|
|
|
דרור אידר
יום השואה השנה מעורב עם מאורעות ה-7 באוקטובר  הלקח הראשון שתמיד שיננו היה "לא עוד שואה" חשוב בימים אלה להזכיר את הלקח הנוסף: "לא עוד גלות"
|
|
|
|
|
בעז שפירא
נכון לרגע כתיבת שורות אלה מצטיירת התמונה העגומה היא שהחמאס לא הושמד וישראל מצויה במשבר רציני, מאות חללים מסרו נפשם בקרב ואלפים נפצעו
|
|
|
|
|
דן מרגלית
פעמיים הודעת בשבת - וכפחדן עלוב בשם "גורם מדיני בכיר" במקום להתייצב מול המצלמות - כי צה"ל יתקוף את רפיח גם אם תהיה עסקה כמובן, כדי שלא תהיה
|
|
|
|
|
מירב ארד
בצל מלחמת 'חרבות ברזל', אזרחי ישראל יחגגו את יום העצמאות ה-76. קרן קימת לישראל והמוס"ל מציגים: אלו הם הפארקים המומלצים ביותר לעל האש בחיק הטבע ואלו הם הנחיות הבטיחות שכל הורה חייב ...
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
|
|
|
מגישה, עיתונאית ושחקנית לוסי אהריש (נולדה: 18 בספטמבר 1981), מגישה, עיתונאית ושחקנית
|
|
|
|
|
|
|
מנכ"ל קבוצת ויסוצקי רביב ברוקמאייר (נולד: 1957), מנהל.
|
|
|
|
|
|
|
כדורסלן דני אבדיה (נולד: 3 בינואר 2001), כדורסלן. בשלהי 2020 הצטרף לקבוצת וושינגטון ויזארדס בליגת ה-NBA.
|
|
|
|
|
|
משילות |
|
|
|
מאת: אהרון שחר | 25/05/2015 |
|
נושא התגובה |
|
שם הכותב |
|
שעה תאריך |
|
| 1 |
|
|
אהרון שחר |
|
25/05/15 19:27
|
|
|
|
|
|
תחליף לזכות וטו, עד שיושלם אין טעם לקרוא את המאמר.
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אהרון שחר
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
אהרון שחר |
|
26/05/15 07:50
|
|
|
|
|
|
| 2 |
|
|
סניל |
|
26/05/15 08:31
|
|
|
|
|
|
אין פה עניין של דיקטטורה, לדעתי, כי מדובר בבחירות מדי כמה שנים.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
סניל
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
אהרון שחר |
|
26/05/15 09:03
|
|
|
|
|
|
אני מודה. נניח ראש ממשלה מסוגו של אולמרט, הוא יכול לעשות שמות, למכור את המדינה לטייקונים, השאלה אם יש מנגנון מספיק יעיל לרסן אותו. האיזון בהחלט בעייתי. מצד אחד ראש הממשלה צריך לקבל יד חופשית כדי לבצע, מצד שני לצערנו יש לא מעט שיקולים זרים. לכן חשבתי על הצבעה אנונימית וגם על גוף חיצוני בשם ניהול תרבות שאציג בהמשך. בעיה הפוכה מצד שני ראש הממשלה יהיה משותק, חבריו לקואליציה יהיו נגדו, ובחסות האנונימיות הוא לא יוכל לעשות כלום. צריך עדיין לחשוב על זה לעומק. אולי לאפשר לו הצבעות גלויות בתנאים מסוימים.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אהרון שחר
|
|
|
|
|
|
| 3 |
|
|
רפי לאופרט |
|
26/05/15 09:47
|
|
|
|
|
אינני שש לשפוך צוננים על יוזמות חשיבה, אבל אין מנוס. אמנם קראתי את הדברים לפני התוספת של הערה 2, ומה שבא אחריה, ובכל זאת הדברים "מחזיקים מים".
המאמר, לדעתי, הוא אוסף של קרעי-רעיונות, חלקם בתחום העקרוני-פילוסופי וחלקם בתחום היישומי, אלה ואלה אינם קוהרנטיים עד כדי כך שאחדים גם בלתי-מציאותיים. (למשל: להניח למיעוט לשלוט ברוב לפרק זמן ממושך למדי ולעצבה לפי רצונו ודעתו, או לאפשר קיומן של מפלגות של מנדט אחד, שכל התאגדות מקרית שלהן עשויה להוביל להחלטות קטסטרופליות או לחוסר אפשרות לנהל תהליכים רציונליים מתמשכים).
הצעות שיפור שיש בהן יותר חסרונות מיתרונות אינן הצעות שיפור, הן הצעות שחיקה ושיתוק. ועדיין לא שאלנו עם איזו מציאות מסוגל הציבור לחיות "בשלום"...
בדיון בבעיות המשילות אתה מתעלם כמעט לגמרי משאלת המנהיגות הלאומית, יכולותיה תדמיתה הציבורית, כושרה לשכנע את הציבור ולהוביל אותו במיוחד בשעות משבר ויכולתה למנוע תהליכים הרפתקנים או ניווניים.
השאלה ממה התלהב הציבור, חשובה בדמוקרטיה אבל גם מסוכנת. חשובה לא פחות היא השאלה האם הוא מתלהב מתוך ידע, והבנת המציאות, או מתוך תעמולה מטעה, גניבת דעת, ודימויים שגויים כתחליפי ידע. הציבור התלהב מאוד מאולמרט בראשית דרכו כראש ממשלה (וגם משרון, דיין ואחרים, והתלהב הרבה פחות מאשכול, בגין וכו'), אני משוכנע שכיום דעת הרוב הגדול שונה מהותית מדעתו בימים ההם. עמדת על כך חלקית בעצמך, ואם תבחן את ההיסטוריה של ישראל תראה עוד דוגמאות לא מעטות לדיכוטומיה זו.
העקרון הדמוקרטי הכפול: הכרעות הרוב כבסיס לקבלת החלטות, כאשר לכל קול אותו משקל; ואיזון בין רשויות הממשל השונות – מחוקקת, מבצעת, ושופטת – אינו בר חלוקה ואינו בר-פשרה. הוא מקור הלגיטימציה של המשטר. אם פוגעים בלגיטימציה, מזמינים אנרכיה ומלחמת הכל בהכל.
יעילות הביצוע חשובה וצריך לנסות ולמקסם אותה בכל מציאות פוליטית מזדמנת, ויש דרכים לעשות זאת, אם המנהיגות הלאומית מתגייסת לכך... . קואליציה היא תמיד גורם מסרבל , מסבך ומטשטש לא אחת את רצון הציבור וכוונות המנהיגות. אבל גם רצון הציבור אינו סטטי ואינו נשמר קבוע לעולם ועד. במיוחד לא בעידן הרשתות החברתיות והתקשורת המטורפת.
לכן, לא רק תשובות קונקרטיות לשאלות קונקרטיות דרושות במשטר ייצוגי, אלא גם אידיאה משותפת שמכוונת את ההחלטות, בעיקר כאשר השינויים והאתגרים המתעוררים מפתיעים ומחייבים תגובות תוך כדי תנועה. ההנחה שהציבור יכול לצפות מה תהייה התגובה – בגדול – של המנהיגות שבחר בשעות מבחן לאומי, היא יסוד הכרחי של אמון. לא יתכן שמנהיג יעלה לשלטון על אג'נדה נוסח רבין, ויבצע מהלכים בנוסח פרס-ערפאת. מותר לשנות גישות, אבל אם קבלת אמון כמוישל'ה ואתה רוצה להתנהל כשלימל'ה, כדאי שתחזור אל העם ותקבל מנדט חדש. זה אינו עניין פורמלי, זהו עניין של אמון בסיסי ולגיטימציה בסיסית.
במילים פשוטות: אתה צריך לחזור ל"שולחן השרטוט" ולנסות לנסח פורמולה מוצלחת יותר, קוהרנטית, יותר ומציאותית יותר. ממשלת מיעוט היא כפי שקוראים לכך ביידיש "פארך" (לא רצינית), ולא פתרון של משילות משופרת.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
רפי לאופרט
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
אהרון שחר |
|
26/05/15 10:42
|
|
|
|
|
|
כן, אתה צודק, זה בוודאי לא פשוט. תודה על התובנה. לפחות פתחנו בדיון וליבון העניין. זהו בדיוק הרעיון של סיעור מוחות: העלתי רעיון, אולי לא כל כך ישים, אתה מגיב ומעיר הערות נוקבות, זה פתח לחשיבה. בינתיים כבר אפשר ליישם חלק מהרעיונות: צמצום מנעמי השלטון, הפרטת ייעול השירות הציבורי, הצבעות חשאיות, הענקת זמן תקשורת בין המפלגות הקטנות לציבור. חלוקת עודפים יותר צודקת והקטנת הקולות הנזרקים לפח. אני עדיין סבור שיש לבטל את אחוז החסימה, לאפשר פלורליזם בהנהגה על מנת לצמצם את כח העדר. כשאני ככה אתך אני חושב שהפיכת השירות הציבורי לצנוע ומתיש, יצמצם את תשוקת הסחיטה של הנבחרים ויעביר את המיקוד מכיבודים לתוכן.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אהרון שחר
|
|
|
|
|
|
|