"מכתב פתוח" תמים או ביקורת בלתי לגיטימית?

לפני ימים אחדים הופנתה תשומת לבי ל"מכתב פתוח" ששיגר מו"ל הארץ, עמוס שוקן (ב-12 מאי 2014), למינויי המהדורה הבינלאומי של העיתון המקוון. כותרת הפנייה הייתה "עשה מינוי להארץ וסייע לעצב את ישראל".

זכרתי כי לפני מספר חודשים פורסם כאן "מכתב לגולשים של מו"ל הארץ, עמוס שוקן" (ב-2 מרס 2014), וסברתי כי המדובר בלא יותר מאשר סוג של קריאה נואשת לחלץ את העיתון ממצוקה כלכלית, נוכח המשבר הפוקד כלי תקשורת לא מעטים בארץ ובחו"ל.

הערכתי לכן כי תהייה תאימות בין תכני שני המכתבים "הפתוחים", מאחר שהללו נועדו בעצם להעניק מעין "הנשמה מלאכותית" למהדורות הדיגיטליות בתשלום של עיתון הארץ (בעברית ובאנגלית). בפועל אין זה מצב הדברים, ועיון השוואתי חושף פער בלתי מבוטל, שלא לומר, תהומי, בגרסאות מכתבו של עמוס שוקן.

הגרסה בעברית תמימה למדי, ומעלה על נס "הישגים עיתונאיים חשובים" במישור הארצי כמקדם ערכי לדרבון קוראים נוספים "להצטרף לקהילה המתרחבת של קוראי הארץ בדיגיטל". המכתב המופנה לקוראי המהדורה הבינלאומי נושא אופי שונה, פרו-אקטיבי במהותו ולא בכדי.

כך כותב שוקן: ..."ע"י רכישת מינוי תהפוך לפרטנר למאמץ מתמשך לעיצוב פניה של ישראל כליברלית וכדמוקרטיה חוקתית המכבדת את ערכי הפלורליזם וזכויות האדם והאזרח . תהפוך לפרטנר בתמיכה אקטיבית בפתרון שתי המדינות ובזכות הפלשתינים להגדרה עצמית, באופן שייאפשר לישראל להסיר מעליה את נטל הכיבוש הטריטוריאלי והשליטה על עם אחר" .

לקרוא ולא להאמין. מו"ל הארץ אינו מתאמץ ברצינות לשווק את עיתונו (המהדורה הדיגיטילית במקרה דנן), אלא מנצל את הבמה באופן מגמתי לעשיית נפשות לדעותיו הפוליטיות תוך שימוש בשיטות שהן ספק לגיטימיות . זאת ועוד, מיקוד המסר כלפי קהל יעד בינלאומי בעיקרו (יהודים ולא יהודים כאחד), עולה בקנה אחד עם דרך הפעולה הקונסיסטנטית של הארץ באמצעות המהדורה האנגלית שלו, המוציאה דיבתה של ממשלת ישראל כלפי עם ועולם.

במילים אחרות, עמוס שוקן משים עצמו כתועמלן במלוא מובן המילה, וכמי שמוביל קמפיין המכיל מצע רעיוני שתכליתו עיבוי לחץ בינלאומי על ישראל בקונטקסט של תהליך השלום עם הפלשתינים. השימוש במלים "תמיכה אקטיבית" אינה עניין של מה בכך, וניתן לזהות בהן סממנים הגובלים בקריאה להסתה.

המכתב הפתוח של מו"ל הארץ מתיימר אפוא להציב רף חדש לתפקידיו המסורתיים של עיתון, ומותח באופן בלתי סביר את הקלישאה " התקשורת היא כלב השמירה של הדמוקרטיה" . לא הרי מאמר דעה לגיטימי כהרי מכתב פתוח שמטבעו נועד להניע מהלך פעיל של הקוראים.

למותר להזכיר כי הארץ אינו מחמיץ הזדמנות להטיל דופי ורפש בהתייחס למעשיה של ממשלת ישראל, ונוקט בקו ביקורתי בוטה כלפי צה"ל ומערכת הביטחון תוך העדפה שיטתית של גירסאות הצד העויין לישראל. דומה כי העיתון הוא נושא הדגל של הטמעת המסר לפיו קיימות שתי יישויות "מנותקות" זו מזו ; מדינת ישראל, מחד-גיסא, וממשלת ישראל, מאידך-גיסא. השאלה המתבקשת היא האם לגיטימי שמה שאינו מושג בקלפי יושג בדרכים שהן ספק-דמוקרטיות?