לאחר מאבק שניהל הח"מ במשך כשנתיים (1987-1985), שכלל עתירה לבית המשפט העליון (1986) וניסיונות הפללה מצד מנכ"ל הבורסה יוסי ניצני, נאלצה הנהלת הבורסה להסיר את התנאי שהעמידה לעיתונאים: קבלת היתר כניסה לאולמות המסחר בתמורה להימנעות מדיווח על עסקות ספציפיות שמבצעים חברי הבורסה בניירות ערך (פרויקט מיוחד)
▪ ▪ ▪
באפריל 1985 פתח הח"מ (יואב יצחק) במאבק נגד הבורסה לניירות ערך בתל אביב, לאחר שגילה ליקויים ועבירות מצד כמה חברי בורסה. היה זה המאבק הראשון בדרכי כעיתונאי, שתועד בספרי "עגל הזהב" (מרס 1991). בעקבות זאת, ובמטרה להצר צעדיי, פצח מנכ"ל הבורסה יוסי ניצני בשורה של פעולות, כולל ניסיונות הפללה. אלה נועדו לעצור פרסום מידע על אודות פעילותם של חברי הבורסה בניירות ערך ספציפיים (מניות, אופציות, אגרות חוב).
מני מזוז ספג ביקורת על הסדר הטיעון ועל הראיונות שהעניק בפרשה
▪ ▪ ▪
בפרשת קצב ספג מני מזוז ביקורת חריפה מכיוונים רבים. היא החלה כאשר חתם על הסדר הטיעון ממנו הושמטו עבירות האונס, אם כי בג"ץ אישר את ההסדר ברוב של ארבעה שופטים מול שלושה. לאחר שמשה קצב חזר בו מן העסקה, החליט מזוז להאשימו גם במעשי אונס - וכאן נטען, בעיקר בידי ההגנה, שהוא דיבר בשני קולות, לאחר שבבג"ץ הצביע על חולשת הראיות לגבי האונס. מזוז טען, כי בזמן שחלף בין האירועים התחזקו הראיות; קצב אכן הורשע בעבירות אלו. ביהמ"ש המחוזי ואחריו ביהמ"ש העליון מתחו ביקורת קשה על ראיונות שהעניק מזוז בעיצומה של הפרשה, ובהם קבע קטיגורית את אשמתו של קצב.
השופטים מרים נאור, עדנה ארבל וסלים ג'ובראן דחו פה אחד את ערעורו של משה קצב על הרשעתו באונס, מעשים מגונים והטרדה מינית ועל חומרת עונשו - שבע שנות מאסר. נאור כתבה את החלק העיקרי בפסק הדין, ארבל עסקה בשאלת עדויות השיטה וג'ובראן - בשאלת העונש. השופטים קבעו שהמתלוננות היו אמינות, דחו את גירסתו של קצב ואת האפשרות שהתקיימו יחסים בהסכמה, ודחו את טענותיו בנוגע להתנהלות היועץ המשפטי והתקשורת - אם כי מתחו עליהם ביקורת.
ג'ורג' קרא (אב בית הדין), מרים סוקולוב ויהודית שבח היו השופטים במשפטו של משה קצב בבית המשפט המחוזי בתל אביב. הם הרשיעו אותו פה אחד בעבירות אונס, מעשים מגונים והטרדה מינית. קרא וסוקולוב גזרו עליו שבע שנות מאסר בפועל, בעוד שבח הציעה להסתפק בארבע שנים. בית המשפט העליון קיבל במלואה את הכרעת הדין של המחוזי וסמך את ידיו על דעת הרוב בנושא העונש.
רמון הורשע בנשיקה לקצינה צעירה ביום היציאה למלחמת לבנון השנייה
▪ ▪ ▪
חיים רמון הורשע בשנת 2007 במעשה מגונה ללא הסכמה, בכך שביולי 2006 - ערב ישיבת הממשלה שהחליטה על היציאה למלחמת לבנון השנייה - נישק קצינה צעירה תוך החדרת לשונו לפיה. בית המשפט דחה את גירסתו של רמון, לפיה הנשיקה הייתה מרצון, וגם אם פירש את התנהגותה לא נכון, הנשיקה איננה מצדיקה הליך פלילי. רמון נדון ל-120 שעות עבודה לתועלת הציבור ולתשלום פיצוי של 15,000 לקצינה, אך בית המשפט קבע שבמעשיו לא היה קלון.
![לוסי אהריש [צילום: הדס פרוש/פלאש 90]](https://media.news1.co.il/Thumbs/87/NEWSY17-30864894390107.jpg "לוסי אהריש [צילום: הדס פרוש/פלאש 90]")
![רביב ברוקמאייר [צילום: יח"צ]](https://media.news1.co.il/Thumbs/87/NEWS1-13-460430324077607.jpg "רביב ברוקמאייר [צילום: יח\"צ]")
![דני אבדיה [צילום: חוליו קורטז/AP]](https://media.news1.co.il/Thumbs/87/NEWSY2064a596519ed94b7ba24974f16a1e5abc.jpg "דני אבדיה [צילום: חוליו קורטז/AP]")
