|
|
|
חיים רמון
רוב הפרשנים הצבאיים תומכים עתה בתוכנית המטכ"ל להיכנס לרפיח, להרוג כמה מאות מחבלים ואז לצאת ממנה, אפילו שדרך פעולה זו כבר נכשלה כישלון חרוץ  בשביל לשמוע הדהוד של תוכניות המטכ"ל ושל...
|
|
|
|
|
אורי מילשטיין
פרוץ מלחמת העולם השנייה בהתקפת גרמניה על פולין; הפייסנות של צרפת ואנגליה כלפי גרמניה גרמה לתוצאה הפוכה; צבא צרפת היה חזק מצבא גרמניה אך התרבות הצבאית הצרפתית הייתה תבוסתנית; ניצחון...
|
|
|
|
|
הרצל ובלפור חקק
דברי הספד עם הבאתה למנוחות של המשוררת דלית בת אדם שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
|
|
|
|
|
דן מרגלית
רק הפרופסור גרשום שלום - מי שהביא לידיעת העולם את תורת הקבלה הנשכחת ועמד על מעשיו של נביא השקר שבתי צבי - הטיח בחילונים ובחרדים בארצם של יוהאן וולפגנג גתה ולודוויג בטהובן כי אין דב...
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
|
|
|
מגישה, עיתונאית ושחקנית לוסי אהריש (נולדה: 18 בספטמבר 1981), מגישה, עיתונאית ושחקנית
|
|
|
|
|
|
|
מנכ"ל קבוצת ויסוצקי רביר ברוקמאייר (נולד: 1957), מנהל.
|
|
|
|
|
|
|
גדורסלן דני אבדיה (נולד: 3 בינואר 2001), כדורסלן. בשלהי 2020 הצטרף לקבוצת וושינגטון ויזארדס בליגת ה-NBA.
|
|
|
|
|
|
נושא התגובה |
|
שם הכותב |
|
שעה תאריך |
|
| 1 |
|
|
א.ל. רמת-גן |
|
23/09/06 20:52
|
|
|
|
|
|
משום מה הכותב לא מזכיר בשמם את שני השחקנים הראשיים עליהם מכוונת הכתבה.קשה שלא להבין,אך מה זה עוזר? אלף כתבות לא יזיזו את שני אלה גם לקחת אחריות וגם להסיק את המסקנות המתבקשות!
|
|
|
כתוב תגובה ל-
א.ל. רמת-גן
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
אריה דרוקמן |
|
24/09/06 00:28
|
|
|
|
|
למה צריך להזכיר את אולמרט (שהתירוצים בחלקם מצוטטים מפיו) או את פרץ, או את הרמטכ"ל, או את אלוף פיקוד העורף, או את ראש אגף לוגיסטיקה או מפקד אוגדת הגליל - גל הירש ועוד הרבה הרבה אנשים שנתפשו בחולשתם, במקרה הטוב. לבטח לא מילאו בצורה סבירה את תפקידם.
מדובר בתופעה כללית. דומני שבכל התקופה שחלפה מפרוץ הקרבות ביולי ועד עתה, פרט למקרה שהזכרתי של מפקד בסיס נבטים בנגב, שמעתי רק קול אחד נוסף שלקח אחריות בקול
רם וביקש סליחה על שלא הכין כראוי את החיילים. דומני
שזה היה קצין חי"ר וצנחנים ראשי. כל היתר דממו.
אין מדובר רק בתקופת קרבות. בתירוצים/נימוקים שפירטתי
משתמשים גם בעלי תפקידים בשוק האזרחי. המושג אחריות
מיועד בדרך כלל לקבלת קרדיט. בעת אסון - הכישלון נותר יתום.
אני חוזר לאתגר שהצבתי בסוף המאמר, האם מוכרת לך דוגמא נוספת של לקיחת אחריות ועזיבת התפקיד מסיבה זו בלבד, שצפית בה, ואיננה חריג יחיד ומיוחד?
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אריה דרוקמן
|
|
|
|
|
|
| 2 |
|
|
אהובה |
|
24/09/06 02:18
|
|
|
|
|
|
יש מישהו מושלם? יש מישהו שלא טועה? כן, מי שלא עושה ולא מתאמץ - "ראש קטן" גם לא טועה. החוכמה לדעתי היא לא לומר לקחתי אחריות ואני פורש אלא, אני לוקח אחריות, אני בודק מתקן ומשפר...
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אהובה
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
אריה דרוקמן |
|
24/09/06 12:16
|
|
|
|
|
המושג אחריות חייב לשאת גם את ההמשך: נשיאה באחריות. אם מישהו שגה, ומישהו ניזוק מזה בצורה מהותית, אי אפשר להסתפק ב"מי שעושה - טועה" ולכן הוא צריך לשפר.
כך למשל, שגה מפקד אוגדה 91 כשלא ווידא שהסיור הצבאי מגיע באופן קבוע למקום ללא קשר טוב וללא גיבוי למרות שנאסר בפיקוד צפון לנוע בנקודה זו. הוא גם לא הגיב לתלונות פלוגת המילואים שהמקום נמצא ב"שטח מת". הוא שגה שהוריד את הכוננות נגד חטיפה מספר ימים לפני החטיפה, ביודעו את תנאי השטח. הוא גם אחראי למהירות האיטית שהאוגדה היבה עד שהתברר שחיילי הסיור נחטפו: 50 דקות. הוא גם אחראי לדרך המטופשת בה ניסו לרדוף אחר החיזבאללה והכניסו טנק למכודת ידועה מראש: מטען גחון...עוד חמישה הרוגים.
כעת, השאלה היא האם מי שעושה - טועה ועליו לתקן או שעדיף ללמד לקח את הטועה ולהעביר אותו מתפקידו בפרט ומצה"ל בכלל.
וזהו רק מפקד אוגדה ספציפי. ישנן עדויות של לוחמים לגבי רבים נוספים. האם נבליג ונשכח או נלמד ונפעל?
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אריה דרוקמן
|
|
|
|
|
|
| 3 |
|
|
duducohn |
|
25/09/06 08:28
|
|
|
|
|
מלבד אילו שהזכרת, ישנם אנשים אחרים שכן לוקחים אחריות, אפילו ברמה הגבוהה ביותר. ביניהם הייתי מונה את בנימין נתניהו שפרש מהכנסת, לאחר הפסדו לאהוד ברק בבחירות לראשות הממשלה בשנת 1999. כן הייתי מונה את אהוד ברק נקט בצעד דומה, לאחר הפסדו לאריאל שרון.
לדעתי אפשר למצוא גם מכנה משותף בין שני האישים הנ"ל. שניהם מספיקים מוכשרים, כך שראשות הממשלה היא אופציה עבורם ולא אובססיה.
הבעייה שעולה במאמרך, נעוצה בעובדי המגזר הציבורי. מצד אחד רמתם האישית של רבים מאוד מתוכם (בכל הרמות) היא מאוד נמוכה, מצד שני תנאי השכר וההטבות שהם מקבלים בשמיים. לכן, הם יעשו ככל הניתן כדי לשמור על מקום עבודתם.
הדרך היחידה לטפל במצב העגום הזה, היא לגרזן בתנאי השכר הגבוה מאוד ובהטבות המוגזמות ביותר שמקבלים עובדי מגזר זה. כל ההטפות לא יועילו אפילו כמלוא הנימה.
כאן אני מוסיף שלדעתי צריך להסיר שלוש פעמים את הכובע בפני נתניהו, שהעז לטפל בחולה הרעה שנקראת המגזר הציבורי, ואפילו בהצלחה, גם אם היא חלקית. זאת, תוך כדי תשלום מחיר פוליטי אישי כבד ביותר (ויתור על ראשות הממשלה)
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
duducohn
|
|
|
|
|
|
|
