|
|
|
מיכאל דבורין
מי הסמיך את מר לימון לעשות לימונדה מתפקידו ולציין את הרפורמה של הממשלה בצורה נגטיבית?
|
|
|
|
|
דן מרגלית
אם למרות הכל עסקת החטופים לא תצא לפועל - האם בני גנץ יפרוש?  האם ביבי יודח? זה סוף שלטון הליכוד?
|
|
|
|
|
דרור אידר
השיח הרגשי על העסקה עם חמאס משחק לידי מנהיגיו, הששים לסכסך בינינו קובעי המדיניות חייבים להתעלם מהרעש ולהתמקד בעיקר: מניעת תמריץ לאויבינו לשחזר את 7 באוקטובר, כלומר: חיסולם
|
|
|
|
|
ציפי לידר
מי אמר שחומש ויקרא הוא טכני בלבד? שיקום! החומש עשיר במסרים מרתקים, מפתיעים, מעניינים ומרעננים הידעתם ששמירה בתורה היא גם ציפייה? ומה הקשר לפרשתנו? על כל אלה ועוד במאמר שלפניכם
|
|
|
|
|
לאוניד (ליאון) גרשוביץ
חשוב להבין ולהפנים - כי מדובר לא רק בדמיון (עד כדי זיהוי) אלא בהשפעה ממשית של האידיאולוגיה הנאצית על העולם הרעיוני של המזרח התיכון בכלל, ועל האידאולוגיה הפלשתינית מיסודה בפרט
|
|
|
|
|
איתן קלינסקי
לא לתת מקום לאירועים מצערים מהעבר להשתלט על מערכות היחסים בהווה לא לתת להתחשבנויות כאובות מהעבר לפקוד את חיינו בהווה לא לתת לשנאה להדיח את האהבה"
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
|
|
|
מגישה, עיתונאית ושחקנית לוסי אהריש (נולדה: 18 בספטמבר 1981), מגישה, עיתונאית ושחקנית
|
|
|
|
|
|
|
מנכ"ל קבוצת ויסוצקי רביב ברוקמאייר (נולד: 1957), מנהל.
|
|
|
|
|
|
|
כדורסלן דני אבדיה (נולד: 3 בינואר 2001), כדורסלן. בשלהי 2020 הצטרף לקבוצת וושינגטון ויזארדס בליגת ה-NBA.
|
|
|
|
|
|
הקץ לטיוח |
|
|
|
מאת: עו"ד יראון פסטינגר | 14/06/2008 |
|
נושא התגובה |
|
שם הכותב |
|
שעה תאריך |
|
| 1 |
|
|
ע. סובול |
|
14/06/08 12:22
|
|
|
|
|
המשיך לשבת על כס המשפט ואף קודם לערכאה גבוהה יותר, ורק הצדק הפואטי גרם לו להודיע על פרישה מוקדמת;
מערכת אשר בה פרקליט שתפר תיק והעלים ראיות, לא הועמד לדין ולולא הצדק הפואטי היה מקודם בהיררכיה המשפטית ואף מתמנה לשופט במקום להישלח לכול הרוחות:
|
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
ע. סובול
|
|
|
|
|
|
| 2 |
|
|
משפטן בממשלה |
|
14/06/08 12:51
|
|
|
|
|
|
לדור היה פרקליט מחוז ירושלים, והיה מעורב בחיפוי על מעשים חמורים מאלה שנעשו לחיים רמון. (הסתרת תיקים, המשמדת חומרים, מסירת תשובות שקר לבית המשפט). מי שהחזיר את לדור לשירות הציבורי עשה זאת כדי שהאיש יגן על השיטות הרקובות. מי שהשחית את מחוז ירושלים משחית עכשו את המדינה כולה.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
משפטן בממשלה
|
|
|
|
|
|
| 3 |
|
|
אפרי הלפרין |
|
14/06/08 13:16
|
|
|
|
|
|
| 4 |
|
|
ד.ה |
|
14/06/08 13:17
|
|
|
|
|
|
עוד בהיותו פרקליט זוטר יחסית הוא רדף את עו"ד חגי סיטון שזוכה ללא עוררין. מדוב באדם חשוך, מתוסבך,תאב כוח והאחרון שהיה צריך לבחור בו להיות ראש כנופיית פרקליטות המדינה. המינוי שלו הוא אסון ויש להילחם באיש הזה ללא רתיעה עד שיודח בחרפה
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
ד.ה
|
|
|
|
|
|
| 5 |
|
|
גד ברזילי |
|
14/06/08 13:18
|
|
|
|
|
אובדן צלם אחריות
לדעת פרופ' גד ברזילי, העובדה כי רמון מצא זמן להתנשק בין דיונים ערב מלחמה מוכיחה שאינו ראוי להנהיג
פרשת חיים רמון היא רק קצה קרחון פוליטי של בעיה חברתית עמוקה וקשה תופעה מקיפה של שחיתות ציבורית. הדוח לשנת 2006 של Transparency International- הבוחן מדדי שחיתות במרבית המשטרים הפוליטיים בעולם - מלמד כי ישראל היא מדינה מושחתת יותר מרוב הדמוקרטיות בעולם, ומקדימים אותה ברשימת המשטרים הפחות מושחתים כמה מדינות עולם שלישי.
השחיתות הציבורית בישראל מתאפיינת בעיקר במינויים פוליטיים; אי סדרים כספיים; חלוקות תקציבים; מימון מפלגות; אי סדרים ברשויות מקומיות; חלוקת טובות הנאה ועבריינות מינית. עוצמתה של מעורבות המדינה בחברה; תחרות פוליטית קשה; הקשר הגורדי בין צבא-פוליטיקה-עסקים; העדר נורמות ברורות של כיבוד פרוצדורה דמוקרטית; דלות כיבוד של זכויות אדם כמו גם היעדר שקיפות של פוליטיקאים לציבור הרחב, הם מהגורמים המרכזיים לשחיתות הגואה.
קריאה מעמיקה בפסק הדין הקשה בעניינו של חיים רמון מגלה פן נוסף, חשוב ביותר, שמסביר את מקורותיה של השחיתות. פסק הדין קובע כי העבירה המינית בוצעה בטווח הזמן שבין התייעצות ביטחונית בלשכת ראש הממשלה לבין ישיבת הממשלה, שענינה דיון בתגובה האפשרית בעקבות חטיפת והרג החיילים בגבול הצפון.
העובדה כי בעת משבר קשה, בין שתי ישיבות ממשלתיות גורליות, ערב מלחמה עקובה מדם, מפלטרטט שר בישראל עם חיילת צעירה בלשכת ראש הממשלה, היא עובדה מצמררת, מבלי להפחית מחומרת מהמעשה המגונה עצמו. התנהגות כזו של שר בכיר, בעודו מעורב בתהליך קבלת החלטות בעת משבר ביטחוני חמור, בעייתית לא פחות מהחלטת הרמטכ"ל דאז, דן חלוץ, לגלות דאגה לתיק המניות הפרטיות שלו כאשר כבר נראה היה בעליל כי עומדת לפרוץ מלחמה.
העובדה כי בכירי השלטון בישראל איבדו צלם של אחריות בשעות משבר מבעיתה במיוחד, בין אם המדובר בעבירת מין (רמון) או במעשה לא אתי של ממון (חלוץ). כוח פוליטי משחית, ותחושת כוח פוליטי מוחלט משחיתה באופן מוחלט. רק כך ניתן להבהיר את העיוורון המוחלט של אישי ציבור בכירים לשמץ של הפגנת סולידריות ואחריות ציבורית.
הזמנה לפלרטוט
בלהט הוויכוח על מידת אשמתו הפלילית של רמון בביצוע מעשה מגונה נשכחה העובדה כי אפילו אם יזוכה רמון בערכאות ערעור, הרי הוא אינו ראוי למנהיגות. אם לשפוט על פי הכרעת הדין, די בגרסתו של רמון בפני בית המשפט כדי להרשיעו אתית, אפילו אם בסופו של הליך משפטי יימצא זכאי.
בחברה הישראלית הקטנה והדחוסה, עמוסת הלחצים, בה מטשטשים במהירות קווי הגבול בין פוליטיקה, כספים, תקשורת וצבא, קל לפוליטיקאים לצבור תחושות כוח מדומיינות. העובדה שאין בישראל כל יסודות של שיטת בחירות איזוריות משחררת פוליטיקאים מהצורך להפגין אחריות אישית כלפי בוחריהם.
ההתחככות המתמדת עם הצבא, התקשורת ועולם הכספים, מעניקה לפוליטיקאים תחושת עוצמה, חסינות וחוסר פגיעות. לא מעטים בקרב האליטות הפוליטיות בישראל שרויים בתחושות של שכרון גבהים וחיסיון מפני בקרה ציבורית אפקטיבית.
באווירה כזו של עוצמה מדומיינת עלולים גברים לפרש ביטויי חיבה או שיחה קלה עם נשים כהסכמה לביצוע אקטים מיניים. בעולם הכוח הפוליטי, שנשלט בעיקר על ידי גברים, עלולה נשיות להתפרש בטעות כהזמנה לפלטרוט, ומכאן ועד לביצוע עבירות מין נגד נשים במוקדי כוח פוליטיים-גבריים, הדרך פעמים קצרה ביותר.
פרופ' ברזילי הוא מומחה בינלאומי למשפט ופוליטיקה, המתמחה בחקר של משטרים פוליטיים. מכהן כפרופסור מן המניין באוניברסיטת ווש
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
גד ברזילי
|
|
|
|
|
|
| 6 |
|
|
ע. סובול |
|
14/06/08 14:17
|
|
|
|
|
מה הפלא שיותר ויותר מאלה הנאלצים לבוא בשעריה של המערכת המשפטית ולהזדקק לשירותיה מבינים עד מהרה שהם נקלעו לעולם קפקאי, שבו שופטים ופרקליטים רבים רוויי אינטרסים פרטיים שמעמדם במערכת ואפשרויות קידומם באמצעות כל מיני קשרים משפחתיים, קשרי אינטרסים, דילים וקנוניות, הם הנושאים העומדים בראש סדר יומם בתחילתו של יום, במהלכו של יום ובסופו של יום.
עורכי-דין שעדיין לא נוגעו ולא נכנעו לחוליי המערכת (והללו הם הרי מתֵי מעַט) יכולים לספר לכם על פסקי-דין שגויים ומעוותים, שהקשר בין נימוקי השופט שכתב אותם לבין העובדות, הראיות, הממצאים הרלוונטיים והמסקנות המתבקשות מהם הוא, וסילחו לי על הביטוי, הוא כקשר בין מחט לתחת.
מאחר שעל השופטים לא חלה שום אחריות מקצועית ולא ניתן לתבוע אותם על רשלנות מקצועית - רבים מהם מרשים לעצמם לבצע את עבודתם הציבורית כלאחר יד וכאילו מלאכת עשיית משפט היא מיטרד עבורם, וכאשר תיק מסוים (וכאלה הם הרי הרוב) אינו עשוי להביא להם פירסום או פורקן לייצר התפלפלות אווילי שלא בא על סיפוקו ימים רבים - הם יודעים היטב להפעיל לחץ על הצדדים להגיע להסדרי פשרה רדודים שאין להם ידיים ורגליים בעלות יציבות משפטית סבירה.
עורך דין מפורסם, שהיה בכיר בפרקליטות, ופרש לשוק הפרטי, אמר לי, ברגע של גילוי לב נדיר, כי הכרעות-דין רבות אינן מחזיקות מים עד כדי כך שאינן ראויות להיות מוגשות אפילו כשיעורי-בית בראשית דרכו של תלמיד במכינה למשפטים.
כששומעים וקוראים על הדרך שבה מתמנים ומקודמים שופטים במדינת ישראל, קשה להידהם מהבינוניות הנוראה שפשתה במערכת המשפט, ומההחלטות הפזיזות והרשלניות היוצאות בראשיתו של יום, במהלכו של יום ובסופו של יום מתחת ידיהם של שופטים רבים מדיי, המגובים בזילזול הכללי של המערכת המשפטית בציבור הרחב.
נכון שיש כאלה אשר המערכת, מסיבות השמורות עמה (שלרוב אינן ניגלות לעיני הציבור הרחב) הופכת עולמות כדי להיטיב עמם ולהשביע את רצונם - אבל הללו הם יוצאים מן הכלל, וכאשר פה ושם נחשף מיקרה כזה, המעורר, בצדק, זעם רב בציבור, ננקטת על-ידי המערכת שיטת "הכלבים ינבחו והשיירה תעבור".
וזה הרי מן הסתם גם מה שקורה ממש ברגע זה.
|
|
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
ע. סובול
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
לאדון פולסא דנורא |
|
15/06/08 10:49
|
|
|
|
|
גנבצ'יק קטן, הגיע הזמן שתשחרר אותנו ממלחמותיך הפרטיות נגד מערכת המשפט.
אתה מוזמן במקום זאת לגשת למדור השירה ולכתוב שירי ביבים, (שם לפחות אתתה משעשע בתת הרמה שאתה מפגין) ואחר כך לעסוק בכשפים ולחשים נגד המגיבים.
או אולי הגיע הזמן שתביע חרטה, עדיין לא מאוחר.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
לאדון פולסא דנורא
|
|
|
|
|
|
| 7 |
|
|
שושנה 2006-2008 |
|
14/06/08 15:21
|
|
|
|
|
לחיים רמון, לדן חלוץ ולצחי הנגבי יש וקיים "מְכַנֶה מְשוּתָּף"
כל אחד מהם, בדרכו, לשיטתו, כהרגלו, בתורו,
ערב פרוץ מלחמה ובתוך מלחמה בִּצֵעַ להנאתו מַחֲטָף.
איזה רצון, איזה חשק, איזה יֵצֵר,
איזה דפוס מחשבה עלה במוֹחָם ? מה אוֹתָם סָחַף ?
אֵיזוֹ 'הִילַת-קוֹדֶש' כָּל אֶחָד מהם עָטַף ?
מָה אוֹתָם רָדַף ? מָה, כלל לא לפתע, צָץ וצָף ?
מָה את שלושתם בפְרוץ מלחמה ובתוך מִלְחָמָה הנִיעַ ?
מָה את מחשבתם הוֹגִיעַ ? מָה אותם לחלוטין לא הִרְגִיעַ ?
מָה גָּרַם להם לְהזִיעַ ? מָה הִמְרִיץ אותם ? מָה האִיץ ותָקַף ?
הן בסופו של דבר, איש לא עוֹדדם לעשות מַחֲטָף,
איש בעוֹרְפָּם לא נָשַף.
כל אחד מהם בנפרד וכולם ביחד עשו כֵּן בחֲטָף.
בלי טיפת מחשבה שניה באשר לתוצאות ולהשלכות,
ללא כל הִיסוּס , בלי להניד עַפְעַף.
כל זאת שעה שבחורינו שְלִיחוּת מְמלְאִים,
את עצמם למערכה ולקרב מטִילִים
בעוז ובגבורה למלחמה יוצאים, שמים את נַפְשָם בֹכַּף.
אמנם, לכל אחד מן השלושה תשובה היתה,
מְנוּמֶקֶת, "מוּצְדֶקֶת", סִבָּה ועִלָה למַחֲטָף.
רָמוֹן "תוֹקֵעַ לָשוֹן" בתשוקתו ובתאוותו המינית,
צחי הנגבי יוצא לארה"ב בעֵת מִלְחָמָה
על מנת לבַלוֹת "חוּפְשָה מִשְפַּחְתִית"
ואילו חָלוּץ טָרוּד-עָסוּק וחָרוּץ בתיק מניותיו,
בעייתו הכספית. בעייה, אשר צַחֲנָה, רֵיחַ כל-כך לא טוב,
מאוחר יותר, ממנה התפשט ונָדַף.
זו היתה, עבור שלושתם, בשעת חירום, עת מלחמה,
מטרה אותה לעצמם הציבו, סִיפּוּק בְּלִי פִּיקְפּוּק, גובה רַף.
מצפונו של איש מהם, חָלִילָה וחַס,
לא העִיק, לא הצִיק, טִיפָּה לא נָקַף !
רק לנוכח גַל פְּלִיאָה, גַל תְמִיהה, גַל תַדְהֵמָה,
אם לִנְקוֹט בְּלְשוֹן הַמְעָטָה, גַל אֲשֶר בחֶבְרָה
טִפְטֵף, טִיף-טִיף, דָלַף ורָעַף.
גַל אֲשֶר את הצִי-בּוּר, עם היוודע הידיעה ברבים,
בקרב גברים, נשים וטַף שָטוֹף אף שָטַף
הבינו הללו כי המַחְטָף, לא בְּתוֹם לֵב נעשה,
וכי אי-אפשר לכנות את עושהו סְתָם תָּם או חַף.
דבר-מה חָמוּר, רָעוּעַ, גָרוּעַ, פָּרוּעַ,
קְלוֹקֵל, עקלקל, מְקַלְקֵל ופָּסוּל
ממנו השתמע, בִּעבֵּעַ, חִלְחֵל ונָטַף.
הֵן בשעת חֵירוּם היה מְדוּבָּר, לא בסְתָם עוֹד יוֹם שֶל חוֹל,
יום תָכוֹל, יוֹם שֶל כֵּיף, יוֹם נִכְסָף.
אָכֵן, דָן חלוּץ, צחִי הנֶגְבִּי וחיים רָמוֹן
עברו את הגְבוּל במלחמה,
באָדוֹם ושָחוֹר, חָצוּ את הסַף.
בין דן חלוץ, חיים רמון וצחי הנגבי קיים דימיון-רב,
יש אצלם הרבה מן המשותף
איש-איש מהם בדרכו, לשיטתו, כהרגלו, בתורו,
ערב פְּרוֹץ מלחמה ובתוך מלחמה
להנאתו, באנוכיותו, בִּצֵעַ מַחֲטָף.
שלושתם בלי טיפת קורטוב מחשבה,
בלי כל נקיפות מַצְפּוּן,
חצוּ את הגְבוּל,
עברו את הסַף.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
שושנה 2006-2008
|
|
|
|
|
|
| 8 |
|
|
אלכסנדר |
|
14/06/08 17:18
|
|
|
|
|
מרוב הוד כבודו לא רואים כבר יותר את הצדק...
שיר זה מוקדש לארבעת שופטי-רוב עלובים ולפסק דינם המחפיר, המביש והמבייש (בג"ץ 6728/06 ו- 7607/06) . שופטים מעוררי בוּז, סלידה, חוסר-אמון, תיעוב, מפח ושאט-נפש בנשמה ובלב. שופטי בית-המשפט ה"גבוה" ל"צדק": אליעזר ריבלין, אסתר חיות, סלים ג'ובראן ואשר גרוניס.
"ונתת לעבדך לב שֹמע לשפוט את-עמך להבין בין-טוב לרע, כי מי יוכל לשפוט את-עמך הכבד הזה". מלכים א', ג', ט'.
מרוֹב הוֹד כְּבוֹדוֹ לא רוֹאִים כְּבָר יוֹתֵר את האָרֶץ...
אִיש מבינינו איננו עוֹמֵד כלל בפֶּרֶץ
רַק שוֹפְטֵי "העֶלְיוֹן" בפסיקותיהם
מֵיטִיבִים, מַפְלִיאִים, מַדְהִימִים בִּיְכוֹלְתָם את הכּל לתָרֵץ
איש מביניהם אף אֵיננו טוֹבֵל וביָדוֹ שֶרֶץ .
מִפְּאַת הוֹד כְּבוֹדוֹ ומַעֲמָדוֹ לא רוֹאִים יוֹתֵר אֶת היַעַר
לא דוּבִּים, לא זְאֵבִים, לא פִּטְרִיוֹת, אֲפִילוּ לא כִּיפָּה אֲדוּמָה
לא שִלְגִיָה, לא גַמָּדִים, אַף לא, אוּלַי, סְתָם דְבוֹרָה, תְּאֵנָה, תוּתִּים או פִּרְחֵי-בָּר
הֵם שָם, מִמַעַל, בְּאַרְמוֹן השֶנְהָב: סְפוּנִים . נִינוֹחִים. נִישָאִים. מְחוּסָנִים. מְדוּשָנִים.
כְּנוּעִים. עֲלוּבִים. שוֹתְקִים. מְשוּתָקִים. מְרוּחֲקִים. מְנוּתָקִים.
נֶהֱנְתָנִיים. תּוֹעֲלְתָנִיים. נִקְלִים. נְלוֹזִים. פּוֹחֲזִים. בַּזִים. מְבוּזִים. מִתְבַּזִים.
מְרוּקָנִים. מְנוּוָנִים. מְאוּסִים. מְנוּמָסִים. מְנוּסִים. מְבוּסָסִים.
לְעוּסִים. מְעוֹשִים. מִתְפַלְמֵסִים. מִתְפַּרְנֵסִים. כלום ייתכן אֳפָסִים ?
עַל כָּל צַעַד ושַעַל, מִכָּל פִּנָה, זָוִית וקֶרֶן מְכוּסִים.
כוֹכָבִים. נִתְעָבִים. מַרְקִיבִים לֹא רַק כְּמוֹ רִימוֹנִים רְקוּבִים. מְלַבְלֵבִים.
אַך חֲרִיפִים, מְפוּלְפָּלִים וְחַדִים מִתָּמִיד כַּתַּעַר.
אֲנַחְנוּ כָּאן, על פְּנֵי אֲדָמָה (טוֹבָה?) זו מִתַחַת, סוֹפְגֵי מוּסָר תּוֹכֵחָה וגַעַר.
מִי היה מַאֲמִין, כִּי עד כְּדֵי כך, ביניהם לבינינו יִיוָוצֵר כָזֶה, כּה רָחָב ועָמוֹק, אוֹתוֹ פַּעַר ? ? ?
הֵן כְּסִיל לא יבִין זאת, לא אֱווִיל, לא חָכָם, וודאי לא שוֹטֶה או איש בַּעַר
אֱלוֹהִים, שא-נא תְפִילָה, קַבֵּל מְחִילָה, פְּתַח לָנוּ בְּעֵת נְעִילָה את השַעַר .
מֵחֲמַת הוֹד כְּבוֹד מְאוֹדוֹ ומַעֲמָדוֹ,
רוּחַ כְּבוֹד אַהֲבַת-האָדָם וחֵירוּתוֹ הפוֹעֶמֶת, יוֹקֶדֶת בִּלְבָבוֹ.
שוֹכֶנֶת, שוֹרָה, לִפְרָקִים חָבוּיָה (עִיתִּים אֲבוּדָה) מְקַנֶנֶת (לֹא-תָּמִיד) בְּקוֹדְקוֹדוֹ
מַעֲלָתוֹ, כְּבוֹד זוּלָתוֹ, תְּזוּנָתוֹ, מְדוּשָנוּתוֹ, חָזוּתוֹ, חָזוֹנוֹ, מְזוֹנוֹ,
הֶגְיוֹנוֹ, פִגְיוֹנוֹ, אֲרֶשֶת פָּניו, לְשוֹנוֹ, קִלְשוֹנוֹ,
סַבְלָנוּתוֹ, סוֹבְלָנוּתוֹ, אִיפּוּקוֹ, שְבִיעוּת-רְצוֹנוֹ-העַצְמִית, קוֹר-רוּחוֹ, קוֹרַת-רוּחוֹ
שְנִינוּתוֹ, נְחִישוּתוֹ, נִמְרָצוּתוֹ, נֶחֱרָצוּתוֹ, עֶלְיוֹנוּתוֹ, הָגוּתוֹ, דַקּוּתוֹ, יַנְקוּתוֹ,
מוֹרָשְתוֹ, תוֹרָשְתוֹ, מַחֲרַשְתוֹ, יַבָּשְתוֹ, אִשְתוֹ (?) תִּלְבּוֹשְתוֹ,
עוֹמֶק אֱנוֹשִיּוּתו, הֵיקֵף תוּשִיָתוֹ, מִבְנֶה אִישִיוּתוֹ, עוֹצְמָת יֵישוּתוֹ,
...לא רוֹאִים יוֹתֵר את האָרֶץ
איש מִבֵּינֵינוּ כְּבָר אֵיננוּ עוֹמֵד כְּלָל בפָּרֶץ.
תודה על השיר ל"ת הצופה מהצד, 07/08/07 23:32
54. למגיב 3 אמרת גרוניס וחיות, גם לי זה מביא קבס
בוכמן, 24/11/07 21:57
ראיתי אותם ''בפעולה'' ..
אכן צדקת- הם הביאו גם לי שאט נפש, ורצון לבוז להם בפניהם,
ראיתי כיצד הם משליכים בבוז אדם מבוג
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אלכסנדר
|
|
|
|
|
|
| 9 |
|
|
גדעון אמיר |
|
15/06/08 00:22
|
|
|
|
|
לפני כמה שנים הכריז כבוד גשיא בית המשפט העליון על הפיכה חוקתית. בזמנו אף אחד לא הבין את כוונת כבודו. כבודו כל כך נשגב עד שלא הצלחנו לרדת לסוף דעתו. היום כוונת כבודו ברורה:
1. חוקי הכנסת הם המלצה בלבד בעוד מה שקובע הוא החלטת כבודו.
2. הממשלה העיריות וכל גופי הביצוע ימשלו תחת שליטת היועצים המשפטיים שהם כפופים לפרקליטות.
3. המשטרה תדאג לדכא כל מרד ע"י חקירות מעצרים ותפירת תיקים.
4. כאשר נדרשת יוזמה אפשר להפעיל עמותות עצמאיות שיגישו את העתירות המתאימות.
אמנם כבודו התחלף בכבודה אבל השיטות והמטרות לא השתנו.
אין במכתבי שום ביקורת כי כבודו/כבודה הם נאורים ולכן אין ספק שכל רצונם הוא להגן על הדמוקרטיה.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
גדעון אמיר
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
ע. סובול |
|
15/06/08 11:49
|
|
|
|
|
"אבא שלי היה שופט בית המשפט העליון הראשון. אני הייתי לאחר מכן. הוא הגיע להיות ממלא מקום קבוע לנשיא בית המשפט העליון. אני הייתי משנה לנשיא בית המשפט עליון. זה ביתי. מי שירים יד על ביתי, אני אגדע את ידו".
|
|
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
ע. סובול
|
|
|
|
|
|
| 10 |
|
|
ע.ג1 |
|
15/06/08 00:39
|
|
|
|
|
|
הדבר המזעזע בענין הוא שעברין מין מורשע מכן בממשלה ומנצל את מעמדו כדי לפגוע באלה שהביאו להרשעתו. במדינה מתוקנת העברין המורשע רמון לא היה יכול להתקרב לתפקיד ציבורי כל שהוא אבל בישראל הוא מרשה לעצמו להציג עצמו כמי שנפגע ויש עוכרי דין שמסייעים לו.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
ע.ג1
|
|
|
|
|
|
| 11 |
|
|
לאדון פולסא דנורא |
|
15/06/08 02:44
|
|
|
|
|
גנבצ'יק קטן, הגיע הזמן שתשחרר אותנו ממלחמותיך הפרטיות נגד מערכת המשפט.
אתה מוזמן במקום זאת לגשת למדור השירה ולכתוב שירי ביבים, (שם לפחות אתתה משעשע בתת הרמה שאתה מפגין) ואחר כך לעסוק בכשפים ולחשים נגד המגיבים.
או אולי הגיע הזמן שתביע חרטה, עדיין לא מאוחר.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
לאדון פולסא דנורא
|
|
|
|
|
|
| 12 |
|
|
ע. סובול |
|
16/06/08 09:23
|
|
|
|
|
|
כשפרקליטת מדינה ופרקליטות מחוז חברות במוסדות העליונים של לשכת עורכי הדין בישראל (כמו השופטת שרה סירוטה ז"ל; כמו פרקליטת מחוז המרכז דאז, נורית שניט; כמו שהייתה נשיאת בית המשפט העליון דהיום, דורית בייניש, וכן הלאה - אפשר להתחיל להבין מדוע הדג מתחיל תמיד להסריח מהראש :
|
|
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
ע. סובול
|
|
|
|
|
|
|