חוק מניעת הטרדה מאיימת התשס"ב-2001, שחוקק בידי הכנסת לפני 12 שנים, הוכיח במשך השנים שבו הוא מצוי בספר החוקים את יעילותו. חוק זה נועד במהותו לתת מענה לציבור של אזרחים ואזרחיות, שהוטרדו הטרדה מאיימת בידי אחר והם מעוניינים למנוע הטרדה מאיימת שכזו בעתיד, או למנוע את המשכה של הטרדה מאיימת זו - כל זאת בדרך יעילה ומהירה ולעתים אף ללא צורך בעזרתו של עורך-דין.
החוק מגדיר הטרדה מאיימת כהטרדתו של אדם בידי אחר, בכל דרך שהיא או נקיטת איומים כלפיו בנסיבות הנותנות בסיס סביר להניח, כי המטריד או המאיים עלול לשוב ולפגוע בשלוות חייו, בפרטיותו או בחירותו של האדם הטוען להטרדה מאיימת או כי הוא עלול לפגוע בגופו של אדם זה.
חוק הטרדה מאיימת מגדיר שהטרדה מאיימת כלפי אדם, יכול שתבוא לידי ביטוי, בין היתר, באחד מהמקרים המפורטים להלן: בבילוש, במארב או בהתחקות אחר תנועותיו או מעשיו, או בפגיעה בפרטיותו בכל דרך אחרת; בנקיטת איומים בפגיעה בו או במאיים עמו; ביצירת קשר עמו, בעל-פה, בכתב או בכל אמצעי אחר; בפגיעה ברכושו, בשמו הטוב או בחופש התנועה שלו; בעיסוק, בשמירה בבית משותף בניגוד להוראות לפי חוק הגבלת שירותי שמירה בבתים משותפים, התשס"ט-2008. המחוקק קבע, כי בהתייחס לחוק אין כל חשיבות אם המעשים המנויים לעיל, נעשו כלפי האדם הטוען להטרדה, או כלפי אדם אחר הקרוב לו, בין במפורש ובין במשתמע, בין במישרין ובין בעקיפין.
הזכאים לבקש צו למניעת הטרדה מאיימת הם מי שמרגיש מאוים, או כל אדם אחר מטעמו; היועץ המשפטי לממשלה או נציגו; תובע משטרתי ועובד סוציאלי שהתמנה על-פי חוק הנוער (טיפול והשגחה).
בית המשפט, שהינו בעל סמכות לדון בבקשות המוגשות לפי חוק הטרדה מאיימת, הינו בית משפט השלום, המוסמך לתת צווים האוסרים על הטרדת הנפגע בידי המטריד, בכל דרך ובכל מקום; לתת צו האוסר על המטריד לאיים על הנפגע; לתת צו האוסר על המטריד לבלוש אחר הנפגע, לארוב לו, להתחקות אחר תנועותיו או מעשיו, או בפגיעה בפרטיותו בכל דרך אחרת; לתת צו האוסר על המטריד להימצא במרחק מסוים מדירת מגוריו, מרכבו, ממקום עבודתו או ממקום לימודיו של הנפגע או ממקום אחר שהנפגע נוהג להימצא בו בקביעות
וכן לתת צו האוסר על המטריד לשאת או להחזיק נשק, לרבות נשק שניתן לו מטעם רשות ביטחון או רשות אחרת, מרשויות המדינה. צו שכזה יכול להינתן בידי בית המשפט כלפי הנפגע וכלפי אדם הקרוב לו, בין במפורש ובין במשתמע, בין במישרין ובין בעקיפין.
חוק הטרדה מאיים קובע עוד, כי תוקפו של צו מניעת הטרדה מאיימת, לא יעלה על תקופה של שישה חודשים, כאשר בית המשפט רשאי להאריך ולחזור ולהאריך את תוקפו של הצו ובלבד שהתקופה הכוללת לא תעלה על שנה אחת,
כאשר מנימוקים מיוחדים, שיפרט בית המשפט בהחלטתו, רשאי הוא להאריך ולחזור ולהאריך את תוקפו של הצו למניעת הטרדה מאיימת,
לתקופה כוללת של שנתיים ימים בלבד. מצב דברים דומה, מבחינה חוקית ומבחינת משך תוקפו של צו הניתן בכל הקשור למניעת אלימות במשפחה, קיים גם בחוק למניעת אלימות במשפחה.
מצב בלתי ראוי בעליל מצב דברים זה הוא מצב בלתי ראוי בעליל, בכל הכבוד הראוי, שכן בדרך כלל צווים של בתי-משפט אינם מוגבלים בזמן ואינם פוקעים, אלא בנסיבות מיוחדות. הכלל הינו, כי שעה שממלא בעל-דין את הוראות החוק, הרי צווים שניתנים בידי בתי-משפט יהיו תקפים, כל עוד לא בוטלו הם על-ידו ולא יפקעו,
מאליהם, בתום תקופה מסוימת הקבועה בחוק.
כדי לתקן אנומליה זו הקיימת בחוק למניעת הטרדה מאיימת, הוגשה לכנסת לפני כמחצית השנה, הצעת חוק פרטית של חברי הכנסת
דוד צור, פנינה תמנו-שטה,
נחמן שי,
קארין אלהרר,
עדי קול, מרדכי יוגב, מרב מיכאלי,
אלעזר שטרן ויצחק הרצוג, שמטרתה להאריך את תוקף צו ההגנה והצו למניעת הטרדה מאיימת, המוגבל לפי החוק הקיים, לתקופה של שנתיים ימים בלבד.
לפי הצעת החוק, הרי בהתייחס לחוק למניעת אלימות במשפחה, הרי אם ניתן צו הגנה לתקופה כוללת של עד שנה, בסמוך לפני מועד פקיעתו של הצו, הרי יקיים בית המשפט דיון ובו ייבחן האם יש מקום להאריך את תוקפו של צו ההגנה, כאשר אם לא חל שינוי בנסיבות שהביאו למתן צו ההגנה, יוארך צו ההגנה בשנה נוספת. כמו-כן, רשאי בית המשפט לשקול ביצוע שינוי בתנאי צו ההגנה או ביטולו המוחלט, בכל עת, במקרה של שינוי נסיבות קיצוני ומי שיכול לבקש שינוי שכזה, הינו מבקש הצו או מי שנגדו ניתן צו שכזה.
הצעת החוק מתייחסת גם לחוק להטרדה מאיימת והיא מציעה לתקן את החוק הקיים, באופן שייכתב בו שאם ניתן צו מניעת הטרדה מאיימת לתקופה כוללת של עד שנתיים ימים, הרי בסמוך לפני מועד פקיעת הצו, יקיים בית המשפט בחינה מחודשת, כדי לבדוק אם יש מקום להארכת הצו. אם ראה בית המשפט כי לא חל שינוי בנסיבות שהביאו למתן הצו, הרי יאריך הוא את הצו בשנתיים נוספות.
בדברי ההסבר של מציעי הצעת החוק לתיקון החוק למניעת אלימות במשפחה ולתיקון החוק להטרדה מאיימת, נכתב, כי כאשר פוקע צו שניתן לפי אחד משני חוקים אלה, הרי הדבר מצריך פנייה מחודשת לבית המשפט ולא תמיד יש לבן המשפחה, במקרה של בקשה לחידוש צו למניעת אלימות במשפחה, כוח נפשי להתמודד עם מצב דברים שכזה והוא חשוף לסכנת אלימות מיידית. כמו-כן נכתב - בהצעת החוק - שאין כל סיבה שצו למניעת אלימות המשפחה יוגבל באופן שרירותי לשנה אחת בלבד ולכן יש לאפשר לבתי-המשפט להאריך תוקף צו שכזה, מעבר לשנה אחת בלבד.
נימוקים דומים מופיעים בהצעת החוק אף באשר לתיקונים המוצעים בחוק למניעת הטרדה מאיימת, כאשר מושם הדגש על כך כי יש לתת לבית המשפט שיקול דעת, לבחון את מצב הדברים,
מחדש, סמוך לתום תקופת פקיעת הצו, כדי לבדוק, אם יש מקום להאריך צו הגנה זה, אם לאו. מן הראוי לציין עוד, כי הצעת חוק דומה, בשינויים המחויבים, הונחה על שולחן הכנסת ה-18, בעבר, בידי ח"כ פניה קירשנבאום, אולם היא לא בשלה כדי חוק מחייב.
בכל הכבוד הראוי לנימוקיהם של מציעי הצעת החוק ולעצם הצעת החוק עצמה, שהינה
מבורכת, שכן היא מאריכה תוקפם של צווים מגבילים, ש
כיום מוגבלים לתקופה קצרה ודווקנית, הרי אין כל סיבה שצווים שנותן בית המשפט יהיו צווים מוגבלים, בתוקפם, מבחינת משך הזמן שבהם תהא להם תחולה מחייבת. צו בית המשפט חייב לצפות פני עתיד או אפילו פני הווה מיידי, ללא כל מגבלת זמן שהיא, בכפוף לקיום תנאים שקבע מחוקק המשנה, דוגמת הפקדת ערובות ובטחונות, כדי למנוע נזק בלתי מידתי מהצד העלול להיפגע מהוצאת צו
באופן חד-צדדי ושלא בפניו. יחד עם זאת, אין להגביל תחולתם של צווים המוציאים בתי-משפט,
מלכתחילה, כאשר צווי בתי-המשפט,
מעצם מהותם, חייבים להיות בעלי תחולה שאינה מוגבלת בזמן.
או שהחרדים ימלאו את חובתם האזרחית או שיסתלקו מכאן
