|
|
|
דן מרגלית
יתכן כי בימים אלה אתם נושכים את השפתיים ומשלימים עם החלטות הנראות לכם בלתי נכונות  לא, זה כבר לא זה, הממשלה בדרך להחלטות פליליות
|
|
|
|
|
צבי גיל
"לקחי השואה חייבים להיות לקוד תרבותי של חינוך לערכים הומניים, לדמוקרטיה, לזכויות אדם, לסובלנות וסבלנות, ונגד גזענות ואידיאולוגיות טוטליטריות" - מתוך מנשר ניצולי השואה
|
|
|
|
|
אורי מילשטיין
גודריאן מלמד את היטלר ורומל את תורת לוחמת השריון בחזית; גודריאן מפר פקודה אסטרטגית; הפולנים לא ניצלו הזדמנות אסטרטגית; "התגברות על מכשול מים בלתי עביר"; חידוש הלחימה הגרמנית; שיתוף...
|
|
|
|
|
מנחם רהט
הגאון היהודי בסדר גודל בלתי נתפס, שזכרו הלך ונשתכח מאז פטירתו, אשר חי ומת תחת מעטה סמיך של מסתורין, חוזר בימים אלה למודעות הציבור בזכות שני מפעלי מחקר וזכרון שנחשפים עכשיו: ספר חדש...
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
|
|
|
מגישה, עיתונאית ושחקנית לוסי אהריש (נולדה: 18 בספטמבר 1981), מגישה, עיתונאית ושחקנית
|
|
|
|
|
|
|
מנכ"ל קבוצת ויסוצקי רביב ברוקמאייר (נולד: 1957), מנהל.
|
|
|
|
|
|
|
כדורסלן דני אבדיה (נולד: 3 בינואר 2001), כדורסלן. בשלהי 2020 הצטרף לקבוצת וושינגטון ויזארדס בליגת ה-NBA.
|
|
|
|
|
|
נושא התגובה |
|
שם הכותב |
|
שעה תאריך |
|
| 1 |
|
|
אדם מן המניין |
|
6/12/16 08:15
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
יצחק מאיר |
|
6/12/16 13:17
|
|
|
|
|
|
| 2 |
|
|
ארי בוסל |
|
7/12/16 01:01
|
|
|
|
|
ליצחק מאיר,
גיליתי עולם ומלואו, עת ביקרתי את מקבץ הכתבות שלך, ותענוג הוא זה. גם שמתי לב שמאז תחילת השנה (כך לערך), מדי יומיים שלושה, כך נראה, יוצא מאמר נוסף מפרי עטך.
דוקא ההזמנה לבקר איתך בבית הקברות השתעשעה כמו הרוח החולף בין המצבות, העומדות שם דומם. פה מבקר, שם זר פרחים נבול, אך המצבות כולן - עם רב הן מייצגות, צבא גדול מאד המחכה לשעת קריאה, לבשורה שנתבשר, לקום ממרבצו, לצאת למשימה, לעמוד איתן.
איני מבין מדוע חברת קדישא מסרבת לרוב לטעת עצים (בכבודם, או לאפשר לרוצים לעשות זאת על חשבוננו) - לרווחת הפוקדים את יקיריהם שהלכו - ואף שיחים שגדלים הם (מחברת קדישא) שולחים שליחים לקטוע ולגדוע בחמת זעם נוראה: איך העז זה לגדול? מי הרשה לכם לשתול? כך לא יהי!
כמובן שאת תבניות החורים המלבנים הם מדדו על קוצו של סנטים, שמא חס וחלילה לא ימוקסם המספר, חלילה וחס תגרע ההכנסה ולו בגרוש! כך לא יהי!
עובדי חברת קדישא אנשים הם כמונו, וחלקם (או רובם) חמדו להם יותר ממה שמגיע, ומי החליט שמגיע? גם כך סוחטים הם - לפי הנראה לעין - ואם כך, אולי מוטב שיעבדו לשנות את הנראה, שיתאם למה שראוי ונאה.
מדי פעם כשאני מגיע לבית הקברות בקיבוץ יגור, והקברים מוצלים, כשמעליהם ומסביבם צמחיה, ושם מעבר חולש לו בנחת ההר הירוק כל עונות השנה, נעצר אני לנשום מלוא ראותי, ובחמדה מסתכל אני סביבי - זו אכן מנוחה ליגע, מנוחת אמת ועד, עדן בגן ירוק שלמראשות ההר.
בבית הקברות של חולון-בת ים, עיר-מתים ענקית היא זו, והמקום המוצל היחיד, בו צומחים עצים לתפארת, הוא אזור החלקה הצבאית, אי שם בקצה, ומסביבה שדרת המצבות של הקהילות שהושמדו על ידי הצורר לפני כשמונים שנה. רחובות רחובות של מצבות, והשמש קופחת ממעל.
ביעף חוזרים אנו לאבק ולאותם שיירי ניילונים וקופסאות פח מוטלות, של נרות שכבו, והרוח חולף, מגחך, אך אנו יודעים - תוך כדי נשיאת התפילה כפי שעשית אתה - שמתינו, צבא גדול מאד הם, ושם למעלה שוכן השם צבאות, והוא רואה, ודבר לא נסתר מעיניו.
תודה על שלקחת אותנו אתך, לאותו ביקור, לאותה התפילה. מי יתן שאנשי חברת קדישא - להם אנו זקוקים ובהם אנו שמים מבטחנו בשעות הקשות ביותר - ילמדו דרך ארץ ויתייחסו לאחר כפי שהיו רוצים שיתייחסו גם אליהם. כי לכל אחד מאתנו תגיע שעתו - וכל אחד מאתנו יעמוד לפני הקב״ה - הם ואנחנו כאחד.
ממתין אני למסעות נוספים שתצרף אותנו - הקוראים - אליך, ועד אז - תודתי
|
|
|
כתוב תגובה ל-
ארי בוסל
|
|
|
|
|
|
|