כותרת המאמר היא תעתיק של כותרת מעיתון אחר המעמידה את המציאות מול פני ישראל. ניתן לנחש בקלות רבה שתוכן המאמר אינו אוהד כלפי ארה"ב ומצדיק את ישראל. היות שהכותר הוא ישראלי, מובנת עמדתו הביקורתית. אלא שההכרזה הרשמית על מלחמה בין ישראל לבין ארה"ב והטחת ביקורת קשה כלפי הממשל האמריקני הנוכחי אינן פותרות את הבעיה המהותית. החוכמה היא להתמודד עם המציאות ולא לייפותה או לעוותה. מותר למצוא אשמים ואפילו לגזור עליהם עונשים כבדים. הבעיה היא שארה"ב היא מדינה ידידותית מאוד לישראל אליבא דראש הממשלה וכל הרים הבכירים, אולי אפילו היחידה. אז מצאנו את האשמים. מה עושים מעתה והילך?
הנה התבטאות מדאיגה מאוד של אחד האנשים המעורבים מאוד במו"מ בין ישראל לבין הפלשתינים ביחס לכישלון המו"מ, כפי שהובאה באחד העיתונים: "השליח האמריקני לשיחות השלום, מרטין אינדיק, הוקיע אמש בחריפות חסרת תקדים את הבנייה בשטחים ואמר כי גרמה "נזק דרמטי" למשא-ומתן המדיני. אינדיק אמר כי מכרזי הבנייה וההודעות על תכנון בנייה חדשה חיבלו בשיחות השלום - וכי הדבר נעשה בכוונה תחילה על-ידי תומכי ההתנחלויות... "הבנייה איננה רק מערערת את אמון הפלשתינים במטרת המשא-ומתן, היא מחבלת בעתידה היהודי של ישראל",הוסיף אינדיק. "אם זה ימשך, זה עלול לפגוע באופן אנוש ברעיון של שתי מדינות". אז ניתן לכנות את אינדיק אנטישמי, אנטי-ישראלי, עוכר ישראל, וכד'. האם המציאות תשתנה אם נעשה זאת ונדחה על הסף דבריו ונקבע שהמשובר במשבר מדומה? לא ולא.
נוסיף ונזכיר: נושא הבנייה בשטחים הוא כה מרכזי במדיניותה של ממשלת ישראל עד כדי כך שראש הממשלה העדיף את המשך הבנייה על פני שחרור רוצחים בפעימה הרביעית שאמורה הייתה להתבצע. זו בחירה מרצון של ראש הממשלה ושותפיו הקואליציוניים לקדם את מפעל ההתיישבות גם במחיר של שחרור מחבלים עם דם על הידיים. לעת עתה, גם מהלך זה ירד מן הפרק, אם כי יש לזכור שהדיפלומטיה לעולם אינה נעצרת. אין לדעת מה יוליד העתיד הקרוב. אגב, לגיטימי לחלוטין שממשלת ישראל תחליט כפי ראות עיניה. האם זו החלטה נבונה, נכונה? בעתיד הקרוב ניווכח בכך. ועוד פרט קטן: ממשל אובמה יחלוף מן העולם בעוד כשנתיים וממשל חדש יעלה. גם אם יהיה זה ממשל אוהד מאוד כלפי ישראל, וכל דרישותיה של ישראל ימלאו, המציאות באזורינו לא תשתנה. וכאן אנו מגיעים לעיקר: ישראל חייבת לטובת כל אזרחיה לקבל החלטות קשות כדי להימנע מהיווצרות מציאות בלתי הפיכה ובלתי נסבלת. משיניות של שב ועל תעשה לא תועיל.
בהינף יד
ישראל מאשימה את הרשות הפלשתינית ואת העומד בראשה בכישלון המו"מ. שר החוץ, ליברמן, אמר במילים מפורשות שאבו מאזן הוא איננו איש של שלום וכל עניינו לתעתע בישראל ובעולם. אין ספק שהפלשתינים נושאים באשמה גדולה מאוד למעשיהם המטופשים ואיוולת מנהיגיהם מאז ועד היום. ועדיין נותרה השאלה מה עושים? קראתי הצעות שונות ומשונות לגבי מה ישראל צריכה לעשות. אלה מן הימין מציעים סיפוח של השטחים והרס הרשות הפלשתינית. אחרים באותו המחנה טוענים שירדן היא המדינה הפלשתינית, לכן יש להעיף את תושבי יהודה ושומרון הערבים לשלטון ירדן. יש המציעים גם חילופי שטחים. לצורך הדיון, נניח הצעות אלה נכונות ובהינף יד יפתרו את הבעיה. אז בבקשה תעשו זאת ובהקדם. הבעיה היא מה יהיה המחיר, איך ירדן תקבל את השליטה על יהודה ושומרון, איך מטרנספרים את האוכלוסייה, מה יאמר העולם? אם לשאלות אלה יש מענה סביר והגיוני, ממשלת ישראל ותומכיה מוזמנים לעשות זאת מיד. סביר להניח שכל מהלך מסוג זה ייתקל בקשיים כאלה ואחרים, בלשון המעטה. אבל המומחים מן הימין מתיימרים לדעת איך לעשות, אז בבקשה.
השמאל הישראלי מציע המשך המו"מ לקראת הסדר סופי, ואם לא, אולי הסדר ביניים. נזכיר לאלה שהסכמי אוסלו והסדרים נוספים שהיו בהמשך היו בעצם הסכמים ביניים. גם הם קרסו. החלופות מוכרות לכולם, החל ממדינת דו-לאומית עם כל המשמעויות שבכך, ועד היפרדות חד-צדדית של ישראל.
לעניות דעתי, במשבר הבלתי ניתן לפתרון בתקופה הנראית לעין, ובהתחשב בעובדה שאותי מעניינת ישראל, ההצעה הגרועה פחות מכל ההצעות האחרות ושהיא יותר ריאלית היא נסיגה חד-צדדית של ישראל מן השטחים, סיפוח גושי ההתיישבות הגדולים והצהרה חד-משמעית שכל שאר נתון להחלטה פלשתינית. אז יבואו קוראים מלומדים ויטענו שנקבל את עזה ואת לבנון. אם ישראל תעמוד על אחד המרכיבים החשובים ביותר בביטחון לאומי, ההרתעה ולא תגמגם ותחשוש, יש סיכוי שהשקט ישרור בצורה סבירה.
כמי שחי כל חייו ביישוב בגבול לבנון, אומר זאת: כל ניסיונות המחבלים וחיזבאללה בראשם לפגוע קשות או נואשות בישראל, לא צלחו. ההימצאות בעזה או בלבנון במשך 18 שנה גבתה מחיר כבד הרבה יותר מאזרחי ישראל. במבט היסטורי ארוך טווח עוד יתברר שהיציאה מלבנון ומעזה היו מהלכים נבונים מאוד. הבעיה הייתה שישראל לא עמדה במילתה ולא הצליחה לגרום להרתעה רבתי. מלחמת לבנון השנייה, עם כל הכלים שבה, הוכיחה שניתן להרתיע אם רוצים. כנ"ל גם בעזה.
היערכות נכונה, נחישות ישראלית וקבלת תמיכת העולם במהלך כזה יביאו לשקט ומניעת הסכנה הגדולה ביותר: הרס ישראל כמדינה יהודית. אני רוצה אותה ככזו לא פחות מכל אחד אחר.
ועוד בשולי החג הלאומי: כדאי להחזיר את המצעד הצבאי 
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
