דרישות שגויות לתשלום קנס

1. המתלונן הגיש לנציבות תלונות הציבור (להלן - הנציבות) תלונה על משטרת ישראל. ואלה פרטי התלונה:

(א) בדצמבר 2002 קיבל בנו של המתלונן (להלן - הנהג) התראה לפני עיכוב החידוש של רישיון הנהיגה שלו, ולפיה ב-11.7.02 עבר עבירת תעבורה ונרשמה לו הודעת תשלום קנס שמספרה 4-66846-23-30 על סך 750 ש"ח, והיה עליו לשלמה עד 9.10.02. מאחר שהקנס לא שולם במועד, עליו לשלם עד 11.4.03 את הקנס ותוספת פיגור שסכומם הכולל 1,125 ש"ח.

מאחר שהנהג שהה בחו"ל מאוגוסט 2002 ולמתלונן לא היה קשר עמו באותה עת, ומאחר שמספר הרכב הרשום בהודעת הקנס לא היה מוכר למתלונן, הוא פנה ב-1.1.03 למשטרה וביקש לקבל פרטים על העבירה.

(ב) ב-3.1.03 קיבל הנהג הודעת קנס נוספת שמספרה זהה למספר ההודעה האמורה, שגם היא התראה לפני עיכוב רישיון נהיגה, אלא שהפעם צוין, שהקנס המקורי היה 270 ש"ח, ומאחר שהוא לא שולם במלואו, היתרה לתשלום עד 11.4.03 היא 300 ש"ח.

(ג) המתלונן שב ופנה ב-16.1.03 למשטרה וביקש הבהרה בעניין שתי ההודעות הסותרות על תשלום הקנס, למרות שעניינן לכאורה באותה עבירה. ב-29.1.03 הודיעה לו המשטרה כי סכום הקנס שנקבע לעבירה היה 270 ש"ח, ומאחר שהנהג שילם רק 105 ש"ח מסכום הקנס הוא נדרש לשלם את ההפרש בתוספת קנס פיגורים.

(ד) בשיחת טלפון שקיים המתלונן עם הנהג (שהיה, כאמור, בחו"ל), אישר הנהג שקיבל ביולי 2002 הודעת תשלום קנס על סך 270 ש"ח ושילם את הקנס במלואו במזומן בבנק הדואר בכפר סבא באוגוסט 2002. הנהג לא זכר היכן הניח את הקבלה על תשלום הקנס וגם המתלונן לא הצליח לאתר אותה.

(ה) ב-12.2.03 שב המתלונן ופנה למשטרה, ומסר לה את גרסת הנהג. במכתבו טען גם שבבדיקה שעשה התברר לו, שכלל לא ניתן לשלם בבנק הדואר רק חלק מקנס. לפיכך, אם בידי המשטרה רישום שהקנס שולם בחלקו, הדבר מעיד שהקנס שולם במלואו כמתחייב. המתלונן ביקש שהמשטרה תאתר את מקור השיבוש ברישומיה ותפטור את הנהג מכל תשלום נוסף.

(ו) המתלונן קיבל מהמשטרה הודעה ב-2.3.03 והודעה נוספת ב-11.3.03, שפנייתו הועברה ליחידה המטפלת בפניות נהגים. כן נמסר לו, שהגשת הפנייה אין בה כדי לדחות את המועד האחרון לתשלום הקנס או לבטל את עיכוב רישיון הנהיגה.

כדי שרישיון הנהיגה של הנהג לא יעוכב, שילם המתלונן ב-11.4.03 תוך מחאה, 300 ש"ח, שהוא הסכום שהופיע באחת הדרישות לתשלום ששלחה לו המשטרה.

(ז) במכתב מ-4.5.04 הודיעה ראש חוליית פניות נהגים במשטרה למתלונן, שלצורך הטיפול בתלונתו עליו למסור לה העתק מהדוח שקיבל הנהג וכן קבלה על תשלום הקנס.

במכתב לראש חוליית פניות נהגים מ-21.5.03 שב המתלונן ופירט את כל התכתובת שניהל עם המשטרה. הוא הסביר שוב, שהדוח המקורי אינו ברשותו וכן לא קבלה על תשלום הקנס, אך חזר והטעים שהקנס שולם והרישום במשטרה על תשלום חלק מהקנס מעיד על כך.
(ח) משחזרה המשטרה והודיעה למתלונן כי אי אפשר לטפל בבקשתו ללא הקבלה, הוא פנה לנציבות.

2. בירור הנציבות העלה כדלהלן:

(א) עוד קודם שפנתה הנציבות למשטרה, איתרה המשטרה את הטופס המקורי של הודעת תשלום קנס שמספרה 4-66846-23-30 שהתראות על אי-תשלומה במועד נשלחו לנהג. מעיון בהודעה התברר, כי היא קשורה לעבירת תנועה שנעברה ע"י אדם אחר ולא ע"י הנהג, וכי סכום הקנס שצוין בה הוא 105 ש"ח.

ואולם, במערכת הממוחשבת של המשטרה יוחסה ההודעה בטעות לנהג ולכן נשלחו אליו ההתראות על אי-תשלומה במועד. המשטרה הסבירה לנציבות, כי בעקבות פניות המתלונן אליה היא הבינה שחלה טעות וחיפשה את הטופס המקורי של הודעת תשלום הקנס שנרשמה לנהג. מאחר שהטופס לא אותר, ביקשה המשטרה מהמתלונן להמציא לה את הקבלה על תשלום הקנס, מפני שמספר הודעת תשלום הקנס על גבי הקבלה היה עוזר לה לאתר את ההודעה שנרשמה למתלונן ולבדוק אם אמנם שולם הקנס.

(ב) ביום 22.9.03, במהלך בירור התלונה בנציבות, הודיעה המשטרה למתלונן כי בעקבות בדיקה נוספת שנעשתה "החליט התובע להסתפק בסכום הקנס בסך 300 ש"ח שהתקבל בגין הדוח הנ"ל ולסגור את הדוח". עוד הודיעה לו, כי אם ימציא לה קבלה על תשלום הקנס במועד תיבדק האפשרות להחזיר את הסכום ששילם ביתר.

3. (א) הנציבות ציינה לפני המשטרה, שאין להסתפק בסגירת הדוח ויש לאתר את הודעת תשלום הקנס המקורית שנרשמה לנהג, כדי לברר כראוי את מקור הטעות ולתקנה.

(ב) המשטרה הודיעה לנציבות כי בחיפוש ידני מאומץ אותר לבסוף המקור של הודעת תשלום הקנס שנרשמה לנהג, ונמצא שמספר ההודעה הוא 6-684463-23-30. הוברר, כי מקור הטעות הוא בהקלדה לא נכונה של מספר הודעת תשלום הקנס במערכת הממוחשבת של המשטרה: לצד פרטי הנהג הוקלד מספר הודעת תשלום קנס שנרשמה לאדם אחר.

(ג) לאחר שהמשטרה איתרה את הודעת תשלום הקנס שנרשמה למתלונן נמצא, שאכן שילם הנהג את מלוא הקנס במועד, כפי שטען.
(ד) המשטרה הודיעה לנציבות כי תיקנה את רישומיה
המשובשים, וכי היא מטפלת בהחזר התשלום בסך 300 ש"ח ששילם המתלונן ביתר. לבקשת הנציבות שלחה המשטרה למתלונן מכתב התנצלות ובו הסבר על הטעות שאירעה והודעה בדבר החזר הסכום ששילם ביתר.

4. נקבע, כי התלונה מוצדקת.

במשך יותר מחצי שנה חזר המתלונן וכתב למשטרה והפנה תשומת לבה לטעות ברישומיה, אך רק בעקבות פניית הנציבות איתרה המשטרה את הודעת תשלום הקנס המקורית שנרשמה לנהג.

למרות שהתברר למשטרה שבמערכת הממוחשבת שלה יוחסה ההודעה, בטעות, לנהג, היא דרשה שהנהג ישלם את הקנס שנקבע בהודעה, והבהירה למתלונן שללא הצגת העתק הקבלה, לא יהיה באפשרותה לאתר את התשלום שלטענתו שולם.

לאחר שהמשטרה מצאה שארעה טעות ברישומיה, היה מקום שהיא תעשה מאמץ לאתר את הודעת תשלום הקנס שנרשמה לנהג, ולא תטיל עליו להוכיח ששילם את הקנס במועד.

5. נוכח הליקויים האמורים העירה הנציבות למשטרה כדלהלן:
(א) על המשטרה לוודא שהזנת פרטי הודעות תשלום הקנס למערכת הממוחשבת שלה תיעשה בדייקנות מרבית, וכי תיעשה הגהה של הפרטים שהוקלדו לפי ההודעה המקורית.

(ב) על המשטרה להנחות את כל היחידות הנוגעות בדבר, כי פנייה של אדם לבירור עניין הנוגע להודעת תשלום קנס שקיבל, תיבדק ביסודיות. אם יתברר שיש שיבוש ברישומי המשטרה לגבי הודעה מסוימת, עליה לפעול לאיתור מקור התקלה ולתיקונה.

6. המשטרה הודיעה לנציבות כי הנחתה את היחידות הנוגעות בדבר לפי ההערות האמורות.