בדרזדן כולם נהיו פאציפיסטים על אמת. כנ"ל בהירושימה. השאלה היא מדוע שלא יבינו זאת בעזה, אך בעזרת נאבוט קטן יותר. אפשר כי הבעיה נובעת מכך שהמשפחות בעזה שנפגעו הן של האנשים הקטנים, אלו שהגי'האדיסטיים אינם סופרים, הרבה פחות מאיתנו זה ברור.
אפשר כי פגיעה במשפחות "הבוסים" תשנה את יבם...
יתכן כי דף המפקד השכול עדיף אולי על מוחמדף המת. וזאת אם הדבר יאפשר לו להפנים את מהות "מפעל השכול" שלו הקדיש את חייו, שלמענו כילה את בריאותו, מאור עיניו וחיי משפחתו.
אין סיכוי להפוך טרוריסטים לחברי "נשות הדסה העולמית", אך גם קשוחים מהם, כדוגמת הטרוריסט קרלוס, לאחר לחץ מתאים מבינים שלהעיף ילדים לשמים לא דומה כלל לשיגור ילדם שלהם לקייטנת גן-העדן... אולי אני טועה, אך נדמה לי שאת מסלול השהאדה (ואת שבעים הבתולות) ח'אלד משעל אינו שומר לילדיו שלו, שאותם הוא דווקא מעדיף לחתן באירועים נוצצים של מיליוני דולרים. את מסלול הג'יהאד והשהאדה מייעד משעל לילדים של אחרים. נראה כי גם החליפות היפות של
איסמעיל הנייה אינן מיועדות לליווי ילדיו שלו במסלול מהיר אל אללה והנביא מוחמד. בעוד שסגנים-מחליפים לעולם אינם חסרים למלא שורות, אולי זוהי הטרנספורמציה הנדרשת ל"בוסים" של הטרור והרצח - התרת משוואת האטימות שעימה אנו מתמודדים.
הנימוק כי שנאתו של המפקד השכול תגבר שבעתיים וכך גם פעילותו - קלוש; אפשר לתת לו "קרדיט" כי בלאו הכי לא נח ולא שקט עד כה ולא הפסיד הזדמנות רצח אחת. לעומת זאת, קיים הסיכוי כי השכול יפקח עיניים שהיו עד עתה עיוורות לסבל המושת על האיש הקטן בעזה.
ואם ימשיך להקשיח ליבו לסבל בעזה, אפשר כי משעל יבין את מה שהבין "דון קורליאונה", בסרט "הסנדק", כי מוטב שבן אחד יישאר חי... גם אם הסיכוי שהשכול יצליח להרגיעו נמוך, האפשרות של הקטנת שפיכות-דמים תצדיק את רצח ילדיו, ולא, אין צורך באורגיית גופות ילדים כלשונו של עו"ד מיכאל ספרד. המטרה היא דווקא להמעיט בה. כל אחד, גם סתם יהודי, אפילו אחד שאין לו "ייחוס" וסבא שנמנה על חוליות רצח מטעם סטלין, לדוגמה, מסוגל להבין כי הג'יהאדיסטים הצליחו לגרור אותנו למערבולת רצחנותם, ולו רק בשל מותו של ילד אחד.
"יורים ובוכים"? לא, כי מעיין הדמעות יבש מכבר עוד בתצלומי הנערות החרוכות בפיגוע פורים בדיזנגוף סנטר - תרומת חמאס לחיזוק "
הסכם אוסלו".
"יורים ובוכים"? לא. יורים, ומנסים להטות את מערבולת הרצחנות, לעשות מינימליזציה לרצח.
חובה לנסות כל משעול אפשרי ללב משעל והנייה, בטרם מכניסים את חיילי צה"ל לסמטאות עזה.
במקביל לדיוני "הפסקת אש", אפשר וצריך לקיים בקהיר גם מפגש "הנמכת אש", בין אנשי דת מוסלמיים בעלי שם, אפשר גם מנהיגי חמאס, לבין ישראלים מן הקליבר של פרופ' אסא כשר - שאיש לא יוכל להטיח בו כי אינו יודע שכול או מוסר מהו, בניסיון לחלץ את המוסר המוסלמי מ"סמטת הרצחנות ללא מוצא" שאליה נקלע. הדבר עשוי להועיל כמובן לתושבי עוטף-עזה וישראל ברמה המיידית, אך לא פחות מכך - גם לאנשי עזה והעולם המוסלמי כולו, כדי לחלץ אותם מן המלכודת.
ניסיון ההידברות הוא עם מנהיגי עולם מוסלמי הנמצא על עברי פי-פחת, שעלול להיענש כגרמניה ויפן. מדובר בציבור גדול שאם לא ייטיב את דרכיו, הוא נידון לקבל "צריבה" בסגנון תבערת דרזדן, טוקיו או הירושימה מידי העולם המערבי - ישות שלחלוטין אינה נטולת רצחנות, אך עדיין, אינה מעודדת כל זב ומצורע לרצח במצוות האל.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
