|
יוסף אליעז
השנה יום הזיכרון כואב יותר מכאב ימי זיכרון אחרים - מספרם העצום של הנופלים והנרצחים בשביעי לאוקטובר האחרון, כאשר כה רבים חוו גם אישית את כאב האובדן,
|
|
|
עו"ד יוסף פנדריך
פסק דין מוסכם משלב שני יסודות - הסכם ופסק הדין שאישר אותו. אם ההסכם לא חוקי גם פסק הדין איננו חוקי
|
|
|
צבי גיל
אל לקחי השואה יש להוסיף לקח חשוב והוא ולהשקיע מרץ וכל המשאבים לרבות ממון כדי להתמודד עם אותם ערוצי רשע ורעל שמאיימים על קיומנו כחברה חופשית
|
|
|
אלוף (מיל') יצחק בריק
"הכרזותיו של בנימין נתניהו וחבר מרעיו שלא נפסיק להילחם עד שננצח, הן בגדר הכרזות חלולות שאין דבר וחצי דבר העומד מאחוריהן. הכרזותיהם שקריות ויש בהן רמיית הציבור. יש לישראל רק דרך אחת...
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
|
מגישה, עיתונאית ושחקנית לוסי אהריש (נולדה: 18 בספטמבר 1981), מגישה, עיתונאית ושחקנית
|
|
|
|
|
מנכ"ל קבוצת ויסוצקי רביב ברוקמאייר (נולד: 1957), מנהל.
|
|
|
|
|
כדורסלן דני אבדיה (נולד: 3 בינואר 2001), כדורסלן. בשלהי 2020 הצטרף לקבוצת וושינגטון ויזארדס בליגת ה-NBA.
|
|
|
|
|
|
נושא התגובה |
|
שם הכותב |
|
שעה תאריך |
|
1 |
|
|
מדהים |
|
18/09/07 13:17
|
|
|
|
|
2 |
|
|
יום הדין |
|
18/09/07 13:32
|
|
|
|
איזה תיאור ממצה ומדויק של המלחמה הפנימית המתחוללת בלבו של כל אדם. במלים ספורות מתוארת כאן מלחמת ענקים, שאנו בכלל לא מרגישים שהיא מתחוללת. רק כשמתחילים להרגיש את המלחמה,ואת חשיבותה, מתחילים להילחם.
|
|
כתוב תגובה ל-
יום הדין
|
|
|
|
3 |
|
|
תזכרי את זה תמיד, |
|
19/09/07 09:23
|
|
|
|
אפילו וגם בשעות שנדמה לך שאת לא שווה שום דבר. אני מכיר אותך כל כך טוב, את מסתירה את החששות ואת חוסר הביטחון, אבל אני יודע כמה השטן עובד עליך וכמה הוא משכיח ממך את המטרה האמיתית, כמה את שוקעת לפעמים בדיכאון וכמה את לא בטוחה בכישרון שהבורא נתן לך.
תזכרי שלא לזכור מאיפה קיבלת את הכישרון זו נפילה, ויש על זה תשלום.
אף פעם אל תחשבי שהכישרון שייך לך, אלא תמיד תזכרי שהבורא נתן לך אותו כדי שתפיצי את האור בעולם. אם תזכרי את זה תמיד, לא תוכלי ליפול אל חוסר ההערכה העצמית וחוסר הביטחון.
|
|
כתוב תגובה ל-
תזכרי את זה תמיד,
|
|
|
|
4 |
|
|
פנג |
|
19/09/07 10:45
|
|
|
|
כשאת נופלת אל תוך חוסר התוחלת, אל הכבדות, אל חוסר הרצון לזוז, אל היאוש, נסי להיזכר בניצוץ הבורא שבך.
זכרי שאת אף פעם לא לבד. האור תמיד אתך. קל ליפול לאשליה שהאור לא נמצא בכל מקום, אבל הוא נמצא תמיד, ואם רק מחפשים אותו, תמיד מוצאים.
|
|
כתוב תגובה ל-
פנג
|
|
|
|
5 |
|
|
יהודית מליק-שירן |
|
19/09/07 15:48
|
|
|
|
אורנה יקרה,
איזו פתיחה נוקבת ואמיצה מִלְחָמָה לַחַיִּים וְלַמָּוֶּת
נִתֶּשֶת בֵּין כָּתְלֵי גּוּפִי
כּוֹחוֹת הַנְּשָׁמָה
נִצָּבִים מוּל כּוֹחוֹת הַגּוּף"
הקונפליקט הפנימי צובע את גון המילים בצבעי מלחמה.עם הכרזת מלחמה שכזו הגוף הופך להיות זירת קרבות. הגוף והנפש הופכים לנצים. הגוף הוא הקליפה הפיזית והנפש היא הנשמה הרוחנית המעניקה בימים כתיקונם אושר ועושר לגוף הפיזי, היא המשלימה שלו באור של חסד.
לִשְׁנֵי הַמַּחֲנוֹת יֵש סִיוּעַ כּוֹחוֹת הַנְּשָׁמָה מְחֻבָּרִים לָאוֹר
לַמַּלְאָכִים הַטּוֹבִים, לְנִשְׁמוֹת הַצַּדִיקִים
וְכוֹחוֹת הַגּוּף מְחֻבָּרִים אֶל
כּוֹחַ הַמְּשִׁיכָה
כּוֹחַ הַסּוֹף
וּמַלְאָכִים רָעִים שֶׁלֹא רָצוּי לִנְקוֹב בִּשְׁמָם.
שני כוחות מוגדרים כל כך, לנשמה כוחות האור לגוף כוחות החושך, כל הכבוד ארנה למחשבה המדהימה הזו, כמה היא אמיתית ונכונה. יופי פנימי ומזכך פוגשות עיניי בשירתך הייחודית הזו. אֲנִי רַק פִּיוֹן קָטָן
בַּקְּרָב הַמִּתְחוֹלֵל
בְּקֶרֶב גּוּפִי
קֶרֶב נִשְמָתִי
כּוֹחוֹת עֲצוּמִים שֶׁקָשֶׁה לְתַּאֲרָם
מְנַסִּים לְהִשְׁתַּלֵט
בְּכָל דֶּרֶך אֶפְשָׁרִית.
אֲנִי יוֹדַעַת מַה אֲנִי צְרִיכָה לַעֲשׂוֹת
אֲבָל אֵין לִי חֵשֶׁק.
אֲנִי עֲיֵפָה.
אֶעֱשֶׂה זֹאת מָחָר.
מתיאור סביבתי חיצוני המתנהל בגופה של הדוברת, יוצאת זו בהכרזה שלא נעלמת "אֲנִי רַק פִּיוֹן קָטָן
בַּקְּרָב הַמִּתְחוֹלֵל "
הצניעות והענווה הם אחד מנושאי השיר הזה, הם גם דרך חיים. זה ההולך בדרך צנועה וענו במעשיו הוא ירא שמים ומכבד את הבריות. במחלוקת הזו בין הגוף והנפש הדוברת מרגישה מנוצלת על ידי אחרים העושים בה שימוש לעצמם. כָּל הַתֵּרוּצִים הָאֶפְשָׁרִיִים
עוֹלִים בְּמוֹחִי
וְהַמְּשִׂימָה הַנַעֲלָה
שֶׁלִפְנֵי רֶגָע נִרְאֲתָה כַּדָּבָר הַחָשׁוּב בְּיוֹתֵר בַּעוֹלָם
נִשְׁכַּחַת לְטוֹבַת תָּכְנִית בַּטֶּלֶוִּיזְיָה. אלא שדרך נוספת קיימת והיא אם כל חטאת, הפיתויים שנקרים בדרכה של הדוברת, וגם בדרכם של הקוראים. תוכנית טלויזיה משכיחה את העימות הקודח בכתלי גופה של הדוברת, הנאות רגעיות מושכות תשומת לבה." כַּמָּה קַל לְהָמִיר אֶת הַבְּכוֹרָה
בִּנְזִיד הַעֲדָשִׁים
הַמָּהוּל בְּנוֹפֶת צוּפִים
בְּזִמְרַת הַסִּירֵנוֹת הַמְּשַׁכֶּרֶת
הַמּוֹשֶׁכֶת אֶל הָאוֹבְדָן
הֶעָטוּף בִּצְלוֹפָן מְרַשְׁרֵשׁ
כְּמַתְּנַת יוֹם הֻלֶּדֶת מַרְהִיבָה
שֶׁמִתְקָה
הוּא אֲסוֹנָהּ." מסע מתבונן קיים בשיר התבונתי הזה, לרגע חשבתי שהדוברת לא ערה מספיק ולא קשובה דיה למתחולל בגופה, אך הנה טעיתי, כי ההכרה בשגיאה והתובנה הבאה לאחר מכן מלמדת כי מאוד קל להמיר את הבכורה בנזיד עדשים כפי שעשה עשיו ללא מחשבה יתרה. דאג יותר למזון הפיזי שלו מאשר להבטחה הרוחנית של הצוואה ההיסטורית בה נלקחו זכויותיו השורשיות. כמה קל להמיר את היקר מכל תמורת הנאה של רגע. פיתוי הוא הנאה של רגע. האובדן של הרגע היקר בהגות הדרך מול הנאת הרגע המתקתקת, היא הנאה שמביאה לאסון. כי ריבוי הרגעים האלה דוחקים בדוברת להקשיב ולהיות עם פיתויים משעשעים ולא להיות עם התיקון של עצמה.
זה במישור הפיזי והגלוי.
במישור הרוחני הנפש נקלעת מראש השנה עד ליום כיפור למסע של חיפוש עצמי. חיפוש המלמד להתבונן בשגיאות, בטעויות שנעשו מתוך כוונה לתקן אותם באמצעות החכמה הנרכשת. הלמידה היא קבלת הסליחה קודם לעצמי, לדוברת ואחר כך לסובב אותה. ברגע שבאה הסליחה היא הופכת למתנה שהיא נכס אדיר המלמדת את הדוברת לסלוח. לא להקשות ,לוותר ולפייס. מתוך הפיוס הגד
|
|
כתוב תגובה ל-
יהודית מליק-שירן
|
|
|
|
6 |
|
|
יהודית מליק-שירן |
|
19/09/07 17:01
|
|
|
|
אורנה יקרה, התגובה שלי נקטעה. אז הנה ההמשך
. מתוך הפיוס הגדול צומחת אהבה לבריות. הסליחה היא הגשר המתווך בין אלוהים למאמיניו.
שיר ענוג ויפהפה. תענוג לקרוא ולהסחף עם מילותייך הזורמות כמי נהר וממרקות את הנפש.
שנה טובה וגמר חתימה טובה
יהודית
|
|
כתוב תגובה ל-
יהודית מליק-שירן
|
|
|
|
7 |
|
|
שיראו את גדולתך |
|
26/09/07 09:30
|
|
|
|
לעומתם. זה כמו קש וגבבה שבתוכם שוכן יהלום אמיתי המנצנץ לכל עבר, אבל רק יודעי חן וסוד יכולים להעריך את גדולתו האמיתית. כל השאר עוברים לידו וחושבים שהוא עוד אבן זכוכית רגילה, ואינם מבינים ואינם רואים את ההבדל בין הדבר האמיתי ובין החיקוי שלו.
|
|
כתוב תגובה ל-
שיראו את גדולתך
|
|
|
|
8 |
|
|
אסתר ויתקון |
|
26/09/07 14:00
|
|
|
|
כוחה של אורנה , בוידוי , בהכרה בחולשות,
בדימויים נפלאים ונקלטים בנפש מיד, בכמיהה
לטוב.
|
|
כתוב תגובה ל-
אסתר ויתקון
|
|
|
|
|