|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
רוב הבוחרים המפלגתיים הנאמנים מצביעים אחרת לכנסת, אחרת לרשות המוניציפלית, אחרת להסתדרות ואחרת לוועד העובדים. המצביעים חדלו להיות "כרטיס מגנטי" של נאמנות למפלגה בכל מערכה
|
|
בין אמינות לדמגוגיה [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
לאור הזעזועים המתחוללים במערכת הפוליטית בימים אלה, ראוי למקד את האירועים והתהליכים למסקנות המתחייבות. פילוגים ופיצולים במפלגות הוצגו והוקעו תמיד, על-ידי כל המפלגות, כמעשי בגידה פסולים. ההיסטוריה הפוליטית והמפלגתית מלמדת כי זהו תהליך מציאותי שאי-אפשר לעצרו בעידן הפריימריז והתקשורת ההמונית הרב-ערוצית. קיים ספק האם המסגרות המפלגתיות הקיימות מתאימות לטפל בנושאים ובמחלוקות העכשוויים. זאת בעיקר לאור העובדה שאצל רבים מהאזרחים התחדדה יכולת ההבחנה של הפרט בין עיקר לטפל, בין אמינות לבין דמגוגיה, בין סיסמאות והבטחות לבין תוצאות ממשיות. גם הבוחרים המפלגתיים הנאמנים, מפצלים את תמיכתם ונאמנותם, באורח סלקטיבי ורציונלי, על-פי האנשים, הנושאים והמועמדים. הנאמנות שהייתה בעבר טוטאלית, הפכה סלקטיבית. רובם מצביעים אחרת לכנסת, אחרת לרשות המוניציפלית, אחרת להסתדרות ואחרת לוועד העובדים. בכך הושלם תהליך בריא של בחירות מפוצלות. המצביעים חדלו להיות "כרטיס מגנטי" של נאמנות למפלגה בכל מערכה. אנשים פוליטיים שנחשבו בעבר במפלגותיהם "בוגדים" ו"עריקים" הפכו בהמשך למנהיגים ולמייצגים של המפלגות, גם בזירה המוניציפלית וגם בזירה הממלכתית. בהקשר זה ראוי להזכיר שמות רבים כגון: יצחק נבון, חיים הרצוג, שמעון פרס, טדי קולק, אהוד אולמרט, אליעזר שוסטק, עמיר פרץ, חיים רמון, רוני מילוא, עמרם מצנע, דן מרידור. |
| תאריך:
|
02/12/2012
|
|
|
עודכן:
|
02/12/2012
|
|
מתי דוד
|
|
גם בחלומותיה הפרועים ביותר לא יכלה שלי יחימוביץ' לדמיין, מן הסתם, תוצאה מאוזנת כל כך כפי שבאה לידי ביטוי בפריימריז של סוף השבוע במפלגת העבודה. אחרי ככלות הכל אין כמוה כדי לשקף את הצלחת אנשי מחנה הגווארדיה של נאמניה, כמו גם את זו של אנשי המחנה היריב, בראשותו של עמיר פרץ, יריבה המושבע מאתמול, שבלשון המעטה לא היו לרוחה.
|
|
|
|
|
לילה אחד, הרבה אחרי חצות, כמעט כמו בכל הלילות הקודמים, צילצל הפעמון. זה לא היה אות לסכנה. מישהו פשוט ביקש לדבר. אחד אחד הם נאספו, תשושים לחלוטין. העייפות הייתה מצטברת, ממוטטת. צירוף של עבודה קשה ולילות ארוכים של שיחות קבוצה.
|
|
|
|
|
ציפי לבני לא ציפתה כנראה למתקפה הגדולה שבאה עליה ביום רביעי האחרון, יום לאחר שהכריזה על הקמת התנועה בראשותה. המכות הגיעו כמעט מכל הכיוונים, מימין ומשמאל. הליכוד והעבודה, הבית היהודי ויאיר לפיד. כולם הקניטו ולעגו. הבוטים ביותר היו ראשי קדימה, מפלגתה לשעבר. שאול מופז לא היה מסוגל לסבול מצב שבו לבני ממשיכה לפרק את הסיעה המשוסעת שלו, ועוד מנסה לקחת לו שבעה חברים ששווים הרבה כסף. וזה עוד אחרי שהפסידה לו את ראשות המפלגה במארס האחרון.
|
|
|
|
|
הציטוטים הבאים ייראו לכם מוכרים, ממש כאילו הם נאמרו רק בשבוע האחרון. אבל הם לא, הם מלפני ארבע שנים, מספטמבר 2009: "הפריימריז בליכוד - קואליציית פייגלין מתרחבת" ('הארץ'); "זאת רשימת בלהות ימנית פייגליניסטית שנשלטת על-ידי אנשי ימין שיטרפדו כל סיכוי וניסיון להסדר מדיני" (זהבה גלאון); "הליכוד הייתה מפלגה ימנית ונשארה מפלגה ימנית"; "הימין הקיצוני שולט בליכוד" (שני בכירי קדימה).
|
|
|
|
|
מפלגת העבודה מפרסמת (שבת, 1.12.12) את המסמך שנחתם בחגיגיות ובישיבת לשכה מיוחדת, שבו התחייבו חמשת המועמדים שהתמודדו על הנהגת מפלגת העבודה, כי גם אם יפסידו בבחירות לא יפרשו מהמפלגה.
|
|
|
|
|
או שהחרדים ימלאו את חובתם האזרחית או שיסתלקו מכאן
