יש אמרה שתמונה שווה אלף מילים. חלקנו משתמשים במושג ורובנו מאמינים במטפורה הזאת, אך הקביעה הזאת היא נכונה בערבון מוגבל, ודאי באירוע הנקודתי הזה. התמונות או הסרט שהצלם ושולחיו משחררים לפרסום הם מגמתיים. האירוע לא התחיל בתמונה המצולמת
והמשודרת ולא מסתיים בה. הצילום והפרסום ערוכים למען הרווח התעמולתי שלשמו הם פועלים. המסיתים הללו, התנהלותם התרבותית "הפציפיסטית" היא הגורמת לחיילים ושוטרים להזדקק לבתי חולים.
מה קרה? קצין בדרגת סגן אלוף לשם שינוי היה בשטח, במחסום עם חייליו, ולא מול הפלזמה בבסיס. הוא וחייליו כנראה לא צוידו באמצעים לפיזור הפגנות. בכל מקרה הוא השתמש בנשקו האישי שימוש אלטרנטיבי כאלה, שכידוע היא מוצר תקני באירועים מעין אלו. והנה כל הצדיקים החסידים והישרים הרגילים, אוהבי ישראל מבית הדואגים לקדושת נשקו של צה"ל
ודמותו משדרים את התמונה שוב ושוב מאות פעמים, כמובן מתוך דאגה להידרדרות המוסרית הבלתי נתפסת של צה"ל. ראש הממשלה מוציא, איך לא, הודעת גינוי מיוחדת וחריפה בתוכנה, הרמטכ"ל משעה שמשמעותה שפיטה לפני תחקיר ובירור כל האירוע וקציני צה"ל במיל מביעים צער, בושה וזעם על חילול הקודש.
לא נעים. שיקול דעת מוטה אולי, חוסר מזל ודאי, אבל גם לא נורא. האנרכיסט חי נושם ונואם.
ולו יצוייר ובתמונה מככב נער גבעות המוכה והמכה היה ניסו שחם השוטר, זה שכיכב כמפקד על כוחות המשטרה בכפר מימון לפני ההרס והחורבן בגוש קטיף, שהוקלט נותן הוראה לשבור את הידיים והרגליים לאלפי המכונסים הסגורים בכפר מימון, ולמרות ואולי בשל כך קודם בתפקיד למפקד מחוז ירושלים של המשטרה; כמובן, עם נישקו האישי - האלה - הוא היה מצולם מכה נער עברי רחמנא ליצלן, כמה פעמים הייתה התמונה משודרת? כמה ממגיני הדמוקרטיה המקצועיים הצבועים היו נזעקים ביושר להגנת הדמוקרטיה והנער? כמה יפי נפש היו מבקשים דקות שידור או שורות תגובה בעיתונים? ואם כבר, מה היו רובם אומרים או כותבים? לא צריך מאמץ מיוחד, זה ברור לכל יהודי הגון וישר החי בארץ הזאת, ללא קשר להשקפתו הפוליטית.
מצבא יוזם לצבא מגיב
הפולמוס סביב החריגה צריך לעלות קומה. לתעל אותה לסדר היום האמיתי, והוא הפיכתו של צה"ל, מאז הבריחה הלילית המבישה מלבנון ב-1982 בהוראתו של
אהוד ברק, אז ראש ממשלה, ומאז הנסיגה השערורייתית מגוש קטיף, מציאויות שיצרו צה"ל שונה: מצבא יוזם בעל דוקטרינה התקפית לצבא המגיב לישראל, וגם אז בערבון מוגבל, המשמעות הפיכת האוכלוסיה האזרחית לשכפ"ץ צהלי זה שנים.
ובלב השינוי הקטליזטור: ימי אוסלו העליזים, כשהאויב הפך לפרטנר, כשבמקביל נשמרת הרוח הצהלית הישנה והנכונה ההתקפית תוך הפיכת ציבור המתנחלים החלוצים והבונים לאויב ומכשול השלום, וצה"ל מגוייס למלחמה ה"אמתית" - הפוליטית הפנימית: כשותף בהרס וחורבן של ישובים יהודיים ביהודה ושומרון,. שם כנגד אחים עדיין הנוסחה הישנה עובדת. במחשכים, בקור מקפיא, פעמים בגשם שוטף מתבצע הרס וחורבן: הרס ביתם ורכושם של משפחות על ילדיהן. תוך אלימות חסרת רסן בילדות, ילדים, נשים. מאסרים, הרחקה והגליה של בוגרים ונערים מבתיהם. עמונה לדיראון עולם.
