|
|
|
דרור אידר
ההגדה אינה מסמך קפוא אלא טקסט גנרי שמחזיק רעיון המתחדש עלינו מדי תקופה  ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
|
|
|
|
|
רון בריימן
האשמת נתניהו כאילו הוא זה שמונע עסקה, היא עלילה מרושעת המופצת על-ידי מתנגדי נתניהו אשר שכחו מי האויב אחת השגיאות החמורות ביותר של ממשלת ישראל: ההפרדה בין חטופים לחטופים, ואי-עמיד...
|
|
|
|
|
אלי אלון
המתחם המיועד לשימור נבנה בשלבים במהלך המחצית השנייה של המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
|
|
|
|
|
רפאל בוכניק
התעלומה האופפת את היעלמותו של יחיא סינואר מהספקטרום התקשורתי ומהפגנת נוכחות פיזית בשטח, שומה שתעלה סימני שאלה באשר למידת תפקודו, או אף גורלו התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
|
|
|
|
|
שמחה סיאני
איך נפלת גיבור? איך נפלת עידו, אך לא בידיים ריקות השארת אחריך ידיים מלאות במורשת קרב ואהבה למולדת, עם הטוב והפחות טוב שבה בית חם הותרת אחריך אישה וצאצאים שיאהבו את הבריות ואת ה...
|
|
|
|
|
יגאל יששכרוב
מרק אברג'ל, גמלאי של צה"ל, רב נגד בצנחנים וחבר ממשפחתו הקימו בחודש שעבר אנדרטה לזכרו של אלירן הי"ד
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
|
|
|
מנכ"ל משרד הביטחון אייל זמיר (נולד ב-1960), איש צבא ישראלי, מנכ"ל משרד הביטחון.
|
|
|
|
|
|
|
אשת עסקים יעל אלמוג זכאי (נולדה ב-1963), אשת עסקים ובעלת הון ישראלית.
|
|
|
|
|
|
נושא התגובה |
|
שם הכותב |
|
שעה תאריך |
|
| 1 |
|
|
חייל |
|
26/11/07 10:54
|
|
|
|
|
|
סכנת היהרות היא הדבר היחיד שהשאיר כמורשת אחריו
|
|
|
כתוב תגובה ל-
חייל
|
|
|
|
|
|
| 2 |
|
|
תודה לחלוץ. |
|
26/11/07 11:11
|
|
|
|
|
|
| 3 |
|
|
האיטוללה זבביר |
|
26/11/07 11:13
|
|
|
|
|
שחצני ומי שנתן לו את הג'וב הזה שחצן לא פחות ממנו
אז מה אם הוא היה רמד"כל מה הסיפור הגדול עכשיו הוא
מוכר מכוניות SO WHAT תרצנ תקנה לא תרצה לא תקנה. הוא
לא ירוץ אחריך
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
האיטוללה זבביר
|
|
|
|
|
|
| 4 |
|
|
תוהה13 |
|
26/11/07 12:18
|
|
|
|
|
לא ברור לי כיצד חברת ניהול יכולה לשמש כמנכ"ל.תכנון מס לגיטימי?
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
תוהה13
|
|
|
|
|
|
| 5 |
|
|
שושנה ק |
|
26/11/07 13:44
|
|
|
|
|
לאחר מלחמת לבנון השנייה פירסם "מעריב", כי בבוקר שבו פרצה המלחמה התקשר חלוץ לבנק והורה למכור את תיק המניות שלו, בשווי 120 אלף שקל. בדיעבד, מבחינה כלכלית, היתה זו החלטה שגויה, משום שהבורסה רק הוסיפה לעלות. אבל הרבה מעבר להפסד הכספי, היתה לחשיפת פרשת מכירת המניות השפעה הרסנית על מעמדו הציבורי של חלוץ.
למה כאשר אני מסתכלת בעיניים של דן חלוץ אני חושבת על מניות... ?
ומיד אחר-כך, חוזרת אנכי ונזכרת,
בתוצאות אותה מלחמת-ברירה
רשלנית-הרסנית-שלומיאלית :
בסבל, באבל, בכעס, בצער, בזעם, בצרות,
ביגון, בשכול, בכאב, בים הדמעות.
איך נפלו כך בחורים ?
איך הקריבו נפשם עלמים צעירים, פרחי-חמדה, שכיות.
איך בעקבות מלחמת ברירה הרפתקנית-חובבנית-מרושלת-כושלת-מקוממת-נכשלת
הצטרפו למעגל-שכול עוד משפחות ?
איך הצטנפו-התכרבלו בתוכן אמהות, אבות,
אחים, אחיות, בנים, בנות ?
איך התכנסו בריות, אט-אט פנימה,
כמו שבלולים אל תוך קונכיות ?
אכן, גם הפעם לא תעזורנה, קינות, נהיות, תהיות, תמיהות, פליאות.
אכן גם הפעם לא תיטולנה-תקחנה-תשאנה דמויות-פוליטיות
ולו מעט טיפת אחריות על חיי-חיילינו, חיי בנינו, חיי-נערינו,
בגין רצף טיפשי, מר, נמהר, נמנע, מיותר, הרה-אסון
אשר נגרם בעטיין של החלטות כושלות, אומללות, לקויות, שגויות.
אכן, גם הפעם, ייתכן כי לא יהיה איש שילמד, מי אשר יפיק לקחים
משרשרת מקוממת-נמהרת-מיותרת-נמנעת-חפוזה-פזיזה של טעויות.
למה כאשר אנכי מתבוננת בעיניו של דן חלוץ אני חושבת על מניות.... ?
כאילו שלא חסרות לנו, באמת ובתמים, במדינתנו, כלל יותר צרות, מצוקות, בעיות ?
או שמא נובעת אכזבתנו מכך שגבוהות מדי היו מ"מנהיגינו" וממפקדינו הציפיות ?
בלית-כל-ברירה, מתמיהות, משאלות, מפליאות אותה מלחמה, אזכור אף אזכורה,
כי היה מי שזמן ופנאי היה לו (איך וכיצד ייתכן הדבר ?), ערב פרוץ מלחמה,
לחשוב, לעסוק ולטפל בתיק-מניות.
והיתה בקרית-שמונה המופגזת, אשה אחת (היש מי שיודע את שמה?)
אשר בעת מטחי הירי, את כל זמנה ועיתותיה הקדישה
לחילוצן, רווחתן ולהצלתן של חיות.
עצוב בלב. מיכל כהן, כדא''ה, 11/05/07 09:09
מה אפשר לומר ? שיהיה בסדר ? שיהיה טוב ? שממה שקרה נלמד ? נתקן ? נפיק לקחים ?
את חושבת שהם יודעים איזה לקחים להפיק שם למעלה?
צה''ל חזק יותר ? זאת התשובה ?
שר בטחון מוכשר יותר ? זאת התשובה ?
רמטכ''ל שהוא חי''רניק ולא מחיל האוויר ? זאת התשובה ?
ראש ממשלה בטחוניסט אולי ?
שבת שלום.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
שושנה ק
|
|
|
|
|
|
| 6 |
|
|
אביתתתר |
|
26/11/07 14:09
|
|
|
|
|
|
| 7 |
|
|
משה ר |
|
26/11/07 14:14
|
|
|
|
|
''אם הנחת העבודה שלנו היא כי הצפון הולך להיות מותקף, אני מציע שלפני שאנו מגיבים, לנקוט פעולות בשביל להגן על האוכלוסייה בצפון וראוי לעשות את זה שעה אחת קודם ולא להמתין להידרדרות. אני מציע לפני זה לעשות את כל פעולות ההכנה בצפון, בשביל לראות איך אפשר לצמצם את הנזקים בעניין, לפני שאנחנו תוקפים. ואם צריך להמתין כמה שעות - אז צריך להמתין אותן''. מאיר דגן, ראש המוסד, ערב המלחמה.
''אל-יתהלל חוגר כמפתח''. מלכים א', כ', י''א
''יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו''. שמואל ב', ב', י''ד.
משה רודובסקי, אבא של גל רודובסקי זכרונו לברכה אשר נפל בפעולתה הכושלת-מרושלת של השייטת בלבנון אמר בשעתו: ''הם (מתכנני המבצע) חשבו שהם יוצאים עם כתה ז' לטיול שנתי בלבנון''. על משפט זה מבוסס השיר.
''''טִיוּל שְנָתִי בִּלְבָנוֹן עִם עוֹד כַּמָה יְלָדִים בַּגַּן....''
הֵם בָּחֲרוּ שֶלא לִשְעוֹת, לא להַאֲזִין כְּלָל, לְהִתְעַלֵּם לַחֲלוּטִין
מהַצָּעַתוֹ-הַתְרָאָתוֹ ומאַזְהָרוֹתָיו שֶל רֹאש הַמוֹסָד, מֵאִיר דָגָן
חָשְבוּ.... כָּך עָשוּ לְעַצְמָם חֶשְבּוֹן.... כִּי לְכָּל הַיוֹתֵר הֵם יוֹצְאִים
לְטִיוּל שְנָתִי בִּלְבָנוֹן עִם עוֹד כַּמָה יְלָדִים בַּגַּן....
לא קָלְטוּ, לא תָּפְשוּ, לא הִשְכִּילוּ לְהַבִין, כִּי הִכְרִיזוּ מִלְחָמָה (לא ''קְרָב'' או "מִבְצַע")
אַך אֲבוֹי... כַּמָּה חָגָג לְפֶתַע ''פִּתְאוֹם'' הַבַּאלָאגַן ....
יָם הַדְמָעוֹת אֲשֶר נִשְפַּך מֵאָז בְּעֶטְיים
הָפַך מִזְמַן כְּבָר לִהְיוֹת אַגָּן.
''באלאגן, באלאגן'' אמר סרן בניה ריין זכרונו לברכה לאמו חגית בשיחת הטלפון האחרונה שלו מלבנון.
מאיר דגן (ראש המוסד) ביום החטיפה: לפני שמגיבים - להכין את העורף
ראש המוסד, האלוף (מיל') מאיר דגן, המליץ ביום פתיחת המלחמה בלבנון לעכב את התגובה הישראלית לחטיפת שני חיילי המילואים בידי חיזבאללה. דגן אמר בדיון: ''לדעתי, אנו הולכים במהלכים האלה להידרדר לעימות ארוך טווח. הפוטנציאל של עימות כזה לפגוע במטרות עורפיות בישראל הוא גבוה מאוד. לא חייבים לתקוף מחר בבוקר. אפשר להתכונן, להכין. מה יקרה אם נתקוף בעוד יומיים?''
דגן סבר כי יש לנקוט צעדים בסיסיים לשיפור ההתארגנות בעורף הישראלי לקראת מתקפת קטיושות של חיזבאללה, בטרם יתקוף צה''ל בלבנון. הדברים נאמרו בהערכת מצב מיוחדת שכינס שר הביטחון, עמיר פרץ, בלשכתו בעקבות החטיפה. הישיבה התקיימה ב-12 ביולי אשתקד, בשעה 14:30. להערכת דגן כי מהלומה בלבנון תביא להסלמה ניכרת וממושכת שבמהלכה יותקף העורף, הצטרפו גם ראש השב''כ, יובל דיסקין וראש האגף המדיני-ביטחוני במשרד הביטחון, האלוף (מיל') עמוס גלעד.
דיסקין טען, כי ''אין דרך להימנע מחזית בצפון. אם אנחנו יורים עליהם, אם אנו הולכים ליזום כעת, משמעות הדבר כי הם יירו עלינו חזרה ואנחנו נצטרך להמשיך, מתגלגל הגלגל''. עמוס גלעד צפה: ''הוא (חיזבאללה) יכה אותנו קודם כל בקטיושות רגילות, שמספרן עצום. הטווח שלהן הוא 20 קילומטר והעומק שלהן בגליל הוא גדול. זה אומר שהגליל יכול להיות די שומם''. גלעד הוסיף אזהרה לפרץ: ''אתה צריך להתכונן למלחמה ארוכה כשאין מקלטים בגליל - זה גם אחד הסודות הגלויים. אין בו מספיק מקלטים''. חרף האזהרות בישיבה בצהריים, המליצו בערב לממשלה שר הביטחון ובכירי צה''ל על תקיפה אווירית נרחבת ובכלל זה השמדת מערך הרקטות. בטרם התקיפה לא ניתנה הנחיה לנקיטת צעדים מיוחדים להכנת העורף בצפון, כמו גיוס מילואים משמעותי לפיקוד העורף או תדרוך של האוכלוסייה. בשורת תחקירים שנעשו לאחר המלחמה
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
משה ר
|
|
|
|
|
|
| 8 |
|
|
שאול טשרניחובסקי |
|
26/11/07 14:30
|
|
|
|
|
רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאד !
רְאִי, אֲדָמָה
רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאד !
בְּחֵיקֵךְ, מְלוֹן-בְּרָכָה, מְעוֹן סֵתֶר, זֶרַע טָמַנּוּ... לא עוֹד
פְּנִינֵי זְגוּגִיוֹת שֶל כּוּסֶּמֶת, זֶרַע חִטָּה כְּבֵדָה,
גַּרְגֵּר שְעוֹרָה, חֲתוּל כֶּתֶם, שִיבּוֹלֶת-שוּעָל חֲרֵדָה.
רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאד :
פִּרְחֵי פְרָחִים בָּךְ טָמַנּוּ רַעֲנַנִּים וּבְהוֹד,
אֲשֶר נְשָקָתַם הַשֶּמֶש מִנְּשִיקָתָה רִאשוֹנָה,
מַצְנִיעַ חֵן עִם יְפֵה קֶלַח, קְטוֹרֶת כּוֹסוֹ נְכוֹנָה.
וְעַד שֶיָדְעוּ צָהֳרַיִם בְּעֶצֶם הַצַּעַר הַתָּם,
וּבְטֶרֶם רָווּ טַל שֶל בּוֹקֶר בַּחֲלוֹמוֹת-אוֹר נִבְטָם.
הֵא לָך הַטּוֹבִים בְּבָנֵינוּ, נוֹעַר טְהוֹר חֲלוֹמוֹת,
בָּרֵי לֵב, נְקִיֵּי כַפַּיִם, טֶרֶם חֶלְאַת אֲדָמוֹת,
וְאֶרֶג יוֹמָם עוֹדוֹ שֶתִי, אֶרֶג תִּקְווֹת יוֹם יָבוֹא,
אֵין לָנוּ טוֹבִים מִכָּל אֵלֶּה. אַתְּ הֲרָאִית ? וְאֵיפה ?
וְאַתְּ תְּכַסִּי עַל כָּל אֵלֶּה. יַעַל הַצֶּמַח בְּעִתוֹ !
מֵאָה שְעָרִים הוֹד וָכוֹחַ, קוֹדֶש לְעַם מְכוֹרָתוֹ !
בָּרוּך קָרְבָּנָם בְּסוֹד מָוֶת, כּוֹפֶר חַיֵינוּ בְּהוֹד...
רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאד !
שאול טשרניחובסקי
תל-אביב, 3.9.1938
עצוב,וכל כך נכון... ל"ת רונית, 25/08/06 09:31
איך לא תבושי מדינה שאננה לרמוס את ילדיך ל"ת מ/שה, פ''ת, 24/09/06 23:32
ראי אדמה רעות, מרכז, 17/09/06 21:51 אי אפשר לאמר זאת נכון יותר
אולמרט ''בזבז'' ילדים של אחרים. ל"ת
לילדים שלו יש, פטור מצה''ל, 24/07/07 16:05
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
שאול טשרניחובסקי
|
|
|
|
|
|
| 9 |
|
|
אופטיקנה |
|
26/11/07 15:02
|
|
|
|
|
|
יפה מאוד עכשיו יהיה לו כסף למשקפיים חדשים
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אופטיקנה
|
|
|
|
|
|
| 10 |
|
|
חיים נחמן ביאליק |
|
26/11/07 15:37
|
|
|
|
|
"...וְאֶל מִחוּץ לָעִיר תֵצֵא וּבָאתָ אֶל בֵית-הָעוֹלָם,
וְאַל-יִרְאֲך אִיש וִיחִידִי תָבוֹא שָמָה,
וּפָקַדְתָ קִבְרוֹת הַקְדוֹשִים לְמִקְטַנָם וְעַד-גְדוֹלָם,
ונִיצַבְתָ עַל עֲפָרָם התָחוּח וְהִשְלַטְתִי עָלֶיך דְמָמָה.
ולְבָבְך יִמַק בְך מעצֶר כְאֵב וכְלִימָה -
וְעָצַרְתִי את-עֵינֶיך ולא-תִהְיֶה דִמְעָה,
וְיָדַעְתָ כי-עֵת לִגְעוֹת היא כְשוֹר עָקוּד על הַמַּעֲרָכָה -
וְהִקְשַחְתִי את-לְבָבְך ולא-תָבוֹא אֲּנָחָה.
הִנֵה עֶגְלֵי הטִיבְחָה, הִנֵה הֵם שוֹכְבִים כוּלָם -
אִם יש שִילוּמִים לְמוֹתָם - אֱמוֹר, בַמֶה יְשוּלָם ?
סִילְחוּ לי, עֲלוּבֵי עוֹלָם, אֱלוֹהֵיכֶם עָנִי כְּמוֹתְכֶם,
עָנִי הוא בְחַיֵיכֶם וְקַל-וָחוֹמֶר בְמוֹתְכֶם,
כי תָבוֹאוּ מָחָר על-שְכַרְכֶם וּדְפַקְתֶם על-דְלָתָי -
אֶפְתְחָה לכם, בוֹאוּ ורְאוּ: יָרַדְתִי מִנְכָסָי !
וְצַר לי עֲלֵיכֶם, בָּנַי, וְלִבִּי לִבִּי עֲלֵיכֶם:
חַלְלֵיכֶם - חַלְלֵי חִינָם, וְגָם-אֲנִי וְגָם-אַתֶם
לא-יָדַעְנוּ לָמָה מַתֶם וְעַל-מִי וְעַל-מָה מַתֶם,
וְאֵין טַעַם לְמוֹתְכֶם כְּמוֹ אֵין טַעַם לחַיֵיכֶם.
ושְכִינָה מָה אוֹמֶרֶת ? - הִיא תִכְבוֹש בֶעָנָן רֹאשָה
וּמֵעוֹצֶר כְּאֵב וכְּלִימָה פוֹרֶשֶת וּבוֹשָה...
וְגַם-אֲנִי בַלַיְלָה בַלַיְלָה אֵרֵד על-הַקְבָרִים,
אֶעֱמוֹד אַבִיט אֶל-הַחֲלָלִים וְאֵבוֹש בַמִיסְתָרִים -
וְאוּלָם, חַי אֲנִי, נְאוּם יי, אִם-אוֹרִיד דִמְעָה.
וגָדוֹל הכְּאֵב מְאֹד וּגְדוֹלָה מְאֹד הַכְּלִימָה -
וּמָה-מִשְנֵיהֶם גָדוֹל ? - אֱמוֹר אַתָה, בֶן-אָדָם !
אוֹ טוֹב מִזֶה - שְתוֹק ! וְדוּמָם הֱיֵה עֵדִי,
כִּי מְצָאתַנִי בִקְלוֹנִי וַתִרְאֵנִי בְּיוֹם אֵידִי.
וּבְשוּבְך אֶל בְנֵי עַמְך - אַל-תָשוּב אֲלֵיהֶם רֵיקָם,
כִּי מוּסָר כְּלִימָתִי תִשָא והוֹרַדְתוֹ על-קֳדְקֳדָם,
וּמִכְאֵבִי תִקַח עִמְך והֲשֵבוֹתוֹ אל חֵיקָם".
חיים נחמן ביאליק, בעיר הַהֲרֵיגָה
תמוז-תשרי, תרס"ד
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
חיים נחמן ביאליק
|
|
|
|
|
|
| 11 |
|
|
קורא בעיון |
|
26/11/07 15:48
|
|
|
|
|
|
יש לדעת שמאחר וכפי שצויין כבהערת אגב שחלוץ לא יקבל את הכסף כשכר עובד אלא הכסף יכנס לחברת ניהול שהקים הרי שהחברה לא תשלם מס הכנסה וביטוח לאומי כעובד שכיר אלא מס מופחת בהרבה (בתרגילי חשבונאות מוכרים).
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
קורא בעיון
|
|
|
|
|
|
| 12 |
|
|
אלישבע 77 |
|
26/11/07 15:52
|
|
|
|
|
לדן חלוץ, לחיים רמון ולצחי הנגבי יש וקיים "מְכַנֶה מְשוּתָּף"
כל אחד מהם, בדרכו, לשיטתו, כהרגלו, בתורו,
ערב פרוץ מלחמה ובתוך מלחמה בִּצֵעַ להנאתו מַחֲטָף.
איזה רצון, איזה חשק, איזה יֵצֵר,
איזה דפוס מחשבה עלה במוֹחָם ? מה אוֹתָם סָחַף ?
אֵיזוֹ 'הִילַת-קוֹדֶש' כָּל אֶחָד מהם עָטַף ?
מָה אוֹתָם רָדַף ? מָה, כלל לא לפתע, צָץ וצָף ?
מָה את שלושתם בפְרוץ מלחמה ובתוך מִלְחָמָה הנִיעַ ?
מָה את מחשבתם הוֹגִיעַ ? מָה אותם לחלוטין לא הִרְגִיעַ ?
מָה גָּרַם להם לְהזִיעַ ? מָה הִמְרִיץ אותם ? מָה האִיץ ותָקַף ?
הן בסופו של דבר, איש לא עוֹדדם לעשות מַחֲטָף,
איש בעוֹרְפָּם לא נָשַף.
כל אחד מהם בנפרד וכולם ביחד עשו כֵּן בחֲטָף.
בלי טיפת מחשבה שניה באשר לתוצאות ולהשלכות,
ללא כל הִיסוּס , בלי להניד עַפְעַף.
כל זאת שעה שבחורינו שְלִיחוּת מְמלְאִים,
את עצמם למערכה ולקרב מטִילִים
בעוז ובגבורה למלחמה יוצאים, שמים את נַפְשָם בֹכַּף.
אמנם, לכל אחד מן השלושה תשובה היתה,
מְנוּמֶקֶת, "מוּצְדֶקֶת", סִבָּה ועִלָה למַחֲטָף.
רָמוֹן "תוֹקֵעַ לָשוֹן" בתשוקתו ובתאוותו המינית,
צחי הנגבי יוצא לארה"ב בעֵת מִלְחָמָה
על מנת לבַלוֹת "חוּפְשָה מִשְפַּחְתִית"
ואילו חָלוּץ טָרוּד-עָסוּק וחָרוּץ בתיק מניותיו,
בעייתו הכספית. בעייה, אשר צַחֲנָה, רֵיחַ כל-כך לא טוב,
מאוחר יותר, ממנה התפשט ונָדַף.
זו היתה, עבור שלושתם, בשעת חירום, עת מלחמה,
מטרה אותה לעצמם הציבו, סִיפּוּק בְּלִי פִּיקְפּוּק, גובה רַף.
מצפונו של איש מהם, חָלִילָה וחַס,
לא העִיק, לא הצִיק, טִיפָּה לא נָקַף !
רק לנוכח גַל פְּלִיאָה, גַל תְמִיהה, גַל תַדְהֵמָה,
אם לִנְקוֹט בְּלְשוֹן הַמְעָטָה, גַל אֲשֶר בחֶבְרָה
טִפְטֵף, טִיף-טִיף, דָלַף ורָעַף.
גַל אֲשֶר את הצִי-בּוּר, עם היוודע הידיעה ברבים,
בקרב גברים, נשים וטַף שָטוֹף אף שָטַף
הבינו הללו כי המַחְטָף, לא בְּתוֹם לֵב נעשה,
וכי אי-אפשר לכנות את עושהו סְתָם תָּם או חַף.
דבר-מה חָמוּר, רָעוּעַ, גָרוּעַ, פָּרוּעַ,
קְלוֹקֵל, עקלקל, מְקַלְקֵל ופָּסוּל
ממנו השתמע, בִּעבֵּעַ, חִלְחֵל ונָטַף.
הֵן בשעת חֵירוּם היה מְדוּבָּר, לא בסְתָם עוֹד יוֹם שֶל חוֹל,
יום תָכוֹל, יוֹם שֶל כֵּיף, יוֹם נִכְסָף.
אָכֵן, דָן חלוּץ, צחִי הנֶגְבִּי וחיים רָמוֹן
עברו את הגְבוּל במלחמה,
באָדוֹם ושָחוֹר, חָצוּ את הסַף.
בין דן חלוץ, חיים רמון וצחי הנגבי קיים דימיון-רב,
יש אצלם הרבה מן המשותף
איש-איש מהם בדרכו, לשיטתו, כהרגלו, בתורו,
ערב פְּרוֹץ מלחמה ובתוך מלחמה
להנאתו בִּצֵעַ מַחֲטָף.
שלושתם בלי טיפת קורטוב מחשבה,
בלי נקיפות מַצְפּוּן, חצוּ את הגְבוּל, עברו את הסַף.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אלישבע 77
|
|
|
|
|
|
| 13 |
|
|
אורית וישראל |
|
26/11/07 15:52
|
|
|
|
|
נזכור, לא נשכח,
בתודעה נצרוב, לא נסלח,
תקופה רעה-נוראה-איומה בראשות מפלגת 'קדימה'
איך אדמתנו מדם בחורינו כיאור האדימה.
איך וכיצד לישון השכיבה 'קדימה'
עם אדיש, עם ביש, עם מביש, עם מחריש,
עם שאנן, מנומנם, מנוון, מדושן, נהנתן, תועלתן,
עם כסיל, עם אוויל, עם שותק, 'קדימה' לגמרי-לגמרי הרדימה.
איך חבורת פוליטיקאים עזי-מצח,
ניבזים-פוחזים-נלוזים, במקהלת פה-אחד, אך בכל-זאת בדד, שרה-השמיעה
הִמְנוֹן מירמה רעשני-קולני-תועלתני-אנוכי ל"קדימה":
"נס ואבוקה הבה נרימה!"
איך על עם שלם, בניצול כוח-שררה, עריצות שלטונית, תרמית,
חוצפת-מנגנון-שלטון, עזות מצח,
הערימה 'קדימה'.
אֵיך הֶפְקֵרוּת, אָטִימוּת לִבְלִי קֵץ, לבְלִי-גְבוּל, ללא-סוֹף ודַי מפלגת "קָדִימָה" הִפְגִינָה.
חֵרֶף הַעוּבְדָה, כִּי בַּמִלְחָמָה, לִשְלוֹם בַּחוּרֵינוּ הִתְפַּלַלְנוּ, הַגִינוּ, פִּילַלְנוּ, יִיחַלְנוּ,
רָצִינוּ בְּכָּל-מְאודֶנוּ כָּל-כָּך לְהַאֲמִינָה,
מְלֵאֶי-תִקְוָוה, עִם כָּל הַלֵב, שַרְנוּ, הִמְהַמְנוּ : "כָּל עוֹד בַּלֵבָב פְּנִימֶה"
לא היתה אוֹזֶן קַשֶבֶת-שוֹמַעַת ב"מַנְהִיגוּת" מִפְלָגָה חֲלוּלָה, נְבוּבָה, עָלוּבָה, חֲרֵבָה, רְקוּבָה, מְסוֹאָבָה, מַשְמִימָה
מִפְלָגָה אשר מְאוּמָה, שוּם-כְּלוּם, טִיפַּת-עֵרֶך,
לא חָרְתָה על דִגְלָה, דָבָר לַחֲלוּטִין לא הִפְנִימָה.
מִפְלָגָה אֲשֶר בְּחַיֵי חֲיילֵינוּ שִיחֲקָה,
שִיחֲקָה וחִייכָה, שִיחֲקָה וְצַחֲקָה, שִיחֲקָה וְשָתְקָה,
כְּמוֹ בְּמִשְחַק פַּנְטוֹמִימָה
מִפְלֶגֶת עִיוְורִים-אִילְמִים-חֵרְשִים-כְּסִילִים-אֱוִילִים-עֲרֵלִים-אַכְזָרִיִּים-נוֹרָאִיִים
אֲשֶר שְמָה הוֹלֵך לְפָנֶיה : "קָדִימָה" !
איך שלחו "מנהיגינו" את בנינו למוות, לתופת, להרג, לחזית, לשטח
בֵּן-אחר-בֵּן, פֶּרַח-אחר-פֶּרַח, מִשְפָּחָה-אַחַר-מִשְפָּחָה, פֶּלַח-אַחַר-פֶּלַח.
הִשְלִיכוּ אֶת בָּנֵינוּ בִּלְתִּי-מוּכָנִים כְּנֶגֶד צַר וְאוֹיֵב, כרָחֵל לִפְנֵי גוֹזְזֶיה, כְּצאן לטֶבַח.
לא הוֹתִירוּ לבָּנֵינוּ כָּל קוֹרְטוב חַיִים, שֶמֶץ סִיכּוּי, שְבִיב תִקְוָה, צֵל שֶל אוֹר, בִּשְעַת חֵירוּם, שְעַת רֶתַח.
לא השאירו להם דרך מילוט, חילוץ, צוהר, סולם, חלון, פֶּתַּח.
ועוד זכו "מנהיגינו" אחרי-כן מנאמניהם-עמיתיהם
לשֶפַע אֲמִירוֹת רַהַב, לַהַג, קֶלֶס, פְּאֵר, הַלֵל, דִבְרֵי-הֶבֶל, עִיתוּרֵי שֶבַח !
לא זָכְרוּ, לא הִפְנִימוּ לא רָצוּ "מנהיגינו" לִזְכּוֹר,
כִּי כָּל אֶחָד מִבָּנֵינוּ בֵּן טָהוֹר, בֵּן צָחוֹר, בֵּן נָאוֹר, בֵּן חָפֵץ-אוֹר,
בֵּן מְלֵא-חַיִים, בֵּן שוֹאֵף דְרוֹר,
בֵּן אוֹהֵב, מֶלַח האָרֶץ, בֵּן בִּמְלוֹא תִפְאֶרֶת פְּרִיחַת-עֲלוּמָיו, בֵּן יָקָר, בֵּן פֶּרַח.
וכמו להוסיף חֵטְא על פֶּשַע, בַּבְּחִירוֹת הַבָּאוֹת,
אֲשֶר כוּלָנוּ תקווה כִּי ייערכו, מִי יִתֵּן, הלוואי, בעוד יֶרַח
בשֲעֲטַתם-דְהַרתָם שוב לכּוֹח-הוֹן שִלְטוֹן ושְרָרָה,
הוֹאִיל ולא יסתפקו כמובן "מנהיגינו" אך בנתח
בהזכירם "מנהיגותם" בעת-מלחמה,
תקופה הרת-אסון,
שעה מלאת-ספוגת-רווית מתח
בהתעלמם מאי-התמצאותם הבסיסית-אובדנית-אסונית-סופנית-חרבונית-חורבנית-גורלית
בה לעולם לא יודו "מנהיגינו" לבטח
אי-יכולתם, כישלונם, לקרוא מפת מציאות נכונה-הגיונית-אמיתית בשטח
ימים בהם שלחו,
ללא טיפת מחשבה, בלי היסוס,
למלחמה את בנינו, כעדר צאן לטבח.
עוד ינסו-יקוו-יבקשו וודאי "מנהיגינו"
להפיך מכך (איך לא?) מירב ומלוא רווח.
המילים "בתודעה נצרוב" המופיעות בשיר מבוססות על תשוב
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אורית וישראל
|
|
|
|
|
|
| 14 |
|
|
ולא משרתים בצהל.. |
|
26/11/07 16:18
|
|
|
|
|
|
| 15 |
|
|
יאיר12 |
|
26/11/07 18:17
|
|
|
|
|
|
כולנו זוכרים איך במקום לדאוג לחיילנו הוא דאג למניות שלו. עכשיו יהיה לו הרבה כסף מי יודע אם זה ישביע אותו.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
יאיר12
|
|
|
|
|
|
| 16 |
|
|
מירטה וסרג'יו |
|
26/11/07 18:51
|
|
|
|
|
הנגבי אישר צווי 8 וטס לחופשה בארה"ב – בעת שחברי ועדת החוץ והביטחון מתכנסים כמעט מדי יום לרגל המצב, בחר יו"ר הועדה, לצאת לחופשה משפחתית בארה"ב. ח"כ ישראל חסון: "צריך לעמוד לצדו של העם ברגעים קשים". הנגבי בתגובה: "הנסיעה לא צפויה לפגוע בעבודת הועדה".
זה הזמן לחופשה ? ? ?
מלשכתו של ח"כ הנגבי נמסר בתגובה, כי מאחר שרעייתו היא ילידת ארה"ב מדי שנה נוסעת המשפחה בתקופת פגרת הכנסת לביקור משפחתה.
"חוּפְשָה מִשְפַּחְתִּית"
לאחר פרוץ מלחמת לבנון השניה חתם צחי הנגבי על צווי 8 ויצא עם משפחתו לחופשה משפחתית
השהות בארה"ב תמיד היתה עבורו חוויה בלתי-נשכחת, חוויה אשר העניקה לו הרגשה כה ביתית
הכל צריך היה להתנהל במדוקדק, לפרוטרוט, בדיוק ובהתאם לתוכנית שנתית תכליתית.
כיושב-ראש ועדת חוץ וביטחון תפקידו לא הטרידו עוד יותר, לא מעשית, וודאי לא מהותית
אחרי ככלות הכל, לאחר מלאכה קשה, מאומצת, צחי הנגבי זקוק היה באמת, לשלווה ולמנוחה אמיתית.
ומי שמכיר ויודע, אין כמו אמריקה, המסוגלת להקנות ולתת לך, בצורה כה טבעית
הרגשת חופש, אוויר נחוץ לנשימה, תחושה מנצחת, אולימפית, אוורירית, חגיגית, הרגשה עילאית.
לעובדה שבארץ בינתיים פרצה מלחמה
לא היתה משמעות מעבר למה ששמע וראה
הפוליטיקה אשר היוותה עבורו בבחינת בית שני, חממה
תדע אף לשמש לו לבטח מקום מפלט ומקלט בעת מצוקה וצרה.
אך בינתיים, מה שסברו וחשבו פוליטיקאים, כי מדובר רק ב"קרב" או "מבצע"
לא נשמע, לא נראה כך, בוודאי לא לאחר אותה הפצצה
המערכה הופכת יותר ויותר למה שנקרא ומכונה בעברית : מלחמה
בשורות איוב מתחילות להגיע. במשפחות שוררת אווירת שממה ודממה.
המלחמה מתחזקת, הולכת-גוברת, מדי-יום נהרגים בה בנים
למי יש עתה פנאי וזמן לחשוב על חופשה ? מניות ? נשיקות ? הנאות ? עינוגים ? שעשועים ?
הבן יקיר לי יניב ? אם אשכחנו תשכח ימיני...
על מה ומדוע בוכה את ? אנא ספרי לי, אנא אימרי לי, אמי.
ביתר שאת הולכת-גוברת מתעצמת המלחמה
בדיאבד, פוליטיקאים כאולמרט, פרץ, פרס, רפי איתן, חיים רמון וצחי הנגבי
ידעו למצוא בה אף הרבה מאד נחמה
צחי הנגבי עדיין שוהה באמריקה, רמון מזמן תקע לשון, חלוץ החרוץ בתיק מניותיו כבר טיפל
מי יעמוד עתה לעזרה ? מי יושיע ? מי יחלץ ויציל בשעת חירום את עם ישראל ?
עמכם הסליחה, אם שכחנו לשאול אֵל : מתי, אם בכלל, יבוא לציון גוֹאֵל ?
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
מירטה וסרג'יו
|
|
|
|
|
|
| 17 |
|
|
אמא 2006-2007 |
|
26/11/07 19:30
|
|
|
|
|
"תדע לה כל אמא כי הפקידה את בנה בידי מפקדים הראויים לכך"
ציווה דוד בן-גוריון את צה"ל בראשית דרכו.
ידע לו כל אב וראוי כי ידוֹעַ תֵדַע לה כל אִמָא....
איך 'קָדִימָה'
לִגְלֵגָה, סרבה להכיר ולהודות בשְגָגָה,
באֲרֶשֶת רבת-נצחון שָאֵגה, כלל לא דאָגָה,
זִיגְזְגָה, להֲגָה, הִתְמוֹגְגָה, חַגְגָה,
ראשה כלל וכלל לא הִרְכִּינָה.
על בטחון חיי בנינו, חיי אזרחינו, חיי חיילינו,
בקשת רחבה-גבוהה-יהירה,
קשת מנצחת-פולחת-ניצחת,
צִפְצְפָה, זִמְזֵמָה והִשְתִּינָה.
איך לחזית, לתופת, למוות, להרג,
שלחה 'קָדִימָה' את לוחמינו כצאן לטבח קָדִימָה !
על חייהם הורידה מסך,
פתיל חייהם גדעה באחת, בְּבּוּם ! בְּהֵבְזֵק ! בְּמַטַח ! ב'טְרַח' !
שמחת-חיים פתע קטעה וניתקה,
פרחים חתכה ושיספה, משפחות קרעה,
בעודן בחיים 'קָדִימָה' אותן חיסלה וקברה,
טיפת אחריות בגין כך לא לקחה, לא נשאה, לא נטלה.
בזילזול, רשלנות, שאננות, יהירות, הפקרות,
מרעימת-מערימת-מפקירת-מרקיעת שחקים
הפקרות אשר אין מחילה לה אף לא ביום כיפורים –
חיי אזרחים, חיי לוחמים, לחלוטין הִפְקִירָה 'קָדִימָה' !
ידע לו כל אב וראוי כי תדע לה כל אמא...
איך 'קָדִימָה',
לאחר מלחמה, התנהגה כבת-יענה,
את ראשה עמוק-עמוק בחוֹל כוֹפְפָה והִטְמִינָה.
איך... ? איך... ? איך... ?
השלימה 'קדימה' משימתה, סיימה מלאכתה,
לעם שלם שיר ערס שרה 'קדימה',
עם שתקן-מדושן-מנוון-שאנן-מנומנם הרדימה.
עם כסיל, עם אויל,
עם מַחֲרִיש, עם אָדִיש,
עם בִּיש, עם מֵבִיש,
עם בִּלְתִּי-רָגִיש
עם אשר קוּרֵי שתיקה טווה כעכביש,
את עצמו טוב והיטב בהם כִּסָה והִיסְוָוה,
לטֶרֶף צִפָּה, מָנָה עֲסִיסִית, מְלאָה, דְשֵנָה.
עם אשר משתיקתו נֶהֱנה כמו ממשחק פַּנְטוֹמִימָה.
איך 'קָדִימָה' שעורים לא למדה,
לא ספגה, לא שיננה, לא הכינה.
לקח להפיק לא חפצה,
בשגיאותיה ובאחריותה להכיר מאנה,
תמונת-אמת לחלוטין טישטשה,
מציאות לגמרי לא הפנימה.
את משמעותם העמוקה של חיים
'קָדִימָה' ביְהִירוּתָּה-כְּסִילוּתה-בּוּרוּתָה
כלל וכלל לא הבינה.
מאחריות אישית-שילוחית-לאומית,
כמו חתול מטיפות גשם, כליל התנערה 'קָדִימָה'.
במחדליה-כשלונותיה-אסונותיה-קורבנותיה
אף את עצמה ואת עמה 'קָדִימָה' הפליאה ! התמיהה ! הִדְהִימָה !
בחוסר-אחריות, עזות מצח, התנשאות, התעלמות,
התכחשות, חרשות, טיפשות, אדישות, התגוששות, 'קָדִימָה' הרשימה !
עריצות שלטונית, חוצפת מנגנון שלטון,
בקפדנות, דקדקנות, נחרצות ובנחישות 'קָדִימָה' הדגימה.
במציאות המזכירה גטו,
פרסה-מתחה 'קָדִימָה' בהשראת "מנהיגיה"
חוֹמה גבוהה בינה לבין עמה,
גדר-תַיִל, חַיִץ, ברזל, קונצרטינה.
רשלנות, פזיזות, יהירות,
שררה, זילזוּל וכוח, באכזריות-לב רבה,
בשרירות 'קָדִימָה' הפגינה.
איך וכיצד העזה ושלחה 'קָדִימָה' לוחמים, כל-כך בלתי-מוכנים, כך קָדִימָה ?
איך ערפה במלחמה 'קָדִימָה' את חיי חיילינו, בעוצמה ובדיוק רב, כמו גִילְיוֹטִינָה ?
אלמנות, יתומים, משפחות קורסות-הרוסות,
מאחור ביגונן השאירה 'קָדִימָה'.
בדד בשדה זנחה אותן דומעות,
משפחות דוממות, מדממות הוֹתר הוֹתִירָה.
בשלוות שלטון פּוֹלֵחַ-מְנַצֵחַ,
שלטון אשר בשירת הללויה-הַלֵל לעצמו ולפועלו
ללא-הֶרֶף בלי-הפסק פּוֹצֵחַ,
כל זאת כאשר ליבנו גוֹעֵש ורוֹתֵחַ,
שלטון בלי מצרים, ללא רסן,
שלטון בלי גבול, שלטון סוֹרֵח
שלטון ללא כל טעם או ריח,
שלטון בלי טִיפַּת חֶמְלָה,
שלטון כוֹס-תַרְעֵלָה,
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אמא 2006-2007
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
אמא 2006-2007 |
|
26/11/07 20:33
|
|
|
|
|
איך וכיצד העזה ושלחה 'קָדִימָה' לוחמים, כל-כך בלתי-מוכנים, כך קָדִימָה ?
איך ערפה במלחמה 'קָדִימָה' את חיי חיילינו, בעוצמה ובדיוק רב, כמו גִילְיוֹטִינָה ?
אלמנות, יתומים, משפחות קורסות-הרוסות,
מאחור ביגונן השאירה 'קָדִימָה'.
בדד בשדה זנחה אותן דומעות,
משפחות דוממות, מדממות הוֹתר הוֹתִירָה.
בשלוות שלטון פּוֹלֵחַ-מְנַצֵחַ,
שלטון אשר בשירת הללויה-הַלֵל לעצמו ולפועלו
ללא-הֶרֶף בלי-הפסק פּוֹצֵחַ,
כל זאת כאשר ליבנו גוֹעֵש ורוֹתֵחַ,
שלטון בלי מצרים, ללא רסן,
שלטון בלי גבול, שלטון סוֹרֵח
שלטון ללא כל טעם או ריח,
שלטון בלי טִיפַּת חֶמְלָה,
שלטון כוֹס-תַרְעֵלָה, שלטון בסימן שאלה
שלטון חָלוּל-נָבוּב-רָקוּב,
שלטון בְּרוּך-רְווי-קְלָלָה.
מאומה, שוּם דבר לא מנע מ'קָדִימָה'
למלא עיתותיה בניגון הִמְנוֹן-מוֹפֵת-לעצמה,
לחן מתאים התאימה 'קדימה' לכלי-מיתר
כינור, ויולה, צ'לו קונטרבאס, גיטרה ולמנדולינה
'קָדִימָה' את זמנה בצליליה הנעימה.
ידע לו כל אב וראוי גם רצוי כי תדע לה כל אמא....
איך 'קָדִימָה'
על ביטחון חיי בנינו, חיי בחורינו, חיי אזרחינו, חיי חיילינו,
צִפְצְפָה, צחקה, שתקה,
להֲגָה, לגלגה, התמוגגה, חגגה,
'קָדִימָה' כלל לא דאגה.
בקשת גבוהה-יהירה-רחבה,
קשת פולחת-פורחת-משתלחת-מנצחת-ניצחת,
בשלווה עִילָאִית-חֲגִיגִית-אוֹלִימְפִּית,
על ביטחון חיי בנינו, חיי בחורינו, חיי חיילינו 'קָדִימָה' פִּיזְמָה והִשְתִּינָה.
על חיי לוחמינו הורידה מָסָך,
פְּתִיל חיים גדעה בבת-אחת : בְּבּוּם ! בְּמַטַח ! בִּטְרַח !
בחרב חדה, מתהפכת, מושחזת, שְלוּחָה,
במלחמה כמו במַהֲפֵּכָה
ערפה את חיי בנינו,
חיי נערינו,
חיי חיילינו,
בדיוק רב, כמו גִילְיוֹטִינָה.
ידע לו כל אב וראוי כי תדע לה כל אמא....
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אמא 2006-2007
|
|
|
|
|
|
| 18 |
|
|
בנימין |
|
26/11/07 20:07
|
|
|
|
|
''מטילים עליהם (על המפקדים) אחריות שהם לא מסוגלים לעמוד בה. איש מהם לא נותן את הדין על הדרך שבה מעבירים פקודות הקובעות חיים ומוות. הם יודעים שבהיותם טובים ונחוצים במערכת, לא יצטרכו לתת את הדין על אסונות. וזה מנוון את הבלמים הטבעיים שלהם. הם עדים לבריחה מאחריות מלמעלה, מהקצונה הגבוהה. זה החינוך המשמעותי ביותר שהם מקבלים''. נעמי אונגר אמא של ניצן ז"ל אשר נהרג מכדור תועה במהלך תרגיל אימונים בצנחנים, בספרה ''לעצור את הכדור'', הוצאת מערכות.
''אני כואבת את מריחת חקירת האסון הזה כי היא תביא לעוד מקרי מוות מיותרים. באיזשהו מקום האמנתי, שיתייחסו לאסון הזה ברצינות. הזעזוע הרי היה אדיר. חצי ממשלה ישבה פה בבית. בכירים מהצבא. הושמעו התבטאויות חמורות, וחברי כנסת זעקו, שאסוּר שאסון כזה יחזור. היום, לאחר כל אסון נוסף, אני שומעת בדיוק אותן התבטאויות והבטחות. המסקנות החפוזות של הוועדה, ההדחות, עיסקות הטיעון – כל אלה יצרו בציבור את התחוּשה, שאסון צאלים ארע בשל טעות-אנוש, לא מוּצְתָה אחריות, לא הופקו לקחים אמיתיים איך להתמודד עם רשלנות פושעת ועם זילזול בחיי אדם. ...ברור היה לי שהם לא בסדר אבל ברור היה יותר שהאחראים האמיתיים לא יושבים אתם על הספסל. היה ברור שהמערכת מגלגלת את האשמה על אנשים בדרגת סרן, כשהבעיות הן ברמת ניהול של תא"ל. כגודל הכאב היה גודל הכעס. איילה, רעייתו של רס"ר רמי כץ ז"ל אשר נהרג באסון צאלים הראשון.
...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
אך איש אינו לוקח זאת, חלילה, ברצינות יותר מדי חמורה
באשר להמשך קידומם הצבאי, אין ספק,
כי לא יחלוף יום והם יקודמו בדרגה ובתפקיד במהרה... ! ! !
המוות. השכול. היגון. הכעס. האבל. הסבל. הזעם. הכאב. עובדה גמורה. חתומה.
גדשה הכוס. הגיעו מים עד נפש. פקע כיס המרה.
כלום ''הם קיבלו מכתבי אזהרה'' מתיימר להיות מס-מתק-שפתיים ? קלישאה ? אמירה ?
...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
לא לחינם פרקליטות המדינה (העורב)
על הפצ''ר (הזרזיר) שפע הלל ושבחים מרעיפה, מעטירה
צה''ל ניצח ! ניצלה (בנס?) מדינה !
לשבט או חסד ייחרץ בעתיד גורלה או דינה ?
...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
לכל היותר, יגישו שוב כמה הורים שכולים עוד עתירה לבג''ץ, שִגרה של עוד עתירה...
מנהיגות הצבא עם קציניה לעולם לא מחמירה...
ערך שמירת החיים צונח. יורד. נופל נפילה חופשית. מדרדר ומוּזל. מתחסל במכירה.
''כי במותם הם ציוו לנו את החיים...''. יחרוק תקליט ישן. אך יש צורך להמשיך בשמירה.
...''הם קיבלו מכתבי אזהרה'' כמה נכון, כמה כואב וכמה מעצבן ל''ת
לאפס שואף היום ערך חיי-האדם בצבא
באוצר מילות צה''ל לא קיים מונח המגדיר בוודאות מַהוּת אחריות אישית
אך יש במילון מושג המסביר מהי:
רשלנות פושעת. נמנעת. מיותרת. נמהרת. ארורה. טיפשית.
...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
מבחינת הצבא, עובדה זו, בהחלט מספיק מרתיעה !
זורים חול לבריות בעיניים. משלמים מס מתק שפתיים.
דובר צה''ל מודיע: ''התאונה הבאה תתרחש'' בעוד שעה ? שעתיים ? יומיים ? שבוע ? שבועיים ?
...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
מאין ולאן הולכת את, משתרכת, בכבדות מתנהלת לך, השיירה... ?
רשימת חללים מתארכת... מלאכה מפרכת... חזיון שווא ? כלום אמנם, אכן, באמת ''אין ברירה'' ?
זר פרחים. רגבי עפר. אדמה. את חפירה. רב. פסוקי תהילים. אותיות נשמה. ''קדיש''. ''אל מלא רחמים''.
אב ואם. אח ואחות. מגש כסף. נער. נערה.
יש שקיבלו מכתבי אזהרה...
...יש שעבורם אין כבר דרך חזרה.
כמה נכון, כמה כואב וכמה מעצבן ל"ת פנינה, 18/09/06 2
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
בנימין
|
|
|
|
|
|
|
