"הכרזותיו של בנימין נתניהו וחבר מרעיו שלא נפסיק להילחם עד שננצח, הן בגדר הכרזות חלולות שאין דבר וחצי דבר העומד מאחוריהן. הכרזותיהם שקריות ויש בהן רמיית הציבור. יש לישראל רק דרך אחת...
ביום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה, אני תפילה שהילדים שלנו יחוו צה"ל אחר ממה שחוויתי שתדע כל אם עבריה כי הפקידה את חיי בנה וביתה בידי מפקדים הראויים לכך
אך בכל המשוואה הזו חסר הגורם החשוב ביותר: הישראלי המצוי, זה שאינו מפרגן, התחמן, חסר הנאמנות וכפוי הטובה. זה משפיע גם על המנהיגים וביבי בראשם. אוהדי ביבי הם גם אלה אשר ינטשוהו וירמסוהו בהזדמנות הראשונה.
עלינו לזכור שביבי חייב לשמור על קואליציה עם רוב קטן. הוא חייב לתמרן בין מפלגות שונות פוליטיקאים שונים בעלי דעות שונות שחלקם כידוע אגומניאקים. מבטיח פה קורץ שם ואין כל אפשרות לפשר ביושר בין כל הלחצים המתנגשים. בנוסף מרחף מעל הממשלה בג"צ והיועצים המשפטיים והפרקליטים שלכל אחד יש זכות וטו על החלטות הממשלה והשרים, ורובם מנסים רק לחבל בפעילות הממשלה.
ולמרות הכל במשמרת של ביבי (אני לא אומר בזכותו כדי לא להרגיז את כל הקוראים) ישראל מתחזקת בכל התחומים. הפכנו למעצמה כלכלית, השקל הפך לאחד המטבעות החזקים בעולם יותר מהדולר היורו והיין. יתרות מטבע החוץ האדירות בהשוואה לחוב החיצוני ההולך ומצטמצם. הפכנו למעצמת הייטק, מעצמת מל"טים, מעצמה חקלאים, כבר לא מייצאים תפוזים ופרחים, מייצאים טכנולוגיה חקלאית מתקדמת. ממדינה מדברית (חבל על כל טיפה) הפכנו ליצואנית מים.
בשנת 2008 קרה משבר הבנקים הגדול. אלפי בנקים התמוטטו, הכלכלות הגדולות בעולם נכנסו למשבר ואנחנו צלחנו את המשבר מבלי שנרגיש אותו.
אילו היה קורה אסון בתקופת כהונתו היינו אומרים: טוב אולי הוא לא אשם אבל זה קרה במשמרת שלו אז הוא צריך ללכת. מהכיוון השני צריך להגיד: כל הפריחה הזאת קורת במשמרת שלו אז מגיע לו קצת כרדית.