נשיא שנבחר, תמיד מצהיר כי הוא יהיה נשיא של כל העם. המציאות הוכיחה כי להצהרה החגיגית אין למעשה כיסוי במציאות. הכנסת, כלומר: הפוליטיקאים בוחרים נשיא, לכן נקודת המוצא לבחירה היא פוליטיקה פנימית בין מפלגתית.
הצגת מועמדותו של פרופ' דן שכטמן, חתן פרס נובל לפיזיקה, היא מבורכת, במקומה, תביא כבוד והדר למוסד, אך ספק אם יבחר.
מדובר במועמד אידיאלי לתפקיד, השאלה אם יהיה גם ריאלי.
חוק יסוד נשיא המדינה - 1964
1. כל 10 חברי כנסת, רשאים להציע מועמד שהוא אזרח ישראל.
2. ההצבעה בכנסת היא חשאית.
3. לפי סע' 8 לחוק היסוד - הנשיא יבחר ברוב של 61 ח"כים, בין אם הוא מועמד יחיד או יש מספר מועמדים.
4. אם לא הושג רוב בסיבוב הראשון, יש סיבוב הצבעות נוסף.
סמכויות הנשיא
א. עיקר סמכויותיו הן טכסיות, בתחום חתימה על חוקים, הסמכת שגרירים, קבלת כתבי אמנה של שגרירים זרים וחתימה על אמנות בינלאומיות.
הנשיא מייצג את המדינה כלפי חוץ.
ב. במדינת ישראל הנשיא הוא ראש המדינה. מאחר שמדובר בדמוקרטיה פרלמנטרית, תפקידו ייצוגי והוא מסמל את אחדות העם וסמל לקונצנזוס.
הנשיא אם כך, מייצג את כל העם ומשמיע את קול העם לכן כאשר נשיא המדינה מרשה לעצמו, להשמיע דעות פוליטיות ודעות שאינן עולות בקו אחד עם מדיניות ה
ממשלה הנבחרת, בנושאים מדיניים, בקשרי חוץ ועמדות הממשלה בנושאים עקרוניים, הוא חורג מסמכותו, חורג מתפקידו ופוגע במוסד הנשיאות.
נשיא נבחר חייב לדבוק באמרה ובהצהרה של נשיא כל העם וקול רוב העם. הנשיא פרס, כמו נשיאים לפניו, דוגמת
עזר ויצמן, קצב ואח' - היו בעיקר נשיאים פוליטיים ולכן גם הרשו לעצמם, להביע עמדות המנוגדות לפעמים לממשלה הנבחרת, מתוך הנחה שלא ניתן לפגוע או לא רצוי להתעמת עם נשיא מכהן ועדיף לעבור על הצהרותיו לסדר היום.
כאשר נשיא מכהן מביע עמדה נוגדת
הנשיא פרס: הדרישה להכרה במדינה יהודית "מיותרת". אומנם דעה זו לא מובעת בפומבי, אבל מאחר שהיא מקבלת פומביות באמצעות התקשורת, הרי למעשה היא הופכת לפובמית ורשמית, וזאת כנראה הכוונה הנסתרת של הדברים.
עמדה כזאת, גם אם איננה רשמית - היא בעלת פוטנציאל של נזק מדיני רב עוצמה שהרי נאמרת ע"י נשיא המדינה, שהוא ראש המדינה.
מבין כל הנשיאים עד כה, פרס הוא הנשיא הפוליטי הבולט ביותר, המכובד ביותר והמשפיע ביותר.
מעמדו בעולם מקנה לו יוקרה וכבוד, ולכן עמדותיו והצהרותיו, הן בעלות משקל יותר מקודמיו בשל מעמדו בארץ ובעולם.
עמדות אלה - הן נשק רב עוצמה, בידי אויבנו, במיוחד עכשיו, כאשר המו"מ עם הפלשתינים נמשך וכאשר נתניהו מתעקש שהפלשתינים יכירו במדינת ישראל כמדינה יהודית, כמדינת הלאום והעם היהודי.
משמעות המושג מדינה יהודית
ההתעקשות של נתניהו אינה רק על המילה או המושג "מדינה יהודית", ההתעקשות היא על העיקרון על המשמעות וההיסטוריה הגלומה במושג "מדינה יהודית".
לגבי היהודים בעולם - בית ומדינת לאום לעם היהודי הוא עיקרון ועוגן חשוב לקיום הזהות היהודית הלאומית. הוא עוגן שמנסה לעצור את ההתבוללות בתפוצות, ולתת ליהודים באשר הם גאווה לאומית אתנית, שיוכלו להצהיר יש לנו מדינה יהודית, שזה הרבה מעבר למילה.
ואם כל זה לא משכנע את אלה שטוענים שאין צורך להתעקש על "מדינה יהודית", שזה ברור מאליו, זה מיותר, זה מזיק למו"מ. כמו מאמרו של
אברהם בורג בעיתון הארץ "למה אני נגד מדינה יהודית", שזה מצביע על תבוסתנות מחד-גיסא, גלותיות מאידך ובורות היסטורית יהודית להשלמת התמונה העגומה, הבאה מפיו של יו"ר הכנסת לשעבר.
והרי תזכורת מההיסטוריה
1. העם היהודי העברי - הוא בעל היסטוריה של אלפי שנים.
2. העם הפלשתיני - זאת פיקציה שקמה וחיה רק עשרות שנים בלבד. העובדה שערבים מארצות האיזור, הגרו ובאו לפלשתינה, אינה הופכת אותם לעם פלשתיני, שהרי לפי עיקרון זה מי שהפלשתינים המקוריים, הם היהודים שחיו כאן.
3. ועדת האו"ם שהמליצה על החלוקה בשנת 1947, קבעה מפורשות (וזה רשום בפרוטוקולים של האו"ם) שתקום מדינה יהודית ומדינה ערבית (לא פלשתינית).
הערבים סירבו - פרצה מלחמת השחרור והוקמה מדינת ישראל.
4. בן גוריון - בהכריזו על הקמת המדינה, ככתוב במגילת העצמאות, אמר במפורש: "הנני מכריז בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל - היא מדינת ישראל".
ההתעקשות העקרונית של נתניהו מובנת ומבורכת
יש עקרונות, שהם ייהרג ובל יעבור. על עקרונות אלה ההיסטוריה היהודית מלאה בעולי גרדום מכל הסוגים. יהודים עלו למוקד, קפצו אל מותם, נהרגו, נדקרו, מסרו את נפשם על "קידוש השם", בשל עקרונות ושמירת הזהות היהודית.
במו"מ עם הפלשתינים - יש עקרונות כאלה, שהם ייהרג ובל יעבור. זה ביטחון ישראל בגבולות בטוחים, זה זהות העם במולדתו ומדינתו, זה הקשר למדינה והזכות לחיות בה, להילחם ולהגן עליה.
מדינת ישראל - היא מדינת העם היהודי, היא לעולם לא תהיה מדינת כל אזרחיה, כל שונאיה וכל נפולות הנמושות שתומכים בערך זה.
ישראל וממשלותיה בעבר, בהווה ובעתיד - לא יסכימו לזכות השיבה, לא יוותרו על הר הבית (למרות שהערבים בנו בה שני מסגדים כפי שעשו בכל הארצות עליהן השתלטו משך 400 שנה), ולא יוותרו על ירושלים כבירת ישראל והעם היהודי לדורותיו, מאז דוד המלך.
מכל הסיבות הנ"ל - נשיא כמו פרופ' שכטמן, חתן פרס נובל, הוא מועמד אידיאלי ונקווה שיהיה גם ריאלי.
פרופ' שכטמן - יכול להיבחר, אם האופוזיציה כולה או רובה בתוספת מפלגות כמו "יש עתיד", קדימה, התנועה ומפלגות דתיות - יתנו לכך יד.
השאלה היא: אם יוכלו להתנתק מהקשר הפוליטי וההתחייבויות הפוליטיות למען מועמד חיצוני א-פוליטי, איכותי, שיכול להביא כבוד למדינה, למוסד, ולערכיה של מדינה נאורה.
עתה כולם אוהבים לשנוא אותו. זה משרת את נתניהו, אבל זה לא יחזיק מים
