישראלית ובמדינות אחרות, וגרמו לזעזוע בדעת הקהל ולדרישה בציבור הישראלי להקשחת המדיניות נגד הטרור הפלשתיני.

למרות תחנוניהם ובכיים של החיילים, ההמון וכן למעלה מעשרה שוטרים פלשתינים נקטו כלפיהם באלימות קשה מאד והכו אותם מכות מוות באלות השוטרים, מוטות ברזל ובחפצים קהים, וכן דקרו אותם מספר פעמים.

נורז'יץ הושלך הפוך דרך החלון בקומה השנייה (מגובה של כ-8 מטרים), ואברהמי דרך הדלת, לידי ההמון הזועם, שעקר עיניהם, דקר, רמס והכה אותם. בשעה 10:30 לערך ההמון הפלשתיני גרר את החיילים ברחוב אל כיכר אל-מנארה שבלב רמאללה והמשיך בהתעללות בהם ובריטושם. נורז'יץ הועלה באש, והמתפרעים תלשו את איבריהם הפנימיים ונופפו בהם תוך צהלות ניצחון.

אחד המשתתפים העיקריים בלינץ', עזיז צאלחה, אשר השליך את נורז'יץ מהחלון, הוציא ראשו מהחלון והציג את ידיו המגואלות בדם, בעוד שההמון מריע. לדברי הרופא הגדודי, יוסי אברהמי הוכה קשות והגיע במוות קליני למתחם המת"ק באזור ומת בדרכו למסוק. ראשו של נורז'יץ רוסק והפלשתינים דחפו מקל של מטאטא דרך גרונו עד למעיו. בשעה 11:00 בבוקר כשאשתו של אברהמי התקשרה לטלפון של בעלה על-מנת לדרוש בשלומו, אחד מרוצחיו ענה לה בהתפארות ולגלוג: "שחטתי את בעלך לפני כמה דקות". כך היא שמעה לראשונה על מותו של בעלה. ‏

תמונות הלינץ' גרמו לזעם בדעת הקהל הישראלית ותמונת הרוצח המנופף את ידיו מגואלות הדם בשמחה דרך החלון נהפכה לאחד מסמלי האינתיפאדה השנייה. ואני שואל שוב את השאלה המתבקשת: הייתם לוחצים את הידיים האלה לשלום? האם נתעורר בזמן מעגל הזהב של שלום עכשיו? האין זה שלום אך-שווא? האם נתעורר משקר תהליך השלום כשנה לאחר טבח משפחת פוגל?

לאחר הלינץ' ברמאללה, פתח העיתונאי גדעון לוי בדברי הסבר בראיון לקול ישראל וניסה "למכור" את ההקשר הפוליטי ו"להבין" את המעשה. הסברו עורר סערה ציבורית והעיתונאי נחום ברנע פרסם על כך מאמר ב'עין השביעית' תחת הכותרת 'מבחן הלינץ". הוא כתב כי אירועי אוקטובר 2000, היו ללוי "שעה של מבחן משולש: איזה עיתונאי אתה? איזה בן-אדם אתה? איזה ישראלי אתה...? לוי קפץ בקושי מתחת לרף".

המבחן של כולנו

ועכשיו זהו המבחן של כולנו. האם נלך שולל אחרי אנשים כמו גדעון לוי וחבריו? האם נלך שולל אחרי דברי גורם בכיר במשטרת חיפה שלפיו נבדקות גרסאות הטוענות שהחיילים הם אלה שקיללו ראשונים את התוקפים ובעקבות כך נערך הלינץ'? האם נלך שולל אחרי דברי מפקד מחוז ירושלים, הטוען כי ההתפרעויות ביום שישי האחרון הם על-רקע גילויי הסתה באתר של הימין הקיצוני שקראו לטהר את הר הבית ממוסלמים. האם לנצח יאכילו אותנו שקרים??

האם לנצח יהיו יהודים שבויים בתסמונת סטוקהולם שתמיד יטיחו בקרבנות היהודים את האשמה בטרור הערבי ויטייחו את האמת?
האם נעמוד במבחן הלינץ'? האם נשכיל להבין כי הפורענות הערבית מהווה כבר מזמן איום אסטרגי? האם ייעצר המערב הפרוע בקרב ערביי השטחים וישראל? האם סוף סוף נפעל לחיסול הפורענות הערבית והפורעים הערבים?