כשתיאלם תרועת הפסטיבלים

סביר להניח שאפילו אובמה לא ידע, בטרם פורסמו הסקרים הראשונים, שמעמדו השתפר בעקבות הוועידה. בבוקר שלמחרת הנאום הפושר שלו, שלא הזכיר בדבר את נאום קבלת המועמדות הסוחף מ-2008, פורסמו נתוני התעסוקה לחודש אוגוסט, והם נראו עגומים למדי. באופן פורמלי האבטלה אומנם ירדה מעט, מ-8.3 אחוזים ל-8.1, אבל המשק האמריקני, שזקוק ל-150 אלף משרות חדשות מדי חודש רק בשביל לעמוד בקצב הגידול הטבעי של האוכלוסיה, ייצר 96 אלף משרות בלבד. האבטלה ירדה "בכאילו", פשוט בגלל שכ-375 אלף בני אדם נואשו מחיפוש העבודה הבלתי נגמר ולא טרחו להירשם בלשכות התעסוקה.

אז איך בכל זאת שיפר אובמה את מעמדו בסקרים? ובכן, אחרים עשו את העבודה בשבילו. בעיקר אשתו מישל, בנאום יוצא מהכלל שעורר תהיות שמא היא זו שצריכה להיות הפוליטיקאית במשפחה, וביל קלינטון, שהעניק לו את הגושפנקה שהנשיא נזקק לה נואשות, כשהפיל על הרפובליקנים את האשמה למשבר הכלכלי ואמר (בצניעות אופיינית): "אפילו אני לא הייתי מסוגל לסדר את הבלגן הזה בארבע שנים בלבד".

קריאה פשוטה של "השורה התחתונה" בלבד בכל סקר עשויה להטעות, כפי שקרה לפני כחודש כאשר התפרסם גל של סקרים שהעניקו לאובמה יתרון גדול, ובתוך כמה ימים הוא התפוגג כלא היה.

כבר אז כתבנו כאן שמדובר באשליה אופטית המבוססת על הטיות של הסקרים האלה, אולם הפעם המצב פחות חד-משמעי. כמה סקרים אמינים מצביעים בבירור על עלייה בתמיכה באובמה. בכמה סקרים אמינים פחות שוב קיימות הטיות שונות לכיוון הנשיא, אך מצד שני גם בסקרים המעודדים יותר מבחינת רומני אפשר להצביע על הטיות – כמובן לטובת המועמד הרפובליקני. לכן חשוב לשים לב לפרטים הקטנים שמתחבאים מעבר לכותרות העיתונים - בתוך הדוחות הרשמיים של מכוני הסקרים - ואשר משפיעים מאוד על התמונה הגדולה.

שני סקרים של שלושה גופים רציניים - אחד של רשת CNN וסקר משותף ל'וושינגטון פוסט' ול-ABC - פורסמו בהפרש של כ-12 שעות והציגו תוצאות שונות בתכלית. CNN נתנה לאובמה יתרון של שישה אחוזים על פני רומני, אך הסקר של 'וושינגטון פוסט' ו-ABC העניק לנשיא יתרון של אחוז בודד. הסיבה נמצאת עמוק באותיות הקטנות: בעוד שניהם התבססו על מדגם של מעט יותר מ-700 "בוחרים שסביר כי ילכו להצביע" ("Likely Voters"), המדגם של CNN כלל ייצוג עודף לבוחרים שהזדהו כדמוקרטים לעומת כאלה שהזדהו כרפובליקנים. נוסף על כך, לשתי הקבוצות גם יחד ניתן ייצוג עודף באופן קיצוני על חשבון בוחרים המזדהים כ"עצמאים".

כדי להבין את גודל ההטיה צריך לזכור שעל-פי מאגר המידע המקיף ביותר שקיים בנושא זהותם הפוליטית של האמריקנים - זה של מכון רסמוסן, המתבסס על כ-15 אלף נשאלים מהסקרים שהוא עורך מדי יום - כ-35 אחוזים מזדהים כרפובליקנים, שיעור דומה מזדהים כדמוקרטים, ו-30 האחוזים הנותרים מזדהים כעצמאים. למרות זאת, הסקר של CNN כלל 50.4 אחוזים של דמוקרטים, 45.4 אחוזים של רפובליקנים, ורק 4.2 אחוזים של עצמאים. גם ב-CNN אין איש שיטען שהחלוקה בסקר שלהם משקפת את המציאות, והדבר משמעותי במיוחד לאור העובדה שאותו סקר עצמו מצא שרומני נהנה מיתרון של 14 אחוזים בקרב הבוחרים העצמאים, לפחות על-פי אלה מהם שכן נכללו בו.

לעומת זאת, נתונים אחרים דווקא מחזקים את אובמה: בסקר של 'הוושינגטון פוסט' ו-ABC, שהצביע על כמעט שוויון, כ-80 אחוזים מהנסקרים היו לבנים וכ-20 אחוזים בלבד היו היספאנים, שחורים ובני מיעוטים אחרים. חלקן של אוכלוסיות אלה בבחירות האמיתיות צפוי להיות גדול יותר והן תומכות באובמה בשיעורים עצומים. סקר נוסף, שנערך עבור ארגון החדשות השמרני Christian Science Monitor, מצא שאובמה מוביל בשני אחוזים בלבד. אולם בחינה של התאריכים שבהם נערך הסקר מגלה שמרבית הטלפונים שנערכו במסגרתו התבצעו לפני שהסתיימה הוועידה הדמוקרטית, ובטרם חלחל האפקט שיצרה באופן מלא. סקרים שנעשו מאוחר יותר כבר הצביעו על יתרון משמעותי יותר לאובמה. כך למשל הסקר היומי של רסמוסן, שבו נהנה רומני מהובלה קלה לאחר הוועידה הרפובליקנית וכעת מוביל בו הנשיא.

מלבד ראש עיריית לוס-אנג'לס כיכב השבוע בכותרות בארצות הברית ראש עיר נוסף: רם עמנואל. ראש עיריית שיקגו ולשעבר ראש הסגל של אובמה בבית הלבן מצא לצדו בן ברית מפתיע שבוודאי היה מעדיף לוותר עליו. מיט רומני הביע את תמיכתו בו במסגרת המאבק שמנהל עמנואל נגד ארגון המורים של שיקגו, שהכריז על שביתה. המורים בעיר, שמשכורותיהם הן מהגבוהות ביותר בארצות הברית ויום הלימודים שהם נדרשים להעביר הוא מהקצרים ביותר, מתנגדים לרפורמות שמנסה עמנואל לקדם, ביניהן הארכת יום הלימודים ובחינת המורים על-פי הישגיהם של התלמידים במבחנים הארציים.

המורים, כמובן, טוענים ש"הכול למען עתיד ילדינו", אך בינתיים קרוב ל-400 אלף תלמידים בשיקגו מסתובבים ברחובות מוכי הפשע של העיר במקום לשבת בכיתות. בשל זהותו של ראש העיר עלתה השביתה הזאת לכותרות הלאומיות בארצות הברית. עמנואל, שכמה ימים לפני פרוץ השביתה התנדב לרכז את המאמץ לגיוס הכספים עבור אחד מהארגונים העצמאיים ("Super PACs") שפועלים לטובת הקמפיין של אובמה, נאלץ לנטוש את התפקיד כדי להתמודד עם המשבר במשרה מלאה. הבוס לשעבר, אגב, נמנע מלהביע תמיכה בו. הוא חושש להסתבך עם איגוד המורים, המזוהה עם הדמוקרטים, ערב הבחירות. מקורבו האגדי של אובמה נאלץ להסתפק בחיבוק הקר של מיט רומני.

הנתון המעודד מבחינת רומני הוא שבעוד שמיד לאחר הוועידה הוביל אובמה בחמישה אחוזים, נכון לאמצע השבוע החל ה"בום" שממנו הוא נהנה להתפוגג, וההובלה שלו בסקר רסמוסן ירדה לשלושה אחוזים בלבד. כאשר כוללים גם מצביעים שאינם בטוחים בהצבעתם אך מגלים נטייה מסוימת לטובת אחד המועמדים, הפער מצטמצם אף יותר, לשני אחוזים. גם הסקר שהוזכר קודם לכן, של 'וושינגטון פוסט' ו-ABC, הצביע על מגמת התפוגגות מהירה של גל ההתלהבות מאובמה שיצרה הוועידה. אם בראיונות הטלפוניים שנערכו ביום שישי, מיד לאחר סיום הוועידה הדמוקרטית, זכה הנשיא ליתרון של שישה אחוזים, הרי שבראיונות שנערכו בשבת וביום ראשון נרשם כמעט שוויון בינו לבין רומני.

הסקר הנ"ל גם הצביע על יתרון של שישה אחוזים לאובמה בקרב כלל המצביעים הרשומים ("Registered Voters"), אולם עורכיו השכילו להדגיש בכותרות הראשיות את העובדה שבקרב ה-Likely Voters השתקף, כאמור, פער של אחוז אחד בלבד בין המועמדים. זאת מאחר שכ-35 אחוזים מכלל המצביעים הרשומים בארה"ב אינם מטריחים את עצמם לקלפיות ביום הבחירות. לכן, ככל שהבחירות מתקרבות, אנו רואים יותר ויותר סקרים המתבססים על בוחרים ששאלות הרקע מעידות על כך שבאמת יטרחו להצביע. השיטה המקובלת לאיתור Likely Voters היא בדרך כלל לשאול "האם הצבעת בבחירות לקונגרס ב-2010 ובבחירות לנשיאות ב-2008?" וכך להבין אם אותו מרואיין נוהג להצביע. זו שיטה שמיטיבה מעט עם רומני, מאחר שהיא מדירה את הבוחרים שעבורם הבחירות הקרובות יהיו הראשונות, ואובמה נהנה מתמיכה מוגברת בקרב הצעירים. למרות זאת, העיוות המתקבל כך קטן יותר מאשר במשאלים המתבססים על מצביעים רשומים, שיותר משליש מהם, כאמור, כלל לא משתתפים בבחירות.

בעוד שב-CNN החליפו בסקר האחרון את מודל המדגם ממצביעים רשומים ל-Likely Voters, הסקר היומי של גאלופ ממשיך להתבסס על מאגר של מצביעים רשומים. על-פי תוצאותיו אובמה מוביל בשישה אחוזים – בדומה לתוצאה בקרב קבוצה זו של מצביעים בסקר של 'וושינגטון פוסט' ו-ABC. אולם סקר זה, כאמור, העניק לנשיא יתרון של אחוז בודד בלבד בקרב הבוחרים שעורכיו הגיעו למסקנה כי סביר להניח שבאמת ילכו להצביע. לכן, נראה שחלק גדול מהזינוק של אובמה התרחש בקרב בעלי זכות בחירה שלא מתכוונים להשתתף בבחירות.

המסקנה מסבך הנתונים הזה היא שאובמה שיפר את מצבו ושכעת סיכוייו נראים טובים יותר מאלה של רומני, אך המרוץ נותר צמוד מאוד. מה שנראה מיד לאחר הוועידה הדמוקרטית כפער גדול שנפתח בין המועמדים התכווץ בממדיו לפער מחיק בהחלט מבחינת הרפובליקנים. הימים הקרובים יגידו אם תימשך ההתפוגגות של העלייה שחווה הנשיא בסקרים, כפי שקורה בדרך כלל כשמועמד זוכה בזינוק בפופולריות לאחר ועידה מוצלחת, או שאובמה ישכיל בכל זאת לחדש את המומנטום ולהשיג מרחק משמעותי יותר מרומני.