באפריל 1985 פתח הח"מ (יואב יצחק) במאבק נגד הבורסה לניירות ערך בתל אביב, לאחר שגילה ליקויים ועבירות מצד כמה חברי בורסה. היה זה המאבק הראשון בדרכי כעיתונאי, שתועד בספרי "עגל הזהב" (מרס 1991). בעקבות זאת, ובמטרה להצר צעדיי, פצח מנכ"ל הבורסה יוסי ניצני בשורה של פעולות, כולל ניסיונות הפללה. אלה נועדו לעצור פרסום מידע על אודות פעילותם של חברי הבורסה בניירות ערך ספציפיים (מניות, אופציות, אגרות חוב).

מני מזוז היה מי שהחליט, בתפקידו כיועץ המשפטי לממשלה, על פתיחת החקירה נגד אהוד אולמרט בפרשות ראשונטורס, טלנסקי ומרכז ההשקעות, כשם שהחליט על סגירת התיקים נגדו בפרשת כרמיה ובנק לאומי. מזוז גם היה מי שנתן גיבוי להחלטה לזמן את משה טלנסקי לעדות מוקדמת ולהגיש את כתב האישום נגד אולמרט. למרות זאת, את רוב הביקורת על הפרקליטות לאחר זיכויו החלקי של אולמרט, ספג פרקליט המדינה משה לדור, בעוד מזוז נותר נקי.

אהוד אולמרט הואשם בכך שקיבל ממשה טלנסקי מאות אלפי דולרים, רובם במזומן בתוך מעטפות, לא דיווח עליהם כחוק והעניק לטלנסקי המלצות בכתב ובעל-פה שסייעו לעסקיו. בית המשפט המחוזי בירושלים מצא, כי רוב הכספים אכן הוענקו (כולל במזומן במעטפות) וההמלצות אכן ניתנו, אך קבע שאולמרט לא חצה את הקו שבין העבירה האתית והמשמעתית לבין העבירה הפלילית של מירמה והפרת אמונים. בית המשפט ציין את הבעייתיות בעדותו של טלנסקי וקבע, כי ניתן להסתמך עליה רק כאשר יש ראיות התומכות בה.

מרדכי גילת. עיתונאי-תחקירן לשעבר בידיעות אחרונות. דילג ליומון ישראל היום. במשך תקופה ארוכה, לרבות ערב הבחירות לכנסת ה-17, נמנע מפרסום כתבות בדבר פרשות השחיתות בהן נגוע אהוד אולמרט. לאחר מכן התגייס ופרסם כזבים, באופן מגמתי וזדוני, ומתוך צרות עין, כדי לטשטש את העובדות החמורות בפרשת הבית ברחוב כרמיה. גילת ניהל שיחות חוזרות ונשנות עם חברי כנסת בכירים ובהם עם אופיר פינס ושלי יחימוביץ - המזוהים עם המאבק בשחיתות, ושידלם להימנע מטיפול בפרשת כרמיה, בתואנה שמבקר המדינה ייקבע ש"אין סיפור" וכאילו גם החלטת היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז תהא להימנע מהעברת הפרשה לחקירה משטרתית. לאחר שנפתחו החקירות בהוראת היועמ"ש, בפרשות הנ"ל ובפרשות נוספות שהתגלו, ולאחר שאולמרט נאלץ להתפטר מתפקידו כראש ממשלה, ניסה גילת לנכס לעצמו את ההצלחה.