מיומו הראשון התיימרו והבטיחו מנהלי ערוץ 10 המסחרי (שהתחלפו בתדירות גבוהה) שיצליחו להתחרות ברמה איכותית גבוהה וייחודית בערוץ 2. כל חסידי ומקדמי ערוצי הטלוויזיה המסחרית הבטיחו לנו שהתחרות "המקצועית"(?) ביניהם תעניק לציבור היצע מגוון ועשיר של תוכניות מידע ובידור איכותי.
מי שעמדו במבחן התוצאה של כל אותן התחזיות האופטימיות וההבטחות "המקצועיות" התבדהו ונכשל. מסע תקשורתי אינטרסנטי של בעלי העניין ששיווקו לציבור אשליות הגיע לסופו.
מדוע ערוץ 10 נכשל? גוף תקשורתי מסחרי חייב לקיומו להרוויח כסף שמשמעותו היא רייטינג. ערוץ 10 נכשל ברייטינג, נכשל בהפקות יקרות ומאכזבות מעל ליכולתו, נכשל בניהול עסקי ומקצועי תקשורתי ולא הצליח בתחרות מול ערוץ 2. נכשל הערטת אפילו מול הערוץ הציבורי הראשון, שלמרות הביקורת הלא צודקת נגדו מפיק תוכניות איכותיות כמו: "מבט שני", "הסיפור האמיתי", "רואים עולם", "גלובוס", וכמובן בתוכניות המעולות ברדיו בקול ישראל; כל זאת מול חלק גדול מכל התוכניות של ערוץ 10 שהן יריד ההבלים ("הרווק" ושאר תוכניות ריאליטי). רייטינג נמוך, ירידה בהכנסות מפרסומת, אי עמידה בתנאי הפעלת הזיכיון, אי עמידה בהתחייבויות הכספיות למדינה, לספקים ולמפיקים, מובילים את הערוץ לסכנת סגירה. במסגרת שוק צרכנים קטן ויכולת מוגבלת של תקציבי הפרסום, כנראה שהם אינם יכולים לפרנס ולקיים שני ערוצי טלוויזיה מסחריים.
שלושת המליונרים שמימנו והתאכזבו מערוץ 10
שלשת המיליונרים שמימנו את הערוץ הגווע שמפסיד, עייפו ממנו. הם לא מוכנים להמשיך להיות בנקומט של הפסדים ענקיים, ללא שום סיכוי עתידי, כדי להמשיך לממן חבורת עיתונאים עם יומרות ללא כיסוי, שנכשלו. בעלי המניות,
יוסי מימן,
רון לאודר ו
ארנון מילצ'ן, הפסידו עד כה למעלה מ 1.5 מיליארד שקל. כל אחד מהם מעוניין למכור את מניותיו. ההפסדים יצרו ביניהם יריבויות ומחלוקות, שמקשים עוד יותר על המשך ניהולו וקיומו של הערוץ. כנראה שגם כניסתה האפשרית של הפרסומאית ג.יפית ושותפיה כמשקיעים לערוץ לא יצילו אותו.
ממשבר למשבר והציבור לא מתחבר לערוץ הכושל הערוץ מצוי כבר זמן רב בדעיכה ובמשברים ניהוליים, כספיים ומקצועיים תקשורתיים. מצב שגרם כבר פעמיים לסכנת סגירת הערוץ, שאילצה את מנהליו ובעליו לבצע פיטורים וקיצוצים ובקשות "חנינה" מהממשלה, למרות ביקורות לא צודקות נגדה ונגד ראש הממשלה. מנהלי הערוץ ניסו להציל אותו ואת הרייטינג הנמוך על-ידי רכישת כוכבים (עיתונאים ומפיקים) מהערוץ המתחרה ומאחרים, בתמורה לחוזים כספיים שמנים לא מוצדקים שנכשלו. הבאת "כוכבים" כמו דני רופ (חזאי), המגישים שפרשו (
יעקב אילון,
מיקי חיימוביץ'),
רפי גינת (כלבוטק), עפר שלח("המקור"), לא שינו את המצב.
"פתרון" זה הייתה טעות חמורה בשיקול הדעת שעלתה המון כסף. צרכני התקשורת לא "נודדים" מערוץ לערוץ בעקבות "הכוכבים". שידורי החדשות זהים בתוכנם בכל הערוצים ולא משנה מי מקריא אותם. משכורות שמנות ל"כוכבים" ומשכורות עלובות לשאר העובדים גם הם סיבה למשבר היחסים הפנימיים והכישלון הכולל.
"הפתרון" של הערוץ הכושל - איומי סרק ש"הדמוקרטיה בסכנה"
כאשר למנהלי הערוץ אין מענה ענייני לכישלונות וליכולת העמידה בהתחייבויות, הם פותחים תמיד במסע תקשורתי של איומי סגירה ב"אשמת" הממשלה וראשה נתניהו. ההסתערות הביקורתית נגד הממשלה וראשה, בליווי וגיבוי של הבראנג'ה העיתונאית האינטרסנטית, מגמתה להפחיד ולאיים על הציבור ועל הממשלה בסיסמאות שקריות מוכרות: "סכנה לדמוקרטיה". "סתימת פיות". "מקארתיזם". "פוליטיזציה".
הערוץ והפוליטיקאים תלות של שנאה אהבה מסתבר שלחץ העיתונאים על הפוליטיקאים עובד תמיד, מאחר שהם תלויים בהם (מבלי להודות בכך). התוצאה הייתה אומנם שהממשלה ויתרה לערוץ על חובותיו והוא ניצל גם בפעם השנייה; המדינה אפילו נתנה לערוץ הלוואה כספית להצלה זמנית. המשבר הנוכחי מסובך עוד יותר מאחר ש"האשמים" הם בעלי המניות ולא הממשלה.
האמת נחשפת כל פעם מחדש. עיתונאי הערוץ תוקפים ומבקרים את הפוליטיקאים ואת בעלי ההון כ"אשמים" במשבר אבל אחר כך מבקשים ומתחננים לקבל את עזרתם כדי לשרוד. זאת כמובן אך ורק "למען הדמוקרטיה" כביכול, שתתקיים גם ללא ערוץ 10, בזכות כל שאר ערוצי התקשורת הרבים שימשיכו לפעול ולהבטיח את
חופש הביטוי בדמוקרטיה.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
