|
|
|
בעז שפירא
נכון לרגע כתיבת שורות אלה מצטיירת התמונה העגומה היא שהחמאס לא הושמד וישראל מצויה במשבר רציני, מאות חללים מסרו נפשם בקרב ואלפים נפצעו
|
|
|
|
|
יוסף אליעז
יש לאפשר לאסירים שנאסרו בשל עבריינות "הצווארון הלבן" או חובשי המגבעות החרדיות, שנאסרו בשל עבירות-מס, מעילה, גניבות קלות ובעיקר עברייני-תנועה או עבירות כמעשני סמים קלים להגיש בקשות ...
|
|
|
|
|
איתמר לוין
ע"פ 264/65, יוסף שיוביץ ויוסף ראש נגד היועץ המשפטי לממשלה. השופטים שמעון אגרנט, יואל זוסמן ואלפרד ויתקון. 29 באוקטובר 1965
|
|
|
|
|
דן מרגלית
פעמיים הודעת בשבת - וכפחדן עלוב בשם "גורם מדיני בכיר" במקום להתייצב מול המצלמות - כי צה"ל יתקוף את רפיח גם אם תהיה עסקה  כמובן, כדי שלא תהיה
|
|
|
|
|
בנימין נתניהו | 
דברי ראש הממשלה בנימין נתניהו בעצרת הפתיחה הממלכתית לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה ביד ושם [כ"ז בניסן תשפ"ד, 5.5.2024]
|
|
|
|
|
שירה אדרי
מקרים בהיסטוריה שהאויב הערבי השתמש באונס כנשק מלחמה - הרבה לפני מתקפת ה-7 באוקטובר
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
|
|
|
מגישה, עיתונאית ושחקנית לוסי אהריש (נולדה: 18 בספטמבר 1981), מגישה, עיתונאית ושחקנית
|
|
|
|
|
|
|
מנכ"ל קבוצת ויסוצקי רביב ברוקמאייר (נולד: 1957), מנהל.
|
|
|
|
|
|
|
כדורסלן דני אבדיה (נולד: 3 בינואר 2001), כדורסלן. בשלהי 2020 הצטרף לקבוצת וושינגטון ויזארדס בליגת ה-NBA.
|
|
|
|
|
|
נושא התגובה |
|
שם הכותב |
|
שעה תאריך |
|
| 1 |
|
|
שלמה המגיב |
|
25/05/15 13:47
|
|
|
|
|
|
הפתרון האולטימטיבי לסיכסוך בין שני עמים באותו חבל ארץ , הינו "לעודד הגירה מרצון של הפלשתינאים מאיו"ש " (!),מכריז לאופרט . אתם הבנתם את לאופרט ? המשמעות המעשית הינה ,להציע לשניים וחצי מיליון פלשתינאים , שגרים בארץ ישראל מזה מאות שנים ולא כבשו אותה מהיהודים , "שיארזו" את חפציהם "ויעופו" מאדמת היהודים !!. וואלה , איזה רעיון ישים והגיוני , ממש גאון הלאופרט הזה , ובכלל , יש לי חשש שכל העולם "יתלהב" מהרעיון של לאופרט לפתרון הסיכסוך והפרדה (!) בין עמים , אך יציע ( מרוב אהבתו אלינו ), לעודד הגירה מרצון של היהודים לארצות מוצאם !!. נו ,לאופרט , אולי בכל זאת הפתרון לחלוקת הארץ לשני עמים ( פתרון נתניהו בבר אילן ) , קצת יותר ישים , הגון ,מוסרי שגם מקובל אפילו על רוב מדינות ערב ? האם משנת 1948 ועד 1967 , לא "הסתדרנו" בכבוד והתפשרנו על הקו הירוק למדינת היהודים ? - "לעודד הגירה" עאלאק ! , מזכיר לי את "הטראנספר מרצון" של גנדי הגאון , שמצא אז את הפתרון לסיכסוך.
|
|
|
כתוב תגובה ל-
שלמה המגיב
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
שאול אבידור |
|
25/05/15 16:41
|
|
|
|
|
פתרון "שתי מדינות לשני עמים" הוא לא ישים. אבד עליו הכלח. לעולם לא ניתן לממש פתרון זה.
כמו שבלתי אפשרי לעודד פינוי של הערבים מארץ ישראל, כך אי אפשר לפנות את המתיישבים היהודים ביהודה ושומרון.
ראינו מה קרה בפינוי של גוש קטיף שבטעות מכנים זאת "פינוי עזה". השמאל היהודי המציא לזה סיבה : "הפינוי מגוש קטיף נעשה ללא הסכם".
אם נניח שייחתם הסכם "שתי מדינות לשני עמים", מה נעשה כשהערבים יחפרו אלפי מנהרות ענק לשטח היהודי ? מנהרות שניתן להעביר בהן משאיות, טנקים, נגמשים ועוד. כל כוחות המשטרה והצבא שלנו לא יוכלו להשתלט על נהירה אדירה כזו לתוך השטח היהודי.
נא להכיר ולהפנים, הערבים מסוגלים לחפור מנהרות במשך עשרות, ואפילו במשך מאות שנים גם בסלעי בזלת וחלמיש. שום דבר לא יעצור את איבת ליהודים.
זו הייתה טעות נוראה שהצבא שלנו מעולם לא ניצח במלחמות עד להחתמת האויב הערבי על הסכמי כניעה תוך פיקוח הדוק שלנו.
הצבא שלנו מתנהג כצבא של פשפשים יבשים עם המון יהירות והתנשאות.
רק להסב את תשומת ליבך : צבאות בנות הברית והצבא הרוסי לחמו בשנות הארבעים של המאה הקודמת נגד הרייך השלישי ונגד הצבא היפני, הכריעו והכניעו אותם עד עפר והחתימו את הגנרלים הגרמנים והיפנים על הסכמי כניעה !
עד היום, כבר 70 שנה ! צבא זר נמצא על אדמות גרמניה ויפן ובאיים מסביב ליפן, בתחילה כדי לפקח על הסכמי הכניעה וכיום תוך שיתוף פעולה שם הממשלים בגרמניה וביפן.
כך מנצחים מלחמה ושמים לזה סוף ! ! !
ומה עושה הצבא שלנו, משעבד טריליונים על גבי טריליונים של דולרים במלחמות, נשק, תחמושת, הרוגים, פצועים, משפחות שכול, צפירות דומיה, טקסי זיכרון, עבור מה ? עבור העלאה של רמת האיבה הערבית (וגם של העולם) כלפינו ?
כל הכספים שאנו משקיעים בצבא שלנו באים על חשבון חינוך, בריאות, כלכלה, פיתוח ועוד שיכולים היו מזמן להפוך אותנו למדינת גן עדן עלי אדמות.
יכולתי לכתוב כאן עוד הרבה.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
שאול אבידור
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
שלמה המגיב |
|
25/05/15 18:59
|
|
|
|
|
|
1) פינוי גוש קטיף לא נועד לעשות "שלום" , אף גורם ( כולל הפלשתינאים ) לא ראה בזאת סוף הסיכסוך , ואכן בוצע באופן חד צדדי ללא שום הסכם ( טוב או לא טוב). 2) "הערבים יכולים לחפור אלפי מנהרות לשטחנו" , גם מצרים , ירדן, סוריה ולבנון , ועלינו ללמד להתמודד עם זה וגם לקחת סיכונים ( יש אומרים שכבר מצאו ברפא"ל את "התרופה" לעניין ). נו , אז שנכבוש את כל השכנות הערביות שלנו , כדי לא להסתכן במנהרות ? אין דרך אחרת להרתיע אויב פוטנציאלי ( לאחר שעשינו איתו הסכם שלום !!) , שלא כדאי לו "להתעסק" איתנו ? 3) ההשוואה לסיטואציה אפקטיבית של הכנעת אויב , למלחמת העולם השנייה , אינה לעניין, בחייך , אדון אבידור ! , אנחנו מסוגלים צבאית , כלכלית , חברתית , להחזיק צבא בכל המדינות השכנות העוינות (פוטנציאלית) לנו , לאחר שנכבוש אותן כדי למזער סיכונים עתידיים , כדי "לפקח" על "הסכם הכניעה" ? רק להזכירך , אבידור , שזה מה שעשינו בלבנון לאחר "כיבוש" דרום לבנון ואת הסוף כולנו מכירים. ולסיום , מר אבידור , אני מצפה מאנשים כמוך וכמו לאופרט , שיהיו "על הקרקע" ולא יציעו הצעות לפתרון , שאינם מעשיות בכלל , אלא שאיפות אישיות וחלומות ( לגיטימיים כשלעצמם ) של אזרחים מן השורה , שאין להם כל ידע של ממש , או נסיון בבעיות כה מורכבות של ביטחון לאומי , יחסים בינלאומיים וכלכלה וחברה , שהם הפרמטרים לרעיונות כגון אילו , לפתרון הסיכסוך. תהיה לי בריא.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
שלמה המגיב
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
שאול אבידור |
|
25/05/15 20:00
|
|
|
|
|
המון בריאות.
אינני יודע מה גילך. יכולנו לבצע מהלכים לסיום סופי של הסכסוך כבר ב 1948 או ביוני 1967.
בנובמבר 1947 הייתה ההחלטה על חלוקת הארץ. מי, לעזאזל, הסמיך את מנהיגנו אז להסכים להחלטה זו בניגוד לרעיון "הבית הלאומי" ליהודים על שני חלקי ארץ ישראל ? הערבים עד עצם היום הזה לא הסכימו ולא מסכימים לכך.
ב 1949 ישבנו ברודוס במשא ומתן עם מדינות ערביות שלא היה להם כל קשר להחלטה מנובמבר 1947, במקום לזרוק אותם לכל הרוחות. הכנסנו אותם בדלת האחורית לתוך הסכסוך.
ההחלטה הנ"ל נגעה ליהודים ולערביי ארץ ישראל בלבד.
ריבונו של עולם ! מי אמר שברודוס צריך להיתקבע קו גבול קדוש הנקרא עד היום "הקו הירוק" (הארור והמדמם).
שוב אינני יודע מה גילך, אבל ביוני 1967 שלטנו בכל המזרח התיכון ! כן בכל המזרח התיכון ! ומה עשינו ? ישבנו וחיכינו "לטלפון מהערבים" במקום להחתים את הערבים על הסכמי כניעה.
ואז באו לנו שלושת הלאווים של חרטום, מלחמת ההתשה ואח"כ המלחמה הארורה באוקטובר 1973. והסיפור ידוע.
אם איננו יכולים להכניע עד עפר את האויב הערבי, אז לא מקימים "מדינה". אנו לא צריכים להקריב את חיילנו לכלום ובטח לא צריכים לממן טריליונים על גבי טריליונים במלחמות, נשק, תחמושת וכו' על חשבון השקעות בחינוך, בריאות, פיתוח, כלכלה ועוד.
מתי נבין, או אנחנו כאן או הם כאן. שנינו על אדמת ארץ ישראל זה מרשם לסכסוך עולמים.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
שאול אבידור
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
שלמה המגיב |
|
26/05/15 08:16
|
|
|
|
|
|
1) מי "שהסמיך את מנהיגנו" ב 1947 להסכים לחלוקת הארץ , היה רוב מוחלט של העם שישב בציון , שהתבטא בבחירות הראשונות לאסיפה המכוננת ב 25.1.49 , שבהן קיבלה הקואליציה של בן גוריון ( מכריז המדינה !) 93 מנדטים (!), כאשר מתנגדי החלוקה הפוטנציאליים ( מפלגת חרות ורשימת הלוחמים) קיבלו יחד רק 15 מנדטים. 2)ההחלטות שנדונו ברודוס ב 1949 , נגעו בעיקר בסיום מלחמת השחרור מול מדינות ערב השכנות ולא התייחסו כמעט לגורלם של הפלשתינאים , אלא בגבולות הפסקת האש מולן ולכן לא יכולנו "לזרוק את מדינות ערב לכל הרוחות " מהדיונים ברודוס , באשר ההחלטות שם לא נגעו "ליהודים ולערביי ישראל בלבד". 3) ביוני 1967 , לא " שלטנו בכל המזרח התיכון" , ונשארנו מאויימים על קיומנו באופן ממשי על ידי מדינות ערב השכנות ואפילו מצרים "המובסת" , פתחה נגדנו במלחמת התשה תוך מספר חודשים , שלא הצלחנו לסיימה בניצחון , עקב הלחץ והאיומים של הרוסים במישור הבינלאומי ואפילו הצבאי (מטוסים שלהם נלחמו נגדנו בתעלה , ושניים מהם הופלו בקרב אויר ע"י רון חולדאי ראש עירית ת"א כיום), ולא היתה בכלל אופציה צבאית ומדינית "להחתים את הערבים על הסכמי כניעה". 4) עפ"י תפיסתך , אבידור , לא היינו צריכים "להקים מדינה" בארץ ישראל בתנאים שהיו , אם "לא מכניעים עד עפר את האויב הערבי" , נו , אז היינו נשארים עד היום בגלות ? מה זו הסיסמא הנבובה והתבוסתנית הזו , אדון אבידור ?.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
שלמה המגיב
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
רפי לאופרט |
|
26/05/15 12:32
|
|
|
|
|
שלמה המגיב, שלום.
מזמן לא קראתי משהו מעורר ומחכים מפרי עטך, ולצערי גם הפעם לא. השיטה בה אתה נוקט תמיד היא אותה שיטה: עיסוק בכותב במקום בנושא המאמר; האם באמת אינך יכול אחרת?!
מאפיין נוסף של התגובה שגם הוא שיטתי, קשור למבנה ולתכנים שלה – מצד אחד, מנתרות שמאלניות בסיסיות, שכבר מזמן הוכחו כמצוצות מן האצבע והפעם גם אינן רלוונטיות לנושא הדיון; ומצד שני, התעלמות מסוגיית-היסוד של המאמר, או ממוקד הדיון.
הסכמי רודוס אינם שייכים לדיון אלא לשאלה מתי הסכמי שביתת נשק זמניים הופכים לגבול בינלאומי ומה דרוש לכך. האפשרות שנוצף על ידי מהגרים "מוזמנים" וממומנים ע"י הערבים מכל קצות המזרח-התיכון, במספרים גדולים, ובלי כל זיקה לשאלה אם הם באמת פלשתינאים או משהו אחר, היא איום קיומי; לטעמי, חמור כמעט כמו איום הגרעין האיראני. ה"איום הדמוגרפי" הזה הוא האיום האמיתי ולא שאלת הזכויות שיקבלו תושבים ערבים במדינה היהודית, כאשר הם מיעוט כזה או אחר בה.
כל מי שעיניים בראשו מבין שהכנסת מיליוני ערבים (2, 3 או 4, מתוך כ- 8 מיליון הפלשתינאים כביכול שעליהם מדברת כיום הרשות), תחת הסיסמא של מימוש זכות השיבה, הוא מהלך בלתי- הפיך והרסני. גם אם באופן זמני נצליח לבצע הפרדה בין שני צידי גדר הפרדה כזו או אחרת, זהו סכר רעוע, שללא שליטה ישראלית מלאה עליו יגרום במוקדם או במאוחר להרס האיזון הדמוגרפי בארץ ישראל המערבית. הרס כזה לא ניתן יהיה לתקנו (אלא אולי במסגרת של מלחמת גוג ומגוג).
תורת השלבים שמנחה את ההתנהלות הערבית ובכלל זה את ההצעה האולטימטיבית הסעודית, מכוונת להחליש בשלבים את ישראל באמצעים צבאיים, מדיניים, כלכליים וטרור, עד לנקודה שבה יושג לדעתם סיכוי גבוהה להכרעה סופית. ואז, שום נייר לא יעצור אותם. הצפה דמוגרפית היא חלק מהאסטרטגיה ולכן אני פוסל את רעיון החד-צדדיות. כל עוד לא משתנות מטרות היסוד, כלומר אין השלמה ערבית בסיסית עם ישות לאומית יהודית בארץ-ישראל, אינני סומך גם על ניירות חתומים.
יתכן שאני מכביד עליך מדי על ראיית תמונה כוללת ומורכבת. התעלמותך מהעיקר היא הוכחה שהדברים הגיעו לרוויה – מחוסר פתרון, או בגלל קושי אינטלקטואלי. אם כך, נסתפק בזאת הפעם.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
רפי לאופרט
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
שלמה המגיב |
|
26/05/15 15:07
|
|
|
|
|
|
1) בכל תגובותיי כעת למאמרך , עסקתי "בכתוב" ולא "בכותב" , וראוי שתתייחס להערותיי "לכתוב" , ולא אליי אישית ( "..מתעלם מהעיקר..התמונה הכוללת מורכבת מדיי עבורי..יש לי קושי אינטלקטואלי..") ולא תזרוק סיסמאות חסרות משמעות ובסיס ("מנתרות שמאלניות בסיסיות" - איני שמאלן בכלל וגם אם "שמאלן" טוען משהו , ראוי שתתייחס לדבריו ללא תיוגו באופן כזה , כאילו זה איזה "פגם" מהותי באישיותו !!) שאינן רלוונטיות בכלל לדיון. 2) הסכמי רודוס כן "שייכים לדיון" , באשר הועלו ע"י אבידור ולכן התייחסתי אליהם בתגובתי אליו ולא אליך. 3)מעולם לא טענתי שהקו הירוק ( "הסכמי שביתת הנשק" ) הוא מקודש בעיני והוא מהוה "גבול בינלאומי " בנינו ובין מדינה פלשתינאית עתידית ואין מניעה שהגבול ( השונה ?) יקבע עפ"י הסכם הדדי בהתחשב בהתפתחויות דמוגרפיות ובצרכים ביטחוניים ( ואפילו דמוגרפיים !) שלנו. 4) האפשרות "שנוצף ע"י מהגרים" , אינה ברורה לי , באשר אופציית סיכון כזו , קיימת גם כיום והינה רלוונטית לכל מדינה מפותחת שיש לה "שכנים לא מפותחים" וניתן להתמודד איתה וגם איני מבין מהיכן למדת שאני תומך " בהכנסת מיליוני פלשתינאים..מימוש זכות השיבה..הצפה דמוגרפית.." ??. 5) אם אינך סומך על "ניירות חתומים" , אזי אתה בודאי מתנגד להסכמי השלום עם מצרים וירדן ( לדוגמא) , ועל כך אין לי תשובה (!) , וואלה , תובנת "המחץ" נוסח לאופרט , שמתאימה "לסתום את הפה" ולסיים דיון בכל רעיון שעולה שאינו משקף את דעתך לפיתרון סיכסוכים כולשהם בין עמים ! , נו , אפילו עם גדול צוררנו העם הגרמני , עשינו הסכמים שמומשו וגם "לניירות חתומים" ניתן ללוות בהתניות ובמיגבלות ביטחוניות לאורך זמן , הלא כן ?
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
שלמה המגיב
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
רפי לאופרט |
|
31/05/15 12:48
|
|
|
|
|
היחסים עם גרמניה אינם דומים משום בחינה מעשית לסכסוך עם הערבים והפלשתינאים. הסכמי השילומים גרמניה לא ויתרה על אדמות מולדת וישראל לא דרשה זאת ממנה או להיפך.
גרמניה באירופה ואנו במזרח התיכון. הסכסוך בין ישראל לערבים ולפלשתינאים הוא סכסוך סכום-אפס אתה נותן אדמה, גבולות ביטחון וכושר התגוננות, ומקבל בתמורה נייר ואיום דמוגרפי אסטרטגי חמור בהרבה מהאיום הנוכחי. בסוג כזה של אימות אינני מאמין בניירות. פרט לכך גרמנים הם גרמנים וערבים הם ערבים, ולהבדלי המנטליות והתרבות ביניהם יש משקל כבד במערכת השיקולים מתי לסמוך על נייר ומתי להפסיק לבלבל את הציבור.
אני עדיין מחזיק בדעה שקווי שביתת הנשק של 1949 אינם נושא הדיון, משום שמדובר במו"מ ללא תנאים מוקדמים, ובכלל זה מתאר הגבולות.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
רפי לאופרט
|
|
|
|
|
|
| 2 |
|
|
סניל |
|
25/05/15 14:54
|
|
|
|
|
|
כוח!
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
סניל
|
|
|
|
|
|
| 3 |
|
|
שאול אבידור |
|
25/05/15 19:23
|
|
|
|
|
אני רוצה לציין דבר שהוא מאד חשוב בעיני, ולא הרבה מדברים עליו, ואין מדגישים אותו בחיינו כאן :
השמאל היהודי, כבר במשך תקופה ארוכה מאד, גורם לנו נזקים הרבה יותר כבדים מהנזקים הנגרמים לנו על ידי הערבים או על ידי חברות וקבוצות אנטישמיות שונות ברחבי העולם.
אינני מבין את ההתנהגות הזו של השמאל היהודי. הרי הפעילות שלהם, שהם רואים בה התחנחנות והתחנפות לפריץ... והם עוד מתגאים בפעילות הזו, פוגעת גם בהם.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
שאול אבידור
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
רפי לאופרט |
|
26/05/15 11:19
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
מי ממני השמאל? |
|
26/05/15 14:57
|
|
|
|
|
|
| 4 |
|
|
גדי אשל |
|
27/05/15 12:25
|
|
|
|
|
|
ככלל, הניתוח מעמיק, ריאלי-מדעי וראוי לכל שבח, ולכן ראוי לתקן בו פספוס אחד.
נשוא המאמר הוא האויב הפנימי. האויב שמנסה בתחבולות לסרס את ישראל ולרסק אותה; ה"מהרסייך ומחריבייך". אויב זה הוא ה-"סמול" ולא ה-"שמאל!. יש הבדל תהומי בין "סמול" ל"שמאל", וחייבים לזהות את האויב היטב, שלא נפספס וננחית אש על כוחותינו - במקום על האויב, ואותו נשאיר בועט ומזיק.
"שמאלן", או "איש שמאל", הוא אדם שיצא מהשמאל הסוציאליסטי באירופה, לפני +120 שנה, להגשים את גאולת ישראל במעשה – "דונם אחר דונם", אך האמין שהיא כרוכה בהקמת חברת מופת סוציאליסטית בארץ ישראל. לדאבוננו, עם השנים, סטה הרצון הראשוני (הטוב!) לגאולה שהניע את ה"שמאל", לבעיטה ולביזוי במורשת ישראל, וכך הידרדר המחנה כולו לסמולנות רחמנא ליצלן (ואין בהערה זו מקום לפרט תהליכים). עם זאת, יש לזכור: במקור היה השמאל ציוני נלהב ויהודי נאמן. די לציין שטרומפלדור, משה שמיר, טבנקין, וברל כצנלסון וז'בוטינסקי, א.ד.גורדון וגדוד העבודה זצ"ל, היו במקורם אנשי שמאל. הם לא זנחו את משנתם החברתית גם בעת שדגלו בארץ ישראל השלמה, על כל משמעותה הרוחנית-אמונית. חלקו של השמאל הסוציאליסטי-ציוני בבניית הארץ - מרכזי, והוא התיישם בפלמ"ח, בכוחות המגן היהודיים, ובגאולת האדמה.
"סמול", לעומת זאת, מבטא את השנאה העצמית היהודית בהתגלמותה. "סמולן", הוא יהודי עפ"י מוצאו שחי וקיים אך ורק כדי להוכיח לעולם את קללת היהודי: "מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו...". הסמולן נושם וחי "פלשטין" מרגע שפוקח את עיניו. לא כל כך מאהבת המרצחים כמו משנאת ישראל. הסמולן/סמולנית פועל/ת ללא לאות לביטול האופי היהודי של המדינה, להחלישה, להוציא דיבתה רעה, להחיך את ההיסטוריה שלה, לפוררה מבפנים, ולתמוך בטענות אנטישמיות, כדרך שעשו המומרים בימי עלילות הדם בימה"ב. הסמולן רואה את יהודיותו כתאונה מצערת, אך מכיוון שאינו יכול להתפטר מהגֶנים המבישים, הוא מקדיש את חייו למען איונם. המחלה מתבטאת בתופעות איזוטריות שונות מהכחשת שואה ועד שנאת מתנחלים. מנועם חומסקי ושולמית אלוני ו-ג'יי-סטריט ואילן פפה, ויהונתן שפירא, ודרור פיילר, ותנועת ה-BDS ועד טלי פחימה וג'וליאנו מאר, ו"שוברים שתיקה", ו"במקום", ומאות ארגוני הדה-גיטימציה במימון ה"קרן לישראל חדשה".
אמנם המוטציה הנקראת "סמול" יצאה ברובה מה"שמאל" (ולא רק!) והמשיכה להעמיק את הפרוורסיה בתהליכי פוסט-מודרנה ו"פוסט-ציוניזציה", אך לא נכון עובדתית, לא צודק ולא מועיל, לכרוך "סמול" ו"שמאל" באותה חבילה. גם גוף חי וטוב יכול לפתח סרטן, אך צריך לגלות זאת – כמה יותר מהר, ולרפא. לרפא, ולא לזרוק את הגוף שחלה! וזו הרי תכליתו של עם ישראל – "התיקון".
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
גדי אשל
|
|
|
|
|
|
| 5 |
|
|
גדי אשל |
|
27/05/15 12:31
|
|
|
|
|
|
ככלל, הניתוח מעמיק, ריאלי-מדעי וראוי לכל שבח, ולכן ראוי לתקן בו פספוס אחד.
נשוא המאמר הוא האויב הפנימי. האויב שמנסה בתחבולות לסרס את ישראל ולרסק אותה; ה"מהרסייך ומחריבייך". אויב זה הוא ה-"סמול" ולא ה-"שמאל!. יש הבדל תהומי בין "סמול" ל"שמאל", וחייבים לזהות את האויב היטב, שלא נפספס וננחית אש על כוחותינו - במקום על האויב, ואותו נשאיר בועט ומזיק.
"שמאלן", או "איש שמאל", הוא אדם שיצא מהשמאל הסוציאליסטי באירופה, לפני +120 שנה, להגשים את גאולת ישראל במעשה – "דונם אחר דונם", אך האמין שהיא כרוכה בהקמת חברת מופת סוציאליסטית בארץ ישראל. לדאבוננו, עם השנים, סטה הרצון הראשוני (הטוב!) לגאולה שהניע את ה"שמאל", לבעיטה ולביזוי במורשת ישראל, וכך הידרדר המחנה כולו לסמולנות רחמנא ליצלן (ואין בהערה זו מקום לפרט תהליכים). עם זאת, יש לזכור: במקור היה השמאל ציוני נלהב ויהודי נאמן. די לציין שטרומפלדור, משה שמיר, טבנקין, וברל כצנלסון וז'בוטינסקי, א.ד.גורדון וגדוד העבודה זצ"ל, היו במקורם אנשי שמאל. הם לא זנחו את משנתם החברתית גם בעת שדגלו בארץ ישראל השלמה, על כל משמעותה הרוחנית-אמונית. חלקו של השמאל הסוציאליסטי-ציוני בבניית הארץ - מרכזי, והוא התיישם בפלמ"ח, בכוחות המגן היהודיים, ובגאולת האדמה.
"סמול", לעומת זאת, מבטא את השנאה העצמית היהודית בהתגלמותה. "סמולן", הוא יהודי עפ"י מוצאו שחי וקיים אך ורק כדי להוכיח לעולם את קללת היהודי: "מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו...". הסמולן נושם וחי "פלשטין" מרגע שפוקח את עיניו. לא כל כך מאהבת המרצחים כמו משנאת ישראל. הסמולן/סמולנית פועל/ת ללא לאות לביטול האופי היהודי של המדינה, להחלישה, להוציא דיבתה רעה, להחיך את ההיסטוריה שלה, לפוררה מבפנים, ולתמוך בטענות אנטישמיות, כדרך שעשו המומרים בימי עלילות הדם בימה"ב. הסמולן רואה את יהודיותו כתאונה מצערת, אך מכיוון שאינו יכול להתפטר מהגֶנים המבישים, הוא מקדיש את חייו למען איונם. המחלה מתבטאת בתופעות איזוטריות שונות מהכחשת שואה ועד שנאת מתנחלים. מנועם חומסקי ושולמית אלוני ו-ג'יי-סטריט ואילן פפה, ויהונתן שפירא, ודרור פיילר, ותנועת ה-BDS ועד טלי פחימה וג'וליאנו מאר, ו"שוברים שתיקה", ו"במקום", ומאות ארגוני הדה-גיטימציה במימון ה"קרן לישראל חדשה".
אמנם המוטציה הנקראת "סמול" יצאה ברובה מה"שמאל" (ולא רק!) והמשיכה להעמיק את הפרוורסיה בתהליכי פוסט-מודרנה ו"פוסט-ציוניזציה", אך לא נכון עובדתית, לא צודק ולא מועיל, לכרוך "סמול" ו"שמאל" באותה חבילה. גם גוף חי וטוב יכול לפתח סרטן, אך צריך לגלות זאת – כמה יותר מהר, ולרפא. לרפא, ולא לזרוק את הגוף שחלה! וזו הרי תכליתו של עם ישראל – "התיקון".
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
גדי אשל
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
רפי לאופרט |
|
31/05/15 13:00
|
|
|
|
|
סמול לשמאל. מי שאינו מבחין בה הוא השמאל עצמו, שרואה בעצמו בדרך מוזרה, את ממשיך דרכה האותנטי של תנועת העבודה מימי ראשית הציונות ועד סוף ימי בן-גוריון במפא"י פחות או יותר. הראשונים הם אכן מחוללי מהלכים חשובים ביותר בדרך להקמתה של המדינה וביסוסה בשנותיה הראשונות. א"כ מתחילה דרך החתחתים שמביאה חלק ממדורות ההמשך לכאורה אל המקומות בהם הם נמצאים עכשיו, גם מבחינה אידיאולוגית וגם מבחינת הנזקים שהם גורמים למדינה.
ומשום שהם מגדירים עצמם כממשיכי השמאל הטוב ההוא, ראיתי צורך לקשר בין הדברים, ולתן מה שדורש תיקון.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
רפי לאופרט
|
|
|
|
|
|
| 6 |
|
|
ירון זכאי 1 |
|
27/05/15 19:33
|
|
|
|
|
|
זה מה שאני אומר על המאמר, ועיקר השלמות המגיבים להבנתי;
1> ההתנגדות הערבית/מוסלמית לשיבת היהודים נמשכת ללא פשרה. המדינות הערביות שעדיין נותרו, הארגונים הרצחניים שיש להם טריטוריה, או אלא שאין להם טריטוריה, כול אחד בדרכו עוסק בניסיון השמדת היהודים! בעניין זה כל ההסכמים כשלו, וכל אדם בר דעת יכול להניח כי שום הסכם לא יוכל לשנות את מציאות השנאה נגדנו.
2> מיום הקמת המדינה במשך כ-30 שנה הנהגת היהודים הייתה ציונית בראשות קבוצה בעלת גוון כלכלי חברתי של שמאל. קבוצה זו התבוננה בגודל האויב הפרוש סביבה במרחבים אדירים. לאור הבנתה כי קשה יהיה להביסו במהלך צבאי גדול ככל שיהיה; הפעילה הקבוצה השלטת "מדיניות אי הכרעה" צבאית ומדינית. יש קוראים לה מדיניות פביאנית. עיקרה השגת ניצחונות זמניים קלים, והרתעת האויב, גם בגרעין, מפני ניסיון לגרור אותנו למלחמה סופית ומכריעה.
3> חלופי השלטון בשנת 1977 לא שינו אסטרטגיה זו. הראיה דווקא ממשלת מנחם בגין עשתה את ההסכם המקיף ביותר לפיצול הערבים בשלום ואוטונומיה זמנית. הסכם זה נועד לדחות לנצח את ההכרעה. נלוו לו תקיפת הכור העיראקי שחרצה הרבה מלחמות (איראן-עיראק, לבנון, שתי מלחמות המפרץ). לכן החל הצד הצפון מזרחי של אויבנו ליפול מהר יותר מהצד המערבי שלכאורה נכבל ב-40 שנות שלום.
4> כיוון שקבוצת המערך-מרץ-ערבים נדחקה מהשלטון ומזכייה בקולות היהודים; קבוצה זו פתחה אסטרטגיה של "תרגילים מסריחים" ותהליכי חורבן שהבולט בהם הוא "אוסלו". עיקרם ניסיון לקנות בכסף ערבי סובב עולם שדילג דרך קרנות אנטישמיות פוליטיקאים/משפטנים/עיתונאים/כלי-תקשורת/פקידים/קצינים ובעלי הכוח לסוגם. האסטרטגיה הזו של השמאל לשעבר, "סמול" היום, לא מבוססת על מתן פתרון הגיוני לבעיות. היא מנותקת לחלוטין מהגדרת המצב. היא מדובררת בתקשורת, מיוצגת בבגצי"ם, והופכת ל'כאילו מציאות' למרות שדובריה ומתנגדיה יודעים כי אין בה ממש. לדוגמה אם אתה מאזין לדבריו של איש "סמול" יהודי מול קהל מצביעי "מפלגה ציונית לכאורה" אתה מבין מיד כי עיקרם; "הצביעו בעדי, כי אני אתן לכם יותר בדרככם להשמדת ישראל" אם אתה מקשיב לנאומו של 'איש רוח' מאנשי השמאל-סמול באוניברסיטה כלשהי, עיקרו; "סדרו לי פוסט-דוקטורט מפנק במוסדכם, ואני אדאג לשפע מאמרים ומחקרים אנטישמיים שיהיו כאילו מבוססים על עובדות, עד אשר מוסדכם יזכה בתמיכת קרן השפע של ערב הסעודית ואיראן, ויעמיד לאורי אנטישמים בעלי ידע כאילו אקדמי למופת..."
5> התעשייה של שנאת ישראל התאחדה בכול העולם ופועלת יחדיו לייצר מציאות חיים הרסנית בישראל הודות לשליטת יוצריה במערכת המשפט, העיתוזנות, הפקידות, הקצונה הבכירה, וכדומה. אלפי קריירות תלויות בהתמשכות השקרים שהם בסיס תפיסת העולם של "הימנעות מהכרעה".
6> כיוון שיש בעולם הכרעה. כיוון שמדינות ערב מתפרקות מעצמן, ומשילות את מסכת הלאומיות. כיוון שהעולם הערבי חזר לאלימות ברמה השבטית, חמולתית, משפחתית, והוא גורר אותנו לתוך זה. המציאות היא שהאלימות הערבית הפנימית תתפשט לתוך ישראל. הערבים לא יוכלו להתמיד בתדלוק כספי של שנאת ישראל בעולם, כי לכך יש צורך בכסף ורצון מדינתי. מטה לחמו של השמאל מצטמצם אלקטורלית, וצפוי להצטמצם כספית. החורבן שהוא זרע בעם ישראל באמצעות כפיית רדיפת יהודים על ידי מדינתם העמיד ל"סמול" שפע אויבים מוצדקים מבית. לכן ברור כי ה"סמול" הוא הקבוצה שאת סופה ניבא הנביא; "ימהרו כל שונאייך ומהרסיך ממך יצאו". קבוצה זו תיפרד מעם ישראל לגלות נוספת שלה, בה יוכרע מצבו של כול אחד מהם בהיותו שם בין גויים שספגו את שנאת ישראל מאותה ק
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
ירון זכאי 1
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
רפי לאופרט |
|
31/05/15 13:11
|
|
|
|
|
בקווים כלליים, אבל כל אחד עשה זאת בסגנונו. מאידך גיסא, לא ממש הבנתי מהו השור שעליו אתה מדבר ואני כביכול לא מדבר.
במאבק שמרכיב הסבלנות ואורך הנשימה בו קרדינלי, וחוגים כאלה ואחרים ממצאים בו חדשות לבקרים סיסמאות-סרק בנוסח שעל פניו יש בו חידוש ובמהות הוא עוד מאותו דבר פסול או אפילו גרוע יותר, ראוי להעמיד דברים על דיוקם. זאת בקשתי לחזור ולעשות ע"י השמטת היסוד המופרך מכל טיעון חדש כביכול.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
רפי לאופרט
|
|
|
|
|
|
|