אין מנוס מלשמור על ערנות, איסוף מודיעין ומלאי מספיק של חימוש, לרבות מטוסים, טילים ותחמושת אחרת כמו גם אמצעים לגיוס מהיר של כוחות מילואים, רפואה וכל שחיוני להגנה
ב 1981 רב סרן עמוס מלכא היה מפקד גדוד 429 שישב בבקעה. הגדוד נראה נפלא. נקי סרוק מלוקק. כאילו העומד בראשו הוא רסר משמעת ולא לוחם שריון. מלכא הסתובב כמו טוס בין מיבני המחנה מדיו מגוהצים כומתתו נטויה בדיוק בזיות המתבקשת. כל כולו הדר ומלכות. ב 1982 פרצה מלחמת לבנון הראשונה. ביום הראשון למלחמה נפל על המפקד המהולל קרש על היד. כך לפחות הוא סיפר. ראינו אותו שוב רק עם שוך הקרבות. התחבושת שהיתה כרוכה סביב ידו היתה צחורה כמצופה מאדם במעמדו. מאז הלץ לא הפסיק לעלות בסולם הדרגות. את תפקידיו הבכירים במטה הכללי הוא ביצע באותם שנים בהם התחמש החיזבאללה. בהם אירן בנתה לנו מול האף ביצורים בעלויות של מיליארדים. בהם גבול הצפון בער שוב ושוב בעקבות התגרות מכוונת של המחבלים. חילים נחטפו. ומלכא? הוא היה עסוק במירוץ לכס הרמטכלות. פואד שהיה אז שר הביטחון רצה בו ושרון לא. נבחר חלוץ. מלכא הופשט ממדיו והפך כצפוי לכלום באזרחות. כלומר לא ממש כלום. יש לו עדין ימים של חסד. ימים בהם "התנועה לאיכות השלטון" עורכת עוד אחד מהדינרים הנודעים שלה. מאותם פסטיבלים שמטרתם האמיתית למלא את קופת מפעל יחסי הציבור של הג'ינג'י במזומנים שמגיעים ממתפקדים לתנועה ותורמים תמימים. הנה באירוע כזה יכול הגנרל המהולל לפרוק מעט מתיסכוליו