|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
המרידה במשה רבינו, ולאחר דורות רבים בשמואל הנביא, מלמדת על קיומו של יצר הרס המזין את הלהבות, ומוביל לעיתים קרובות לתוצאה שהיא גרועה בהרבה נגד המציאות העכשווית
|
|
קרח חייב להיעלם [ציורו של גוסטב דורה]
|
|
|
|
|
גם המנהיגות הבכירה ביותר, הכריזמטית ביותר, זו שאיננה מוטלת בספק, זקוקה לניקיון כפיים. משה רבינו, שבמנהיגותו מוטל ספק כבד בפרשתנו, פונה לה' ומבקש ממנו שיילחם את מלחמתו. הוא אומר לו: "לא חמור אחד מהם נשאתי (לקחתי)". לימים, גם שמואל הנביא, כשלמעשה יודח בידי העם הדורש לעצמו מלך, אומר את אותם דברים ממש: "הנני ענו בי נגד ה' ונגד משיחו: את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי? ואת מי עשקתי? את מי רצותי? ומי לקחתי כופר ואעלים עיני בו?".
על שתי תוכחות אלה, של משה ושמואל, אומר המדרש: "על-ידי שלא נטלו שוחד... היה להם כוח לעמוד כנגד ישראל ולהוכיחן". משה, אהרן ושמואל אינם סתם מנהיגים. הם נביאים, מחוללי נסים ודמויות המובילות את ההולכים אחריהם להישגים מדידים וברורים, ברוח ובחומר. והנה מתברר שאפילו אצל משה יכולתו לעמוד מול העם ולהוביל אותו, תלויה בניקיון כפיו.
ובכל זאת, לא ניתן שלא לשאול כיצד ומדוע הטילו קרח ועדתו (שהיוו סממן לתנועה רחבה יותר בתוך עם ישראל) ספק במנהיגותו של משה רבינו. הרי את מבחן ניקיון הכפיים הוא עבר לא פעם. מנהיגותו יחידאית וזכורה עד היום. מנגד, בעמים אחרים משלו מנהיגים רבים לאורך הדורות ומי זוכר אותם? בהקשר קרוב לימינו נשאל, האם ילדינו יודעים מי היה שרת? לבון? משה חיים שפירא? ספיר? אז איך אפשר להטיל ספק במשה ובנבואתו? אלו כוחות פעלו כנגד מנהיגותו של שמואל? האם יש בנו המונהגים כוח הרסני הפועל כנגד המנהיג באשר הוא? האם זאת קנאה? יצר של ביקורת? רצון סמוי באנרכיה שתתיר לכל אחד לעשות מה שהוא רוצה?
קשה שלא לראות את שתי התנועות הללו, ההנהגה והביקורת נגדה מאידך-גיסא, נאבקות עמוק גם בחברה שלנו. בד-בבד אסור לשכוח כי קרח נענש, ועונשו מלמד על עומק הבעיה. יצר ההרס של קרח איים על אושיות החברה. לכן קרח חייב היה להיבלע באדמה. קרח איננו דומה לבוני העגל או למרגלים מהפרשה הקודמת המואסים בארץ הטובה. הוא איננו דומה למתאוננים ולמתאווים. קרח הוא יצר הרס טהור. האנרכיה בהתגלמותה.
הפסוקים בפרשתנו מראים, כי גם אי-אפשר לשאת ולתת עימו. לכן הוא צריך להיעלם. הבעיה היא שקרח נמצא גם בתוכנו. ה"קורחיות" עומדת ביסוד ההרס של מערכות היחסים הקרובות ביותר שלנו. הבן המורד באביו והבת באמה. הבעל המורד באשתו וההפך. בכל אלה יש גם ביקורת אמיתית (פעמים רבות), אך גם יצר הרס שמזין את הלהבות.
אמנם לא פעם מאחורי יצר ההרס הטוען "עולם ישן עד יסוד נחריבה", ישנה תקווה למצוא עולם חדש וטוב יותר. אולם פעמים רבות מדי אנו חוזים בבתים שהתפרקו מתוך אמונה נאיבית שכזאת, כשבפועל נוצרו רק בדידות וגעגועים. אני פוגש אנשים שהחליפו מולדת, והם קרועים מגעגועים ומתבוססים בדלות רגשית וחומרית. אנשים שוויתרו על חלומות ותקוות לטובת נוחות שהפכה אותם לבינוניים ומדוכאים.
המסקנה מכל זה היא, שהעם המתפתה ללכת אחרי הבשורה הנוצצת של המנהיג החדש "קרח", מוטב שיעמיק בקיים לפני שהוא ממלכד עצמו ביצר ההרס המתעטף בהבטחות נוצצות. לפעמים האלטרנטיבה המדוברת היא כל כך עלומה ואמורפית, שלא שווה לוותר בעבורה על כל מה שישנו כאן ועכשיו.
|
|
המאמר מובא באדיבות ארגון צהר.
|
|
|
|
הכותב הוא ראש מכון פוירשטיין וחבר בהנהלת ארגון רבני צהר.
|
|
| תאריך:
|
05/06/2013
|
|
|
עודכן:
|
05/06/2013
|
|
הרב רפי פוירשטיין
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
דאגנית
|
5/06/13 13:06
|
|
|
חטא המרגלים העומד במרכז פרשתנו, התקבע באתוס היהודי כאחד הפספוסים העצומים של עם ישראל. תחילתו של הסיפור בדברים אותם מספרים המרגלים לעם ישראל בשובם משליחותם; דברים שבמבט ראשון נשמעים כדיווח אמיתי, אפילו לפי אמות המידה של משה שמזהיר את העם לפני הכניסה לארץ ואומר להם: "שמע ישראל, אתה עובר היום את הירדן לבוא לרשת גויים גדולים ועצומים ממך, ערים גדולות ובצורת בשמים, עם גדול ורם בני ענקים, אשר אתה שמעת ואתה ידעת מי יתייצב לפני בני ענק". מכאן עולה השאלה: אם אכן המרגלים דיברו אמת, מה היה עוונם? ומדוע הוא נחשב כה נורא?
|
|
|
|
|
מה גורם למשפחה להיקלע למערבולת של לשון הרע וביקורת שלילית כלפי בן משפחה אחר? כוונתי כמובן לאירוע החותם את פרשת השבוע, פרשת בהעלותך, שבו מרים מובילה מהלך ביקורתי חריף, בגיבויו בשתיקה כנראה, של אחיה אהרון כנגד משה רבינו, גדול הנביאים. הביקורת מוסבת כלפי פרישתו של משה מאשתו ציפורה, בין אם מדובר היה בגירושין או בנתק אחר ביניהם.
|
|
|
|
|
חג השבועות על המפתן, ריח מטעמי הגבינה כבר נישא באוויר וכן גם ההכנות ללילה של לימוד תורה - שבשנים האחרונות הולך ומתרחב בכל המובנים והמגזרים. "מה יש בחג הזה שכולם אוהבים?" שאל אותי לפני כמה ימים מראיין באחד מערוצי הרדיו. ואכן, קביעתו נראית נכונה. אומנם חלק גדול קשור באוכל, אבל יש תחושה של שמחה וששון באוויר.
|
|
|
|
|
אחד המועדים היותר משונים שיש לנו בלוח השנה הוא ל"ג בעומר. אומנם בהלכה מוזכר היום הזה כיום שיש להרבות בו קצת שמחה, אך לא הסבירו מהו מקור שמחה זו ומה ההצדקה לה.
|
|
|
|
|
בקהילות ישראל נוהגים בשבתות הקיץ לקרוא אחרי תפילת מנחה בפרקי אבות. השבת אנו מתחילים לקרוא בפרקי האבות, ויש לשמוח על כך שמשניות אלה הפכו בשנים האחרונות לידועות בחלקים רחבים בציבור, גם כאלה שאינם פוקדים את בתי הכנסת ביום-יום. פריחה זו באה, בין היתר, בזכות יבול מבורך של ספרים שיצאו לאור בשנים האחרונות על פרקי אבות בהוצאות ספרים כלליות. חלקם נכתבו גם בידי אנשים מהיישוב שסגנון הדברים קסם להם וגרם להם לשקוע בלימוד הדברים.
|
|
|
|
|
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
