ראיתי (13.1.13) בטלוויזיה ראיון עם
מבקר המדינה היוצא,
מיכה לינדנשטראוס, ושערותיי סמרו. כי "תפקוד טוב" או "תפקוד לא טוב" הם עניין לפרשנות. אבל הוא סיפר כי בעקבות מלחמת לבנון השנייה עם כל הרקטות מלבנון יצאה הנחיה מחייבת שבמדינה יימצאו בכל עת 400 טונות של חומר מעכב שריפה, ומסתבר כי כשפרצה השריפה בכרמל היו במדינה... 21 טונות של החומר.
אלוהים!!! אלמלא פרצה השריפה, איש כלל לא היה יודע שזה כך. האם זוהי בדיוק רמת המוכנות שלנו בכל התחומים? נראה שבתחומי הוויסקי והסיגרים קברניטינו דואגים לכך שהכמויות במלאי תהיינה בדיוק לפי הספר. אבל בתחומים אחרים, הנה, רק בשל השריפה ואחרי השריפה גילינו: 400 טונות היו צריכות להיות. 21 טונות היו.
האם זה שונה במערכי חירום אחרים? האם זה שונה במערך החירום הרפואי? האם זה שונה בצה"ל? האם גם כאן, רק לאחר שתפרוץ המלחמה ותסתיים, יגלה אותו קומץ מאיתנו ששרד כי במקום 400 פגזים שמישים בכל מחסן גדודי היו... 21, כי בכל האנגר של ימ"ח במקום 400 טנקים כשירים היו... 21?
ביהדות לומדים על הסמוי לפי הגלוי, לפי "קל וחומר", לפי "גזירה שווה", לפי "מן הפרט אל הכלל". 400 טונות חומר מעכב שריפה היו צריכות להיות לפי התקנות. רק 21 טונות היו. נראה לכם כי קברניטי המדינה - מי שהיו אז ועודם הקברניטים גם היום - בין ויסקי לסיגר, לארוחת שף, נוהגים משום מה לגמרי אחרת בתחומים אחרים שהם בנפשנו בדיוק באותה המידה? נראה לכם?
400 טונות חומר מעכב שריפה דרש התקן. ורק 21 טונות היו. ורק אחרי השריפה ובגלל השריפה זה התגלה. עם יד על הלב, אתם לא חושבים, כמוני, שכשתפרוץ המלחמה רק אז נגלה פתאום בזוועה שבכל התחומים, גם בצה"ל, זה בדיוק-בדיוק כך, ויהיה לנו אז רק רגע נורא אחד למרוט בו את שערות ראשנו, לפני שנהפוך כולנו, בהרף עין, כמו ארבעים אנשי השב"ס באוטובוס הבוער, ללוחיות זיכרון?
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
