"המתלבט" הוא דובדבן בקצפת היצירות של חנוך לוין וההפקה בבית צבי שבוימה בידי בנו, אהרון לוין, היא חוויה תיאטרלית, פנינה של משחק משובח השזור בסצנות סוריאליסטיות בלתי נשכחות.
המחזה הועלה לראשונה לפני 24 שנים בקאמרי, בבימויו של חנוך לוין ובתפקידים הראשיים שיחקו מוני מושונוב, אורלי זילברשץ-בנאי, יוסף כרמון ו
יעקב כהן. מאז, הוצג המחזה בעיקר בבתי ספר למשחק.
העלילה ההזויה עוסקת בקוקלוש, רווק נטול חן, לא צעיר ולהוט להתחתן. הוא מתלבט בין שלוש רווקות . אחת - היא מבוססת וגרומה, שנייה - היא דלת אמצעים ונדיבת בשר והשלישית היא בת עשירים מפרנקפורט, גיבנת ומכוערת. בין לבין הוא הוזה על אשת חלומותיו, היפהפייה הבלתי מושגת, המבליחה ברגעים מכריעים, ונעלמת.
בעלילה לא נפקד מקומה של האימא השתלטנית והיללנית ואבא, הלוקה באורח סידרתי בליבו.
ההצגה הצבעונית הזו מסתיימת בתמונה בלתי נשכחת שבה מגיע נשיא ארצות הברית לבקר את קוקלוש כשמסביבו מרקדות ומפזזות המעודדות, כל גיבורי המחזה ולצידו הדובר, המתרגם את הדברים כאילו היה מדובר בפיתום ובובתו.
להקת השחקנים המוכשרת מגישה משחק שראוי רק לתשואות. השחקנים מספקים לצופים חוייה יוצאת דופן של אירוע תיאטרלי ענוג ונוטף קצפת עטורה בדובדבנים אדומים.
אהרון לוין ביים את המחזה בפרשנות משלו והלביש את השחקנים באורח צבעוני ולפעמים גרוטסקי, אך נוגע ללב.
הבמה חפה מכל רהיט ותפאורה ורק חבלים משתלשלים מהתקרה ויוצרים גומחות ביניהם ששם באים ומבצבצים הגיבורים. סצנת ההלוויה ובמיוחד סצנת הנשיא הן בלתי נשכחות, בתנועה, במשחק וברושם העז שהן מותירות על הצופים.
הבמאי גם הטיל מספר תפקידי גברים על שחקניות לבושות ומאופרות כגברים והתוצאה היא מרנינה.
ליאור מורדוך גילם את קוקלוש בכישרון רב, בשטף ובשפה קולחת וישירה. הוא ניצב כל העת על הבמה ומצליח להעניק לדמות רגעים פשוטים ולפעמים מרגשים, ללא חנחונים מיותרים ועם שפה בוטה ועניינית כמיטב לשונו של לוין.
אופיר ארד גילם את ביינקס, (מינוח לכוסות רוח ביידיש) אביו של קוקלוש, המאושפז תדיר ושכולם מצפים למותו, אך הוא טרם החליט על כך. בין לבין הוא מגיח בדמות אפורה ובולטת ובסצנת הטחת הביקורת נגד אשתו הוא מתגלה בשיא גדולתו ומשחקו. אתנחתה קומית הוא מספק בדמות הדובר והמתורגמן של הנשיא, קטע מצחיק, מיוחד במינו וזכור באופן משמעותי.
חן מגן מבליחה ומפגינה משחק מצוין כאימו של קוקלוש, מרידנה (מעין שיבוש קל ביידיש למילה טחורים). חן מגישה משחק מעולה. היא יבבנית כראוי, מוכיחה בשער וכולה נוטפת אימא פולניה מכובדת וראויה וכאמור משחקה הוא מצוין.
נטשה מנטל היא פיילה (גיגית כביסה משנות החמישים) והיא מנסה לכבוש את ליבו של קוקלוש אך הוא מואס בה ומתלבט בבחירות אחרות. נטשה מפגינה משחק נהדר, יפה מאוד ומוצלח.
עתליה זהבי כמשכנתה הרווקה השנייה היא מצוינת ומשחקה הוא כליל השלמות. עתליה היא מוצלחת מאוד בהגשת התפקיד ומתבלטת באורח מעולה בגילומו. כאן המקום לציין גם את האיפור המיוחד של המשתתפים בהדרכת דין עובדיה.
קייטלין פינקל היא קישטא, המתמודדת השלישית על ליבו של קוקלוש, גיבנת וממש לא כעורה, בניגוד לתיאור של המחזאי. היא מצליחה להפגין משחק מצוין ואפילו כושר שירה בגרמנית. קייטלין היא שחקנית מעולה.
נגבה מאור היא אביה של קישטא, בעל הון גרמני בשם שפק. נגבה מגלמת את התפקיד בכישרון ודמותה מעוצבת להפליא, כשסיגר נעוץ בפיה, חובשת מגבעת ועטויה במעיל גשם.
דנה אבידור היא פוצ'ס עורך הדין המנסה בלית ברירה להתפרנס מדמי תיווך לקופת חולים דמיונית וממכירת חולצות וספרי לימוד במחירי מציאה. דנה מצליחה להעביר דמות מצחיקה ומשחקה הוא יפה מאוד.
רעות פרחי היא היפהפייה הבלתי מושגת של קוקלוש והיא מבליחה מפעם לפעם כאתנחתה בין האירועים הצפופים הפוקדים אותו והופעתה היא משב רוח נעים ויפה מאוד.
יקיר שוקרון הוא שחקן מצוין שגילם את נשיא ארה"ב באורח נפלא ומוצלח.
בכלל, כל הסצנה עם הנשיא היא גולת הכותרת של המחזה והיא כולה סוריאליסטית, מצחיקה ומענגת מאוד.
גיה באר גורביץ היא אשתו הויסה (קריאת עצור לסוס) של אביו של קישטא ומשחקה נחמד ויפה.
תמר ווסר מגלמת באורח מדהים את ללקו, חברו הטוב של קוקלוש. תמר מצליחה להעניק לדמות צביון מיוחד ומרגש מאוד. לבושה והליכותיה הם כשל דמות הנווד בסרטי צ'אפלין. המימיקה שלה היא נוגעת ללב ואפילו מנת הייסורים והסטירות שהיא סופגת על לא עוול בכפה וניסיונות ההסבר שלה, כללקו הגבר, כי אין בו אשם, מבוצעים בטוב טעם ובמשחק תיאטרלי נדיר. אין ספק כי תמר היא שחקנית מופלאה ובעלת פוטנציאל אדיר.
אריאל וולף אחראי לתנועה המענגת השזורה לאורך המחזה ובמיוחד בקטעים של ההלוויה והנשיא. איתמר גרוס עיצב מוזיקה מקורית נהדרת שבוצעה בכישרון רב על-ידי הפסנתרן תמיר ליבוביץ'. עמיחי אלהרר אחראי לתאורה הראויה וההולמת של ההצגה.
"המתלבט" הוא הצגה קטנה ומופלאה של גדול מחזאינו בעת האחרונה, חנוך לוין, וההפקה שהעלה בנו, אהרון לוין, בבית צבי היא מוצלחת, מצחיקה ומרגשת, צבעונית ותוססת ופשוט - חוויה של תענוג תיאטרלי.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
