|
|
|
רפי לאופרט
התהפוכות הפוליטיות והדמוגרפיות השליליות בארה"ב משתקפות יותר ויותר בהתנהלות ממשל ביידן במשבר האזורי הנוכחי  השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
|
|
|
|
|
חיים רמון
יש רבים בדרג הצבאי ובדרג המדיני שהיו צריכים ללכת הביתה עוד לפני חליוה, ואני מקווה שכך יקרה בעתיד הקרוב
|
|
|
|
|
יהונתן קלינגר
משקיעי קריפטו שמעוניינים להשקיע כספים ולשמור עליהם מאובטחים, קונים ציוד אבטחה רציני, אבל בסופו של דבר נופלים בהונאות אנושיות שגורמות לכך שכל הטכנולוגיה שהושקעה לא תהיה שווה כלום
|
|
|
|
|
דן מרגלית
ביבי ראש, ביבי אשם נתניהו היה חייב להתפטר דקה אחת לפני הרצי הלוי ורונן בר איני בא לטעון כי חליוה אינו צריך להתפטר, צריך גם צריך אחריהם? איתם? לא חשוב
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
|
|
|
מנכ"ל משרד הביטחון אייל זמיר (נולד ב-1960), איש צבא ישראלי, מנכ"ל משרד הביטחון.
|
|
|
|
|
|
|
אשת עסקים יעל אלמוג זכאי (נולדה ב-1963), אשת עסקים ובעלת הון ישראלית.
|
|
|
|
|
|
נושא התגובה |
|
שם הכותב |
|
שעה תאריך |
|
| 1 |
|
|
אליקו |
|
16/06/19 16:54
|
|
|
|
|
|
אחד האמצעים בו הסמול מסכל נסיון של העם לשלוט הוא נושא המינויים: מינוי בתקופת מפא"י היה חלק מסדרו של עולם כמו זריחת ושקיעת השמש. מינוי תחת שלטון הליכוד מוצג תמיד כתככנות מזיעה, "ג'וב למקורבים".
במינוי ימני ראוי תמיד ימצא דופי ( "גנב תרנגולת ב 92) עד שבעקבות מספר פסילות (להלן "הפארסה של מינוי ______" ) נגיע למועמד הראוי. שהוא כמובן כליל השלמות : נאור וחמוד ("גנב אתנו תרנגולות ב 92"). בן של פעיל מר"צ, השתלם בתכניות המשפטנים של הקרן החדשה, ומוכן בכל עת לקבל סודנים ולותר על ירושלים.
חשבנו, שכדאי לרשויות, המתקשות בהליך מינוי ראוי, לקחת דוגמא מהליך מינוי טהור, חף מניגוד אינטרסים, שהתבצע ברשות השופטת.
אם זה היה ספר, היינו קוראים לו "פרקי אליקה, או מערכת המשפט בשבתה על מקפצת הבריכה".
אליקה, היא אלישבע אוסוסקין ברק, היא אשתו של השופט לשעבר אהרון ברק. מקורביה מספרים על אישה נחמדה וחמה, אבל לא העיפרון הכי מחודד בקלמר
אי שם בשנות ה 70, הגיע הזוג למסקנה כי כישרונותיו הפוליטיים והכלכליים של פרופ' אהרון ברק ימצאו ביטוי טוב יותר אם מי שחולקת עמו את חדר השינה תשמש כשופטת במערכת.
בגיל 41, גיל בו כל ועדת קבלה דוחה אותך באדיבות, סיימה אליקה את לימודי המשפטים בפקולטה בה לימד בעלה.
אף משרד לא היה מקבל דודה בגיל העמידה להתמחות, אבל כאן, לא פחות ולא יותר מאשר יואל זוסמן, המשנה לנשיא בית המשפט העליון, נאנס לקבל אותה כעוזרת משפטית. בעלה היה היועץ המשפטי לממשלה. לא נעים.
מתמחה הוא בד"כ בן 25, מתעמרים בו, נשאר עד שעות מאוחרות, עושה עבודה שחורה, כותב פסקי דין ארוכי נגן. דבר מכל אלה לא היה לאליקה.
ארבעה שופטים התחלפו בתפקיד המכובד הזה: אחרי זוסמן היו תותחי עליון כשמגר, לנדוי, כהן . נהוג שהעוזרים גם הם מתחלפים. אך לא אלישבע ברק. הם חרקו שיניים ופרנסו אותה בתפקיד.
אז הוחלט (כנראה שוב, בחדר השינה) על מסלול קידום. שופטת בבית הדין לעבודה.
הרבה גבות הורמו. היא מעולם לא עבדה כעורכת דין או פרקליטה בשירות המדינה. כיצד זה מייד שופטת ?. איש כברק לא ייכנע לשמועות נלוזות. אם היה נדרש הוא היה כותב נייר עמדה של 500 עמודים המוכיח את נחיצותו, חוקתיותו, ונאורותו של המינוי. זה לא נצרך. הפחד עבד.
זכרונות מתארים את המעמד המביך בועדה למינוי שופטים, מקום שגם כך הוא מבורות הביוב של הדמוקרטיה, כאשר הוכרז – "מי שמכיר את המועמד אישית, מתבקש לצאת". "כולנו הכרנו את אליקה" אמרו שופטי העליון בוועדה. אבל , כידוע, החוק נועד רק לבני תמותה.
נשיא בית הדין לעבודה דאז, השופט מנחם גולדברג ידע עם מי יש לו עסק. וסרב למינויה . להגיד לא לברק זה כמו להגיד לא לדון קורלאונה. התוצאה היתה שהמועמדת הזוטרה התקבלה, ונשיא בית המשפט, התפטר.
להצטיין במסלול המקובל לא יכלה הגברת. זה קשה מדי. אם תתמודד עם משפטנים אחרים, זה יחשוף את רמתה המשפטית הנמוכה זה לא מתגמל, והעיקר, זה לא משרת את הקריירה של בעלה.
אז אליקה בחרה במסלול ההפוך. היא פסקה לפי "מיטב הכרתה", בניגוד לחוק. בעלה דאג להמציא לזה שם: "חקיקה שיפוטית". מה שכותב השופט – הוא החוק. מושגים כמו משק חופשי, ריבית, כלכלה, עול של ניהול עסק קשים מדי, הם היו זרים לה.
מה רוצה ברק, לבזות את חוקי הכנסת. במה מבינה הדודה? באנשים. הצירוף של שתי השיטות היה מרהיב: היא פסקה לטובת העובד גם כשהיה עבריין, גם כשזה היה בניגוד לחוק ולכוונת המחוקק. גם כשזה יצר גיהנום בפסיקה. גם כך בית הדין לעבודה הפך הקמת עסק והעסקת עובדים לבלתי אפשרי. המעסיק תמיד חייב. המעסיק תמיד אשם. אליקה לחצה על דוושת הגז בירידה.
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אליקו
|
|
|
|
|
|
| 2 |
|
|
ארי כספי |
|
16/06/19 19:11
|
|
|
|
|
|
להשתולל ? האם ה"פוליטיקאים" שלנו לא יכלו למנוע זאת ? מי לא מנע את קיום המצב שבו ה"שופטים" ממנים את "ממשיכיהם" ? זה פשוט עוד מקרה של הגולם שקם על יוצרו.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
ארי כספי
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
חמגשון |
|
16/06/19 19:56
|
|
|
|
|
|
כמה אתה מקבל מאויבי ישראל בשביל לשרוץ בכל הטוקבקים ולפזר רעל והאשמות ושנאה ולזרוע מרירות ורוע כלפי אנשים ורשויות? האם לפעמים אתה אוכל ארוחת בוקר? צהרים? ערב? אתה עושה קצת ספורט? יוצא לשירותים? מתקלח? ישן? יוצא לטיול? עושה קניות? מסדר את הבית? שוטף כלים? נפגש לפעמים עם המשפחה, השכנים? או שאתה איש בודד? הרי כבודו נכנס לכל מאמר, זורע שם את הרעל ואת הארס שלו ועובר למאמר הבא – בשביל זה צריך להיות צמוד למחשב יום ולילה! לך חפש לך חיים, בוט מיובש.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
חמגשון
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
אברהם 101010 |
|
17/06/19 19:34
|
|
|
|
|
|
בשמאל אפשר למצוא כמותה; מערכון של הגשש ביטא בשתי שורות פשוטות טיפוס נאלח כמוך באמירה: כל המוציא דבר קללה מפיו, ינעל אבי-אבי-אביו.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אברהם 101010
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
רפי לאופרט |
|
18/06/19 15:55
|
|
|
|
|
|
אתה מסוגל גם למשהו קונסטרוקטיבי?
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
רפי לאופרט
|
|
|
|
|
|
| 3 |
|
|
באום |
|
16/06/19 21:57
|
|
|
|
|
|
תביא מזור לבעיותיה האירגוניות/משפטיות של ישראל זו אשליה.הבעיה שישראל עומדת בפניה בה המערכת המשפטית חותרת להיות הריבון כאשר היא מייצגת זרם מסוים בחברה נמצאת גם בארצות מערב אירופה ומזרחה ושם אגב,קיימת חוקה.העולם המערבי נמצא בפרשת דרכים והצדדים למעשה כבר נלחמים זה בזה.אז פעם שלפו חרבות והיום שולפים ניסוחים משפטיים אבל הקרב על זהות העולם המערבי כבר בעיצומו.זה מה שקורה אצלנו ומתקיים קרב על זהות המדינה ולאן היא הולכת.ברגע שיש רצון להכנס לקרב,הקרב יהיה בלתי נמנע בלי שום קשר לחוקים או חוקות או פרוצדורות כאלה ואחרות.רק אחרי הניצחון של אחד הצדדים יתחילו להתעסק בפרוצדורות שיחזיקו מעמד עד העימות הבא וכך זה ימשך לנצח וכך זה היה מאז ומעולם.כל ההקדמה הזו באה כדי להבהיר שאנחנו נמצאים היום במלחמה בין שתי תפיסות עולם ולא נמצאים במצב של שלום בין אותן תפיסות.בזמן שלום מתקיימים דיונים,שומרים על איפוק,מתחשבים אחד בשני,מוותרים אחד לשני,בוררים את המילים,הג'נטלמניות חוגגת, מגיעים לעמק השווה וממשיכים הלאה.אבל לא זה המצב למי שעדיין לא הבין.המצב היום הוא מצב של קרב, Laguerre Comme Laguerre אמר פעם מישהו והמליץ לדורות הבאים להבין שבמלחמה כמו במלחמה צריך להילחם.ימי ה"פוצי מוצי" בין אילת שקד ואסתר חיות חלפו ואם מישהו רוצה לשמר אותם הוא פשוט יפסיד ונקבל מונרכיה משפטית שתהרוס את המדינה נדבך אחר נדבך וזה בשם הערכים שהמונרכיה המשפטית רק מטיפה להם אבל לא ממש חיה על פיהם בתוך תוכה.ומה קורה בתוך תוכה,בואו נתחשב בנייר שלא יחוויר.ולכן,הטיל ששיגר אמיר אוחנה היה בול במקום אבל טיל אחד כזה לא מספיק,עוד אחד ועוד אחד ועוד אחד,גשם של טילים והמונרכיה המשפטית תתפרק ותקום מערכת משפטית שנמצאת על הקורדינטות הנכונות,באזור המחייה שלה ועל פי הבאר שלה,לא על פי הבארות של האחרים.מלחמות בין הרועים תמיד היו אבל אנחנו פה בגלל ששלושת האבות שלנו תמיד ניצחו.זה גם מה שיקרה הפעם.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
באום
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
רפי לאופרט |
|
19/06/19 09:51
|
|
|
|
|
אני מסכים שהמערכת המשפטית חותרת להיות הריבון דה-פקטו, אולם כל אליטה שלטונית מחפשת עוגנים לייצב באמצעותם את עמדותיה. אם היא אינה שולטת בכלכלה, בתקשורת או בשניהם, המסגרת השלישית, המובנת מאליה, היא המשפטית. בינתיים, היא מנסה לשלוט בכולם, אולם דומני שהחזקה ביותר היא המשפטית. אם תשלוט גם בחקיקה, בייזום וניהול התהליך המשפטי (פרקליטות) וגם בבית המשפט והרכבו ובעובדה שהוא הפוסק האחרון, ברור שתבסס עמדה חזה ביותר; או חזקה מדי, אם תרצה.
אינני מסכים שחוקה לא תעזור. רק חוקה, אכן לא תעזור. מזור שלם מגיע כאשר אתה מדביר את המחלה כליל. תהליכי ההדברה לרוב נבנים בשלבים – אנטיביוטיקה, ניתוח, קרינה וכו'. אנחנו עוברים עתה, לאט מדי, את שלבי הדיאגנוזה העיקריים...
אגב, לא בכל הדמוקרטיות יש חוקות ולא כל החוקות זהות. אפשר לחיות גם ללא חוקה, אולם אז יש לבסס חלופות התוחמות גבולות של מותר ואסור לכל רשות שלטונית. חוק, לפעמים, איננה הדרך הקשה ביותר או הרעה ביותר.
אני מסכים שמתקיים קרב על זהות המדינה ואופייה, וזו קבר התקדמות משמעותית, כפי שצויין לעיל.
אפשר מאוד שלא תהיה הידברות ובמקומה יתקיים קרב. קרבות מתנהלים כבר מזה זמן בתחומים שונים של חיינו, כגון התקשורת, וברור שאם לא יתפתח דיאלוג, החלופה היחידה שתיוותר היא קרב. לקרב יש גם חסרונות, חלקם רציניים למדי. כאשר קיימת אפשרות שיתקיים קרב, א. דרושים חוקי משחק; ב. דרושה גמישות לעבור ממנו לדרכים חלופיות ובחזרה.
לדעתי, קרב אינו מתנהל בין דמויות אלא בין מחנות, כשלכל מחנה נציגות משלו. בקרב משפטי, אחת הדרכים להילחם, אם אינך נהנה מעצם המלחמה, הוא לתקוף את יסוד הטיעון הנגדי ולקעקע אותו. הקרב הוא בכל מקרה על דעת הקהל. הוא זה שיכריע בסופו של יום, כך או אחרת. בקרב על "עליונות המשפט", הנפגע הראשי הוא הציבור, משום שהמערכת המשפטית חותרת לשלול ממנו את זכותו הבסיסית כריבון. אם אני מבין משהו בציבור, אזי אם יבין את ליבת העניין, לא רק שלא יתמוך במערכת המשפטית, אלא גם יבקש ללמדה לקח.
לגבי אמיר אוחנה, אינני מסכים. הגישה הבסיסית אולי נכונה, האופן בו הוצג ונוהל העניין – שגוי. אנו זקוקים למערכת משפטי, אולם לכזו שמשרתת את הציבור ולא את עצמה ואת חבריה. לכן, לנצח מבלי להרוס את הבית, לכך צריך לכוון. מה שאמר אוחנה, עשוי להוביל לאנרכיה באותה מידה שהוא מעורר ספק לגבי גבולות הסמכות של בית המשפט ומערכת המשפט בכלל.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
רפי לאופרט
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
באום |
|
19/06/19 14:42
|
|
|
|
|
|
"פצצות אידיאולוגיות" שאנשים מטילים מדי פעם אל המרחב הציבורי מחולקות לשניים. האחת זה מה שאמר סמוטריץ' לגבי מלכות דוד שזו אידיאולוגיה צרופה ויש לומר אותה בזמן ובמקום הנכון.השניה זה מה שאמר אוחנה שהיא כבר בקטגוריה של "קול ההגיון".בכל מה שנוגע להגיון ,אסור להמתין ולו לדקה משום שההגיון הוא תמיד כאן ועכשיו לעומת אידיאולוגיה שמתפרסת על מרחב זמן גדול יותר. אוחנה הלך עם ההגיון ולא יכול להיות פה פיקשוש משום שההגיון לא מפקשש לעולם. מבחינה טקטית ,אוחנה הפך את הביקורת על בג"צ ללגיטימית משום שעד היום כל ביקורת על בג"צ (מצד הימין כמובן) היתה הרס הדמוקרטיה אבל מהרגע שאוחנה מתח את הגבול הלאה, טוען כבר השמאל שהביקורת היא לגיטימית אבל אי הציות הוא לא לגיטימי.אוחנה, כמו מצביא דגול ואולי לא בכוונה, כבש ללא מאמץ מתחם מבוצר של השמאל שעשה הרבה צרות לימין בזמן האחרון. עכשיו אפשר לבקר את בג"צ כמה שרק רוצים וגם שרים וראשי ממשלה כי אם השמאל טוען שביקורת היא לגיטימית,הוא יאלץ לסתום בכל פעם שתישמע ביקורת. דברי אוחנה לא יכולים להביא לאנרכיה משום שזה ברור שלא כל החלטה של בג"צ הממשלה חייבת לאמץ. החלטה שעלולה לגרום לאלף הרוגים פשוט לא תאומץ ואין פה בכלל עניין לוויכוח ולא ברור לי מדוע מישהו בכלל מתרעם על דבר כל כך מובן מאליו.הפחד של השמאל מאנרכיה הוא פשוט חוסר רצון להתמודד אידיאולוגית עם הימין ואז משפריצים את המונח הישן והטוב "אנרכיה". מאז בגין מנבאים לנו אנרכיה פשוט כי זה נוח. לא דובים ולא יער. בחברה שישנם קודים חברתיים חזקים,לא יכולה להיות אנרכיה, ובחברה שהקודים החברתיים חלשים, תפרוץ אנרכיה גם אם נתייצב בשלשות כל בוקר לפני אסתר חיות ונריע לה. אני מתרכז באוחנה כי הוא לדעתי מסמר הערב שהעז והכניס את כף רגלו בין המשקוף והדלת ואף אחד כבר לא יסגור אותה.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
באום
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
רפי לאופרט |
|
20/06/19 17:45
|
|
|
|
|
א. מסורת, נורמה, תרבות, הרגל או כל הגדרה אחרת, אינם מספיקים לבלימת אנרכיה, משום שיש בהם מרחב גדול לפרשנות אישית או קבוצתית חופשית. ברור שכאשר מוסיפים לכך פרשנות חופשית שח בית המשפט, חוזרים למציאות הכאוטית.
רק חוק כתוב ומנוסח נכון וחד-ערכית, קובע גבולות שווים לכל ועל כן גם אפקטיבי וגם צודק.
ב. שר המשפטים מייצג את עולם הסדר הנגזר מחקיקה לגיטימית. אסור לו לייצג בעת ובעונה אחת גם את עולם האנרכיה של הפרשנות החופשית - לא מצד בית המשפט ולא משום צד אחר.
ג. אין צורך בדרכי קפנדרייה ליצירת כללי משחק נורמטיביים בחברה או במדינה. יש צורך לקבוע מי מוסמך לחוקק ולגרום לכך שגורם זה יחוקק כאשר יש בכך צורך, וכי החוק יאכף. דווקא העמדת גבול חד, ולא יצירת תהליכים זוחלים, נראית בעיני הדרך הנכונה לייצר נורמה, ככל האפשר אחידה ומחייבת.
ד. את קביעת הנורמות למרחב הציבורי יש להותיר בידי הכנסת באופן בלעדי. פרשנות משפטית צריכה להיות מוגבלת לתחום הפרט, ככלי או כאמצעי לניהול רציונלי של החיים השוטפים, ובשום אופן לא כמתן סמכות לרשות שאיננה הכנסת לקבוע נורמות במרחב הציבורי.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
רפי לאופרט
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
באום |
|
20/06/19 21:06
|
|
|
|
|
|
בעיקרון, אתה לוקח את נושא המינהל והאירגון בצורה מתמטית כאילו שאם תשים קווים ברורים לכל דבר ,הכל יסתדר.אבל זו טעות. אחרי הכל מדובר פה על בני אדם שהם יצורים שאפילו המתמטיקאים שביניהם, הם הכל חוץ ממתמטיקה.אז חוץ מהמתמטיקה עצמה שום דבר בעולם המופשט (אירגון, מינהל, מנהיגות,פוליטיקה נמצאים באזור המופשט) הוא לא מתמטי כאשר המתמטיקה משמשת ככלי עזר אבל היא אף פעם לא המהות. מסגרת חייבת להיות וזה נכון,קווים חייבים להיות וזה נכון אבל אם המסגרת לא גמישה ואין לה אפשרות לנוע ממקום למקום, ואם הקווים מקובעים בדיבלים לאיזה קלסר מאובק שמעלה עובש, אותו אדם שעובד על פיהם נמצא בצרות צרורות. אני רוצה להתרכז בסעיף ב'.
אתה אומר ש"שר המשפטים צריך לייצג את עולם הסדר ולא את עולם האנרכיה והפרשנות החופשית."סוף ציטוט. מה שאתה אומר בעצם זה שצריך לכבול את ידיו של שר המשפטים(במקרה זה), להגביל את האפשרויות שלו לפעול במרחבים שונים ומזדמנים ולאלץ אותו לפעול רק במשבצת מסויימת , וזה בזמן ששאר הגורמים במרחב הכוללים את התקשורת,אירגונים חברתיים,המערכת המשפטית שיכולה לפרש כל דבר, האופוזיציה, גורמים עלומים ולא עלומים בחו"ל, כל אלה יכולים לנוע חופשי בכל המרחבים מהאנרכיה ועד הסדר הטוב ולמרר את חייו של השר ו/או המנהיג מכל כיוון אפשרי, משום שאותם אתה לא יכול לתחום בקווים כי יש דמוקרטיה,זכויות אדם,חופש הדיבור,חופש העיסוק והלאה. לי הסידור הזה פשוט לא נראה. המצב ששלטון חייב להימצא בתוך בונקר ורק להתגונן כל הזמן משום שעליו ישנם סייגים ועל תוקפיו אין סייגים, זהו מצב אבסורדי שלוקח את כל האנרגיה של השלטון למען המגננה במקום למען הדברים שיש לעשותם.בישראל לכולם יש את חופש הדיבור אבל לשלטון אין אותו. מה זה הדבר הזה? אז שמירה על החוק הוא הדבר היחידי שמחויב המציאות אצל פוליטיקאי/מנהיג ומעבר לזה הוא יכול לנוע בחופשיות בכל מקום וגם באזורי האנרכיה אם צריך. אגב, הדרך היחידה לנצח אנרכיה היא אנרכיה, ואם המערכת המשפטית והתקשורת חברו יחדיו על מנת להכניס את המדינה לאנרכיה או אנרכיה מדומיינת, אז זה המשחק. ואם זה אומר לשלוח איומים לכיוון בג"צ אז זה מה שצריך לעשות משום שאלה החוקים במשחק שמשחקים. אם יתחלף המשחק, סביר להניח שישונו גם חוקי המשחק. כל המנהיגים הגדולים בהיסטוריה היו למעשה אנרכיסטים במהות שלהם וזה מה שאיפשר להם לנצח את האנרכיסטים שקמו עליהם מאוחר יותר. אם בן גוריון לא היה אנרכיסט ואם הוא לא היה משתמש בשיטות אנרכיסטיות, הוא לא היה גובר על הרוויזיוניסטים ודיקטטור משפטי כמו אהרון ברק היה קם כבר בזמנו ומורה לו לפרק את גדוד 890 של אריק שרון כי הוא פועל על פי ערכים הנוגדים את הרוח האוניברסלית. בוא נחשוב לרגע מה היה קורה עם גדוד 890 של אריק שרון האנרכיסט היה מפורק. כבר ב"קדש" היינו מפסידים, בן גוריון היה מודח אבל אהרון ברק של אז, היה ממשיך לצקצק בלשונו. אותו כנ"ל אגב צ'רצ'יל וגם דוד המלך שהיה האמאמא של האנרכיסטים. וכבר ציינתי בעבר שנתניהו הוא לא אנרכיסט במהותו וזה בעוכריו, כי אם הוא היה, כבר מזמן היינו במחוזות אליהם אנחנו מתקשים היום להגיע. לסיכום, אוחנה, ולדעתי בשם ראש הממשלה, הבהיר לבג"צ שכדאי שיזהר בפסיקות שלו ושלא נגיע למצב שהממשלה תאמר לבג"צ, "הפעם הגזמתם".הוא נשכב על הגדר למען נתניהו (וגם למען הימין) ,ספג אש מכיוון המחנה הנאור אבל המסר הועבר.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
באום
|
|
|
|
|
|
| 4 |
|
|
הירונימוס |
|
18/06/19 15:50
|
|
|
|
|
|
כל הכרעה שיפוטית משלבת בתוכה שיקולים עובדתיים, חוקיים וערכיים. כל שופט, החל מבית המשפט לתביעות קטנות וכלה בבית המשפט העליון שוקל שיקולים ופרשנויות של הגיון, מידתיות וסבירות וזאת בכל הכרעה. שופט איננו רובוט של חוקים ועובדות אלא פונקציה חברתית חשובה הכוללת פרשנות, בדיקת עובדות, בדיקת החוק, שיקולי צדק, תקדימים וכיוצא באלו.
למה שלא תגיד פשוט: אני מתנגד להכרעות שיפוטיות המתבססות על השקפת עולם חילונית, ליברלית ודמוקרטית. אני מעדיף שופטים דתיים, שמרניים בעלי השקפת עולם אנטי דמוקרטית.
יש לנו בארץ מודל נפלא לבתי משפט כאלה וזו מערכת בתי הדין הרבניים ששופטת על פי חוקים עבשים במערכת נפוטיסתית נאלחת וחסרת תקנה.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
הירונימוס
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
באום |
|
18/06/19 16:31
|
|
|
|
|
|
שאתה רוצה רק שופטים "ליברלים".כי כאשר החלה להסתמן המגמה של מינוי גם שופטים שמרנים ולא רק ליברלים בהתחלת כהונתה של איילת שקד כשרת משפטים,אתה וחבריך בישרתם לנו על קץ הדמוקרטיה והנשיאה דאז מרים נאור אמרה שזה "אקדח על השולחן".אז כל פעם שתשכח משהו בכוונה,אז אני יהיה פה כדי להזכיר לך כך שאל תתאמץ לשכוח,זה לא יעזור לטיעונים שלך.אז א) לאופרט לא רוצה רק שופטים שמרנים,הוא רוצה איזון וזה מה שהימין רוצה.חצי שמרנים חצי ליברלים,איך? אני יודע,זה חלום בלהות בשבילך אבל תתרגל,זה יקרה.אז אל תנסה לייצר לי פה מצגי שווא,נכון שזו השיטה של השמאל היום אבל זה לא מביא את השמאל לשום מקום מלבד חיפוש בפיצנטה אחר גוויות פוליטיות שאולי ירימו את השמאל.הם לא.ב)הבעיה היא לא הדינמיקה השיפוטית של השופטים בבג"צ אלא האם מותר להם לדון בכל דבר והאם מותר להם לפרש חוק גם מעבר לנקודה שהם בכלל מבטלים אותו.גם לבג"צ כמו לכולנו יש מותר ואסור ולא כדאי למישהו לחשוב שאין לו מותר ואסור וכל העולם שייך לו,זה תמיד נגמר בבכי.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
באום
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
הירונימוס |
|
18/06/19 18:54
|
|
|
|
|
|
ממגוון של דעות, גישות ומחנות פוליטיים. ניתן אף להעז ולהגיד כי השופטים היחידים שבאמת היו עסקני מפלגה או פעילי מפלגות היו כמעט רק מהימין. החל בבנימין הלוי וכלה באדמונד לוי וזה רק מה שעולה בדעתי בלי לבדוק הרבה. לעומת זאת אין אף שופט (חוץ ממלצר שהיה פעם פעיל במערך בימי יצחק רבין) שמזוהה פוליטית עם מפלגות שאינן ימין, אולי היה פעם מישהו מהפרוגרסיבים (דומני כי בייסקי) אבל אף איש שמאל פעיל.
מה שמטריד אותי הוא שבוחרים שופטים בלי להתייחס למעמדם כאנשי חוק ומשפט אלא רק כנציגים של גישות ודעות, הבזיון הגדול של מינוי השופט היורד (!!) שטיין שיובא מארצות הברית רשום על שם האיילת הכושלת וזה בלתי נסלח.
אבל נחזור לעיקר והעיקר הוא שאין משפט ללא שקילת ערכים, ללא שקילה מוסרית, ללא התחשבות חברתית וזאת בנוסף כמובן ללשון החוק והעובדות. הדרישה המטומטמת להתעלמות מכל ערך ומכל רעיון פרט ללשון החוק היבשה היא דבר שלא יכול להתקיים ועלינו להודות בכך ולייחל ששופטים באמת מסתכלים אל תוך ליבם פנימה כשהם עושים את מלאכתם וחורצים גורלות.
בית המשפט העליון של ישראל הכשיר את הכיבוש, את ההתנחלויות, את הקיפוח, את הגזענות, את העוול כלפי אוכלוסיות מוחלשות, ועם זאת גם קרה שהעז והתנגד לדרישות הימין והדתיים. לא אסון גדול לאף אחד.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
הירונימוס
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
באום |
|
18/06/19 20:51
|
|
|
|
|
|
מצד אחד אתה טוען שמה שמטריד אותך זה שלא בוחרים שופטים על פי מעמדם כאנשי חוק אלא רק כנציגים של דעות וגישות, אבל אחר כך אתה אומר שברור ששופט צריך לשפוט על פי הערכים האישיים שלו. יוצא איפה שערכו של השופט כאיש חוק לא ממש חשוב אלא הערכים שלו הם שקובעים כאשר הוא בא לפסוק. כך אתה טוען. אז אם אתה אומר שהערכים של השופט הם שקובעים, אתה לא יכול לדרוש מאלה שבוחרים את השופט שלא יגידו את אותו הדבר ושיבחרו את השופט רק לפי מעמדו כאיש חוק ולא על פי ערכיו. או שאתה רוצה לעשות קומבינה שהשופטים יבחרו רק על פי מעמדם כאנשי חוק ואז שופטי בג"צ יבחרו אותם כי הם הרי יודעים את המקצוע, אבל אחר כך הם ישפטו לפי הערכים שלהם ששופטי בג"צ שבחרו אותם ידעו בדיוק מהם. זה למעשה מה שהיה כל השנים ןקוראים לזה בעברית נוכלות.כלומר,בג"צ האחראי על האמת והצדק היה למעשה נוכל. אבל הבעיה היא שאסתר חיות טענה בדיוק ההיפך ממך ואמרה שהשופטים לא מתחשבים בדעתם האישית ובערכים האישיים שלהם ופועלים רק מקצועית וזה בוויכוח עם איילת שקד שטענה את מה שאתה טוען.עכשיו יש לך שתי אפשרויות,או לומר שאתה לא מבין מהחיים שלך או לומר שאסתר חיות לא מבינה מהחיים שלה או לומר שחיות חושבת כמוך אבל משקרת.ופה הכנסתי אותך למלכודת ועכשיו נראה אותך יוצא מזה.
אבל הדיון הוא לא זה אלא מה מותר ומה אסור לשופטי בג"צ והאם הכל מותר להם או שלא. לזה לא התייחסת ודי ברור למה, אתה פשוט לא מעוניין להכנס למקום שם תסתבך. הנושא של שופטים ליברלים או שמרנים הוא חשוב אבל יותר חשובים אלה הגבולות והסייגים שבג"צ חייב להיות תחום בהם.אם תגיד לי שגם לבג"צ יש מותר ואסור, אז אתה אומר בדיוק מה שאמר אמיר אוחנה.אם תגיד לי שלבג"צ מותר הכל,תצטרך להסביר למה השמאל מתנפל עליו כאשר הוא פוסק לרעתו. וכדי להזכיר לך,כנס לקישור הבא.
m.news1.co.il/ArticlePage.aspx?docID=134722&SubjectID
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
באום
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
הירונימוס |
|
18/06/19 22:41
|
|
|
|
|
|
ס לי, ברור ששופט צריך להיות איש מקצוע מהמעלה הראשונה, זה מעבר לכל דיון, וברור שהוא חייב להסתכל לתוך לבו כשהוא חורץ גורלות וזאת כדי שיהיה בטוח שהוא עושה את הדבר הנכון ללא צביעות וללא שום אינטרס זר.
אני מקווה שהבהרתי את עצמי.
ואם עוד פעם תגיד שאני מדבר כמו אוחנה אז יהיה כאן סקנדל גדול.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
הירונימוס
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
באום. |
|
19/06/19 00:15
|
|
|
|
|
|
אתה מתפתל.אגב,כדאי לך שאוחנה יהיה צודק.הרי אתה מפחד פחד מוות מזה שיעלה שלטון פאשיסטי ימני הילכתי.במצב כזה כל השופטים בבג"צ יהיו ימנים קיצונים ויחליטו שאתה עף מהארץ. אז תתחנן שאוחנה יבוא לעזרתך.תמיד תיקח בחשבון שהגלגל מתהפך לפעמים וכאשר בג"צ יהיה לרעתך, אתה תחזור על המילים של אוחנה מילה במילה.אגב,קראת את הקישור שנתתי לך?קרא ותראה מי בדיוק קרא לאי ציות לבג"צ.החברה שלך זהבה גלאון.אבל זה כמובן היה למען הדמוקרטיה שהרי לשמאל מותר לא לציית לבג"צ ואף אחד לא יצא נגדה בנאומים חוצבי להבות.בחייאת ראבק,הצביעות שלכם שקופה כמו שמשה חדשה לגמרי.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
באום.
|
|
|
|
|
|
|
