|
נושא התגובה |
|
שם הכותב |
|
שעה תאריך |
|
| 1 |
|
|
נופל וקם |
|
23/03/16 12:39
|
|
|
|
|
|
כתבה מרגשת ומעוררת השראה.
|
|
|
כתוב תגובה ל-
נופל וקם
|
|
|
|
|
|
| 2 |
|
|
עובר ושב |
|
23/03/16 13:38
|
|
|
|
|
|
המתנתי בשקיקה לכתבה החדשה של שיה וכרגיל היא הפתיעה אותי. עינה הבוחנת והרגישה של שיה אינה מחמיצה את התופעה הכואבת של ילדים פגועים ממחלה ממארת . בכישרון רב היא מציירת את דמותה של עדי אישה ערכית שמקדישה את החייה לילדים פגועים אלה
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
עובר ושב
|
|
|
|
|
|
| 3 |
|
|
Yankaleh |
|
23/03/16 17:45
|
|
|
|
|
|
A beautiful and a moving article.
It should push us all to do more for those who are unable to live a life that most of us enjoy.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
Yankaleh
|
|
|
|
|
|
| 4 |
|
|
צילה |
|
23/03/16 22:49
|
|
|
|
|
|
אנדים שמאפשרים לנו לראות ולהבין- אנחנו זקוקים להם. היטבת כל כך לכתוב
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
צילה
|
|
|
|
|
|
| 5 |
|
|
מטי |
|
23/03/16 23:38
|
|
|
|
|
|
שיה היא אם גדולה מהחיים. פורשת כנפיים רחבות, מחבקת. מקור השראה. כתבה יפה ומכמירת לב.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
מטי
|
|
|
|
|
|
| 6 |
|
|
אלזה |
|
24/03/16 00:17
|
|
|
|
|
שייהלה, אחת הכתבות היפות והמטלטלות שלך שבו היטבת ברגישות ובבהירות מירבית למצות את היופי שבילדים הללו, שרק ידעו ללמד אותנו את כל רזי הנתינהוהקבלה בחיים, שבלעדיהם, אולי לא היינו יכולים/מסוגלים להבין מספיק .בד בבד עם הנתינה מצידם והענקה ההדדית קבלתם בחזרה תמורה מדהימה . יהי זכרם של הילדים המקסימים הללו ברוך, ושיהיו תמיד נר לרגלינו לדעת לקבל את השונה ולהעניק מעצמנו תמיד.שאפו גם לאותה גברת צעירה ונמרצת שעשייתה ברוכה בצורה אדירה.
אפרופו,גם נשיא ארה"ב רוזוולט (תקופת מלחמ"ע 2 )היה בעל מוגבלות קשה ( אמנם ברגליו)מה שלא הפריע לו ולאומה האמריקאית לתת את מיטבו בתקופות המשבר של אמריקה(ואף נודע כמאהב שרמנטי...). א ה ב ת י!!!
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אלזה
|
|
|
|
|
|
| 7 |
|
|
קלונימוס 11 |
|
24/03/16 00:35
|
|
|
|
|
|
מסמך אישי מרשים ומרגש. יישר כוח !!!
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
קלונימוס 11
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
שיוש |
|
24/03/16 10:01
|
|
|
|
|
|
יקירתי טובהל'ה, אכן דרך ארוכה עברנו שתינו מאז קלונימוס 11.......
והעבר על כל הרפתקאותיו, כולל הרוגע והסערה, מאפשר לנו להעלות על הכתב המון חוויות רגשיות עם פרספקטיבה סובייקטיבית ואוביקטיבית כאחד ועם המון נוסטלגיה.....
תודה על התגובה המרגשת.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
שיוש
|
|
|
|
|
|
| 8 |
|
|
שיוש |
|
24/03/16 09:17
|
|
|
|
|
|
תלמה נרי כתבה לי:
שיה יקרה, הבטחת וקיימת, ישבתי לידך בזמן שעדי דיברה ומיד יצרת עמה קשר שאת פירותיו קראתי הרגע, תודה שנתת לי ולקוראיך הצצה לנבכי נפשך, זה מצביע על חוזק נפשי ועל סופר רגישות במובן הטוב של המילה.
באשר לעדי- אין ספק שהיא אישיות כובשת ובלתי רגילה. אשרינו שיש לנו כאלה! אצלה באמת השמים הם לא הגבול ותמיד אפשר לצפות לעוד ועוד, שיניתי את שם הכתבה שלך ל: מה מריץ את שיה.......נשיקות והרבה תודה שלך תלמה
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
שיוש
|
|
|
|
|
|
| 9 |
|
|
אלישבע ג |
|
24/03/16 16:29
|
|
|
|
|
|
שיה יקרה,
קודם כל כרגיל אני רוצה (שוב) להחמיא לכתיבתך היפה והזורמת.
הסיפור שלך ושל עדי מרגשים עד דמעות. עבורי יש כמובן נופך נוסף שמעצים את ההתרגשות מסיפור שלך שכן הייתי לצדך בכל אותה דרך ובין השאר ביקרתי אתך את לוליק אצל הנזירות שעושות עבודת קודש. חוויתי את חיוכו השובה. זוכרת כשטלי התחילה להשתלב בחיי משפחתך. זוכרת את המשפחות העולות ש"אימצת". אכן אשת חייל מאין כמוך את ואני גאה להיות חברתך כבר 46 שנים... יישרי כוח אשה יקרה.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אלישבע ג
|
|
|
|
|
|
| 10 |
|
|
ריןרין |
|
24/03/16 21:20
|
|
|
|
|
|
כל חייך חסד ואהבה.המשיכי בדרך זו.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
ריןרין
|
|
|
|
|
|
| 11 |
|
|
jחסידה דנאי |
|
24/03/16 22:26
|
|
|
|
|
שיה יקרה ,
תוך כדי קריאת הכתבה שטלטלה את כל גופי ונפשי למדתי להכיר צדדים שמעולם לא שיתפת אותי בהם ,למרות שישבנו 8 שנים יחד כחברות הנהלה בויצו, ולא מעט עסקנו בשיחות בנושאי חינוך ,וחינוך מיוחד ,שהרי ידוע לך שכל שנות עבודתי כמפקחת במשרד החינוך הקדשתי מתוך בחירה ואהבה לחינוך המיוחד.
הייתה זו מלחמה אין סופית עם "השלטונות" אך בכל נתינה ראיתי את הצד של הקבלה ..
גם כיום בחרתי להתנדב בסקטור קשה ועצוב של אוכלוסיית חולים במחלות קשות ופולשניות, וכל זאת על מנת להיטיב עם אותם הורים שגורל ילדיהם לא שפר להם , ממש מלחמת קיום,
שיה יקרה הכתבה ריגשה אותי עד דמעות ,וחבל שפתחת לי את ה"תיבה" העוצמתית הזו רק באמצעות הפגישה המיוחדת שלך עם הגב' אלטושלר היי ברוכה אישה מיוחדת .זוהי אחת הכתבות היוצאות דופן שלך.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
jחסידה דנאי
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
שיוש |
|
25/03/16 09:34
|
|
|
|
|
|
חסידה יקירתי
מי כמוני יודעת כמה הקדשת מזמנך ואהבתך לעבודתך ההתנדבותית כיו"ר אגף הגיל הרך בויצ"ו עולמית ובנושא החינוך המיוחד. אין לי הסבר מדוע הנושא האישי שלי לא עלה מוקדם יותר. אולי נסיבות המפגשים לא התאימו , בכל מקרה השלב בו עדי אלטשולר הביאה את הנושא היה כנראה בשל במיוחד הן בגלל הדמיון וההזדהות למרות מרחק הזמן והגיל.
תודה על המשוב המרגש. המשיכי בעבודת הקודש שאת עושה היום למען הילדים שגורלם לא שפר עליהם.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
שיוש
|
|
|
|
|
|
| 12 |
|
|
כרמלה דקל |
|
25/03/16 07:34
|
|
|
|
|
|
שיה יקרה, ריגשת אותי בצורה שקשה לתאר. גם אני ישבתי במלון הילטון בעת הועידה של ויצו ושמעתי את עדי אלטשולר ונמלאתי הערצה לאישה מיוחדת זו ולהישגיה. לא ידעתי על לוליק וגם לא על אישך המיוחד עד שקראתי את הכתבה. האהבה שאת נושאת איתך ומעבירה הלאה לכולנו ראוייה לציון מיוחד. ויצו גאה על היותך חלק מאיתנו. המשיכי והצליחי בכל!
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
כרמלה דקל
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
שיוש |
|
25/03/16 12:59
|
|
|
|
|
|
כרמלה יקרה,
תודה על המשוב המרגש. הכתיבה אכן מוציאה ממני את עוצמת החוויות שלי ושל משפחתי וכל אלה שהיו איתנו בשנים הקשות אך הבונות. תודה על ההזדהות והמילים הטובות.
לזמן אין תחומים בנושאים כאלו, העבר נתן ונותן אותותיו בכל מעשינו ודרכנו גם עכשיו, בהווה. אז שוב תודה על העידוד והאיחולים.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
שיוש
|
|
|
|
|
|
| 13 |
|
|
א. וינשטיין |
|
25/03/16 17:15
|
|
|
|
|
|
התרגשתי מאד בקריאת הכתבה הרצופה בגישת הטוב והנתינה!. אכן אשרינו כעם וכחברה שזכינו במנהיגות פורצות דרך כעדי אלטשולר המקסימה, וכמובן כשיה מלכין ועוד רבות ("רבים" :)?) אחרות, המקדישות את חייהן מתוך מודעות עצמית "מגויסת" לטובת החלשים מאתנו בחברה הישראלית!. בגילוי נאות ובתקווה שאיני חוטא כעת ב"חטא הגאווה"; ברצוני לציין שבמסגרת פעילותי היצירתית חברתית זכיתי להכיר רק לפני מספר חודשים את עמותת "כנפיים של קרמבו" וכמובן "נישבתי" מיד בקסמיה, כל זאת באמצעות אופירה רותם המנכ"לית הנהדרת, אשר פגשתיה במהלך פעילותי לאיתור עמותה ארצית (נוספת) הפועלת בהצלחה מרובה לטובת הילדים המאותגרים המקסימים שלנו, וזאת על מנת להקדיש לעמותה הנבחרת את ספרי החדש: "מחבקים את קיפודוני" ("אוריון" 4/2016, עריכה ואיורים: נורית יובל) שיראה אור בעוד כשבועיים ויכלול גם את תרומתי האישית הצנועה, במתכונת תרומות "מעשר" מכלל הכנסותיי שייתרמו לעמותה נפלאה זו. בהוקרה ובברכת הצלחה בהמשך הדרך, אשר וינשטיין, משורר עברי ויזם חברתי
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
א. וינשטיין
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
שיוש |
|
25/03/16 20:51
|
|
|
|
|
|
לאשר המצפוני,
תבורך על שילוב תרומת המעשר שלך מכלל הכנסותיך - פרי יצירותיך הספרותיות -לעמותה של ילדים מאותגרים כדבריך. כל הכבוד.
ותודה על המשוב החיובי לכתבה.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
שיוש
|
|
|
|
|
|
| 14 |
|
|
אהובה אילן |
|
26/03/16 16:54
|
|
|
|
|
שיה, בכתבתך נתת ביטוי למצוקתם הקשה של ילדים חריגים ומאבקם של הוריהם כנגד שאר העולם. רגשת אותי במיוחד בתיאור מאבקך האישי בגידולו של לוליק.
תמשיכי לכתוב לנו סיפורים מהחיים!!!
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אהובה אילן
|
|
|
|
|
|
| 15 |
|
|
דוד עברין |
|
28/03/16 10:48
|
|
|
|
|
|
'מיהו הילד כפיר שהניע את עדי אלטשולר להקים את תנועת הנוער "כנפיים של קרמבו"?'
תשאלי את אימו- קלאודיה קובי. היא תוכל לספר לך אודותיו .
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
דוד עברין
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
שיוש |
|
28/03/16 23:55
|
|
|
|
|
|
שלום דוד,
כפיר עבורי זהה ללוליק שלי, אינני זקוקה לשאול את קלאודיה אמו, אני יודעת וחשה אותה שכן אני הייתי באותה סיטואציה ובאותה מערבולת רגשות.
כפיר ולוליק, שניהם היו מלאכים שקיבלו את אהבת אמם ומשפחתם ללא גבול והיוו מנוע לשיפור וקידום התנאים החברתיים עבור ילדים עם צרכים מיוחדים ביחד עם ילדים נורמטיביים.
חשתי בכאב שלך המהול בגאווה על מי שהיה כפיר ומי שהיא אמו. תודה שהגבת, אני מעריכה זאת ביותר.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
שיוש
|
|
|
|
|
|
| 16 |
|
|
עליזה |
|
30/03/16 00:29
|
|
|
|
|
|
הפניתי את הכתבה שלך לילדיי ולהלן תגובתה של שרי מקוויר בתנו בלונדון:
״וואו, איזו כתבה עמוקה ומרגשת. אני ממש מתרשמת ותודה שהפנית אותי להכיר קצת יותר את שיה וחייה המאד לא קלים.
אני אשמח לדבר איתה בהזדמנות, כי הרי אני עובדת עם ילדים עם צרכים מיוחדים ובין היתר יש לנו גם ילדים עם שתוק מוחין. אחד מהם הוא ילד שאני אישית אחראית עליו״.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
עליזה
|
|
|
|
|
|
| 17 |
|
|
יעל כץ פרין |
|
30/03/16 23:23
|
|
|
|
|
|
| 18 |
|
|
יסמין123 |
|
31/03/16 17:15
|
|
|
|
|
|
שיה,
מדהים לגלות איך החיים מובילים אותך לעולמות שלא חלמת עליהם כלל.
דרך ההתמודדות של עדי ושלך ראויים להערכה והערצה, אין הרבה אנשים שלוקחים זאת בפרופורציות ורואים את המעבר, מקבלים את המצב כמו שהוא בחיבוק ידיים ומתרוממים מעלה. כתבה בהחלט מרגשת ומדברת אל הרבה מאד אנשים המתמודדים עם אותו סיפור דומה לזה.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
יסמין123
|
|
|
|
|
|
| 19 |
|
|
יסמין123 |
|
31/03/16 17:15
|
|
|
|
|
|
שיה,
מדהים לגלות איך החיים מובילים אותך לעולמות שלא חלמת עליהם כלל.
דרך ההתמודדות של עדי ושלך ראויים להערכה והערצה, אין הרבה אנשים שלוקחים זאת בפרופורציות ורואים את המעבר, מקבלים את המצב כמו שהוא בחיבוק ידיים ומתרוממים מעלה. כתבה בהחלט מרגשת ומדברת אל הרבה מאד אנשים המתמודדים עם אותו סיפור דומה לזה.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
יסמין123
|
|
|
|
|
|
| 20 |
|
|
עמי קולומבוס |
|
3/04/16 10:19
|
|
|
|
|
|
שיה אהובה,
בחן האנושי הטבוע בך, היטבת להעלות בקודש סיפורי חיים המשלבים אהבת אמת והתמודדות מפליאה. תודה לך על שיתפנו.
עמי קולומבוס
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
עמי קולומבוס
|
|
|
|
|
|
| 21 |
|
|
תחיתי |
|
7/04/16 04:50
|
|
|
|
|
|
שיה״לה חברה אהובה שלי,
איזו כתבה ענקית שלך, מלאה בנשמה וברגשות עזים.
על כתיבתך המיוחדת והסוחפת, כבר כתבתי בעבר. הפעם אני
רוצה דווקא להתמקד בך, האדם, האשה, האם, החברה.
לא אחדש לך, את בעלת עין בוחנת, יודעת לדובב את סביבתך,
יודעת להעניק לה מטובך הרב.
את נשמה טובה, בעטיפה של יופי מהפנט.
נפגשנו במקרה בשעה קשה של חיי, יכולת להעלם ולשכוח אותי, אבל בחרת לצלצל ולשאול לשלומי ולחמם את לבי בתדירות מפתיעה. ואני רק חלק קטן מעולם הנתינה והחמלה שלך.
אין ספק, עדי בחורה בעלת כנפיים אדירות אך גם את, בעשייה שלך השקטה והחבויה, באור חיוכך התמידי והאופטימי, גם לך
יש מוטת כנפיים אדירה.
אוהבת אותך.
חברה.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
תחיתי
|
|
|
|
|
|
| 22 |
|
|
עמליה-נינה |
|
9/04/16 18:02
|
|
|
|
|
|
כתבה מרתקת. אכן, פגעי החיים מגלים אצלנו גדלות נפש, תושייה ודברים נוספים אשר לא שערנו שקיימים אצלנו, וכל איש מנווט בדרכו הוא. רק באקראי מתגלים לנו אפשרויות הנפש שלנו שיכולים להימתח לגדלים בלתי אנושיים. תודה על כתבה מאירת עיניים.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
עמליה-נינה
|
|
|
|
|
|
