אין לי ארץ אחרת

במעלית דחוסה בין קומה לקומה מישהו מאחור החל לפזם 'אין לי ארץ אחרת'. אחרים התבוננו בשעון ושתקו. לפני שנפתחה הדלת אמר האיש, הוי אמריקה, מה את עושה לי עכשיו? הוא חייך וחלף על פני. התבוננתי בו בעיון – זה לא היה שגריר ארה"ב בארצנו. כן, אין לנו ארץ אחרת, אבל היא מתנהגת כאילו היא אחרת. אולי זה רק הממשל שלה, שעשוי להתחלף בקרוב, ואולי נטיית הלב שלה. אנחנו נהיה פה גם כדי להיווכח בכך. אז מה מתרחש באמריקה שלנו?

בהצגה המקורית התרחשו שני מאורעות כבירים שעצבו את אמריקה. באו מיליוני פליטים מכל רחבי העולם הישן והמיושן, עולם שכבר פרק את עולו, הזדקן מבלי לקחת אחריות והיה מעורב בשתי מלחמות עולם רצחניות שעוד יבואו ויביאו איתם שואה גדולה. אירופה, הס מלהזכיר, שרפה את יהודייה לפני שנפלטה גם היא (גווייה) על חופי הכרך של אמריקה ומרלון ברנדו.

המאורע הראשון היה חיסול חגיגי, מאופק ומהוגן של שבט ילידים שנקראו 'אינדיאנים'. אולי מאה מיליונים מהם אולי יותר, מי סופר? למען ההגינות יש לציין שכמה אמריקנים נאורים ומכובדים כינו אותם 'בני אדם' וקארל מאי, בבית סוהר על חופי גרמניה הבטוחים, כתב עליהם סיפורים נפלאים. הגרמנים כידוע היו אוהבי חיות מחמד והקימו ארגוני צער-בעלי-חיים לתפארת העולם התרבותי. מיד לאחר חיסול החיות האינדיאניות שהרבו לרכוב על סוסים ולשתות מי-אש נתעבים, שאותם סיפקו להם סוחרים לבנים – הקימו להם הלבנים שמורות-טבע בטבע, כי זה כאמור טבע האדם אוהב החיות.

המאורע השני שהטיל צל כבד של רושם ראשוני על אמריקה הייתה מלחמת האזרחים שהשתוללה במרחבים העצומים. כל מה שזוכרים היום מאותה מלחמה ארורה זה נאום גטיסברג של נשיא מזוקן שאיש לא נתן אליו את דעתו בזמן אמת. כי הזמן אז היה כולו שקר. בני אדם טבחו אלה באלה רק בשל צבע המדים וצורת הכובע. השחורים, אחת העילות למלחמה, נלחמו בשני הצדדים. עד היום אומרים בחוגי השמאל הנערצים כי השחורים היו 'בשר התותחים' וכי הובאו לאמריקה כעבדים אך ורק לשמש בשר בעת המלחמה. עוד קונספירציה כמו הטאליבן.

אבל אמריקה היא הארץ שלנו כי אין לנו ארץ אחרת בכל העולם המזדיין הזה. אירופה, למרות כובד ראשה האינטלקטואלי, הייתה תמיד מטורפת מעבר לראשה. תסתכלו לה בעיניים ותבינו מה שאני לא יכול לכתוב פה במילים. כן, גם המילים נרדפות. נשארה לנו רק אמריקה, אז מה היא עושה? כדי לא לזייף ולהעכיר את ההיסטוריה הרוויה שלה היא מתחברת לקטר שבמפרץ. אמריקה עושה אותה למדינה בעלת קול מכובד באו"ם. במדינה הזאת יש שתי משפחות מטורפות של שליטים אבסולוטיים עטופים בשריון זהב ורבידי התנגדות מיהלומים ועוד כרבע מיליון אזרחים נחותים וחסרי מנוח בין כמה עשרות אלפים נחתים שהגיעו מאמריקה שלנו. המדינה הזאת, תחת חיפוי כבד של ארטילריה אמריקנית, מפעילה נגד מדינת ישראל והעולם החופשי את כל עוצמתו של הטרור המוסלמי. היא המרכז. תאמינו לי, החמאס בעזה זה כסף קטן.

האבסורד הכי גדול פה שצריך כסף גדול כדי למוטט את החמאס אבל צריך כסף קטן, ממש קטן, כדי לחבר את קטר לקטאטר. הבעיה שלנו, של מצרים, של ירדן וסעודיה ועוד כמה מדינות קטנות ועלובות שאמריקה הגדולה ניצבת בתווך ומחבקת לחיקה את הצפע הארסי הזה. אמריקה נוהגת כאילו היא ממש אירופה בשיאה (מינכן). לנו אין ארץ אחרת. עם האמת הזאת נאלץ לחיות עד שירד נשיא ונוכל להוריד את המים.

אמנון ואמת גדולה מדי

אברמוביץ' זה שם יהודי כל כך שבא לך לצעוק בקול רם: תרדו ממנו, יא-אנטישמיים! האמת היא שלא ידעתי מיהו אמנון אברמוביץ' עד השבוע. ראיתי אותו כמה פעמים בטלוויזיה והתייחסותי לעוצמת דבריו וסגנונו המלוטש בארסיות חסרת מידה, כהרגלי. אמרתי לבני שיחי שפניו מצולקים אולי משום שאחת הנשים שחלפה בחייו שפכה עליו גם חומצה בעת רתיחה....

השבוע התברר לי שאמנון הוא גיבור מלחמה ואני מסיר את הכובע וחושף קרחת לכבודו. אמנון מסר את נפשו למען עם ישראל. זה התרחש בעבר הרחוק. זה לא אומר שבכל שידור מהאולפן הוא מוסר גם היום את נפשו לטובת עם ישראל. לדעתי הוא חי בטעות. איני יודע מתי התרחשה הטעות. ייתכן שנתקף בהלם אותו קרב ועד היום לא הצליח להוציאו מתוכו. אני בהחלט מוכן להתווכח אתו גם פה ועכשיו. ישנם שני מושגים ביהדות שאני מבקש להשתמש בהם בהקשר זה. מושג ראשון הוא: ואהבת לרעך- כמוך. השני הוא למעשה שני ביטויים יידישאיים טהורי מצח. 'אם נצטרך לגנב – נוריד אותו מהחבל'. השני, "אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו"!

בקיצור, לדעתי אמנון אברמוביץ, הלום קרב או לא, משחית את הקהל ובעיקר את הנוער. זה נשמע חריף ולכן אסביר. לכאורה אמנון נראה כמו כל דמוקרט נודף-מוסר וליברל גדול הדוגל בזכויות האדם, בחופש הפרט, בחופש הדיבור ועוד כמה כאלה לפה ולשם. אבל, האם זו האמת כפי שהיא נראית בציבור? אני רוצה לצטט פה הוגה דעות צנוע שאמר לי לפני שנים: בין האמת לתודעה משתרעת מציאות מלאת זדון.

אמנון הפובליציסט המוסרי, המאורגן בתהליכי מחשבה מהירים הנשלפים מתוך מוח מחושק לאחר שעברו עיבוד-לדעת בלב רוחש ומסתורי, משווק ו'מוכר' לנו ללא הרף את הרעיון של האתרוג. אני מאמין שכולנו חושבים שהרעיון הזה יהודי למכביר ומבוסס על הנאמר למעלה. כלומר, ניתן להוריד גנב מהתלייה (שרון) אם נזקקים לשירותיו הפוליטיים. כלומר, ניתן למנות פרנס לקהילה (שרון) אפילו עם יש פה קופה של שרצים. ובנוסף – ואהבת לרעך כמוך. כלומר – יש לאהוב את האחר כי זה כלל גדול בתורה. ה'אחר' במקרה שלנו הוא ערבי שמבקש מדינה קטנה משלו בין הירדן לים...

לאמנון יש קהל משווקים ומעריצים גדול הקורא את דבריו בשקיקה אקדמאית למחצה המלווה במעשים, חלקם נקלים. מה לא בסדר פה? ראשית, להוריד גנב מתלייה. הפתגם (לא אמנון) מדבר בגנב שנמצא אשם ועומד לפני ביצוע גזר דינו. כולם יודעים מי האיש ואין ספקות. במקרה של מר שרון התיזה של אברמוביץ' הייתה כל כולה ניסיון רחב היקף ומאמצים לחפות על שרון כדי שלא יועמד לדין ולא יימצא (חס וחלילה) אשם ואז ייזרק לכלבים...מבינים את ההבדל? להבדל הזה קוראים שחיתות.

הפתגם 'אין מעמידים פרנס...' מבוסס על אותו הגיון. כאשר קופת השרצים תלויה על עורפו של הפרנס ומחשקת אותו וכל העם רואה את הקולות – ניתן למנות אותו. יש עליו אות קין שכולם רואים. אבל הקופה של שרון הוסתרה (מטעמים פוליטיים) באותו מקום שבו הוסתרה הקופה של אולמרט ושל פואד שר הביטחון לשעבר. הפתגם אומר בפירוש (בניגוד להסבר המקובל) שאין למנות פרנסים גנבים ושודדים שהקופה שלהם במרתף בנק חשאי בשווייץ. אם הרעיון הזה ברור – אפשר להבין מדוע אמנון אברמוביץ' כל כך מושחת.

הרעיון השלישי שהושחת ולא רק בראשו של אמנון, הוא הכלל: 'ואהבת לרעך כמוך'. גבירותי ורבותי – לא מדובר פה על האחר. מדובר על כל אחד מאתנו בקהילה שלך – שהוא כמוך. לא אחר, לא זר. מדובר במישהו שהוא קרוב אליך – ולכן, כמוך. מישהו שחושב כמוך, אוכל כמוך ומתנהג – כמוך. רק אז הוא ראוי לאהבה שלך. בתורה מופיע פעמים רבות הפסוק 'והזר לא יקרב...'. הזר אינו כמוך, אינו ראוי לאהבתך ולהוקרתך ולכן יש להרחיק אותו. רק הקרוב אליך נעשה ראוי להיות רעך ואותו עליך לאהוב. כן, זו מצווה. המילה קרוב נגזרת משורש קורבן (עליו להקריב עצמו כדי להיות ראוי – להתקרב). מי שרוצה להרחיב מוזמן לעיין במקורות שלנו. המקור לטעות ולבלבול בהבנת המונחים מצוי בהנחת היסוד ששפת הקודש הינה עברית – ולהפך. זו טעות גסה. המונחים קרוב/רחוק מופיעים בשני מישורים שונים לחלוטין זה מזה. מישור פיזי (חומרי) ומישור רוחני. במובן הפיזי שני עצמים קרובים זה לזה באופן שבו הם נמדדים אך ורק בסרגל מידות. אם אני יושב בבאר-שבע וערבי חבר חמס יושב בעזה אנחנו נחשבים קרובים מאוד לעומת המרחק שביני לבין אחי היושב בניו-יורק. זה לא תלוי מלחמה או מעשה איבה כי לא מדובר פה בערכים. בעולם הרוחני אני ואחי (אח זה מושג המציין גם קרבה רוחנית: אח לדעה) בניו-יורק נחשבים קרובים למרות המרחק כי מדובר בערכים משותפים.
'ואהבת לרעך כמוך' נלקח מתוך העולם הרוחני. בעולם הפיזי הקרוב יכול להיות ערל ויש לשנוא אותו, להסירו. ערל - אינה מילה גסה. ערל בהיפוך אותיות - לרע. לרע אין מקום בתוכנו.

נון – בית

השחיתות של אמנון דומה (לא בהיקפה) לשחיתות של אמריקה שמחבקת את קטר במקום לחבר אותה לקטאטר. מדובר פה, כמובן, בעקרון. קטר תמשיך לרצוח יהודים בארץ ישראל ואמריקה תמשיך לעצום עיניים. הכול נעשה בשם זכויות האדם וחופש הביטוי של הפרט.