|
דן מרגלית
היה מזג אוויר נעים, ותנועה די דלילה אך שוטפת, ושתי חיילות שביקשו הסבר בקרבת נחל עוז, ומה לא היה? צה"ל - יוק כי תמה המלחמה מול רוב רצועת עזה
|
|
|
מירב ארד
בצל מלחמת 'חרבות ברזל', אזרחי ישראל יחגגו את יום העצמאות ה-76. קרן קימת לישראל והמוס"ל מציגים: אלו הם הפארקים המומלצים ביותר לעל האש בחיק הטבע ואלו הם הנחיות הבטיחות שכל הורה חייב ...
|
|
|
בעז שפירא
נכון לרגע כתיבת שורות אלה מצטיירת התמונה העגומה היא שהחמאס לא הושמד וישראל מצויה במשבר רציני, מאות חללים מסרו נפשם בקרב ואלפים נפצעו
|
|
|
איתמר לוין
בקיאות מרשימה, תשומת לב לכל פרט, אנושיות שופעת ומחשבה רחבה - כל אלו מאפיינים את טיפולה של אורלי מור-אל בתיקי חדלות פרעון. לצד זאת, שוב ניכרת הבעיה של ניהול מו"מ כאן ועכשיו
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
|
מגישה, עיתונאית ושחקנית לוסי אהריש (נולדה: 18 בספטמבר 1981), מגישה, עיתונאית ושחקנית
|
|
|
|
|
מנכ"ל קבוצת ויסוצקי רביב ברוקמאייר (נולד: 1957), מנהל.
|
|
|
|
|
כדורסלן דני אבדיה (נולד: 3 בינואר 2001), כדורסלן. בשלהי 2020 הצטרף לקבוצת וושינגטון ויזארדס בליגת ה-NBA.
|
|
|
|
|
|
נושא התגובה |
|
שם הכותב |
|
שעה תאריך |
|
1 |
|
|
משפט רקוב |
|
22/05/13 08:55
|
|
|
|
ארבל עוד בהיותה בפרקליטות קבעה כי נשים שהעלילו על גברים שאנסו אותם כביכול....לא יועמדו לדין על העלילה ובידוי הראיות
הנימוק של "החכמה" הזאת, היה, כי אם יעמידו אותן לדין את המעלילות, אזי נשים שכן נאנסו, יפחדו להתלונן...
וההוראה הזו למרבה החרפה והבושה, עדיין תקפה
ולכן רוב מתרבים מקרי העלילה על אונס והטרדה מינית שלא היו ולא נבראו
והכל בעידודה של עדנה ארבל
שהיא כיום שופטת בעליון.
|
|
כתוב תגובה ל-
משפט רקוב
|
|
|
|
|
|
|
המפוקח |
|
22/05/13 10:33
|
|
|
|
שני בבר אילן ? לזאת שלקחה פיצויים שלא כדין ?
|
|
כתוב תגובה ל-
המפוקח
|
|
|
|
2 |
|
|
משפטן |
|
22/05/13 09:25
|
|
|
|
|
3 |
|
|
תמהון |
|
22/05/13 10:08
|
|
|
|
פשוט פני הדור כפני הכלב
ןאוי לו לדור שדן את שופטיו
הכוונה היא כמובן כי דור שצריך לדון את שופטיו על ניקלותם של השופטים
הוא דור אומלל ומסכן.
אבל מי מינה אחת כזו לעליון ולמה ???
|
|
כתוב תגובה ל-
תמהון
|
|
|
|
4 |
|
|
סל |
|
22/05/13 10:16
|
|
|
|
התרשמות שופטים כהוכחה להרשעה בפלילים; במשפט הדבר הראשון החשוב ביותר הוא האם הנתבע/הנאשם עשה את המעשה המיוחס לו, אחר כך הנסיבות כמה אחראי הוא האם בכונה תחילה או בשגגה. העובדות לאשורן האמת שאינה תלויה בנפשות הפועלות היא המרכיב החשוב והמכריע. כדי ששופט יוכל להגיע אליה התכונה החשובה ביותר שצריכה להיות לו היא אוביקטיביות מוחלטת וחוסר הכרה ומשוא פנים. שיקוליו צריכים להיות עניינים ומשוחררים מכל שיקולים זרים. הן בתרבות ישראל וגם בקרב העמים מקובל שצדק איננו נעשה על פי מראה עיניים, אלא על פי שיקול דעת של בחינת העובדות. הן במשפט העברי והן בשיטות המשפט המודרניות במדינות דמוקרטיות, ישנה הבחנה חדה בין העדים, המעידים על אירוע, לבין השופטים, השומעים עדויות ולפי אלו פוסקים, "אין עד נעשה דיין". סדר הדין במשפט הוא עדים מעידים בפני השופטים, וגם מגישים מסמכים וראיות. ואילו שופטים חורצים את הדין על פי הערכת הראיות. העדויות הבאות במקום התרשמות ישירה של השופט מהאירוע. לפי הרמב"ם: "אין בית דין עונשין באומד הדעת, אלא על פי עדים, בראיה ברורה", לא בכדי בקרב העמים אלת הצדק מחזיקה בידה מאזניים ועיניה מכוסות לבל יטעוה עיניה לבל תכיר פנים. בתרבות ישראל העקרון הוא זהה גם אם ללא הביטוי הפיסולי של אלת הצדק. על פי כללי הצדק הטבעי התרשמות ממהימנות העד היא סוביקטיבית עליה לכל היותר להיות נלוית או תוצר ממצאים הבלתי תלויים.
למצער בית המשפט הישראלי רחוק מאלו כרחוק מזרח ממערב. המשפט הישראלי נמנה עם שיטות המשפט שיש בהן "הערכה חופשית" של עדויות, ולא "הערכה פורמלית. חשיבות ומשקל העדויות בשיטות כמו זו של הישראלי פחותים מאשר בשיטות של המשפט העברי ורוב הדמוקרטיות המודרניות: למהמנות העדות נקבעו שלושה מבחנים:
1:ההתרשמות הבלתי אמצעית. תגובותיו והתנהגותו של העד, במהלך מתן העדות.
2:הגיונה הפנימי של העדות. בחינת תוכן העדות באמצעות השכל הישר וההגיון.
3:סימני האמת החיצוניים. אישוש, או הפרכה, בממצאים עובדתיים חיצוניים.
במשפט הישראלי המבחן הראשון, ההתרשמות האישית והבלתי אמצעית של השופט מהעדים הינה ברוב המקרים מרכיב עיקרי בהחלטה. על פי סעיף 53 לפקודת הראיות: "ערכה של עדות שבעל פה ומהימנותם של עדים הם ענין של בית המשפט להחליט בו על פי התנהגותם של העדים, נסיבות הענין ואותות האמת המתגלים במשך המשפט". ס' 53 לפקודת הראיות קובע כי: "ממצאי מהימנות יקבעו ע"י ביהמ"ש בהתייחס לפרמטרים הבאים : (א) התנהגות העדים (ב) נסיבות הענין (ג) אותות האמת העולים מהעדות". קני מידה אלו מזכירים משפט אצל נוצרים בתקופות חשוכות ביותר. הצידוק לכך הוא שהשופט יושב באולם בית המשפט והוא המבחין בסימני השאמת. במשפט הישראלי השופט בערכאה הראשונה הוא עד!
המבחן השלישי של העדות על-פי סימני אמת חיצוניים בא לשמש "שסתום בטחון" לשני המבחנים הראשונים. שאפילו לפי המבחן הראשון התרשם בית המשפט לטובה מן העד, ולפי המבחן השני מצא בעדותו הגיון פנימי, עדיין קיים חשש ל"הטעייה", כלומר יש כאן היפוך סדר החשיבות של הגעה לעובדות האמיתיות. במקום שההוכחות החיצוניות תהינה החשובות ביותר ואחר כך גם הגיונה הפנימי של העדות ומבחן ההתרשמות רצוי שלא תהיה או לא תעמוד בפני עצמה, הרי שמבחן ההתרשמות הסוביקטיבית הוא הקובע. זה אמור גם במשפט פלילי בו נטל השכנוע אמור להיות מעל לכל ספק! לכן סעיף 53 לפקודת הראיות סותר בעליל עקרון זה ואיננו חוקי! אלא שכאשר מדובר ברצון שופטים אין פסלות חוקים! אם לא די בכך השופט אף משוחרר מהחובת ההנמקה למסקנתו אודות מהימנות העדות,
|
|
כתוב תגובה ל-
סל
|
|
|
|
|
|
|
סל |
|
22/05/13 10:39
|
|
|
|
למרות שראוי שלפחות זאת יעשה. מכאן שהסיבות לפסיקה אינן ניתנות למעקב ולבחינה ולא ניתן להפוך את הפסיקה.
עקרונות פסיקה אלו חמורים דיים גם כאשר שופטים פועלים בכנות ואינם מביימים משפט ואינם מחליטים מראש על הפסיקה. חמור הדבר עשרת מונים כאשר כפי המציאות ברוב המקרים במשפט פלילי שופטים מלכתחילה גומרים אומר להרשיע ויהי מה. הנמקת ההתרשמות משמשת מסווה לחוסר הוכחות ממשיות לשם חיוב בדין. ועוד יותר חמור מזה, הרשעה על פי התרשמות עוזרת להסתיר קיומן של הוכחות לחפות והתבקשותו של זיכוי. כך נחסמת ערכאת הערעור מלהפוך את הדין. בדרך כלל שופטים נמנעים מלציין מפורשות התרשמות גרועה מעד. בפלילים בדרך כלל הנאשם הוא זה שמועברת עליו חוות דעת גרועה. לכן שגורות מיני הקנטות על המורשע כמו "הואיל לבסוף" "הסכים בטובו" וכגון אלו וזה במקרה הטוב. במקרה הגרוע יותר הם מנתחים את אופיים הקלוקל של המורשעים, ולרשימותיהם אופי צהובוני.
|
|
כתוב תגובה ל-
סל
|
|
|
|
|
|
|
המפוקח |
|
22/05/13 10:41
|
|
|
|
לחוקים ? הרי הם אישרו את השתתפות בל"ד בבחירות בניגוד מוחלט לחוק מפורש וברור של הכנסת ! מבחינתם, חוק הוא המלצה ותו לא. הרי ההלכה המגוחכת שקרואה "אפרופים", בניצוחו של היוצר והדיקטטור המשפטי ברק, קובעת כי חוזה ברור, שנחתם בהסכמה ע"י שני צדדים הוא חסר נפקות אם השופט "מפרש" אחרת את כוונות החותמים לפי דמיונו הפורה...
|
|
כתוב תגובה ל-
המפוקח
|
|
|
|
5 |
|
|
סל |
|
22/05/13 10:34
|
|
|
|
משהתרשמות היא עיקר העיקרים, המבחנים האחרים נעשים משניים בלבד. את המבחנים האחרים למהמנות משתדלים "לסדר". הגיונם הפנימי של העדויות: עדות התביעה משופצת ככל הניתן, בזמן העדות שופטים מנסים להדריך את עדי התביעה, העדות עוברת עריכה מושמטים דברי הבל נוספים תירוצים והסברים משנים סדר והקשר כך שתראה הגיונית, אם גרעין העדות נשאר בלתי סביר ואין תחליף אחר, ניחא, ערכאת הערעור לא תתעמק כי מציינים את עד התביעה כמהימן!.עד תביעה מהרשות כגון שוטר יכול להעיד כי אינו זוכר וזה מתקבל ובפסיקה אף רושמים כי ענה לשאלות בית המשפט. עדות ההגנה בזמן העדות משתדלים להפריע ככל הניתן משמיטים לפי הצורך: משטיטים תאורים והסברים הגיוניים, משאירים חלקי משפט כדי שהעדות תראה מבולבלת וחסרת הגיון. מושמטים גם חלקים מהותיים מהעדות וחלקים אחרים מותרים ללא המשך כדי שיתמכו בתביעה ולבסוף מפסיקים אותה! לצורך כך אף מותירים לתביעה להתפרץ בפראות בשאלות (צרחניות) טרם הגעת העד לנושא וכמובן מותרים רק את החלק המתאים בתשובותיו. התוצאה כאילו עד ההגנה/הנאשם הודה באופן מושלם באשמה בעוד שהצהיר שאיננו מודה. ממצאים חיצוניים: יכולים גם לא להיות או כאלה המפריכים את טענות התביעה ומעידים על חפות הנאשם. אלו ירשמו כמאששים את טענות התביעה. ערכאת הערעור לא תכנס לעובי הקורה ולא תחפש ולא תתיחס לאי התאמות המעוררות חשד כבר להטיית משפט. ערכאת הערעור כעקרון מתיחסת אך ורק להתרשמות הערכאה הדיונית וכל השאר כביכול משלים. בתנאים אלו בהם אין כל נסיון למצא את האמת פסיקה על פי "התרשמות חופשית" הינה פסיקה על פי שרירות הלב המהווה הוכחה!, המשפט בישראל הינו מעוקל ומשפט אמיתי איננו קיים!
|
|
כתוב תגובה ל-
סל
|
|
|
|
6 |
|
|
אוונגארד |
|
22/05/13 10:45
|
|
|
|
אין לשופטים (הנכבדים?) זמן או אולי הכישרון, לעשות משפט צדק. מה שהולך בבתי המשפט זה הסדרים- "אתה לשם, את לכאן, תביא את זה תקח את ההוא" והלאה לתיק הבא: " טוב מה יש לנו כאן..." וממשיכים להתגלגל כמו סידור עבודה בקיבוץ "לפני שנות אלף" כמאמר המשוררת.
היה פעם אחד, קראו לו ברק שניסה ליצור אצלנו- הנשפטים בפוטנציה, שלשופטים יש כנפיים (כלומר מלאכים). ברק כבר מזמן איננו במערכת וגם הכנפיים נשרו...
|
|
כתוב תגובה ל-
אוונגארד
|
|
|
|
|