במסגרת חוק ההסדרים של 2014-2013, עשתה הממשלה צעד נוסף לכרסום במדינת הרווחה ופגעה פגיעה קשה בקצבאות הילדים. הקיצוץ מהווה פגיעה מהותית, היות שקצבה זו היא אחת הקצבאות המשמעותיות שמעניקה מדינת הרווחה הישראלית לאזרחיה עוד מסוף שנות ה-50. קצבה זו נועדה לעשות שינוי במדיניות ההקלה במיסוי של משפחות לפי מספר ילדיהם, ובמילים אחרות לעשות סדר בכל הבלגן. דא עקא, כל פעם שפועלים במדיניות רווחה פשוטה, כך גם קל לבוא ולקצץ אותה באמתלה שאין היא מביאה עוד תועלת לאף אחד.
ביום שלישי חגגנו את יום העצמאות. יום שנועד להזכיר לרבים מאיתנו, ואני ביניהם, מהי המשמעות של מדינה יהודית, ומהו החזון שעל בסיסו הוקמה - ערכים של סולידריות הדדית ושל אחריות לאומית. מקבלי ההחלטות החליטו לזנוח אידאולוגיה זו באמצע שנות ה-70, לטובת גישה שאינה קשורה למורשת הלאומית שלנו שעושה הכל כדי לגונן על החלשים שבתוכה.
ב-1976 היוו תשלומי קצבאות הילדים 40% מתשלומי הביטוח הלאומי וכ-2.5% מהתמ"ג. אכן משהו שראוי להתגאות בו. ב-2003 עמדנו על 12% מתשלומי המוסד וקצת פחות מ-1% מהתמ"ג. הקיצוץ האחרון בקצבאות הילדים העלה את אחוז הילדים מתחת לקו העוני ל-40% (860,000 אלף ילדים) והכניס 35 אלף ילדים נוספים למעגל העוני.
נראה שבמדינת ישראל של היום, הילדים צריכים להודות על שנולדו למשפחה בעלת אמצעים שמחזיקה את ראשם מעל קו העוני המאיים לסחוף את מרבית הילדים אל מתחתיו. לשם השוואה, תשלום קצבאות הילדים במדינת ישראל נמוך ביותר מ-25% ממדינות ה-
OECD.
אז נכון, הקיצוץ הכניס 2.7 מיליארד שקלים למדינה. אך האם החיסכון הזה הוא מה שיציל את המדינה מקריסה כלכלית? לדעתי, ההפך הוא הנכון! הרי נהיר לכל, שקיצוץ כנפי הרגולציה למלחמה בעוני מביא להוצאות המערכת במקום אחר. כלומר, הקיצוץ בתקציב הרווחה יביא להשלכות חברתיות אחרות - כנראה שלאחר תקופה לא ארוכה, נצטרך להשקיע יותר כסף בבתי כלא חדשים ובתוכניות לשיקום אסירים.
הטיעונים בעד קיצוץ הקצבאות נשמעים לי מגוחכים. הורים לא עושים ילדים בשביל לקבל עליהם 240 שקלים בחודש. הורדת אחוזי הילודה תעשה באמצעות עידוד נשים לרכוש השכלה ולא באמצעות שליל כספים מילדיהם. אוכלוסיות מוחלשות ייכנסו למעגל העבודה כשמדינה תעשה מאמץ לייצור מקומות עבודה ראויים, ותפסיק לאפשר לארגוני קבלן לפגוע בזכויות סוציאליות. אחד מעקרונות מדינת הרווחה הוא היותה אוניברסאלית, קרי, משרתת את כלל אזרחיה. כתוצאה מכך, המלחמה של הממשלה הנוכחית באוכלוסייה החרדית, יביא לפגיעה בכל האוכלוסיות החלשות שקיימות במדינה ונשענות על קצבאות אלו.
אנו כאזרחים צריכים לזכור שאנשים הם שיוצרים את הכלכלה, ואנחנו אלה שמחליטים מהו סדר העדיפויות שלנו כעם. אם לא נשקיע בחינוך וברווחה, נצטרך להשקיע באכיפה ומניעה. השאלה היא באיזו דרך אנחנו כעם מעוניינים לבחור? ימים אלו הם הימים שבהם אנחנו כחברה וכלאום צריכים לעשות חשבון נפש ולנסות להבין לאיזה כיוון אנחנו מעוניינים להטות את העגלה.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
