|
|
|
דן מרגלית
רק הפרופסור גרשום שלום - מי שהביא לידיעת העולם את תורת הקבלה הנשכחת ועמד על מעשיו של נביא השקר שבתי צבי - הטיח בחילונים ובחרדים בארצם של יוהאן וולפגנג גתה ולודוויג בטהובן כי אין דב...
|
|
|
|
|
רון בריימן
האשמת נתניהו כאילו הוא זה שמונע עסקה, היא עלילה מרושעת המופצת על-ידי מתנגדי נתניהו אשר שכחו מי האויב  אחת השגיאות החמורות ביותר של ממשלת ישראל: ההפרדה בין חטופים לחטופים, ואי-עמיד...
|
|
|
|
|
רפי לאופרט
התהפוכות הפוליטיות והדמוגרפיות השליליות בארה"ב משתקפות יותר ויותר בהתנהלות ממשל ביידן במשבר האזורי הנוכחי השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
|
|
|
|
|
דרור אידר
ההגדה אינה מסמך קפוא אלא טקסט גנרי שמחזיק רעיון המתחדש עלינו מדי תקופה ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
|
|
|
מנכ"ל משרד הביטחון אייל זמיר (נולד ב-1960), איש צבא ישראלי, מנכ"ל משרד הביטחון.
|
|
|
|
|
|
|
אשת עסקים יעל אלמוג זכאי (נולדה ב-1963), אשת עסקים ובעלת הון ישראלית.
|
|
|
|
|
|
נושא התגובה |
|
שם הכותב |
|
שעה תאריך |
|
| 1 |
|
|
באום |
|
5/03/17 18:44
|
|
|
|
|
|
אם הקבינט לא מתפקד כמו שצריך ואותו כנ"ל המל"ל,למה בעצם לא להכחיד את היצורים הללו ולחשוב על משהו אחר. מי זה בעצם הקבינט?חבורה של שרים שנדחקו לשם בהסכמים קואליציונים.חלקם אולי מוכשרים אבל מה בנוגע לאלה שלא מוכשרים? הרי הם יכולים להצביע ולחרבש כל חלקה טובה באחת המלחמות שתגענה והן תגענה.מה,נתניהו לא מכיר אותם? הוא לא יודע שהם מדליפים? והם ימשיכו להדליף משום שבזה תלויה ההישרדות שלהם.לכן,גם במלחמות הבאות הקבינט לא יתפקד וכדאי כבר לצאת מהסיפור הזה.בנוגע למל"ל,שוב,זה תלוי באנשים שמאיישים אותו.אי אפשר לקבוע מסמרות על דברים שלעולם לא יהיו ממוסמרים כך שלך תדע איזה היתפתחויות יגיעו ואם האנשים במל"ל בכלל יהיו מוכשרים לטפל בהן.ראש ממשלה שנושא באחריות כבדה ועוד יותר כבדה בזמן מלחמה,יפעל על פי ההגיון שלו ולא על פי שום דבר אחר והמבקר שפירא על דוחותיו יתפוגג ויהיה כלא יהיה ברגע שתפרוץ האש ויתחיל הבלגן.לכן,ראש ממשלה צריך לכנס סביבו מספר אנשים,חלקם שרים וחלקם סתם יהודים טובים,שיהוו את החמ"ל האזרחי בזמן מלחמה וישתפו פעולה עם החמ"ל הצבאי.בלי לחצים קואליציונים ובלי פוליטיקה פנימית. כמובן שהוא צריך להתיעץ ולהכניס בסוד חלק מהעניינים חלק מהשותפים הקואליציונים וגם את האופוזיציה אבל אסור שפוליטיקה פנימית בפורמט של קבינט תפריע לזרימה. נהוג שפורמטים שלא מתפקדים,נעלמים וזה מה שצריך לקרות. אגב,כל הנאמר לעיל הוא על תקופת נתניהו וכאשר יהיה ראש ממשלה אחר,דיסיפלינות יצטרכו להשתנות שוב בהתאם למצב ולאיש.זה מה שנקרא "התנהלות גמישה ולא ממוסמרת" שהיא המפתח להצלחה ולא לקיבעון.
מי שיקבע את הפורמטים העתידיים זהו ראש ממשלה שיבוא,בשביל זה העם בחר בו.
מעמדנו באזור ושיתוף הפעולה עם המדינות הסוניות הן תוצאה גם של התנהלות נתניהו ב"צוק איתן".
האם המבקר שנדחף בכח על ידי התקשורת יכול להבין דברים כאלה,בספק.שופטים הם אנשים של ניירת וניסוחים שהולכים ומתארכים,לא פחות מזה ולא יותר מזה.
|
|
|
כתוב תגובה ל-
באום
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
רפי לאופרט |
|
5/03/17 21:37
|
|
|
|
|
|
אם הקבינט איננו מתפקד, צריך לשנותו ולדאוג שיתפקד, וכנ"ל גם המל"ל. ברדק הוא לא גזירת גורל, אלא פונקציה של תפקוד המנהל.
ברור שלא משנה איך נקרא ל"יצורים" הללו, ולכן הם יכולים להישאר עם שמם הנוכחי. חשוב מה התכנים שבהם יעסקו וכיצד יבצעו זאת.
ראש הממשלה הוא תמיד ראש הממשלה, אבל אילו רצינו לתת לו מנדט מוחלט, היינו בוחרים משהו אחר. האמת היא שאיננו רוצים בכך במוצהר, אבל אי אפשר להחזיק את המקבל בשני קצותיו.
נתניהו מתפקד בנושאי חוץ וביטחון לא רע, אבל מתפקד בנושאי פנים רע מאוד. האם גזירת גורל היא שכך יהיה תמיד כל עוד הוא בשלטון?! - לדעתי, לא.
כוחו של ראש הממשלה הוא פונקציה של התדמית הציבורית שלו, וזו נגזרת מתפקודו ותפקוד ממשלתו בכל המשתנים החשובים - פנים וחוץ. ראש ממשלה אחר יהיה יותר מוצלח או פחות מוצלח בתחומים אחרים ואין זו גזירת גורל שהציבור ישלם על כך מחירים מוגזמים ונמשכים. אילו תפקד טוב יותר, סביר שהיה זוכה בעוצמה פוליטית גדולה יותר ויכול היה לעשות יותר גם בשאלות חוץ וביטחון. אין טעם להתעלם מהעובדה שמדובר במערכות שלובות ובתוצאות משוקללות של פעולתן.
עבודת מטה איננה פריבילגיה או עונש, היא כורח אם אין רוצים קטסטרופות חוזרות ונשנות. אין לי התנגדות לשינוי המנגנונים ובכל מערכת עם החלפת הראש יש גם שינויים בדרגים הכפופים לו. אם חשוב מאוד לשמר את הידע האירגוני הנצבר בחברות ומפעלים וגם בצבא, אין ספק שהדבר נכון גם בממשלה, בכנסת ובמערך הציבורי כולו.
בקיצור: מדינה היא ארגון מסובך, מורכב ורגיש מבחינות רבות. אי אפשר לנהל אותו רק ב"מטבחים" סמויים מן העין.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
רפי לאופרט
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
באום |
|
5/03/17 22:50
|
|
|
|
|
|
שהקבינט לא פעל מעולם בזמן הקרבות.לא בתקופת בן גוריון,בטח לא בתקופת בגין עם לבנון 1,וכך הלאה במשך השנים.לגולדה היה מטבח למשל,מקורבים שהיא סמכה עליהם ורק טעות קטנה שלה מנעה ממנה לנצח בגדול ב"יום כיפור".לא בטוח שבארצות אחרות יש קבינט כמו שלנו.השאלה היא כמה זמן אפשר למשוך מנגנונים שלא מתפקדים ולקוות שאולי פעם הם יתפקדו.הרי זה ברור כשמש שמה שהיה הוא שיהיה ומגיע הזמן שזורקים את המכונית למגרש הגרוטאות אחרי שהמוסכניק נותן בך מבט מסוים ואת זה אני אומר מנסיון.למעשה כל המערכות בארץ זקוקות לשינוי רדיקלי ולא רק הקבינט ואם הוא לא יתרחש,יהיה פיצוץ מבפנים שיבוא בהפתעה.אנחנו כבר רואים ניצני פיצוץ באמריקה בגלל מערכות נוקשות שלא רוצות לוותר וזה יתגלגל כנראה הלאה.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
באום
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
רפי לאופרט |
|
6/03/17 11:42
|
|
|
|
|
|
שמערכות השלטון שלנו אינן מתפקדות כהלכה.
אני אפילו מוכן לקבל שיהיו מערכות אחרות במקומן, וגם השמות שלהם יהיו שונים. אני לא מסכים שבעידן הנוכחי, בשטף השינויים והמידע שרק הולכים וגוברים ובשעה שהטכנולוגיות המתקדמות של עיבוד נתונים מספקים תובנות חשובות ומשתנות לתהליכי יסוד לכל טווחי הזמנים הראליים, אנו יכולים וצריכים להסתפק באינסטינקטים, תחושות הבטן והאינטליגנציה הטבעית של קברניט אחד או שניים.
אינני מדבר כבר על בעיות ניוון הדמוקרטיה, על בעיות המשילות, על התנוונות האתיקה הציבורית, על עייפות החומר ועל העובדה שטרם הגענו לעידן של JACK OF ALL TRADES; אין מומחה אוניברסלי לכל, ומדינה במצור אינה חברת הימורים.
אז קדימה מי שיש לו הצעות קונקרטיות שיקום, אבל סתם לזרוק מה שיש מבלי להביא במקומו דבר מה טוב יותר, לא נראה לי פתרון ריאלי.
אגב, קבינט קיים במדינות וותיקות ומכובדות, בין אם הוא נקרא קבינט, מועצה לביטחון לאומי, הפורום הלאומי לשעת חירום, המועצה הצבאית העליונה או כל שם אחר כיד הדמיון הטובה עלינו.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
רפי לאופרט
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
באום |
|
6/03/17 16:40
|
|
|
|
|
|
ולהציע,לתכנן ולבנות כרגע אלטרנטיבות למערכות הקיימות משום שעדיין אין הפנמה של החברה כולה ושל האנשים המאיישים את המערכות, שהגיע הזמן לשנות.שינוי קורה בשתי דרכים.האחת היא הסכמה כוללת שיש צורך בשינוי,אז מתגייסת כל החברה,מתגייסים כל המוחות בתחומים השונים ומבצעים שינוי.הדרך השניה היא מהפכה,אלימה או שלא אלימה או אירוע מסוים בסדר גודל כזה שמכריח את החברה לעשות שינוי.שתי דוגמאות קלאסיות הן הדרך הרוסית והדרך האנגלית.האנגלים הבינו במאה ה 19 שחייב לבוא שינוי בתוך החברה,בחלוקת העושר והאדמות והם ביצעו את זה בהדרגה,בשכל וללא אלימות.הרוסים לא הבינו ומשום כך פרצה מהפכה שכללה אין סוף הרוגים וכלכלת רוסיה עד היום סובלת מכך.אני יכול להציע אלטרנטיבות,מישהו אחר יכול להציע גם אבל שום הצעה מצד אדם כזה או אחר לא תכסה כל הספקטרום,היא תיהיה מלאה בשגיאות ושטחים מתים ולא תמצא פתרונות כוללים אלא אולי פתרון פה ושם.לכן,על מנת לבצע שינוי כמו שצריך,חייבים קודם כל לשכנע את כל המרכיבים הן בחברה והן במוסדות השונים בצורך בשינוי,ואז לרתום את המוחות הטובים מכל התחומים למען המשימה.כך אגב נוצרו כל המפעלים הגדולים של הציונות,ההתישבות,
התעשיה,הקיבוצים והמושבים,הצבא וזרועות הבטחון השונות.החברה הישראלית נכנסה לראש אחד ויצרה ישות שהפכה למדינה.הדרך השניה היא כאמור מהפכה או קטסטרופה כזאת או אחרת שבאה מאיזשהו כיוון שמכריחה חברה לעשות שינוי.השאלה היא מה יבוא קודם,הכרה כוללת שחייבים לעשות שינוי או קטסטרופה שתאלץ את ישראל לעשות שינוי.אבל בלי שינוי,מדינת ישראל מתנוונת ויורדת מהפסים מה שלא אמור לקרות לפי הבנתי.קשה לאמוד את הזמן המדויק כמה עוד נשאר לישראל להתגייס למען שינוי לפני שתבוא הקטסטרופה אבל כיוון שישראל אמורה להגיע למחוזות יותר רחוקים ממה שהיא הגיעה עד היום,חייב להיות בהמשך הדרך "בוסטר" שידחוף אותה הלאה.והבוסטר הוא שינוי כך או אחרת.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
באום
|
|
|
|
|
|
| 2 |
|
|
במבה |
|
6/03/17 06:12
|
|
|
|
|
|
בעדינות. ככלל המאמר חשוב ודי מאוזן אבל אני רוצה להוסיף כמה הערות:
1. המבקר (כנראה בלחץ התקשורת) חרג במידה רבה מתפקידו כשביקר תהליכים שאינם בתחום אחריותו (משפטיזציה מוגזמת אמרנו כבר?).
2. בהשפעת האווירה נוצרת שליטה של גופים משפטיים על המדינה תוך רמיסת סמכויותיהן של הממשלה והכנסת.
3. בצמרת צה"ל ישנן רוחות רעות גם בהשפעת האג'נדה של הקצינים (ע"ע סגן הרמטכ"ל ודומיו) והן בלחצים חיצוניים שוב שלא לדבר על גורמים משפטיים וארגונים לא ממשלתיים.
4. התקשורת מתוך אינטרסים שלה מנסה להשחיר את כל מה שקורה במדינה ללא קשר למציאות. הישגים אמתיים ישנם אבל אזכור שלהם צריך לחפש בכל מיני פינות נידחות (שטרסלר, סבר פלוצקר ואחרים) המצב הכלכלי של המדינה טוב יותר מכל תקופה אחרת למרות בעייתיות בנושא הדיור. די לראות את המאזן הכלכלי, רמת האבטלה, יבוא מוצרי צריכה, נסיעות לחו"ל, התחזקות השקל (למרות הבעיתיות ביצוא), מצב הכבישים וכד'
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
במבה
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
רפי לאופרט |
|
6/03/17 12:02
|
|
|
|
|
|
אני מסכים באופן כללי עם מרבית הערותיך.
למעשה, נגעתי בכל 4 הנקודות שאתה מציין, אבל אולי לא במידה שווה או בחומרה הראויה.
המאמר לא טיפל במציאות חיינו הכוללת. במאמרים קודמים עסקתי גם בהיבטים נוספים, כגון הכנסת. הכנסת היא ליבת המחלה הפוליטית שלנו. הדג הדמוקרטי שלנו "מסריח" משם.
הכנסת היא נציגת הריבון האמיתית, אולם מעמדה בתחום המעשה ובתחום הדימוי נמצאים בשפל המדרגה. הדבר משתקף אפילו בסקרים שמשמינה הכנסת לגבי עצמה.
מקור הסמכות בדמוקרטיה הוא העם – רצון העם ולא פרשנות הזויה ומגמתית של קבוצות אינטרסים. הכנסת מכוונת ומשפיעה על ההוויה בשני אופנים עיקריים: חקיקה ובקרה, כשהיא אינה עושה זאת ואינה נלחמת על כך שיינתן לעשות זאת, גם הדמוקרטיה על כל היבטיה בשפל.
הסתאבות הקונגרס הביאה לעלייתו של טראמפ, ובמקום שהמערכה על דימויה, דרכה ועקרונותיה של ארה"ב (שקפאו מעט בחוקה) יידונו בקונגרס, הם נידונים ברחוב בצורה הפרימיטיבית ביותר האפשרית. אם זה קרה בארגון המפואר של הפדרציה האמריקנית, זה יכול לקרות בכל מקום. עדיין לא ראינו את סוף הסיפור. המעניין בכל האירועים הללו הוא שהמראה בה רואים אמריקנים רבים את פרצופם האמיתי, הם אל-קעידה ודעא"ש.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
רפי לאופרט
|
|
|
|
|
|
|
