|
|
|
רפי לאופרט
התהפוכות הפוליטיות והדמוגרפיות השליליות בארה"ב משתקפות יותר ויותר בהתנהלות ממשל ביידן במשבר האזורי הנוכחי  השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
|
|
|
|
|
איתמר לוין
למחדל של 7 באוקטובר מוסיפה הממשלה את סכנות החורבן הכלכלי, האנטישמיות והמפלגתיות בארה"ב הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
|
|
|
|
|
דן מרגלית
בעבר אנשי ציבור הכחישו שחטאו בעבירות של הצווארון הלבן, לקחו כסף? לא ולא עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
|
|
|
|
|
יוסי אחימאיר
כשבקפלן מתחדשות ההפגנות הסוערות להפלת הממשלה, כחזרה לימי טרום השבעה באוקטובר, מתברר כי ההפגנות למען החטופים מתמזגות איתן, מזדהות עם אותה מטרה ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
|
|
|
מנכ"ל משרד הביטחון אייל זמיר (נולד ב-1960), איש צבא ישראלי, מנכ"ל משרד הביטחון.
|
|
|
|
|
|
|
אשת עסקים יעל אלמוג זכאי (נולדה ב-1963), אשת עסקים ובעלת הון ישראלית.
|
|
|
|
|
|
נושא התגובה |
|
שם הכותב |
|
שעה תאריך |
|
| 1 |
|
|
ארי כספי |
|
2/05/16 14:48
|
|
|
|
|
|
בראיון שנתן לפני שנים פרופ' ישעיהו לייבוביץ לסילבי קשת ב"הארץ" הוא אמר: יש בישראל בדיוק שלוש מפלגות . נטורי קרתא שבכלל אינם מכירים במדינה, הקומוניסטים שהם סוכנים של מעצמה זרה ומפלגת השנור הכוללת את כל השאר. לצערי הרב, לא הרבה השתנה מאז. הליכוד של היום וגרורותיו אינו פחות מושחת ממפא"י ההיסטורית. אין שום דמיון בין מה שעושים "נבחריו" לאידיאולוגיה של ז'בוטינסקי ולאלה מאנשיו שישבו פעם בכנסת. הדבר הבולט ביותר שמוכיח את השחיתות הוא ה"קואליציה" של 61 שלמרות כל זאת היא אולי היציבה ביותר מאז קום המדינה.
|
|
|
כתוב תגובה ל-
ארי כספי
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
רפי לאופרט |
|
3/05/16 18:43
|
|
|
|
|
פרופ' ליבוביץ', משום שהמציאות לעולם איננה שחור-לבן וגווני האפור משתנים ברציפות גם הם.
שחיתות היא "מחלה אנושית" ונגרמת ע"י פיתויים שתמיד קיימים בשפע.
היהדות הציעה ולפעמים הצליחה לגרום לתורת המוסר היהודית להיות תחליף רציני לפחות לרוב הפיתויים. כמעט כל סיפורי התנ"ך עוסקים במאבקים שבין חולשות הדעת האנושיות למידות הטובות המוחלטות של עשרת הדיברות.
בימי הפריחה של הציונות המגשימה - סוף המאה ה- 19 והשליש הראשון של המאה ה- 20 בקרוב, היה לחזון התקומה הלאומית היהודית,כוח משיכה אדיר, ומי שנתפס להשפעת כוח זה ושכח מעט את עצמו ואת האגו הפרטי שלו, גילה מידה רבה של תכונות אנושיות טרומיות, גם בתפקידים ציבוריים וגם בעמדות כוח מקבילה רוחנית ל"נובה" באסטרופיסיקה.
המאבק בין היצר "הטוב" ליצר "הרע" הוא כנראה נצחי. העובדה שהחיים הם מסכת מתמדת של מאבקים מסוג זה אין פרושה שמאבקים אלה אינם כדאיים, או נכון יהיה להתיאש מהם. איכות החיים האנושית היא פונקציה N-ממדית של האיזון המשתנה ברציפות בין השניים, ולכן זה אינו "תרגיל תאורטי"; וגם לא תרגיל קל.
לא ממש הבנתי את הקשר בין שחיתות לבין קואליציה של 61 ח"כים. היו לנו קואליציות גדולות יותר שהשחיתות בהן היתה חמורה יותר מאשר כיום; קח את אולמרט ושרון כדוגמאות.
אני מציע לכולנו לא להתפשר עם שחיתות אבל גם לא לחיות בארץ האגדות והחלומות האוטופיים.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
רפי לאופרט
|
|
|
|
|
|
| 2 |
|
|
אלטע קאקער |
|
2/05/16 17:01
|
|
|
|
|
|
אין דבר כזה שמאל, כל המפלגות מהמחנה הביזיוני וצפונה הן חיקויים חיוורים של הליכוד. איך אפשר לעשות מלחמת אזרחים אם אין אזרחים שיהיו בשני הצדדים? בנימה אישית, ליבי איתך. לקרוא את ההגיגים ב״עבודה שחורה״ זו משימה מייגעת.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אלטע קאקער
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
רפי לאופרט |
|
3/05/16 18:51
|
|
|
|
|
|
ההגדרה העצמית של השמאל; הוא זכאי לזכות זו בדיוק כפי ש"הפלשתינאים" זכאים לה. והוא כופר בזכותו של הימין להגדרה עצמית בדיוק כפי שהפלשתינאים כופרים בזכותו של העם היהודי להגדרה עצמית משלו; מעניין? נכון?
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
רפי לאופרט
|
|
|
|
|
|
| 3 |
|
|
באום |
|
2/05/16 22:22
|
|
|
|
|
|
הממשלה הלפני קודמת של נתניהו היתה ממשלת ימין צרה שהחזיקה 4 שנים אחרי שהעבודה פרשה והתפצלה,מופז הצטרף ופרש ובקיצור,לא היו בממשלה סוסים טרויאנים ומשום כך היא שרדה 4 שנים.בממשלה הקודמת היו מלא סוסים טרויאנים והממשלה נפלה.כלומר,אסור להכניס סוסים טרויאנים לממשלה.המחנ"צ׳ הוא עדר של סוסים טרויאנים ואני אישית לא רואה כל אפשרות שלבני,יחימוביץ׳,מיכאלי,שפיר,בהלול,רוזנטל,עמיר פרץ ועוד כמה ישבו לנתניהו על הוריד וינסו בכל הזדמנות למצוץ את דמו.המחנ"צ זה לא הרצוג וברלב,המחנ"צ הוא היום תואם מרץ,פוסט ציוני,אכול מבפנים ומתוסכל תמידית.מכאלה צריך להתרחק.נתניהו חייב להטיל עוגן ומקסימום ללכת שוב לבחירות אם כחלון וגלנט ימשיכו לפחד מהמערכת המשפטית אבל לחזור לסרט שציפי לבני מתחילה לעוף על עצמה ולעוף בעולם ולברבר אותנו למוות,נראה לי ממש חלום בלהות.לדעתי,צריך להמתין עד שנדע מי יהיה נשיא ארה"ב ולא לעשות צעד פוליטי עד אז.כל העולם יכול להשתנות ואפילו מפלגת העבודה שתבין שהיא הלכה רחוק מדי אחרי נביאי שקר ותקיא מעצמה את את השמאל הקיצוני ורק אז היא תוכל להיות פרטנר.אסור להושיט יד תומכת למי שאמור לטבוע והמחנ"צ טובע,למה להציל?
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
באום
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
דברים כהלכה |
|
3/05/16 11:08
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
רפי לאופרט |
|
3/05/16 19:05
|
|
|
|
|
אבל גם לביבי וגם להרצוג מצוקות פוליטיות הדוחפות לכיוון זה. שאלה מעניינת היא האם שיתוף כזה יאיץ או יאיט את התפכות "נתח" מפא"י ההיסטורית שעוד נותר בעבודה. שיקול אחר הוא כיצד ישפיע המהלך על לפיד, שהוא האיום העיקרי על הרצוג, כאשר הרצוג יהיה מעורב בעשייה ולפיד יצטרך להסתפק בעבודה כפויית הטובה של ההסברה הצולעת שלנו - הם מתמודדים על אותו נתח של ציבור הבוחרים במרכז הנייד שלנו.
אני מעריך שנתניהו פוזל לעבר שלוש מטרות משלימות: א. עצירת מהלכים בזירה הבינלאומית שיקשו בעתיד על ישראל. ב. למציאות שתהיה אחרי הבחירות לנשיאות בארה"ב, שבה תצטרך ישראל לקבל הכרעות חד-צדדיות לגבי הרשות, גבולות הקבע והסדרת נושא חמאס. ג. צימצום כושר הסחטנות של ח"כ בודד בקואליציה הנוכחית.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
רפי לאופרט
|
|
|
|
|
|
| 4 |
|
|
יוסי אבידור |
|
3/05/16 10:13
|
|
|
|
|
|
כדי להרחיק עצמך מההמון ומהאספסוף שגודש את היציעים של מחנה הימין, הלא הם כל עדות המזרח על מנהגיהם ומסורותיהם הנלעגים ( לטעמם של אניני הטעם בשמאל כמובן),וכמובן מצטרפים אל עדות המזרח גם הדוסים - אין לך, אתה האשכנזי הנאור - אלא לחבור לחבורה של נאורים כמוך, אלה שבסלון בתיהם בליל שבת, לעולם לא תראה שם אורח מזרחי. בקיצור שמאל הוא פוזה חברתית ממש.
לא פעם ציטטתי כאן מה שאמרה אשת תקשורת, כאשר נשאלה כיצד נעשתה שמאל, והיא ענתה: "בכיתה השישית מלך הכיתה והחתיך הכי הכי היה שמאל, אז נעשיתי שמאל"...
כמו כן, לא פעם ציטטתי כאן את דבריו של פרופ' בני מוריס, שהיה איש שמאל ונעשה ימני, אחרי שגילה במחקריו, כי מעולם, אף לא איש אחד ממנהיגות הפלשתינים לא הכריז כי הפלשתינים מוכנים לוותר על שעל אדמה מכל ארץ ישראל השלמה. אז מה, נאורי השמאל אינם קוראים ספרים?
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
יוסי אבידור
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
רפי לאופרט |
|
3/05/16 19:15
|
|
|
|
|
|
אינם משתמשים בו הם נקלעים תוך זמן קצר למניה-דיפרסיה.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
רפי לאופרט
|
|
|
|
|
|
| 5 |
|
|
שפרירית |
|
4/05/16 17:50
|
|
|
|
|
הפאשיזם של בית המשפט
שופט בבית המשפט המחוזי בירושלים רפאל יעקובי קבע שלתנועת 'אם תרצו' ישנם מאפינים או הבטים פאשיסטים" קבע, קבע. מאימתי בית המשפט מומחה למחשבה פוליטית? מאחר והחליט כך לקבוע, מוטב היה אילו התעמק יותר בהגדרת המונח הפאשיזם. פאשיזם הוא מהמילה האיטלקית פאסיו –Fascio. אגד או צרור. אגד זרדים – שכן כל הזרדים ביחד – אנחנו חזקים, וכל אחד לחוד חלש. זה היה הסמל של הלגיון הרומי. לכן בפשיזם המדינה בשל ערכה המוסף מסכום חלקיה, היא ערך עליון. המדינה היא בלבד הדואגת לפרטים, ומותר לה לעשות הכל בשם ולמען העם לכן הפרטים מרצונם מותרים על חרותם. את הפאשיזם מאפינת האמונה שהשלטון שבידי השולטים חייב להיות נצחי אלו מורמים מעם ובשל יכולות מיוחדות הגיעו לתפקיד. הסמכות מוחלטת - חייבים לציית לה. כל צורות השלטון אחר פסול, הם הסמכות האחרונה. המדינה או מוסדותיה הם מעל הכל, היחיד בטל לחלוטין. הייצוג אינו אישי ובא לידי ביטוי באיגודים. בפשיזם מותרת מפלגה אחת בלבד השאר אינן לגיטימיות.המונח פאשיזם יכול להיות מימין וגם משמאל. בישראל לגבי מרכזי הכוח רק השמאל לגיטימי. מערכת המשפט הישראלית המקבלת לשורותיה רק בעלי השקפה פוליטית מתאימה לה. בישראל משפטנים בשרות המדינה לקחו לעצמם סמכות מוחלטת תוך שלילת כל בקרה חיצונית.
השיטות המועדפות
התאגידים הם אחד מאמצעי הפיקוח לכן להם חופש פעולה יחסי. השליטים מחלקים מתנות כדי לשמר את האינטרסים ההדדיים של העלית. אנשי עסקים או מקורבים לשלטון מנצלים זאת לזכיה בעמד ולהתעשרות, לדוגמא אצל שמעון פרס ההפרטה נעשתה בהענקת חברות ממשלתיות כמתנות לבעלי הון על חשבון שאר האזרחים. שני הכיוונים לשחיתות: השליטים זוכים לטובין מהעלית הכלכלית, וזו נהנית בתמורה מהעדפת השליטים הצוברים עושר גם ממקורות אחרים למשל, גניבת משאבים לאומיים. מנגנוני הביטחון הם בשליטת אותה עלית כפי שאהוד ברק דאג לקדם שמאלנים בצבא גם המשטרה בעיקרה שמאלנית. התקשורת מסתירה שהרי היא חלק מאותו שלטון, לכן אין כמעט מי שמסוגל לפעול נגד השחיתות כי הציבור אינו מודע למתרחש.
תעמולה בלתי פוסקת - הפצת מידע מוטעה: קורה שרשות השידור מודה ב"דיסאינפורמציה" כלשונה! בחלק מהמדינות התקשורת בשליטת המועדפים פוליטית ולעולם אינה חורגת מהקו. במדינות אחרות די בשליטה מעודנת יותר כדי להבטיח את צייתנותה, בין האמצעים: שלילת רישיונות ומימון, לחץ כלכלי, פנייה להתאמה אידאולוגית ואיומים מרומזים. בישראל ישנה יועצת משפטית המתאימה לרצונו של בית המשפט השולט פוליטית. בתקשורת הישראלית הקו השמאלני שלה אינו מותיר לאחרים להתבטא. ברשות השידור רשימה שחורה של אישים שאסור להזמנים. באמצעות שימוש תעמולה מתוחכמת האוכלוסייה משלימה עם הפרות זכויות אדם באמצעות דחיקה לשוליים ואף דמוניזציה של אלה שזכויותיהם נפגעות. כאשר ההפרות גסות במיוחד, נעשה שימוש בסודיות, הכחשה והפצת מידע מוטעה כפי שעושים במשטרה בפרקליטות ובבית המשפט. שימוש בשעירים לעזאזל כאמצעי להסיח את דעתם של אנשים מבעיות אחרות, ובאופן מבוקר ניתוב התסכול הציבורי לכיוון הרצוי. בישראל אלו נעשים כנגד חרדים ומתנחלים לשיטתם המבזבזים את משאבי הציבור ולא שחיתות השלטונית.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
שפרירית
|
|
|
|
|
|
| 6 |
|
|
שפרירית |
|
4/05/16 17:58
|
|
|
|
|
הסתרת המידע - הפשיסטים מתעבים את חופש המחשבה והביטוי של דעות אחרות. בישראל ההסגל האקדמי נמצא תחת פיקוח הדוק של ראשי האקדמיה ; חברי סגל שאינם מישרים קו עם הנורמה הפוליטית השמאלנית סובלים מהטרדות או מסולקים. ביטויי רעיונות אחרים נתונים להתקפות קשות. מבחינתם רק לביטוי דעתם יש ערך כלשהו. גם אומנים מקבלים חשיפה ומעורכים רק אם הם בשמאל. כמה מעצבנים אותם המגיבים אותם "טוקבקיסטים" ארורים ! משאלי/סקרי דעת קהל בדרך כלל מזויפים. בבחירות, האליטה השולטת דואגת להטות את התוצאות לכיוון הרצוי, מזכיר את ימי מפ"אי העליזים. בין השיטות לעשות זאת: שליטה במנגנון הבחירות עצמו, איומים על מצביעי אופוזיציה או שלילת זכויותיהם, פסילת קולות חוקיים, וכמוצא אחרון – פנייה אל מערכת המשפט, הנאמנה או שהיא חלק מהשליטים – בישראל השמאל שולט באמצעות משפטנים הפרקליטות ובית המשפט שחטפו את השלטון.
רשויות חוק מעולות ואכזריות
המאפין העקרי הוא מערכות צדק פלילי אכזריות עם מספר עצום של אסירים בבתי הכלא – בישראל כל שנה רבבות רבות נעצרמם ומושלכים לכלא על ידי המשטרה הפרקליטות ובית המשפט השמאלנים. המשטרה זוכה להאדרה ונהנית מכוח כמעט בלתי מוגבל, שמביא תכופות לניצול לרעה של כוחה. פשע רגיל ושונות פוליטיית נכרכים יחד לאישומים פליליים חסרי בסיס לשימוש נגד יריבים לדעה – במשטרה ובפרקליטות הרבה מאוד תיקים באפלה במיוחד נגד מדינאים מימין. ישנו טיפוח פחד ושנאה כלפי פושעים או יריבים כתירוץ להגדלת סמכויותיה וכוחנותה של המשטרה – המשטרה אינה מונעת פשעים וגם אינה מנסה במיוחד לתפוס פושעים כדי למנוע השנות פשיעה, לעומת זאת מרבה לתפור תיקים למי שנוח לה. ביטול האזרחים בפני המדינה, המוסדות שמרכיבים אותה ישראל בפני מוסדות אכיפת החוק שבידיהם חיים ומוות, זהו פאשיזם.
בעקרון כאשר מוסדות אכיפת החוק יוצאים נגד אזרח, בית המשפט מניח תקינות, ללא כל כונה לבדוק את התנהלות אותם אירגונים. בית המשפט מניח תקינות חקירות המשטרה בין השאר על פי הוראתו של "הדמוקרט הגדול" -אהרון ברק. אף קודם לכן דאגו לקדם זאת בחוק – סעיף 10ב' לפקודת הראיות. כל מה שחוקר משטרה כותב ומביא את החשוד לחתום, בין אם בתחבולות בהפחדה לחץ ועינויים, נחשב כתקין ואמיתי ללא תקנה. לכך השלכות חמורות על כל מה שהמשטרה מרשה לעצמה לעשות בלא שמישהו יתן את הדין. התעללות ועינויים נוראיים בעצורים/נחקרים גם הטפלות לאנשים ברוחוב ומעצרים ללא סיבה. שופטים לא רק שאדישים לגמרי לקורות את העצורים הנחקרים במשטרה, אלא שמגיבים בבוז ובשטנה. לא נדיר שפורצים בצחוק לועג רועם למשמע תאורי זועות וסיוטים שעברו על הנאשמים. שופטים כלל אינם מוצאים לנכון להעביר לגורמים מוסמכים כלשהם את הטיפול בפשעי המשטרה, כפי שהם יודעים לעשות לגבי מדינאים שאינם "מתנהגים יפה" בהתאם לרצונם.
התביעה מסתירה חומרי חקירה מהנאשמים, אך שופטים נותנים לה גיבוי ישנם גם שופטים הטוענים – בניגוד לחוק כי זו זכותה של ה תביעה הטענה היא שתובעים עובדים בנאמנות ועל נאשמים לסמוך על שיקול דעתם של התובעים. התביעה גם בזמן המשפט מביעה התנגדויות שונות להצגת חומר עדות כמו חומר חקירה, מוצגים ואף מתנגדת לזימון עדים. על פי חוק סדר הדין הפלילי אסור לתביעה להתערב באופן הגנת הנאשם ובכל זאת שופטים תומכים בתובעים בכל מעשיהם.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
שפרירית
|
|
|
|
|
|
| 7 |
|
|
שפרירית |
|
4/05/16 18:06
|
|
|
|
|
התיחסות בית המשפט כלפי התביעה הוא באהדה וכבוד וקבלת כל הדרישות, ואילו כלפי הסנגוריה יחס של זלזול עוינות וגם השפלה. לפני שנים לא רבות החליטו השופטים שעורכי דין המיצגים לקוחות בשעה שהם עוזבים את אולם הדיונים, עליהם להפנות את חזיתם אל השופט ולהתקדם אל הדלת רק בהליכה לאחור. נוהג זה היה מקובל כלפי בני מלוכה ואצולה. אולי יש להיות אסירי תודה על ששופטים אינם דורשים שישתחו אליהם אפיים ארצה. לאור תאות השררה והכבוד שלהם אולי גם זה יגיע. לא יקל הדבר כי עורך דין העוזב את האולם באופן טבעי, כלומר פונה אל הדלת ואפילו בעמידתו בדלת פונה אל השופט וקד קידה, זוכה למבט נזעם ולהטיית ראש לאמר לו שנהג בחוצפה. ככל ששופט פחות הוגן והתנהגותו מעוררת יותר בוז, כך הוא מקפיד יותר על גינוני הכבוד כלפיו.
שופטים אינם דורשים כל גינוני כבוד מצד נציגי המדינה התובעת, מצד הפרקליטות או התביעה המשטרתית. נהפוך הוא כלפיהם הם המגלים יחס של יראת כבוד. עורכי הדין המופיעים בבית המשפט, הן הקטגור והן הסנגור נחשבים לקציני בית המשפט במובן זה שעליהם לעזור לבית המשפט לעשות משפט. מעשית רק התובע נחשב על ידי בית המשפט לקצין בית המשפט. שופטים אינם מתחשבים כל כך בבקשותיהם של הסנגורים ואילו משאלות התובעים הינן בגדר הוראות. הכל בשם ניהול תקין של משפט. התיחסות זו תקפה גם כאשר תובעים עוברים על כל חוק וכל תקנה. תובעים הם המיצגים את המדינה על כן תובעים על פי תפישתם המעוותת של שופטים הם המיצגים את הציבור, את האינטרס הציבורי. תובעים אמורים ליצג את האינטרס הציבורי אלא שברוב המקרים מיצגים רק את רצונם "בנצחון"- השגת הרשעה בכל מחיר. הסנגורים לפי גישה זו מיצגים "רק" אנשים פרטיים. גם כאשר כל יום העבודה הם שופםטים דנים לא באדם בודד אלא ברבים הנפגעים מגישה זו, אין הם רואים את הנאשמים כפרטים מתוך כלל הציבור הרחב, שכל אחד מעונין ביחס ובמשפט הוגן. זאת על שום שרק מוסדות המדינה לשיטתם מיצגים את האינטרס הציבורי, ואילו אנשים פרטיים אינם הציבוריות - גישה פאשיסטית טהורה.
גישת השופטים כלפי עצמם – בית המשפט גופו כלומר הם מוסד חשוב ביותר במדינה, על כן הם כמובן מאליו ראויים לכוח מוחלט. לא העם יבחר בהם או ידיח אותם, לא העם יבקר אותם. עליו לחלוק להם כבוד וזה מעוגן בחוק בסעיף זילות בית המשפט לחוק העונשין. כל מה שבית המשפט דן בו אסור בבחינה מחודשת כלשהי. למשל חוק מבקר המדינה אוסר בקרה של כל דבר הנמצא בהליכים משפטיים וגם כשעבורו המשפט הסתיים. על כל השגה או תלונה לגבי בית המשפט להיות מופנית אל גורמי בית המשפט בלבד והם לבדם המבררים וקובעים על פי הדרך שהחליטו עליה שהיא קביעה בעצמם לגבי עצמם. שופטים מצפים שכולם ישבחו יהללו וירוממו אותם, את הצדק והקידמה היוצאת מתחת ידם. כל מי שאינו עושה כך, חוטא לשיטתם בעזות מצח ויוצא נגד שלטון החוק שהוא כמובן חופף לשלטונם המוחלט כי את קביעותיהם יש לקבל כאמת מוחלטת – הדוצ'ה תמיד צודק.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
שפרירית
|
|
|
|
|
|
| 8 |
|
|
שפרירית |
|
4/05/16 18:16
|
|
|
|
|
המטרה המוצהרת של שלטון פאשיסטי היא טובת וחיזוק המדינה, אם כי בדרכי פשע שאחריתם החלשת המדינה. בניגוד למדינה הפאשיסטית שחרתה על דגלה את חיזוק קיומה ופריחתה, אם כי ברמיסת הפרט לא השיגה מטרה זו, בית המשפט בחתירתו המתמדת תחת אושיות קיומה של המדינה מנסה להראות עד כמה אינו פאשיסטי. אלא שכל דרכיו הן פאשיסטיות ובכך חוטא מכל כיון נגד קיום המדינה. גם בהתערבותו בעניינים מדיניים ואף צבאיים לרעת המדינה. בית המשפט בישראל עושה ככל שהוא יכול לפגוע בבטחון המדינה ובחזון הציוני. בית משפט זה מצטין גם בעריצות שחיתותו כלפי האזרחים ההורסת את החברה.
במדינה פאשיסטית יכולים חלק ניכר מאזרחיה לחיות חיים טובים יחסית כל עוד הם כנועים לשלטון, מבלי שידעו רע מהמדינה. אלא שאוי לו לאזרח שרשויות החוק שמות עליו יד. במקרה זה רשויות החוק עושות בו כל שהן חפצות. הם השלטון ועל כן הרשויות מתפקדות על פי כללי המשחק הנוחים להן בכל עת. האזרח אינו יכול לעשות דבר. כאלו הן רשויות החוק במדינת ישראל ובית המשפט בראשן נותן את הגיבוי המוחלט. בשונה ממדינות פאשיסטיות יחס זה אינו נובע מהשלטון המרכזי כי אם מהרשויות עצמן, בינהן בית המשפט הבלתי מפוקח המגבה סדר זה. יחס הוגן לא קיים, כללי המשחק אינם מובהרים לאזרח והם יכולים להשתנות ככל שהרשויות חפצות. מבחינת המאפין העקרי של מדינה פאשיסטית בית המשפט בישראל עונה להגדרה זו. בחינת עיקר העיקרים של עבודת בית המשפט – קיום יחס הוגן וניהול משפט הוגן, הרי שזהו ההבט הפאשיסטי של מערכת המשפט בישראל. המערכת המשפטית כמובן אינה עונה להגדרה של רצון בטובת המדינה אם כי זה אינו מאפין שהוא יחודי לפאשיזם ולא המאפין השלילי. המערכת המשפטית ועמה שאר השמאלנים כמובן אינם מודעים לפאשיסטיותם כי כי כך למדו שכל שמאל הוא לא פאשיסטי וכל אוהב מולדתו הוא פאשיסט... המשפטנים השמאלנים יכולים בלי שום ריסון עצמי לכפות את דעתם הפוליטית על אחרים אך עם מישהו אחר רק מביע ספק מייד מתנפלים עליו שהוא כופה את דעותיו הפוליטיות. אלה הפאשיסטים, לא מי שמחזיר לעצמו את הגזילה.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
שפרירית
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
רפי לאופרט |
|
5/05/16 15:17
|
|
|
|
|
ראשית, תודה על ההתיחסות הרצינית והמפורטת. הדברים ראויים למאמר בפני עצמו.
לא הייתי מרחיק לכת בהגדרת התנהלות המערכת המשפטית בישראל כפשיזם. השימוש הסתמי, השכיח, והשקרי לעיתים קרובות בביטוי זה, הוא מסימני ההיכר של השמאל ההזוי, ואין סיבה להסחף ולנהות אחריו.
אני מסכים שבית המשפט חורג מסמכויותיו משום שהוא אינו מסתפק בפעילות בתחומי החוק כאינטרפרטור של החוק למקרים פרטניים, ומנכס לעצמו סמכויות, זכויות ויכולות לפסוק בכל נושא ועניין ברוח האמירה "כל שפיט", גם כשהדברים אינם משפטיים במהותם וגם כשאין לבית המשפט הידע הדרוש להחלטה שבמהותה איננה משפטית.
ליקוי חמור אחר בפעולות בית המשפט קיים בעובדה שאין הוא רואה עצמו כפוף לביקורת של שום גורם ממלכתי נבחר או ממונהף בעוד הוא דורש לעצמו את הזכות לבצע ביקורת שיפוטית על הריבון עצמו (??) ועל נציגתו הבכירה – הכנסת; בלית-סביר בעליל.
יש צורך דחוף להסדיר את הפרדת הרשויות בישראל ואת האיזונים והבלמים שאמורה לקיים כל רשות על חברותיה. יחד עם זאת, אינני רואה מצב ראלי שבו מתקיים קיפאון שלטוני ממושך הנובע מחוסר יכולת הכרעה, שמקורה בשיתוק הדדי של הרשויות השונות.
תיקון כזה לכשיבוא, חייב לקבוע שנבחרי הציבור, או הציבור עצמו (משאל-עם), הם הרשות שבידה ההכרעה העליונה בכל מחלוקת. התיקון אמור להסדיר את ההליכים בהם מתקבלת ההכרעה ואת הגורמים האוכפים אותה, אם יש בכך צורך.
ההסדרה חייבת לכלול גם תהליך שירחיב את מסגרת חוקי-היסוד, כשיטה המובילה את המדינה בהדרגה ובשלבים לעבר חוקה. הליך כזה יאלץ את כולנו להפסיק לפסוח על שתי הסעיפים בסוגיות-יסוד, כגון בפירוש המעשי של המשמעות "יהודית ודמוקרטית". (יש המיחסים אמירה זו בטעות למגילת העצמאות. זו פרשנות מצויה לצרוף הקובע במפורש שמדינת ישראל היא מדינה יהודית ומגדיר את כללי המשחק הפוליטיים בה באמצעות כללים שפרושם המצרפי הוא: ...בעלת משטר דמוקרטי.
הסדרת התהליכים והמנגנונים לניהול המדינה, חייבת לכלול בין היתר, במיוחד בשירות הציבורי, בקרות שונות, ואלה צריכות לתת פתרונות יעילים גם לסוגיות הבאות:
א. שקיפות התהליכים הציבוריים.
ב. הבטחת שיוויון אמיתי לפני החוק לאזרחים. לשם כך דרושים, למשל: ניטרול מנגנוני ההשפעה הא-פורמליים של האליטות שבכוחן לעקוף או לאכוף דעות ועמדות בדרכים נפתלות בזכות השפעתן התרבותית, הפסיכולוגית וקשריהן החברתיים והכלכליים.
ג. קציבת זמן השירות של כל בעלי התפקידים – נבחרים וממונים – בתפקידם והבטחת טוהר מידותיהם כתנאי להמשך שירותם במנגנונים אלה.
לא פשוט! אבל מי אמר שהחיים הם פיקניק?
ד. הסדרת מערכת היחסים בין הרשויות וקביעה חוקית ונורמטיבית ש"אין מינוי לכל החיים" לשום תפקיד, אין מי שפטור מביקורת ומי שסרח, ישלם גם מחיר אישי על כך.
כללים אלה ואחרים אם יאכפו כראוי, ישנו גם את גישת הציבור וגם את גישת נבחריו לשירות הציבורי ויסדירו את יחסי הכוחות במצולע הכוחות הדמוקרטי שלנו, הכולל מלבד הציבור הרחב את קבוצות האליטה הבאות: צבא, משטרה, שירותי הביטחון, התקשורת, האקדמיה, ההסתדרות, בעלי ההון הגדול פוליטיקאים וסלבריטאים.
חלק לא מבוטל מהדברים הנזכרים בתגובה המפורטת שלך, שפירית, הוא תולדה של מציאות היסטורית שנובעת מתנאי ההתחלה שבהם התפתחה המדינה ומן העובדה שטרם השלימה התפתחות זו. כלומר, רמת ההבנה והמעורבות של האזרחים בנעשה במוקדי הבוח השלטוניים, אינה מספקת ואינה איכותית. אין ברירה, בדמוקרטיה אם הציבור אינו מעוניין בחיים הפוליטיים ואינו פעיל, שחיתות היא בלתי נמנעת.
לסכום;
תאור המצב שלך, במקרים רבי
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
רפי לאופרט
|
|
|
|
|
|
|
